יהודה יעלה אורח חיים מט

מוהר"י אבועלפיא ומהרי"ט שהובאו בברכי יוסף כולם לא ראו דברי המאירי: ד עוד ז"ל הרב המאירי דף כג שם והובא בברכי יוסף סי' רפ"ב ת"ר הכל עולין למנין זי"ן אפילו אשה כו' ויש מי שמפרש שלא נאמרו הדברים אלא בזמן שהיו קוראין אמצעיים בלא ברכה ואשה יכולה לקרות באמצע אבל עכשיו שכולן מברכין אין אשה קוראת כלל וכן הדין נותן שהרי איך מברך והיא פטורה כו' עכ"ל הרי בהדיא דבזמן הברייתא לא היו האמצעים מברכים איברא הרא"ש במסכת ברכות דף מ"ח סי' כ' כתב וז"ל והא דמסלקי' קטן ועבד ואשה למנין זי"ן במגילה כ"ג דליתנהו בת"ת משום דס"ת לשמיעה קאי וברכה אינה לבטלה דלא מברכינן אשר קדשנו במצותיו וציונו על ד"ת אלא אשר בחר בנו ואשר נתן לנו עד הנה דברי ר"ת ז"ל עכ"ל. הרי פליג בדין זה על המאירי וס"ל דנשים נמי מברכות ואין הכרח מזה שלא היו האמצעיים מברכים בזמן הברייתא מיהת המאירי הוכיח כן בהדיא ולא אשכחן חולק עליו בזה. וגם הרא"ש דפליג כנ"ל מודה לו בזה: ה ז"ל הרא"ש פ' הקורא עומד סי' ג' ירושלמי ר' אבא כו' בשם רי"ו הי' קורא בתורה ונשתתק זה שעומד תחתיו יתחיל ממקום שהתחיל הראשון דאי תימא ממקום שפסק הראשון נתברכו לפניהם ולא לאחריהם והאחרון נתברכים לאחריהם ולא לפניהם וכתיב תורה ד' תמימה משיבת נפש שתהא כולה תמימה מימרא זו נאמרה בתר דתקינו שכל א' מברך ושמעינן שאם כו' עכ"ל הרי כתב ג"כ הרא"ש בהדי' דקודם התק"ח לא היו מברכים כנ"ל: ו ז"ל התוס' ברכות מ"ו סי' ע"א וא"ת ברכה אחרונה למי שהיא קורא בתורה אמאי צריכה לפתוח בברוך הא סמוכה לחברתה לברכה ראשונה ונ"ל לפי שהיו רגילים שלא הי' מברכים רק הראשון ברכה ראשונה והאחרון ברכה אחרונה ואיכ' הפסק גדול בין ראשון לאחרון ובתר כן שתיקנו שתיהן לכל א' וא' משום הנכנסים ומשום היוצאין שוב לא זזה ממקומה עכ"ל התוס' וכן כתב בס' אבודרה"ם דף מ' ע"ב הקש' נמי קושי' זו דתוס' ותי' א' וז"ל א"נ משום דבימיהם לא היו מברכים אלא ראשון ואחרון הלכך צריך לפתוח האחרון בברוך כו' עכ"ל: ומעתה נחזי ראיות מעכ"ת ני' דאזיל בתר איפכא שני קושי' העיקריות שהביא לדעתו הנ"ל: והן א' קושי' האחרונים הנ"ל ממשנה אין מפסיקין בקללות ב' ממ"ש הגאונים בב"י א"ח סי' רפ"ב טעמא על שתיקנו בשבת קורין זי"ן דשמא נאנס א' כל ימי השבוע ולא שמע ברכו בבית הכנסת וישמע זי"ן פעמים ברכו בשבת מפי הקוראים נ"ל דלק"מ הנה מעלתו כתב על קושי' א' הנ"ל שנבוכו בה הרבה אחרוני' ובכל תירוציהם לא העלו ארוכה דעל תי' ט"ז והטורי אבן הנ"ל השיג האליהו רבה דעד שתיקנו אין מפסיקין בקללות הו"ל לתקן בקללות רק א' מברך. הנה גם לדעת מעלתו קשיא הא דאף שנהגו לברך כל א' לעצמו מ"מ הו"ל לתקן טפי בקללות א' מברך דמשום פעם אחת ודאי לא גזרינן משום נכנסין ויוצאין: וכבר הראיתי לדעת כי כיוונו האחרונים האמת בתירוצם הנ"ל שכן כ' הרב המאירי. וקושיא ב' הנ"ל מדברי הגאונים הנ"ל בפשוט לק"מ משום דהגאונים כתבו ה"ט להאידנא איכא גם ה"ט אבל לדינא דמתני' האיכא טעמא דבגמרא מגילה כ"ג הני שלשה ושבעה כנגד מי כנגד ז' רואי פני המלך והפ"י שם הרגיש על התו' ד"ה הני שלשה כו' שהשמיטו שבעה משום דס"ל הכי כטעם הגאונים שבב"י הנ"ל וסיים וז"ל אלא לע"ד