יהודה יעלה אורח חיים מח

ורמב"ן בזה תליא בפלוגת' דתנאי בירושלמי דמגילה ר"פ הקורא עומד מקודם אבעי' דר' זעיר' הנ"ל מסיק לר"ע דס"ל דרשינן לשונות כפולים ילפי' מגז"ש שם שם תורה מבהמ"ז וע"כ דאורייתא הוא דהא אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מרבו כו' אבל לר' ישמעאל דלא דריש לשונות כפולים דדברה תורה כלשון ב"א מסיק לדידי' ילפי' להו תורה מברהמ"ז וכן איפכא מק"ו כו' עש"ה והק"ו הא אידחי' לי' בגמר' ברכות דף כ"ח דמיפרך הק"ו א"כ רק דרבנן הוא וקראי והק"ו רק אסמכתא נינהו. ובהא פליגי הרמב"ם והרמב"ן אי קיי"ל כר"ע אי כר"ש בפלוגת' זו דברה תורה כלשון ב"א ועיין במ"ל בפרק ו' מהל' דעות בארוכה והרי הקדמנו סברת תוס' והרא"ש לחלק בין דאוריי' החמירו שלא לצאת בברכת האחד ולא כן בברכה דרבנן א"כ שפיר מבע' לר' זעיר דמתני' הפותח והחותם מברך לפניה כו' י"ל אתי' רק כר"ש דברכת התורה לפניה דרבנן הוא לדידי' וכדס"ל להרמב"ם ולכן מוציא א' את כולן אבל לר' עקיבא דיליף מגז"ש דמייתי לי' הירושלמי שם מקודם שם שם. ע"כ דאוריי' הוא לדידיה שפיר י"ל מבהמ"ז בג' שאכלו זה בפ"ע וזה בפ"ע ילפינן ליה מברכת התורה וכל א מברך לעצמו ופשיט לי' ר' שמואל בר אבדימי משברתי' דמתני' הפותח כו' אתי' ככ"ע גם לר"ע דילפי' מג' שאכלו כאחד דגם בבהמ"ז דאורייתא א' מברך לכולם והכי נמי ברכת התורה והיינו נמי על סגנון אופן השני הנ"ל: ד נ"ל עוד על סגנון זה עפ"י דהא מלת' אי מצות צ"נ או אין צריכות כוונה פליגי בי' תנאי ר' יוסי ורבנן במ' פסחים דף קי"ד ור"א ורי"ה במסכת' ר"ה דף כ"ח ופליגי פוסקים ג"כ בפסק הלכה כמאן א"כ קאי שפיר אבעי' דר' זעירא בירושלמי בסתמא שלא כיוונו בפירוש לצאת א' בברכת חבירו דמתני' פותח וחותם מברך לפניה כו' שמוציאין זה את זה י"ל אתי' כמ"ד מצות אין צ"כ ואיהו מבעי ליה לדידן דקי"ל מצות צריכות כוונה י"ל הו"ל ג' הקרואים כמו ג' שאכלו זה בפ"ע כו' ואי ר' זעירא דירושלמי הוא ר' זורח דש"ס בבלי כדמשמע הכי ברא"ש סוף שבועות עש"ה ניחא טפי דברינו אלו דבמס' ר"ה דף ר"ח א"ל ר' זירא לשמעי' איכוון ותקע לי כו' ס"ל לטעמיה מצות צריכות כוונה וכנ"ל והיינו קצת כעין תירוץ דמעלתו אליבי' דהרוקח ודידן עד עדיפא כמובן. ה ועוד בפשוט טפי נ"ל כוונת בעי' דר' זעירא בירושלמי אע"ג דמשנה היא הפותח והחותם בתורה מברך לפניה ולאחריה דז"ל רש"י במשנה הפותח כו' מפרש בגמ' נ"ל כוונתו משום דבגמ' מייתי עלה דמתניתין ברייתא תני הפותח מברך לפניה דהחותם מברך לאחריה. והבריית' מפרש הכי למתני' משום דבמשנה היה מקום לומר פי' אחר היינו הפותח והחותם כל א' וא' משני אלו מברך לפניה ולאחריה שני הברכות קמ"ל ברייתא וזהו כוונת רש"י במשנה הפותח כו' מפרש בגמ' וה"ט דבגמ' קאמר והאידנא דכולהו מברכי כו', אחר הברייתא דרנא הפותח מברך לפניה כו' ולא קאמר לה הכי מיד אמתני' ע"כ משום די"ל מתני' נמי ה"פ כולהו מברכי וא"כ אמוראי ר"ל ר' זעירא ור' שמואל ר"ל לא ידעו מברייתא זו דמייתי בגמרא ואמר ר' זעירא אם כג' שאכלו זה בפ"ע כו' אפילו אמצעי מברך לפניה ולאחריה אפילו דייק' ר"ל דאיכא עוד נ"מ הפותח לאחריה והחותם לפניה ג"כ מברכים אלא אפילו א אמצעי שיש ברכות לפניו ולאחריו נמי מברך כולהו כנ"ל [ולתי' הט"ז על קושיתו בא"ח סימן תכ"ח וסי' קנ"ט בזמן