יהודה יעלה אורח חיים נז

ותקנוה אף לנשים ולחינוך קטנים וכו' משמע על הקטנים עצמם רמי חיובא דרבנן כדי לחנך וחייבי' דומי' דנשים ועבדים וכן משמע בגמרא שם בן מברך לאביו וכו' ולטעמך קטן בר חיובא דאו' היא אלא וכו' דאתי דרבנן ומפיק דרבנן והיינו כהמחבר סי' קפ"ו ודלא כהר"ן הנ"ל וצ"ע שבתי וראיתי דלית' לדיוקי זה מפי' רש"י דף כ' הנ"ל דנזכרתי דלקמן במס' ברכות דף מ"ח בהדי' פליגי רש"י ותוס' בהא דהר"ן והמחבר [ועיין בתשובת חתם סופר חא"ח ריש סי' א' דיש גרסא אחר ברכות] שהקשה רש"י סתירת הסוגי' מהתם שיעור' דרבנן מפיק גם לשיעור דאו' וכדף כ' בקטן דרבנן לא מפיק לגדול דאו' ותי' רש"י קטן שהגיע לחינוך ההוא אפילו מדרבנן לא מחייב עליו דאבוה הוא דרמי לחנוני אבל עלי' אין שום חיוב ותוספת שם פליגי עלי' דגם הקטן גופי' חייב מדרבנן בחינוך ע"ש הרי רש"י לטעמיה בנדה מ"ו וברכות מ"ח אין מחלק בין מ"ע ובין מל"ת. ולפי"ז נ"ל באמת הצ"ע של המג"א לק"מ דהמרדכי הוכרח לתרץ סברתו הנ"ל רק להפוסקים תוס' שבת הוא רק דרבנן אינהו ס"ל שפיר כרש"י והר"ן הנ"ל דקטן אפילו מדרבנן לא מחייב לכן לא מהני ביה הא דאתי לידי חיוב אח"ז ואינו מוציא את הגדול והמחבר שפסק סי' קפ"ו כתוס' וסייעתם דקטן נמי בר חיובא דרבנן היא איהו ס"ל תוס' שבת דאו' ול"צ כלל לסברת המרדכי הנ"ל והרא"ש ברכות כ' הקשה הסתירה מדף מ"ח הנ"ל על נשים הנ"ל בדף כ' ותי' משום ערבות אינו מחויב כלל ג"כ מוציא אחרים י"ח ונשים אינם בכלל ערבות ולא הוצרך לזה די"ל בהא כסברת המרדכי הנ"ל נשים אי אפשר שיבואו לידי חיוב דאו' משא"כ אכל שיעורא דרבנן אפשר לו לאכול כדי שביעה וצ"ל שרוצה הרא"ש לתרץ הקושי' גם מקטן כמו שהקשו רש"י ותוס' והא נמי אתי לכלל חיוב דאו' וכקושי' מג"א הנ"ל באמת. אבל בכלל ערבות ודאי אינו קטן כמו נשים והנה הרמב"ן במלחמות ברכות כ' הנ"ל כ' כרש"י והר"ן הנ"ל ומייתי ראיה ממגילה שאין הקטן מוציא אחרים ע"כ שהקטן אינו מחויב כלל אפילו מדרבנן ע"ש ולפי"ז לר' יהודה דמכשיר בקטן במגילה ע"כ ס"ל מחויב הוא הקטן עצמו ותלי' פלוגתת רש"י ותו' הנ"ל בפלוגת' דתנאי אבל נ"ל במגילה דוקא לפי שאף הן היו באותו הנס מחויב היא לר"י אבל בעלמא לא וצ"ע ובהדי' כתבו כן תוס' במגילה כ"ד ע"א ד"ה אבל דמה"ט לחלק מודה ר"י בהא דקטן אינו פורס על שמע ובס' טורי אבן שם הוכיח יותר מדמודה ר"י בהא דאין קטן יורד לפני התיבה אף דודאי מחויב בדבר הוא בתפלה מ"מ אינו מוציא אחרים י"ח ע"כ מגילה שאני מה"ט הנ"ל שכתב תוס' יעו"ש ועיין ברכי יוסף א"ח סי' קכ"ד: ועוד נ"ל כוונת תי' המרדכי פ"ב דמגלה הנ"ל עפמ"ש התה"ד ס סימן ק"ב ממ"ש תוס' ביבמות סוגי' דעליה דף ו' שחוט לי בשל לי אף דעדיין ליכא מצוה עד אח"ז שמאכילו לאביו אפ"ה חשיב קום העשה בהכשר מצוה כמו במצוה עצמה לדחות ל"ת שי"ב כרת מה"ט נמי מברכינן בע"ש מבע"י קודם קבלת שבת שהיא צ"ל קודם ביה"ש אשר קדשנו במצותיו וצונו להדליק כר של חנוכה אף דלדעת המרדכי אכתי ליכא קיום מצוה גם כל זמן משך ביה"ש אלא בשיהוי הדלקה