יהודה יעלה אורח חיים נ

שוב מצאתי להפמ"ג במשבצות בסי' קל"ט אות ה' תמה על ראיית המרדכי הנ"ל מלשון פותח כו' כקושית פרו"מ דלמא בראשון מיירי וכמנהג שהיה בימי התנאים דאמצעים לא ברכו ולא תירוץ כלום.. וכבר תירצנו יפה דראייתו ממשמעות פותח דומיא דרואה כנ"ל. ונ"ל עוד לפמ"ש לעיל בשם הפ"י דכולם היו אומרים ברכו את ד' המבורך. ובהדיא כתב הב"י סי' קל"ט בשם הרד"א וז"ל וכתב רבינו סעדיה שאין לקורא לומר ברכו עד שיראה הפסוק שמתחיל בו וצריך לברך ברכה ראשונה וס"ת פתוח לא סתום כו' א"כ ודאי ניחא ראיית המרדכי הנ"ל דע"כ פותח ומברך אכולהו קאי פותח ורואה ומברך ותל"מ הנה הראתי לפרו"מ ני' כי חביבים עלי דברי דודים מיינה של תורה והאמת אהוב יתנהו ד' למעלה. יעלה על במתי האושר והצלחה לשם ולתהלה. כנפשו היפה וכנפש ידידו המכבדו הד"ש הק' יהודאסאד תשובה נג שפע שלום וברכה. ברבי' והמשכה לכבוד ידי"נ רב חביבי ה"ה הרב הגדול המופלג. מלא ברכת ד' כיומין עתיק. צדיק באמונתו יחי' כש"ת מוה' אורי מיללער ני' מורה ודאין בק"ק ש"ב יע"א. ולכבוד הרבים אצילי בני ישראל ראשי עם קדש טובים וישרים בלבותם. ריעים האהובים. נכבדים מפורסמי' יראים ושלימים קהל עדת ד' שמה כולם אהובים כולם ברוכים לד' ד' עליהם יחיה וכצינה רצון יעטרם אמן וכיה"ר: ע"ד שאילת מעלתכם תרמה שוחרי טוב מבקשים רצון לידע אם יש היתר עפ"י תוה"ק לבנות בית הכנסת חדשה ע"י נכרים פועלים גם בשבת ויום טוב בקבלנות משום הפסד ממון שלא יצטרכו לשלם להאומן הבונה ופועליו שכרם גם על ימי השביתה בשבתות ויום טוב על מגן. גם כדי למהר ולגמור בית תפלה לאלקינו על תלה. הנה אהובי חזרתי על צדי צדדים להמציא היתר ולא מצאתי אבל האיסור מבואר ומוסכם בש"ע סי' רמ"ד ובמג"א סק"ח העלה דמשום ח"ה וגם משום חשדא איכא וכבר יפה הרגיש הא"ר די"ל בדרבנן כי האי גם בשל רבים איכא חשדא. וטעמא נ"ל כסברת ה"ה ריש הל' אישות דאיסור דרבנן כ"ע לא זהירי ביה יע"ש וגם מעלתו יפה הרגיש דביו"ד סי' קמ"א גבי ע"ז נמי לא פסיקא הא מלתא דבשל רבים ליכא חשדא [איברא בתשובת חכם צבי סי' מ"ד מביא סוגי' הש"ס דע"ז מ"ד דברבים ליכא חשדא ונחית לחלק בין ע"ז דחמיר טפי ומסיק שוב שאין חילוק ועי' תו' יומא נ"ד ע"ב ועי' תשובת מהרי"ט ח"ב סי' ל"ה העלה לחלק אם באמת נראה כמשתחוה גם ברבים איכא חשדא אלא א"כ מפני הרואים לבדן] וכן העלה בבאר היטיב סי' רמ"ד בשם המ"כ ובפמ"ג סי' רע"ו באשל אברהם אות ח' דאין להתיר למעשה בנין בית הכנסת אפילו בקבלנות גמורה וכן בפמ"ג סי' רמ"ד אות ה' ט' י"ג יעו"ש. ועוד נ"ל לחלק דבכה"ג ודאי גם ברבים איכא חשדא משום דאם יחשדום נמי ידונו ג"כ את הרבים לזכות דסברי מצוה קעבדי כדי לגמור מהרה בנין בית הכנסת. לכן התירו לעצמם לבנות בשבת בשכירי יום כמו בהנהו קבוראי בסנהדרין סוף דף כ"ו וכיון דבאמת אסור הוא ממילא או יחשדום לעוברי עבירה בשוגג דסברי מצוה קעבדו כנ"ל. או ילמדו מהם דשרי משום מצוה באמת גם בשכירי יום ואדרבא מה"ט נ"ל דאפילו הר"ת