צ"ע שהרי בימי משנה ל"ה מברך אלא פותח וחותם אולי אעפ"י שאמצעיים לא בירכו ברכת התורה ממש אפ"ה כל א' וא' אומר ברכו דשייך טפי בדרש דכי שם ד' אקרא הבו גודל כו' עכ"ל הרי הקשה הפ"י קושית מעלתו על הגאונים ותירצו יפה וממילא מתורץ נמי קו' אחרונים הנ"ל ומעיקרא לק"מ דגם בימי המשנה א"ש ה"ט דאין מפסיקין בקללות שאינו בדין שבני מתקללין ואני מתברך דברכת התורה ממש היא דלא ברכו כל א' וא' אבל ברכו את ד' המבורך כולם היו אומרים עפ"י מנהגם. ועפי"ז תי' גם קו' ג' וד' של פרו"מ ני' מירושלמי דמגילה הנ"ל בתר האי איבעיא דר' זעירא הנ"ל מייתי הא דר' יונתן עבר קומי סידרא ושמע קלא דקרוי' ולא מברכין א"ל עד מתי אתם עושים את התורה קרחות קרחות ומאי גער בהם הלא גם הדורות הקדומים נהגו כן ולא חשו מלעשות התורה קרחות בזה. ולפמ"ש תי' הפ"י על הגאונים הנ"ל א"ש דשמע קלא דקרוי' ולא מברכין כלל משמע גם ברכו את ד' כו' לא אמרו לכן גער בהם דאילו בדורות שקדמו בימי המשנה אמרו מיהת כל א' וא' ברכו את ד' כו' ולא הו"ל קרחות כנ"ל: אבל גם בלא"ה לק"מ דהא ודאי בתר דתקינו לברך כל א' וא' משום גזירת נכנסין ויוצאין היינו בזמן ר' יונתן אסור מה"ט לשנות ולעבור על ד"ח אבל קודם דתיקון חכמים מ' גזירה כו' לא הוי מקרי קרחות כיון שהיו האמצעיים יוצאים י"ח בברכת פותח וחותם כולהו כחד גברא הם וכמ"ש הט"ז הכי בסי' קל"ט סק"ג ולפי"ז נ"ל פירוש קרחות קרחות ר"ל אגודות אגודות [ע"ש הקרא דכתיב לא תתגודדו ולא תשימו קרחה כו' ודרשי' לא תתגודדו לא תעשו אגודות אגודות ביבמות י"ג ע"ב] וכוונתו היינו גזירה משום נכנסין יאמרו אין ברכה לפניה. והיוצאין אומרים אין ברכה לאחריה דזולת טעם זה לא מצינו איסור זה קרחה בלא ברכה כנ"ל. ולא כפירוש הק"ע וכעין זה פירש ג"כ בברכי יוסף הנ"ל ב' הרב שדה יהושע יעו"ש: וע"ד קושיא מעלתו וכי דרשת תורת ד' תמימה שייכה רק האידנא ולא מקדמת דכא הנה רי"ו חידש לן אסמכתא דקרא זה לדינא [כמו ראב"ע שאמר ולא זכיתי שתיאמר יציאת מצרים בלילות עד שדרשה כו'] ורי"ו הא האידנא הוי. אבל בזמן המשנה לא אמרה רי"ו לדינו זה דנשתתק באמצע חוזר לראש הקריאה לפי דאז שום אדם לא בירך לאחריו ולפניו וקרא תורת ד' תמימה אינו מיותר והרי גדול רבינו הרא"ש כתב כן דהא דר' יונתן נאמרה בתר דתקינו שכל א' מברך כו' ולא מקודם התקנה ומי יפטפט נגדו והאמת אתו כנ"ל: קושיא ה' דמעלתו היא גזירת דנכנסין ויוצאין חשו לה גם הבעלי משנה לכמה עניינים ולמה לא יחושו לה גם לברכת התורה עכ"ד. הנה לכמה עניינים לא מצינו כ"א במגילה דף כ"ב לענין דאין מתחילין ואין משיירין בפרשה פחות מג"פ בלבד משום נכנסין ויוצאין שיאמרו לא קרא אלא ב"פ וגוף דין זה דלא יקרא פחות מג' פסוקים עיקרו היא דרבנן מתקנת מרע"ה או מתקנת עזרא אבל גוף דין דברכת התורה לפניה היא דאורייתא ממש להרמב"ן מצות עשה וגם להרמב"ם עכ"פ יש לו סמך מקרא כמובא לעיל וקיי"ל בכ"מ חכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לכן אף דחשו לנכנסין כו' בדין קריאת ג' פסוקים לא חשו לזה בדין ברכה דאורייתא ותדע דהרי קיי"ל נמי ברכות אינן מעכבות. ואם האידנא שכבר תיקנו ברכה לכל א' וא' אם אירע שקראו האמצעיים בלא ברכות