שלאחר חשיכה מ"מ כיון דא"א בע"א חשיבא הכשר מצוה ומברכינן וכו' ה"נ קידוש בזמן התוספת מחול על הקדש שהוא קודם ביה"ש אף שהוא רק מדרבנן עכ"ז הכשר מצוה היא לקדימת היום ש"ק עצמו ועיין ברכי יוסף א"ח סימן תרע"ב ולפ"ז אין מקום קושי' הצ"ע של המג"א כמובן וזהו כעין תי' הבגדי ישע הנ"ל בסברה ברורה ביותר אבל כיון שלמד המרדכי מתירוצו הנ"ל עפ"י סברתו גם על סומא.. ע"כ לא כיון לסברתינו זו באופן דצ"ע דמג"א קמה ועיין בט"ז א"ח ססי' תרס"ט נאום ידידו החותם בברכה כא"נ ירבה כבוד ביתו וישגא מאד אחריתו וכנפש י"נ הד"ש. הק' יהודאסאד תשובה סה ה' עמו גבור החיל לוחם מלחמת ה' יומם וליל ה"ה כבוד ידי"נ ורב חביבי הרב המאוה"ג חרוץ עצום סיני ועוקר הרים וצדיק נשגב כש"ת מו' וואלף נ"י האבד"ק סערער יע"א. מכ"ק קבלתי ושמחתי בו והנני לרצונו להודיע מטוב בנו היקר תלמידינו נ"י כל טוב וע"ד הקושיא וז"ל ע"ד המג"א בסי' שכ"א והמ"ל בפי"א מהל' שבת דלכולהו פשיטא דמולח בשר להוציא דמו אינו חייב כלום משום דאין עיבוד באוכלין ולמה לא יחייב משום מפרק כדרך שנותן אש על הקדירה חייב משום מבשל משום שהוא גורם כי פ"ר למלאכה והסוגי' דשבת יוכל להיות כשכבר יצא כל דמו או למ"ד מלאכה שאצל"ג פטור אבל למ"ד מלאכה שאצל"ג חייב קשה: הנה בפ' המצניע דף צ"ה איתא חולב חייב משום מפרק ובדף ע"ג הוא ולתוס' משום ממחק והיינו חולב ביד כדרכו אבל לינק חלב בפיו ע"ב בתוס' ד"ה מפרק פליגי רש"י ותוס'. לרש"י תולדה דדש מן הדד קי"ל בכתובות דף ס' דהו"ל מפרק כלאחר יד ורק מדרבנן אסור וכן אתר תמרי' ע"י זריקה פיחת רגבים דאיכא תולש ומפרק קי"ל בשבת דף ע"ג ע"ב שם פטור דאין דרך תלישה ואין דרך פריקה בכך דכלאחר יד הוא ופטור יעו"ש וה"נ וכ"ש מולח בשר שאינו מפרק בידים על אתר רק גורם הוא שיצא אח"כ הדם ע"י מליחתו ודאי הו"ל מפרק כלאחר יד משא"כ בישול ע"ג האש ע"י שפיכת הקדירה הוא כך דרך מלאכת מבשל ומכ"ש דא"ש לשיטת התוס' בשבת ע"ג ע"ב הנ"ל אין דישה ומפרק אלא בגידולי קרקע קי"ל כרבנן דרי"ו ואדם ובהמה אינו גידולי קרקע וחולב משום ממחק הוא דחייב ודאי במולח בשר ליכא מלאכת מפרק כנ"ל: ועוד הרי כתבו תוס' בכתובות ו' ד"ה האי מסוכרייא כו' בשם ר"ת אם הנסחט הולך לאיבוד ליכא משום מפרק וה"נ הוצאת הדם אזיל לאיבוד והיינו משאצל"ג דפטור שהרגיש פרו"מ ני' קצת ועוד בה שלישי' דבסחיטת זתים וענבים דוקא מיפקד פקידי המשקה בתוכן כדאיתא בש"ס פסחים דף ל"ג ע"ב איכא מלאכת מפרק תולדה דדש שמפרק התבואה משיבוליה ותמרים מן המכבדות משא"כ דם האיברים מיבלע בליעי ליכא במליחה שמוציא הדם משום מפרק כנ"ל ועיין בפמ"ג במג"א סי' ש"כ שעמד על חקירה זו ועיין בס' חמד משה שם ולא קשה מידי: והנה קו' משנה למלך בפי"א משבת ובפ"א מהל' תמו"מ אסוגיא דמנחות דף כ"א תקריב מלח אפילו בשבת קרא למה לי ות"ל לפי שאין עיבוד באוכלין ונדחק ליישב ע"ש ולע"ד לק"מ דמוכח בש"ס ביצה י"א ע"ב וברש"י שם דמולח חלבים ביו"ט אסור מה"ת וכ"כ הפמ"ג במג"א סימן תצ"ט סק"ז ובמשבצות