יהודה יעלה אורח חיים נג

וע"ד התורה אשר העלה בצע"ק ע"ד הרמ"א בא"ח סי' רע"ו דפוסק להתיר אמירה לגוי במקום מצוה או לצורך גדול אפילו באיסור מלאכה דאוריי' א"כ בסוף סי' תקפ"ו דפסק המחבר דוקא בדבר שי"ב שבות מותר אמירה לגוי להביא שופר לתקיעת מצוה וכו' (ושם כתב עליו) והא באין לו שופר ה"ל במקום מצוה וה"ל לרמ"א להגיה דאף במלאכה ממש שרי אלו דבריו: ובמח"כ לא השגיח יפה בדברי הרמ"א ססי' תקפ"ו שסיים וז"ל (וע"ל סי' ש"ז) ור"ל בסי' ש"ז ס"ה הביא המחבר לשון הרמב"ם דאמירה לגוי באיסור שבות במקום מצוה מותר כגון לעלות באילן להביא שופר לתקיעת מצוה וכו' ושם כתב עליו הרמ"א וז"ל וע' לעיל סי' רע"ו ס"ב דיש מקילין אפילו במלאכה דאו' וכו' עכ"ל ולכן הראה מקום בסוף סי' תקפ"ו לעיין סי' ש"ז: וע"ד הספק שנסתפק מעלתו בבנין בהכ"נ בשבת מלבד היתר הקבלנות דבשל רבים ליכא חשדא. הרי לדעת העיטור בהג"ה רמ"א סי' רע"ו וסי' ש"ז הנ"ל בלא קבלנות כלל נמי שרי אמירה לנכרי בשבת במקום מצוה אפילו במלאכה דאורייתא אלא דשבות רחוקה לא התירו במקום מצוה כמ"ש מג"א סי' רע"ו סק"ח אבל בתרתי לטיבותא מיהת במקום פסידא וגם מקום מצוה שבות רחוקה נמי מותר כמו דמקילין בדין קנין המכס משום הפסד אף שאין הקבלנות כראוי את"ד שאלת חכם. הנה בהג"ה מרדכי פ' במה טומנין סי' תנ"ח בד"ה ושאל ר' ברוך וכו' הביא כמה סוגיות הש"ס שהקילו והתירו שבותים במקום פסידא ומ"ש גבי נכרי שבא לכבות אין אומרים לו כבה ולא התירו שבות דשבות במקום פסידא אף דכבוי הוי מלאכה שאצל"ג ועיין ר"ן ס"פ ר"א דמילה. ותי' דכולהו דשרינן במקום פסידא ה"ט דאי לא שרית לי' איסורא זוטא יבא לעשות איסורא רבהמשא"כ בכבוי וכו' עש"ה בביאור היטב והובא במג"א בקצרה בסי' ש"ז סק"ז א"כ טעם זה שייך בכל יחיד אבל בשל רבים וכ"ש ציבור ליתא לה"ט דאי לא שרית להו השבות משום פסידא יבואו לעשות איסורא רבה דרבים לא חשידי בכך ולפ"ז אין לצרף ה"ט דהפסד גבי בנין בהכ"נ להתיר מה"ט אמירה לנכרי לבנות שבות רחוקה: וגם דעת העיטור הרי רמ"א עצמו שהביאו סיים עליו בסימן רע"ו דהוא יחיד כנגד רבים וכ"כ הט"ז סי' ש"ז סק"ד דהעיקר דלא כוותיה אפילו בשבות קרובה שגופו נהנה נמי לא והבו דלא לוסיף עלי' בשבות רחוקה דגם העיטור מודה אפילו במקום הפסד וגם מצוה נמי אסור אמירה לנכרי באיסור דאו'. והרי הוכיח במישור המג"א בסי' ש"ז סק"ז וסק"ח בשם המ"מ והרשב"א שאין מדמין בשבותין ואין לבבם להתיר אלא מה שאמרו חכמים. ומה גם דתרי טעמי קא יהיב מג"א בשם המ"כ לאסור אמירה לנכרי שיבנה בהכ"נ כיון שאין גופו נהנה ממנו ועוד דשבות רחוקה לא התירו עי' בס' תוספת שבת סי' רע"ו סקי"ג שם גרס הכי ועיין במג"א סימן תקנ"ז סקי"ג לטעם שבות רחוקה לא התירו אפילו לא יוכל לאפות ביום ב' דיו"ט ע"י אונס נמי אסור לאפות ביום ה' יו"ט ראשון על שבת אע"ג דמקום מצוה ומקום פסידא נמי הוא שלא יהיה לו לאכול בשבת מ"מ לא התירו שבות רחוקה ואעפ"י שגופו נהנה מכ"ש דאין גופו נהנה. באופן שאין דעתי