המשנה נמי רשות היה לכל א' לברך] [ולפמ"ש המג"א סימן ס' בדאורייתא בעי' כוונה ובדרבנן א"צ כוונה ע"ש יש להסביר קצת פירוש חמישי זה עם פירוש הרביעי ביחד דברכת התורה דאוריי' לפניה גם אמצעי מברך ר"ל בסתם שלא כיון הראשון להוציא האחרים ולא לאחריה שהיא דרבנן והחותם מוציא אותו גם בסתם ושפיר מסופק ר' זעירא די"ל מתני' ה"פ הפותח והחותם מברך תרתי ברכות לפניה וגם לאחריה משא"כ אמצעי רק לפניה מברך ולא לאחריה כנ"ל אלא דז"א דא"כ הפותח למה מברך גם לאחריה]: ו כ"כ אדרבה לדעת הרא"ש ורש"י ריש דברינו הנ"ל ניחא טפי כוונת הירושלמי ועל האידנא דתיקון רבנן דכולהו מברכי מבעי' ליה לר' זעירא דיעבד מאי דגזירת נכנסים ויוצאים גבי לא יפחות מג' פסוקים בירושלמי שם אית' דמעכב והכי קיי"ל ואם ה"ל כמו קבעו ג' כא' דפטור מדינא כמתני' הפותח והחותם מברך כו' י"ל גם אחר התקנה דהאידנא כולהו מברכי היינו לכתחלה אבל בדיעבד מהני וא"צ נחזור ולקרות אבל אי כלא קבעו כאחד הוא אפילו נתכוונו להוציא לא מתני. ה"נ האידנא עשאום כלא קבעו ומעכב גם בדיעבד כמו בברהמ"ז דלא יצא ועיין בירושלמי שהביא הרא"ש בברכות פרק ג' שאכלו ססי' כ"א הנ"ל ועיין טעמו במג"א סי' קס"ז סקכ"ח דה"ה המוציא אין מוציאין זא"ז ונ"ל משום דס"ל המוציא נמי דאוריי' הוא וה"ט דרש"י ר"פ ג' שאכלו וכרי"ו לטעמיה בגמרא בברכות דף כ' כ"א דתיובתא מאינו מברך לפני המזון וסתם ירושלמי הוא רי"ו ועיין ברכי יוסף בא"ח סימן קס"ז דין ט' וגם למ"ד מק"ו אתי' אם שבע מברך רעב לא כ"ש לכן רצו נמי אין מזמנים לחילוק התוס' משום דבהמ"ז דאוריי' ועיין מה שכתבתי לעיל ריש מילין מזה די באר. וע"ד קושית האחרונים אמתני' דפ' בני העיר אין מפסיקין בקללות ומפרש טעמא כדי שלא יברך והרי אז בזמן המשנה אינו מברך אלא הפותח והחותם וא"כ את"ל מפסיקין בחללום נמי אין מברכין. ויצא מעלתו לחדש דבר דזה המנהג שיברך כל א' לפניה ולאחרי' מעולם נהגו כן אף בזמן המשנה ועוד גם קודם לה מעת שנתקנה הקריאה בציבור ונסתייע לפי' זה ממ"ש הר"ן בפירוש משנת הקורא עומד דכלפי דתני רישא על ברכת מגילה מקום שנהגו לברך דתליא במנהגא תני סיפא בברכת התורה לא תלי' במנהגא אלא חיובא הוא לברך ודוקא פותח וחותם לבד הוא דמברכי אבל אמצעיים פטורים ומפרש מעלתו ני' כוונת הר"ן דדוקא הפותח והחותם מחויבים לברך מדינא אבל האמצעיים פטורים הם מדינא ומ"מ מברכים רק ממנהגא וזה אינו מזכיר במשנה לפי שבזה שוה תורה למגילה דבשניהם הברכה ממנהגא הוא בלא חילוף זמן ע"כ. הנה אם רק מספרי האחרונים היה יוצא הדבר שבזמן המשנה וברייתא לא נהוג לברך כל א' וא' היה מקום למעלתו לחדש דבר דלא כוותייהו אמנם נגד הש"ס ונגד הראשונים בכל חידוש דבר פעולתינו מאפע הוא ואלו הן מקומות הש"ס והפוסקים בזה. א' הגמר' במקומו במגילה כ"א בתר דמייתי ש"ס התוספת' לפרש מתני' תנא הפותח מברך לפניה והחותם מברך לאחריה סיים ע"ז הש"ס והאידנ' דכולהו מברכי לפניה ולאחריה ה"ט דתיקנו רבנן גזיר' משום הנכנסין כו' והרגיש מעלתו ני' בזה ונדחק ליישבו שאין הכוונה לחלק בזמן כו' ואין לשון הש"ס הנ"ל והאידנא כו' סובל פי' דחוק ואינו יוצא מידי פשוטו, דפי' לשלול זמן הקדום שלא ברכו כולם וגם לשון הש"ס ה"ט דתיקנו רבנן גזירה כו' ומנה"ג מגילה לחוד ות"קנה לחוד וגם ברכת מגילה מקום