ודאי יצאו י"ח הקריאה כמו שעשו בימי המשנה ולא מצינו שיחזור ויקרא בברכה בציבור] אם כבר בירך לעצמו בשחרית ברכת התורה ואילו קרא פחות מג' פסוקים קיי"ל דמעכב בדיעבד וצריך לחזור ולקרות כבש"ע סי' קל"ז ס"ד בשם ת' מהרי"ק וכ"ה בירושלמי דמגילה אמתני' דלא יפחות מג"פ סי' ד' כ"ג הרי דהחמירו בדין זה טפי ע"כ משום דד"ס צריכין חיזוק וכנ"ל אף על גב דשניהם טעם א' להם גזירה משום נכנסין כו' ועי' במסכת ר"ה דף ח"י לענין מגילת תענית ועוד הרי גם בימי רב שהיה לאחר תקנה וקרא בישראל ובירך לפניה כדמסיק הש"ס דף כ"ב סוף ע"א ולא בריך לאחריו משום היכי דיתיב רב מיעל עיילי. מיפק לא נפקי. ולפי"ז בימי המשנה ודאי לא חשו לגזירת יוצאין מה"ט דלא היו שכיחי דמנחי ס"ת ונפקי. וגם לא משום הנכנסין לפי דמאן דעייל שיולי שייל וכסברת הש"ס שם לעיל מיניה אליביה דר' יהושע בן לוי דאמר כשם כו' ולת"ק דיש אומרים דסוברים מתחילין פחות כו' ואין משיירין עד בתר דנא אכשיר דרא ומנחי ס"ת ונפקי שכיחי גזרו גם לענין ברכה אבל מקודם אף שגזרו לענין מתחילין ומשיירין ג' פסוקים מ"מ משום חומר לא תשא איסור ברכה לבטלה לא רצו אז לגזור כיון דלא היו יוצאין שכיחי כ"כ ודעיילו שיולי שיילי כנ"ל: וי"ו הק' מעלתו מנהג שפשט בכל ישראל ורגיל בקריאת התורה בכל שבוע יום הכניסה איך נסבול לומר שהוא נשתנה בפעם אחת: הנה מלבד שאין זה טענה כלל וא"צ להשיב עליו. עוד זאת הרי באמת לא בפעם אחת נשתנה בכל ישראל אלא מעט מעט במקומות זה אחר זה כדחזינן היכא דיתיב רב מיעל עיילי מיפק לא נפקי ובימי ר' יונתן דקשיש מיניה סוף התנאים נהגו בקצת המקומות לברך לפניה ולאחריה כל א' וא' כמו שכתב הברכי יוסף עד דחזו דלא אכשיר דרי ותקנו רבנן בכללות ישראל שיברכו כולה וגזיר' משום נכנסין ויוצאין כנ"ל: זיי"ן מייתי פרו"מ ני' ממ"ש המרדכי בב"י סי' קל"ט לדייק מלשון ר' יהודה בברייתא שלהי מגילה פותח ורואה ומברך כו' שצריך לגלול בין גברא לגברא כו' ור"ל דל"ל אראשון בלבד קאי דמאי קמ"ל פותח לא הל"ל אלא רואה מברך וע"כ אאמצעיים קאמר פותח ומברך לפי שצרי' לגלול בין גברא לגברא ומוכח דגם בזמן ר"מ ור"י היה כל א' מברך. דאל"כ ע"כ מברך אראשון קאי ופותח מיותר: הנה לק"מ דלא מיתורא דייק המרדכי דינו אלא משמעות לשון פותח דייק פותח סתם דומיא דרואה משמע על כל העולים לקרות קאי כמו רואה דסמיך ליה אבל ומברך אראשון לבד קאי. ולמעכ"ת תקשה ליה בגמרא מגילה דף כ"ב כי משני רב בכהני קרי בסיפרא פתח בריך כו' למה ליה למימר הל"ל ראה בריך כיון שתכלית פתיחה הוא רק לראות הכתב אע"כ כוונת המרדכי כמ"ש פותח ס"ל דומיא דרואה אכולהו קרואים קאי כנ"ל: ומה שכתב לתמוה על פסק הרמב"ם כר"י פותח ומברך ומ"מ פסק דגולל קודם ברכה אחרונה דמודה ביה ר"י ולטעמא דהב"י קשה איה ראה סברא זו וגם אין דרך הרמב"ם להביא מה שאין מפורש בש"ס כו': הנה אף שבב"י לא הראה את מקומו בסי' קל"ט אבל בחיבורו כסף משנה על הרמב"ם פרק י"ב הלכה ה' כתב שמצא מקור דברי הרמב"ם מפורשים כן במס' סופרים פי"ג הלכה ח' וכן רמזו עליו בס' ברכי יוסף והגאון מהר"א ווילנא בהגהותיו יעו"ש. ומ"ש הב"י דהר"ן תמה בזה על הרמב"ם ליתא בר"ן לפנינו. אבל מייתי לדברי הרמב"ם לבד