יהודה יעלה אורח חיים נב

שכ"ג עי"ה במג"א שם סק"ה כולו עד גמירא ובט"ז שם בארוכה והעלה בזה הנח להם כו' ועכ"פ היתר פשוט הוא על פי הדין בלי פקפוק: ד ומה שעמדת על מ"ש בספר עיר מקלט דמצות שבת נתן לנו הקב"ה לבטל בו כעת הוראת הכוכב שבתאי ובמג"א סי' רע"א מבואר דרק בתחילת כניסת ליל שבת הוא שולט מזל מאדים ובשבת גופא צדק כוונת המג"א כבר ביאר יפה הגאון בספר מחה"ש עפ"י דבורי רש"י בשבת דף קכ"ט ע"ב וערובין נ"ו סוף ע"א ואי אפשר לחלוק על האמת ותרתי איתנהי דהא עכ"פ מתחילת כניסת יום ש"ק עד סופי במשך כ"ד שעות היום מגיעים ד' שעות שעולה החולה שבתאי בחזרת חלילה וביום שבת הוראתו ביותר לקלקולא שביתה וחורבן ועצבות וציונו ד' לעשות את יום השבת קדש לד' יום מנוחה ועונג ושמחה היפוך הוראת המזל כדי לבטל רעתו ומ"ש מלאך הממונה על צדק הוא צדקיאל ועל מאדים סמאל לא כן הוא בס' רזיאל אבל על צדק ממונה ברכיאל ועל מאדים ממונה גבריאל כו' וס"א צדק צדקיאל מאדים סמאל כו' ע"ש דף י"ח. ואין אתנו יודע איזה נכון ולא היית צריך להזכיר מזה כי הוא עמוק ואין לנו עסק בנסתרות: ה ומ"ש בשם ס' בינת יששכר טעם שדורות הראשונים האריכו ימים שהיה להם נשמות חדשות ולא כן האחרונים לכולם ניתן נשמות ישנות וא' מאלף זוכה לנשמה חדשה כו' והקשית מגמ' אין ב"ד בא עד שיכלו כל הנשמות שבגוף משמע דלכל אדם בא נשמה חדשה מאותו הגוף שהוא כולו נשמות. אהובי בני נבהלת להשיב כי אדרבה היא הנותנת וזהו סיבת אריכות הגלות כי אלו אכשר דרי וזכו בכולם לנשמות חדשות וכבר היו כלים כל הנשמות שבגוף היה כבר מגיע זמן הקץ וביאת בן דוד, אבל בעו"ה רטא הדורות אחרונים גרמו להוליד בעונם רק נשמות מגולגלים שלא נתקנו בפעם א' ופעם ב' ארכו הימים ואין חזון נפרץ עד שיכלו נשמות שבגוף ועיין ספר הגלגולים להאר"י סוף פ"א ובסוף ס' התקונים טעם אחר על רבוי ומיעוט שנות דור ודור ויש לכוונם לדברים הנ"ל אשרי מי שיודע האמת עכ"פ כל דברי חכמים קיימים והארכתי בדרשה בזה זה רבות בשנים: ו ומה שכתבתי בענין אזהר' כל בן נכר לא יאכל בו דעיקר האיסור על המאכל. והבאת דברי הצל"ח בפסחים ע"ג שכ' דמ"ש הר"מ פ"ט ה"ז מק"פ שהמאכיל מן הפסח לבן נכר עובר בל"ת וא"ב מלקות היינו בל"ת דלפ"ע. אבל גוף אזהרת כל בן נכר לא יאכל בו קאי על הבן נכר עצמו כו' ותמהת הלא התורה רק לישראל נתנה ולא לב"נ וצ"ע וע"פ דעת הצל"ח ניחא לך מעשה דהאי ארמא' בפסחים דף ג' דתמוה למה חייב מיתה ובהנ"ל א"ש דעיקר אזהר' כל ב"נ ל"י בו על הבן נכר עצמו קאי כו' דבריך נכונים בזה והנה אעתיק לפניך מה שכתבתי בחידושי בפסחים וזה לשוני ההוא ארמאה כו' ואכיל פסחים בירושלים אמר כתיב כל ב"נ כ ל"י בו כו' ואשכחיה כו' וקטליה ורש"י בד"ה מי קא ספי לך כתב וז"ל וריב"ב ל"ה בידו להורגו וקשה למה נתחייב להורגו הרי אזהרות אלו בן נכר וערל לא יאכל בו אין ב"נ מצווה רק ז' מצות בלבד ואי משום גזל הא יהיב דמי כמ"ש רש"י ד"ה ריב"ב כו' ואני נתתי דמים כמו כן ולא היה