מסכים להתיר האמירה לגוי בשבת לבנות בהכ"נ אפילו במקום פסירא בלא קבלנות וגם בקבלנות גמורה הרי כתב מג"א סימן רמ"ד סק"ח רק דהיה נראה להתיר בנין בהכנ"ס אבל העלה דמ"מ אסור משום ח"ה ועיין בבאר היטב שם בשם המ"כ ובפמ"ג סימן רע"ו במג"א אות ח' דאין להתיר למעשה אפילו בקבלנות גמורה ותמיהני מאוד על פרו"מ ני' אם לא שאל תחילה את פה קדוש אמ"ו מר אביו הגאון ני' על הוראתו בזה וימחול נא כבודו להראות לפניו מכתבי זה ויודיעני דעתו הרחבה מה הוא אומר בזה ואחתום בברכה כנה"ר ונפש אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה נח חייא אריכא. ושלום וברכה. מאלקי המערכה. ברבי' והמשכה. לכבוד אמ"ו קדוש ד' מכובד ה"ה הרב הגאון הגדול צדיק יסו"ע ני' ע"ה פ"ה קש"ת מו"ה פלק ני' אב"ד ור"מ דק' שעטשען יע"א וכאל"ש: מכ"ק מסדר וירא משוק פעסט העבר קבלתי ושמחתי בראותי מתוכו משלום אמ"ו הדר"ג ני' וכה יתן ד' וכה יוסיף כו': וע"ד דשאילנא קדמוי אם מותר בשבת לילך בספינות ובעגלות ההולכים באש ותמרות עשן שקורין דאמפ"ף שיף ודאמפף וואגען אחרי שהרשני כבוד אמ"ו ני' לחוות דעתי דעת נוטה ודעת תורה בזה לעשות רצונו חפצתי והנני לדון לפניו בקרקע אם כי אין אתי דבר אשר לא שזפתו עיניו הבדולחים באיסור הליכה בעגלות משום תחומים כמבואר בסי' ש"ה סח"י ובמג"א שם סק"י ולענ"ד תמוה מ"ש מג"א שם וז"ל וכ"כ מהרי"ק שורש מ"ו ובמח"כ ז"א לכ"ע תחומין דרבנן ומשו"ה לא החמירו בהפליג בספינה ג' ימים קודם שבת. אבל תוך ג' ימים איסור תחומים דרבנן יש אע"ג דאיהו לאו מידי עביד ומיא ממטו ליה לספינה או גוים המלחים. ומכ"ש בקרון דאיכא משום תחומים אפי' כה"ג שהגוי מוליך אותו וע"כ א"כ מ"ש מהרי"ק שו' מ"ו הנ"ל ענף ב' בקרון ה"ט לאסור שמא יחתוך זמורה וכו' ה"ט לאסור אפילו תוך התחום וצל"ע על המג"א שהבין כוונת מהרי"ק להתיר וז"א צ"ל וגם בספינה ההולכת ע"י אומנות אש ועשן אף דנעשה בשביל רוב גוים ומבואר בסי' רע"ו בגוי שהדליק נר למסיבה שישראל וגוים יושבים אם רוב גוים שרי נמי לישראל הרי דעת הטור וסייעתי' בב"י שם לחלק בין הדלקת נר להבערת אש אפילו גוי שהבעיר אש לחמם לצורכו לבד אסור לישראל להתחמם כנגדו שמא ירבה בשבילו ואפילו החולקים בב"י שם ולא מחלקים ביאר הב"י טעמם דס"ל כמו בהדלקת הנר נר לא' נר למאה הכי נמי בהבערת אש מועטת סגי להתחמם למאה ב"א. והיינו להנאת חימום דוקא. אבל להוליך ספינה או העגלה בכח האש הדוחה ודאי לפי רבוי וכובד המשא שעל הספינה והעגלה צריך להוסיף כח האש ברבוי משקה השורף שאם תשש כח האש מן הנמנע הוא שידחה בכח חזק משא כבד מהרבה בני אדם ושאר משאות כ"ע מודו בזה דחיישי' שמא ירבה בשבילו. ולפי"ז הא דכתב בס' התרומה סי' רמ"ח הובא בב"י סי' שכ"ה וז"ל ועל הגוי שאפה הלחם בשבת וכו' יש פנים להתיר וכו' כמו גוי שהדליק נר משתמש לאורו ישראל ויש פנים לאסור דלא דמי לנכרי שהדליק הנר דאיכא חילוק בין מידי דאכילה למלאנה אחרת וכו' עכ"ל. ותמוה הרי אפה פת לא למדליק נר דמי