שהתיר להלכה בקבלנות לבנות בית דוקא בית דעלמא של רשות דלא עביד מצוה בבניינו ידעו כ"ע דנכרי אדעתיה דנפשיה עביד. ומהי תיתי לחשוד את הישראל לעובר עבירה לבנות ע"י שכירי יום בשבת ויום טוב אבל בנין בית הכנסת אולי גם ר"ת מודה דבניינו אסור בקבלנות משום חשדא דהרואים יחשדום שכירי יום נינהו וכדי למהר לגמור המצוה וסברי מצוה עבדי לא ניחא להו בקבלנות כדי שלא יהיה הפועלים עצלים ויתרשלו בבניינו כנ"ל ולא כהמג"א בשם קצת גדולים: ועוד מצאתי להראב"ד בס' תמים דעים ד' ט"ז אות קכ"ה פסקים מהגאונים ז"ל אף במקום שאמרו להשכיר כו' כ' ר"ח ז"ל במס' ע"ז זה הירושלמי תניא אמר רשב"ג לא ישכיר אדם מרחצו לע"א מפני שנקראת על שמו ועכום זה עושה בו מלאכה בשבתות ויום טוב ופורני ורחיים וכיו"ב. ר"א ב' רבנן דתמן זאת אומרת שדה הנתונה על אם הדרך אסור להשכירה לעכו"ם מפני שנקראת ע"ש ישראל ועכום חורש בה בשבתות ויום טוב עכ"ל. לפ"ז ודאי פשיטא לי מלתא דגם ר"ת שדימה בנין בית לאריסות שדה היינו דוקא בית דעלמא שאין מצויין ידוע ומפורסם לכל עובר דשל ישראל הוא אבל בנין בהכ"נ עכ"פ בכה"ג לבנו' באותו מקום קדוש שהי' שם בהכ"נ הישנה על אם הדרך. אין לך נקראת על שם ישראל גדול מזה והרי אפילו בשדה אסור כה"ג אף לרשב"ג. ובזה ניחא לי הא דר"ת עצמו לא הניח לבנות בית בשבת אף בקבלנות והראשונים שלא הביאו דברי ירושלמי הנ"ל הוצרכו לדחוק דהר"ת חזר בו מהוראתו או שהחמיר על עצמו אמנם להנ"ל ניחא דהר"ת שהיה גדול הדור ויחיד בעירו עכ"פ מצויין ומפורסם אולי בנה בית על אם הדרך דינו כשדה בכה"ג לרוב פרסומו ומדינא אסור גם לר"ת בנין ביתו של הר"ת והה"ד וכ"ש בנין בהכ"נ אליביא דכ"ע מכל הני טעמים דאמרן: וא"כ אין להתיר משום פסידא ועי' רמ"א בא"ח ססי' תרנ"ו יתן כל ממונו קודם שיעבור ל"ת ובפמ"ג שם באשל אברהם כתב יש להסתפק בלעבור ל"ת דרבנן אם מחויב ליתן כל הונו או רק חומש דלא תסור להרמב"ם ז"ל דבר תורה רק אתנו להקל בדרבנן בספיקן וכדומה ע"ש ועי' תשובת הריב"ש סעי' שפ"ז ופירוש הגאון מהרא"ו בש"ע סי' תרנ"ו הנ"ל והלבוש בסי' של"ד ס"ב כתב ז"ל דלעולם אין מתירין אפילו איסור קל משום הפסד ממון אלא היכא שיש לחוש דאי לא שרית ליה יבוא לידי איסור יותר חמור מזה אבל משום הפסד ממון לא התירו כלום ועי' סי' רמ"ד ס"ו והן הן דברי הג"ה מרדכי פ' במה טומנין סי' תנ"ח בד"ה ושאל ר' ברוך כו' עש"ה הארכתי בזה בתשובה אחרת **((הג"ה מבן המחבר. עי' תשובת חוות יאיר סי' קפ"ג וסי' קמ"א ותשובת זכרון יוסף חא"ח סי' י"ז דמחוייבין אנו להכניס א"ע בעונש הפסד ממון אפילו כדי לקיים תקנה שנאמר ואהבת את ד"א בכל מאדך בכל ממונך כו' ועי' בכור שור גיטין דף מ"ז וברמ"א ביו"ד סי' קנ"ז):)** וגם כדי למהר ולגמור המצוה אין להתיר דשבות רחוקה לא התירו כבמג"א סי' רע"ו סק"ח ומעתה אל יחושו מעלתכם על הפסד ממון קצת שיעלה ההוצאה יותר ע"י שאסור לבנות בשבת ויום טוב גם בקבלנות כי המקום ב"ה ימלא החסרון ושומר מצוה לא ידע דבר רע וברכות