שנהגו שלא לברך לא יברך הרי בזמן המשנה לא בכ"מ נהוג לברך ובמקום שברכו נמי רק נהגו היינו מעצמם ולא מתק"ח אבל ברכה התורה תיקון רבנן דוקא תק"ח הוא לכל ישראל ובכ"מ ולא מנהג מקצת מקומות לבד ולא שוה לברכת מגילה וא"כ אמאי לא תני לה גם לברכת אמצעי' במשנה וע"כ משום שאז עדיין לא תקנו רבנן אלא האידנא דייקא וכוונת הר"ן הנ"ל הוא ע"כ רק נחלק תורה ממגילה בברכה אחרונה לבד במגילה מנהגא ובתורה חיובא דרבנן אבל לפניה במגילה נמי מצוה וחיובא דרבנן לברך כדמסיק הש"ס שם קודם ובתורה מצוה דאוריי' אבל אמצעיים פטורים היו בזמן המשנה ואין ראיה על מנהגא אבל את"ל הכי יש לדייק כוונת הש"ס והאידנא דכולהו מברכי ה"ט דתיקון רבנן כו' היינו לשלול זמן המשנה רק מתק"ח שאז לא היה תק"ח בכ"מ אבל מנהגא הוי ביש מקומות לבד לברך כל אחד וא' לפניה ולאחריה בתורה כמו במגילה לאחריה בלבד דתני' במנהג מקומות וכ"כ הברכי יוסף סי' קל"ט הנ"ל מסברת עצמו על ר' יהונתן עבר קימי סידרא כו' דבירושלמי ר"פ הקורא עומר כו' בתר אבעי' דר' זעירא תנ"ל די"ל בזמנו שהיה אחרון של התנאים התחילו קצת לנהוג לברך כל א' וא' ועדיין לא פשטה התקנה ומש"ה קאמר עד מתי עושים את התורה קרחות קרחות כו' יעו"ש ולע"ד יש לדייק הכי לשון הש"ס כנ"ל אבל בזה עדיין אין מתורץ הקושיא ממשנה אין מפסיקין בקללות דמשנה תני לה מדינא ובכ"מ והא אז לא ברכו כל א' וא' מהקרואים בכל המקומות כנ"ל: ב בש"ס מגילה כ"ב ע"א מייתי רב איקלע לבבל בת"צ קם קרא בספרא פתח בריך חתם לא בריך כו' מכדי רב בישראל קרי מ"ט חתם ולא בריך לאו משום דבעי' למיקרי אחרינא בתריה כו' שוב הוכיח הש"ס רב בכהני קרי דאי ס"ד בישראל קרא לפניה מ"ט ברוך ומשני לאחר תקנה כו' הרי מפורש כן משני קושית הש"ס את"ל דמעולם נהגו כך כ"ע בימי המשנה וקודם לו ומכ"ש בימי רב מאי קושי' וגם כי משני הש"ס לאחר תקנה היינו בימי רב דוקא שהיה בימי ר' יונתן סוף התנאים ובימיו עדיין לא נתפשטה התחלה כמו שכתב הברכי יוסף הנ"ל ומכ"ש קודם לו גם בימי המשנה לא נהגו כלל שיברכו האמצעיים כנ"ל איברא גם על תי' הטו"ז בא"ח סי', תכ"ח על הקושי' ממשנה דאין מפסיקין בקללות דגם בזמן המשנה אם רצו מברכין כו' קשה מפה"ג על רב של הקושיות דלמא רצה לברך וצ"ל סתמא ל"ה רב משנה ממנהגם בלא טעם ואין טעם ברצון ועדיפי מייתי הברכי יוסף שם לתמוה על הט"ז הנ"ל מש"ס הנ"ל בדין שכתב אם בא לבית הכנסת באמצע ודאי בעי' ברוכי כו' א"כ מאי מקשה הש"ס על רב למה בירך לפניה דלמא בא באמצע ותי' יפה יעו"ש: ג הנה ז"ל הרב המאירי רבי' דהר"ן במשנ' הפותח מברך לפניה והמסיים מברך לאחריה שכל הקריאה מצוה אחת ואין ברכה אלא בראש המצוה ובסופה ונמצאו האמצעיים נפטרים בברכת הראשון והאחרון אלא שי"ל שצריך שהקוראים האמצעיים יהיו שם מתחלה ועד סוף כדי שישמעו הברכות ויצאו בשמיעתם ומ"מ אם רצו לעשות מכל קריאה וקריאה מצוה אחת ושיברכו כולם אין כאן משום ברכה לבטלה והיא שפירש הגמרא שאחר משנה זו תקנו כל א' וא' יברך בתחילתו ובסופה גזירה משום הנכנסין עכ"ל. הרי בהדיא כתב שאחר המשנה תיקנו כן ולא קודם כלל אלא אם רצו מברכין גם בימי המשנה וגם אם באו שם באמצע הקריאה מדינא בעי ברוכי וכט"ז הנ"ל סי' תכ"ח והטורי אבן סוף מגילה דף ל"א שכוונו לדבר א' בזה כוונו שניהם להרב המאירי. וגם