אלא למבעיר אש דאסור לכ"ע וצ"ל דספר התרומה לטעמיה קאי דהשוה מבעיר אש למדליק נר אבל על הטור בסי' שכ"ה שכתב בשם להתיר פת של גוי שנאפה בשבת דאפייה אינה אוסרת כיון דבשביל גוים הוא קשה והרי הטור לטעמיה בסי' רע"ו במבעיר אש בשביל גוי ס"ל אסור לשמש לחמם לאורו ואפה פת הרי דמיא טפי למבעיר אש ולא למדליק נר. דודאי להרבה בני אדם ע"כ טפי בעי לאפות ולהבעיר אש גדולה יותר צריך לאפות פת הרבה יותר וצ"ע. וע"כ צריך לחלק כדברי אמ"ו הגאון גבי פת ה"ט שכבר נגמרה המלאכה ועברה בשעה שנהנה ישראל ואכל את הפת לא חיישינן ביה שמא ירבה בשבילו. מה שאין כאן לחמם בהבערת האש שהנאת חימום הוא בשעה שעושה הגוי מלאכת הבערה מה"ט הבערה לחלק יצאה דשמא ירבה בשבילו. וא"כ הה"ד וכ"ש דמה"ט אסור ההליכה בשבת בקרונות ההולכים בכח האש ותמרות עשן אף שעושין בשביל רוב נכרים מעתה החילוק שכתב מורי מסברתו בין פת להבער' אש לחימום הוא מוכרח. וגם החולקים על הטור בסי' רע"ו גבי הבערת אש לחימום מודים בהילוך הקרון בכח וגבורת אש כיון דנהנה בשעת מלאכה ממש ול"ל בי' נר לא' נר למאה ודאי חיישינן שמא ירבה בשבילו וכו' כנ"ל ואפילו בתוך התחום נמי אסור מה"ט דאמרן ולכ"ע ומכ"ש לחוץ לתחום. ועי' מ"ש מג"א סי' רס"ו סק"ז וכ"ז בעגלות כן הוא דלפי רוב המשאו צריך להוסיף כח האש במשקים השורפים אבל כה"ג בספינה אין להוסיף כח האש לפי כובד המשא אלא כח הלאקאמאטיף אחד הוא מתחילת נסיעתו בין לרב או מעט משאות לפי שכח המים מסייע להוליכה אין אסור בספינה לכ"ע. אלא הרי לדעת הר"י בב"י סי' רמ"ח וגם דעת בה"ג בב"י וש"ע סי' תרי"ג אסור ההילוך בספינה שהולכת כדרכה בכח המים לבד נמי ואפ"ה תוך התחום איסור שיטה אא"כ קנה שביתה. מבע"י והב"ח פוסק כן וכן הפמ"ג בסי' תרי"ג וכן בתשו' מור"ם זיסקינד סי' א' יעו"ש אבל בקנה שביתה עבע"י מותר בכל ענין גם בספינה שהולכת על ידי הדאמפף וכן עמא דבר. אבל בעגלה אסור בכל ענין מדינא כנ"ל **((הג"ה מבן המחבר. עי' תשובת תשב"ץ ח"א סי' כ"ב ותשו' מהר"י הלוי אחיו של בעל הט"ז סי' י"א ותשו' רדב"ז ח"ג סי' תק"מ ובתשו' הריב"ש סי' י"ז):)** ואחתום בברכה כנה"ר והנשאה ונפש תלמידו המצל"ה ודש"ת: הק' יהודאסאד. תשובה נט מכבוד אמ"ו הגאון המפורסם רשכבה"ג צדיק יס"ע מוהר"מ בנעט אב"ד נ"ש והמדינה זצלה"ה וזיע"א אשר השיב לשואליו דבר ונשמט מתוך המכתב תשובתו זו שנדפס בספר קטן תולדות מרדכי ואתי לידי וזכיתי בה והעתקתיו פה וז"ל הזהב מסולה מכתם ופז אות באות: ע"ד אם יש לנגן במינים ועוגב בשבת בשעת התפלה והשיר ע"י אינו בן ברית: הנה ידועים דברי הראב"י שבש"ע א"ח סי' של"ח דמתיר לנגן ע"י גוי כדי לשמח חתן וכלה. והטור כתב שם וז"ל אבל אני כתבתי למעלה דאסור והיינו בסי' ש"ו הביא דעת התו' והרא"ש דאפילו שבות דשבות אסור אפילו במקום מצוה והמחבר תופס כהרמב"ם להתיר שבות דשבות במקום מצוה ע"כ הביא כאן דעת המקילין בתחלה ולכאורה י"ל דדוקא במצוה לגוי לנגן דרך מקרה כמו גבי שמחת חתן וכלה זה ה"ל