ינוחו על על ראשכם. כא"נ ונפש ידידכם ד' יגמור בעדיכם לטובה: נאם אוהנ"ג הק' יהודאסאד. תשובה נד ה' עמו גבור החיל מטיב הגיון בדת יקותיאל יומם וליל. ה"ה כבוד ידי"נ וחביבי עד לאחת מלא כף נחת הרב המאוה"ג החריף עצום ובקי בחדרי תורה משיב מלחמה שערה. מוה' דוד כ"ץ ביסטריץ ני' אבד"ק מילכדארף. מכ"ק קבלתי בזמנו ולא אצתי להשיב עבי"ד ואחרתי עד סמוך לשוק טירנוי וביני וביני נקראתי למקומות הסמוכים ע"ד עניינים שונים לכן תשובתי נשארה מעל ע"ע ועתה הנני להשיב על ראשון ראשון בעזר ה' צורי וגואלי: ראשונה שאל כהלכה ע"ד היתר הטלטול בקצת עיירות בשבת ע"י ערובין השראנקען קורה א' גבוה מן האבן כחצי קומת האדם שראוי לנעול בו את רוחב הכניסה לר"ה אעפ"י שהקורה מונחת לארכה וגם פתוחה תמיד וחקר פרו"מ נ"י על מה אדני ההיתר בזה מיוסדים ועלה בדעתו כי היתר זה הוא רק לשיטת הרמב"ם בא"ח סי' שס"ד ס"ב דרה"ר ניתר בדלת שראוי לנעול לבד: ולע"ד ז"א דהא כללא בידן לפסוק הלכה בכ"מ כדעה ראשונה שהביא המחבר בסתם שהי' העיקר ולא כהי"א וכמ"ש בהדי' בב"י סי' שס"ד להכריע להלכה כהרי"ף והרא"ש דבעי דוקא ננעלות בלילה אבל הדבר ברור בטעם היתר זה דרה"ר עצמה היא דאינה ניתרת אלא בדלתות אבל מבואות המפולשים בשני ראשיו לרה"ר קיי"ל א"צ דלת ברסי' שס"ד דהלכה כרב באיסורא וכת"ק דחנני' בערובין ו' ע"ב והרי בזה"ז אין לנו רה"ר כל עיקר כמ"ש בפסקי מהרי"א ססי' נ"ה וכל רשויות שלנו הם כרמלית כברמ"א ססי' שמ"ו ובט"ז סוף סק"ו וכמ"ש המג"א סי' שמ"ה סק"ז וט"ז סק"ו כדעת רוב הפוסקים דבעי ס' רבוא בוקעים בו ועיין מג"א סי' תקנ"ה [וצע"ג על המחה"ש בסימן שצ"ב סק"ב שכתב בשם הרמ"א ובשם המג"א הללו בהיפוך ממה דס"ל] ועיין מג"א סי' רס"ו סוף סק"ז ולכ"ע נמי בלא תנאי דס' רבוא הא מיהת מפולש משער לשער שהפתחים מכוונים זה כנגד זה דוקא בעי' לתנאי רה"ר אבל כל שאין הפתחים מכוונים זה כנגד זה מפולש משער לשער הוי רה"י גמורה אעפ"י שאין דלתותיה נעולות בלילה כמ"ש הב"י בארוכה בסי' שמ"ה ובמג"א סק"ו שם ובמדינתינו רוב עיירות אין פתחי שערי העיר מכוונים ממש זה כנגד זה ולכן סגי לדידן בדלתות ראויות לנעול לבד אליבא דכ"ע דהא א"צ דלת כלל אלא סגי בצור' הפתח אלא לצאת גם אליביה דרשב"א ורוקח וסייע' דמייתי להו ב"י רס"י שס"ד דפסקו כחנני' אליביה דב"ה דגם מבואות מפולשים בשני ראשיו לרה"ר נמי בעי דלת ובהא ליכא מאן דפליג דודאי סגי בדלת ראוי לנעול לבד אליביה דחנני' כמבואר בגמרא דף וי"ו ע"ב ולכן עושים השראנקען שראוי לנעול בתורת דלת ועי' ד"מ סי' שס"ד מזה: אבל מה שתמה פרו"מ מי נתן לקורה א' שם דלת שתתיר כדלת הרי אין לה צורת דלת ואין ננעלת בפני בני אדם שיכולים לשוח ולעבור תחתיו בזה יפה תמה דודאי בעי' דומי' דדלתו' ירושלים ואבילא דמחוזא במס' עירובין וי"ו פ"ב שהיו ננעלים ממש בפני כל אדם ובנדה ס"ז ע"ב רבא במחוזא משום אבולאי פי' בערוך וז"ל שהיו סוגרים המבואות בלילה ול"ה יכולת לצאת בלילה בבית הטבילה התקין להם רבא