אכילתו גזל בידו והישראל מוזהר שלא יאכילנו. ואולי י"ל ה"ט כיון דב"נ אסור בבני מעיים כבחולין דף ל"ג משום אמה"ח ופסח בעי' דוקא מקולס על כרעיו ועל קרבו וב"נ כיון דחייב בכ"ש דלא נתנו שיעורים הלממ"ס כ"א לישראל כמבואר ברמב"ם פ"ט מהל' מלכים לכ"ע טע"כ דאורייתא גבי ב"נ כמ"ש בתשו' חתם סופר ליו"ד ססי' י"ט, א"כ איכא באכילתו מקרבן פסח איסור אמה"ח ואזהרתן היא מיתתן ויותר נראה לי מכאן ראיה והוכחה להרמב"ם פ"ט מהל' ק"פ דגם הנכרי מוזהר על לאו דבן נכר לא יאכל בו ועליו קאי הלאו וישראל המאכילו עובר רק על לפ"ע כו' ודלא כמ"ש הכ"מ שם בהלכה ז' ועיין בצל"ח לקמן דף ע"ג שהעלה ג"כ כוונת הרמב"ם כן דגוף אזהר' כל בן נכר ל"י בו את הבן נכר מזהיר כו' ע"ש וצל"ע עליו דלא מייתי ראיה מסוגי' הכא דע"כ מש"ה נתחייב מיתה דאזהרתן זו היא מיתתן ומלבד דב"נ נהרג בלא התראה כאן היה מותרה ועומד. שהרי עצמו היה משתבח בזה כתיב כל ב"נ לא יאכל בו כו' ואנא אכלי משופרא כו' הרי מזיד היה כנ"ל ומה שארמאי זה נקט שני הפסוקים נ"ל לפי די"ל קרא דבן נכר היינו דוקא ישראל מומר שנתנכרו מעשיו לאביו שבשמים כפירש"י והרא"ם בחומש וכן הוא בש"ס מסכת שבת דף פ"ז ע"א שיבר הלוחות וכו' ומה פסח כו' וי"ל איהו גרע מנכרי לכן אמר נמי קרא שני כל ערל לא יאכל בו כנ"ל עכ"ל בחידושי. והלך רואה שכוונת קצת לדבריי בעזה"י ואקצר כעת ונהניתי גם כן בדבריך אהובי בני נ"י כי יצאת לקראת נשק עם תלמידי הרב הגדול מוה' משה ליב כהן דיין ני' וכן אמת היה בפיך אשר העלית בכחך על הכתב להצדיק את תשובתי מאז והנה קמה אלומתי וגם נצבה על מכוכה ב"ה והננו פורסים בשלום חותנך מחותני נ"י יהי חן ה' עמו ועמכם הוא יברך מסחרכם ומקחכם הלז יהיה. למזל טוב וברכה והצלחה אמן הדרוש בגיני בשלום כבוד ידי"נ הרב המאוה"ג מוהר"ר שמואל צילין דיינא רבא ני'. ובשלום ידי"נ הרב הגדול מוה' משה ליב כ"ץ דיין נ"י ובשלום ידי"נ הרב הגאון מוה' איצק וז"ב נ"י ריש דיינא ד' עליהם יחיו נאום אביך אוה"נ המצפה לראותך לעלות על במתי האושר והצלחה: הדש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה נו חיים ושלום וברכה שמורה בכל וערוכה לכבוד ידי"א וידי"נ ה"ה הרב המאה"ג המופלג ומפורסם ריחו נודף כגן הדסים קש"ת מוה' שמעון אלבינגער נ"י אבד"ק ווראדש יע"א. יקרתו קבלתי לנכון וע"ד השאלה שנשאל מכ"ת בא' שרוצה לתקן ולבנות על מכונו יורה חדש בבית היי"ש שלו ע"י אומן מפ"ב א"י שאינו רוצה לבנות זולת ביום ש"ק כי מיד במש"ק מוכרח הוא ליסע בחזרה לביתו: הנה פשיטא מלתא דלכל הדעות בסי' רמ"ג ורמ"ד דבר זה אסור ואפילו לשיטת הר"ת דמתיר בנין בית ג"כ בקבלנות היינו דוקא בדרך הבלעה. עם ימות החול אבל ליום השבת לחוד אסור לכ"ע כמ"ש הט"ז סימן רמ"ג סוף סק"ב ובסוף סימן רמ"ה סק"ג עש"ה ואפי' את"ל אפילו על יום השבת לחוד נמי כיון דקוצץ לו דמים על המלאכה ואין לישראל קפידא אם יעשה העכו"ם בשבת או לאחר השבת נכרי אדעתי' דנפשי' עביד לר"ת וקבלנות