זהב סק"ד. וכ"כ מרן בס' מגן אבות דף ה' ודף י"ג והטעם משום שהחלבים אינן אוכלים גמורים וכדאיתא בפסחים כ"ד ע"ב ע"ש ברש"י ד"ה חלב כו' יש בו משום עיבוד ומליחתו זהו עיבודו כמ"ש הר"ן ורש"י שברי"ף ביצה י"א ע"ב הנ"ל ובמ"א תצ"ט סק"ז הנ"ל ואם ביו"ט אסור מה"ט למלוח חלבים בשבת חייב נמי עליו משום אב מלאכה כמ"ש תוס' בפסחים ה' ריש ע"ב בשם ריב"א. [וזה נ"ל כוונת רש"י ביצה י"א ע"ב שכתב וז"ל ואתי למימלחינהו ומליחה מאבות מלאכות הוא בדבר שיש בו עיבוד דתנן כו' עכ"ל. ותמיה שלא הקדים רש"י לפרש כן אתחילת הברייתא סוף ע"א שם ת"ר אין מולחין את החלבים כו' ונ"ל משום די"ל כיון דאין עיבוד באוכלין ע"כ רק מדרבנן אסור המליחה אבל כי מסיק הש"ס דגם שטיחה אסור אטו מליחה ע"כ מוכח דמה"ת אסור המליחה דאל"כ הו"ל גזלג"ז ואם ביו"ט אסור מה"ת עכ"ל שהוא אב מלאכה עפ"י ב' טעמים שכתב תוס' פסחים ה' הנ"ל כיון שאינו אוכל גמור שוה הוא למליחת העיר. לכן במסקנא כ"כ רש"י ודייק אב מלאכה הוא כנ"ל] ואע"ג דחלב אוכל אדם היא בכרכים כמ"ש ברש"י ותוס' בכורות דף י' סוף ע"א מ"מ התם חלב טהור קאמר אבל חלב הקרב לגבוה לאו אוכל גמור לאדם הוא ועיין בהרע"ב ותוי"ט סוף פ"ז דמנחות אכילה שיש בו שמחה בעינן ועי' בחולין דף פ"א פליגי אי אכילת מזבח שמה אכילה ובחולין ק"ט ע"א וז"ל רש"י וחלב לאו בר אכילה הוא אפילו לעכו"ם אלא ע"י הדחק עכ"ל ולפ"ז צריך קרא תקריב מלח אפילו בשבת למליחת חלבים ולק"מ כנ"ל. שוב אחר שכתבתי זאת מצאתי שכוונתי בתירוצי זה להגאון בשעה"מ פ"ג מהל' יו"ט וגם הגאון בפמ"ג במשבצות סי' שכ"א סק"ו כיון לתי' זה והנאני שכיוונתי להם ועוד נ"ל עפ"י לשון רש"י במנחות כ"א שם ואשמועי' אפילו בשבת בקרבן ציבור דמליחה עבודה היא כו' א"כ המצות עבודה אחשבי' ומשוי ליה מלאכה כדס"ל לרש"י כן בביעור קדשים ביו"ט מלאכה הוא מה"ט דרחמנא אחשבי' בביצה דף כ"ז ע"ב ולק"מ כנ"ל. וע"ד תירוצי המ"ל פי"א מהל' שבת הנ"ל על הקושי' עיין בס' מצי אלמונים הל' עירובי חצירות סימן שפ"ו אות י"ג דף קצ"ח אמרי נועם בפלוגתא דרשב"א עם רא"ה במצוה מליחה בקדשים אי גם בחלק כהנים וחלק בעלים אית' ובתשובה א' הארכתי אי בשר חי ראוי לאוכלו והנני חותם בברכה מרובה כנפשו ונפש אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה סו חיים ושלום וברכה ברבי' והמשכה לכבוד מר ידי"נ ה"ה הרב המאוה"ג מופלג ומפורסם עמק החרוץ בעל פיפיות תל תלפיות ובקי נפלא צדיק נשגב שמו מוה' וואלף פוקס נ"י האבד"ק סערעד יע"א. מכ"ק קבלתי ודבריו ד"ת ראיתי ומה שפקפק על תירוצי לקושייתו מולח בשר בשבת לחייב משים מפרק לפי שאין דרך פריקה בכך הו"ל מפרק כלאחר יד ופטור ותמה מעלתו עזה מחובל בחבירו להרמב"ם דחייב עליו משום מפרק עכד"ק. הנה ההבדל רב הוא ביניהם חדא בחבור' תיכף ומיד שעושה החבורה בידיו יוצא הדם ממקומו ע"י החבטה דומי' דדש ממש שמפרק התבואה משיבוליה על אתר. משא"כ במולח בשר שאין יוצא הדם מיד בשעת מליחתו אלא במשך הזמן ששוהא במלחו אחר המליחה מושך המלח