מקרי גם בכה"ג מ"מ בנ"ד שאין האומן עכו"ם מתרצה בענין אחר אלא דוקא לבנותו ביום שבת לבד ודאי יש קפידא לישראל בכך ויש לו ריוח במה שעושה העכו"ם בשבת כיון דבחול אין רוצה לעשותו כל עיקר. ומכ"ש באופן זה שהמציא מעלתו שיהיה בצנעה מבעל הבית וינעול החדר ההוא בעד האומן שלא יוכל לילך לחוץ כל יום השבת מפני הרואים עד אחר שיגמור מלאכתו בפנים תקנה זו היא קלקלתו שא"כ הישראל קובע מלאכתו לעכו"ם רק בשבת ומדינא אסור גם לר"ת ולא משום מראית העין בלבד אלא הרי הוא באמת שלוחו של ישראל כשאר שכיר יום שהרי סוגר בעדו חדרו ע"מ כן ואין זה דומה לאריסות דשדה ולא לעורות לעבדן וכלים לכובס נכרי וכל הראיות שמביא ר"ת לדינא אין ללמוד מהם בכה"ג בנ"ד להתיר קבלנות כנ"ל פשוט: וגם לפי דעתו דמעלתו דחשב לנדון זה ג"כ קבלנות ואיסורו רק משום מראית העין ולשיטת הרמב"ם והרא"ש דקיי"ל כן דלא כר"ת ויצא מעלתו לדון להמציא היתר עפמ"ש התוס' בכתובות דף ס' דבאיסור דרבנן מה שאסור משום מראית עין לבד מותר הוא בצנעה וה"נ אמירה לנכרי מע"ש לכ"ע הוי רק שבות דרבנן וקבלנות דאסור רק משום מראית עין יש להתיר בצנעה את"ד. הנה גם לחילוק התו' הנ"ל ע"כ הסוגיות חלוקות בזה כמ"ש המג"א ס' ש"א סקנ"ו וגם הרי ציין המג"א שם בסוף דבריו על הר"ן בפ"ק דביצה בסוגי' דאין מוליכין סולם לשובך שכתבתי' אחר לקושי' התוס' דכתובות ולדידיה גם בחשד איסור דרבנן איתא להא דאפי' בחדרי חדרים אסור וגם הרי הרז"ה ס"פ במה אשה והש"ג בפ' חביות הניחו בקושי' סתירות הסוגיות ולא ניחא להו לחלק בין חשד איסור דאורייתא ובין חשד איסור דרבנן אלא גם בדרבנן אסור אפילו בחדרי חדרים וכן הש"ך ביו"ד סימן ק"נ דעתו כן ע"ש וגם הירושלמי דמקשה על רב ממשנה דחולין מ"א ובשוק לא יעשה כן וכו' אף דבמקום מדרון סמוך לגומא רק מדרבנן אסור, ע"כ ס"ל דמ"מ אסור אף בחדרי חדרים וכן כתב הכנפי יונה ביו"ד סימן י"ב ומכ"ש בנדון שלפנינו לאו צנעה ממש הוא דהא אף שסגור יהיה האומן תוך הבית יי"ש קולו יוצא מכה בפטיש ונשמע ברחובות ועכ"פ לקרובים הדרים שם ולעוברים ושבים שם ואיכא מראית העין טובא ואסור: אבל באמת גם בלא מראית העין אסור כה"ג מדינא וגם לר"ת וחלילה לי להקל בזה ומ"ש פרו"מ לתרץ קושית המג"א הנ"ל הדברים נכונים וראוים לאומרם וכיון מעלתו בקצת להגאון בס' צל"ח בביצה דף ט' ע"א בד"ה עוד נראה לענ"ד וכו' וגם מ"ש מעלתו בכוונת תוס' ר"פ המביא יעיין בספר צל"ח שם כעין זה והנני אוה"נ חותם בברכה ודש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה נז במפתח בבא מזלא טבא טובא טובא לכבוד אהובי צמידי חביבי תלמידי ה"ה הרב המאה"ג ה"ג המופלג חריף ובקי צדיק ונשגב שמו מוה' דוד סודיטץ נ"י האבד"ק בעטשקא יע"א ומצ"פ בק"ק פאסטאכא יע"א וכאל"ש: נעימתו קבלתי ושמחתי על הבשורה טובה שבשרני מעלתו כי הרחיב ה' את גבולו כן יוסיף ה' להרים קרנו וישועתו להכין כסא דוד ולסעדו יזכני וישמיעני בשורות טובות ויראני בישועתו למען שמו באהבה אמן: