יהודה יעלה אורח חיים מה

הרא"ש בחקת התורה שלו וז"ל איך נחלקו רו"ש בפרשת צו דלמר דולג ולמר פוסק להוי כפ' עמלק דשאני ועוד מדקאמר כנגד מי תקנום משמע עכובא בדיעבד ולשון אין פותחין מהם נראה דחיובא הכי הוא ואם הקריאה שלא כהוגן יחזור ויקרא כו' זאת חקת התורה עכ"ל: ולע"ד איפכא מוכח מהתם דהא דאין פוחתין מג' פסוקים לא תניא בהדי' אלא מכללא דאין פותחין מי"פ בביה"כנ ע"כ דלא יפחות לכל א' משלשה פסוקים לשלשה הקרואים וא"כ עליה אני דן אי נימא דפחות ממנין הפסוקים מעכבי בדיעבד אמאי פוסק לרב בפ' צו ושמואל נמי אי לא משום דלא פסקי' משה אנן לא פסקי' ליה הי' מוד' לרב ואמאי הרי פיחת מג' פסוקים אמנם י"ל דשם ג' פסוקים מיהת בעי' בדיעבד והאיכ' וא"כ ע"כ מודה הוא שאם קרא ב' פסוקים וחצי פסוק השלישי דמהני לרב בדיעבד. וא"כ נסתר ראייתו מכנגד מי תקנום דמשמע עיכובא בדיעבד דהא אעשרה פסוקים קבעי' כנגד מי במגילה כ"א ע"ב והרי אין מעכבים בקראו שמונה או שבעה וחצי לרב דהיינו לכל א' מהשלשה שני פסוקים וחצי פסוק ושמואל נמי דס"ל לא פסקי' משה לא מהני פוסק אפי' בדיעבד היינו משום דאפשר בדולג. אבל בלא אפשר כגון בדיעבד מודה לרב דלא מעכבי וכיון דלא יפחות מעשרה פסוקים דבהדי' תני' ע"כ לכתחלה הוא הה"ד נמי ומכ"ש דלא יפחות לאחד מג' פסוקים רק לכתחלה הוא אבל בדיעבד י"ל אפי תרי מהני: ועוד יותר תימא על מהרי"ק דנ"ל ברור דבעל חקת התורה נמי לא פליג על מהר"ש אלא במ"ש אפילו לא קראו השלשה כ"א שלשה פסוקים לא מהדרינן ליה דהא כל ראיותיו רק על עשרה פסוקים הם מעמלק ומלשון כנגד מי תקנום. ולשון אין פוחתין מהם כולם גבי עשרה פסוקים נאמר אבל בנדון שאלת מהר"א למהר"ש שקראו עשרה פסוקים כמ"ש בלשונו שהרי קיים תקנת עזרא שתיקן יו"ד פסוקים כו' סתמא גם מהר"א השואל הסכים למהר"ש בנדון דידיה. וגם בן הרא"ש מודו להו דבזה אין ראיותיו מכריעות. וליתא לראית מהרי"ק שהוא סמך להכריע הלכה כבעל חקת התורה דבתרא הוא ולפמ"ש לא פליג בהא כנ"ל ואפי' את"ל נמי דפליג הרי קיי"ל בשל סופרים הלך אחר המיקל ולא אזלי' בתר בתרא אפי' ביחיד נגד יחיד מכ"ש לפמ"ש דהשואל ס"ל נמי כמהר"ש המשיב ה"ל בעל חקת התורה חד לגבי תרי. וגם האיכא חומר לא תשא כו' לברך שנית וצל"ע: ולכאורה היה מהרי"ק יכול להביא ראיה מדברי תוס' דמגילה דף כ"ג ע"א סוף ד"ה חד אמר כו' שכתב ואם שכח ולא קרא כ"כ יחזור ויקרא עכ"ל אלא דמשמע בהדיא דקאי תוס' התם על עשרה פסוקים ע"ש וקצת משמע טעם הכרעת הב"י כמהרי"ק משום תוס' דמגילה הנ"ל דב"י מביאם שם מקודם. וה"ט דפסק נמי כהש"ל דמייתי ב"י אח"ז בסמוך בפיחת מי"פ דא"צ לחזור וכ"פ בש"ע ס"ד ולכאורה תוס' הנ"ל בהדיא פליגי וב"י הביאם זה אחר זה בלי מחלוקות ע"כ ס"ל לב"י דתוס' קאי על פחות מג' פסוקים לכן הכריע כמהרי"ק. ולענ"ד פסקא זו דמהרי"ק ודב"י תמוה: שוב ראיתי גם בג' פסוקים בהדיא תנן במשנה מגילה סוף דף כג הקורא בתורה לא יפחות מג' פסוקים ושפיר קא דייקא דבעל חקת התורה הנ"ל מלשון זה דלא יפחות גם אג' פסוקים. וגם בגמרא ריש דף כ"ד קאמר הני ג' פסוקים כנגד מי כו' והא דנקט בן הרא"ש לשנא דאין פותחין מהם דגביה עשרה פסוקים אתניי' נ"ל לרבותא דלא מבעיא ג"פ דבלשון המשנה קתני לא יפחות ודאי בדוקא הוא. אלא אפי' בי"פ דלא תנן במשנה אלא תני ר' שימי אין פותחין מי"פ בבהכ"נ דף כ"א ע"ב נמי דוקא וטעמו במשמעות לשון זה דיעבד נ"ל דהכי אשכחן במשנה פ"ח דפיאה אין פוחתין לעני בגורן כו' ולעיכובא היא התם שיעור נתינה אפי' מדאורייתא עי' במ"ל הל' מתנות עניים פ"ו וכן במשנה ר"פ ע"פ אפילו עני כו' לא יפחתו לו מד' כוסות כו' דיעבד הוא דהא צריך למכור כסותו לד' כוסות. וכ"כ הטו"ז ביו"ד סי' רע"ו ס"ק דלשון אין יכול כו' דיעבד משמע אמנם אין כל העניים שווים דבמשנה בכתובות דף מ"ו ע"ב רי"א אפילו עני כו' לא יפחות משני חלילין כו' וכן בפ' אעפ"י דף ס"ד ע"ב המשהה אשתו כו' לא יפחות לה כו' הני רק לכתחלה נינהו. ואם כן אין ראיית בן הרא"ש הנ"ל מלשון זה מכריע כנ"ל אלא שמצאתי הדין מפורש בירושלמי דמגילה פ"ד בעי' אמתני' דלא יפחות מג"פ אי מעכב בהתחיל בפרשה פחות מג"פ ומשני דמעכב ולא יצא כלל וכופין לחזור ולברך ולקרות ואע"ג דקרא גם בראשונה ג"פ בכלל רק משום גזירת הנכנסים שיאמרו לא קרא ג"פ מעכב ומכ"ש אם באמת לא קרא ג"פ וא"כ תמיה רבתי על כל הראשונים הנ"ל מוהר"א ומהר"ש ובן הרא"ש ומהרי"ק וגם כל הבאים אחריהם שלא הביא א' מהם מירושלמי במקומו הנ"ל שמפורש כן ומשמע דלא מלשון לא יפחות כו' דייק כן הירושלמי אלא קבלה היה שכך תיקנו מעיקרא וצריך עיון גדול: ונ"ל לתרץ דהא תליא בתרי לישנא ס"פ מרובה אם משה תיקן בבו"ה חד גברא וג' פסוקי ועזרא הוסיף מנין הקרואים תלתא גברא וכמ"ש המג"א רסי' קל"ה בכוונת הרי"ף א"כ לא ביטל התקנה לגמרי ואין מעכב בדיעבד אבל אם משה תיקן ג' גברי וג' פסוקי ועזרא הוסיף מנין הפסוקים א"כ ביטל לגמרי תקנת עזרא מעכב ולפי"ז י"ל דהירושלמי ס"כ בימי משה תקנו ג' גברי לכן ס"ל דפחות מג' פסוקים מעכב אבל אנן קיי"ל כהאי לישנא בס"פ מרובה דעזרא תיקן מנין הקרואים וכמג"א הנ"ל אליביה דהרי"ף אין ראיה מירושלמי הנ"ל דמעכב לכן השמיטו הפוסקים מלהביאו אלא שזה דוחק גדול שזה אינו פשוט כ"כ ולא הו"ל לשתוק מלהביא הירושלמי ולדחות מה"ט הנ"ל דנהי דאין הוכרח לפסוק כן הרי אינהו באמת פסקו הלכה כן מסברת עצמם ועפ"י ראיות שאין מפורשות וגם נדחים כנ"ל ה"ל טפי להביא הלכה זו מהירושלמי ועוד אפילו את"ל כנ"ל דתליא האי דינא בתרי לשנא דש"ס הנ"ל מ"מ כיון דבירושלמי עביד ר' ירמיה עובדא דמעכב הא קיי"ל מעשה רב ע"כ הכי הלכתא ובאמת כהאי לישנא דעזרא תיקן מנין הג' פסוקים: וגם להרי"ף ומג"א רסי' קל"ה דהלכה כאידך לשנא הנ"ל ס"ל נ"ל אדרבא טעמיה מהאי ירושלמי דס"ל איפכא מהנ"ל אי משה תיקן חד גברא וג' פסוקי ועזרא הוסיף רק מנין הקרואים שפיר מעכב פחות מג"פ כיון דתקנת ג"פ בימי משה ניתקנה והרי דעת הב"ח בא"ח סי' תרפ"ה ובט"ז שם דלהאי מ"ד הו"ל דאורייתא ע"ש ובמחה"ש רסי' קל"ה אם כן מיהת פשיטא אפילו את"ל דרבנן הוא ולא כב"ח אבל מעכבי הג"פ דאלים תקנתא דבימי משה והכי סבירא ליה גם כן הירושלמי אבל אי משה תיקן ג' גברא וג' פסוקי ועזרא תיקן ג' ג' פסוקי מסתברא דלא לעכב הוסיף מנין הג"פ דאי לעכב הוי מחזי הוספה זו גרעון ח"ו בתקנה משה שהיה לכתחלה רק פסוק א' לכל א' מהשלשה ועזרא יתקן שלא יצא אף דיעבד ויחזור ויברך הו"ל כמו לבטל דברי ב"ד חבירו ומהי תיתי לן לומר כן וע"כ ירושלמי דמגילה הנ"ל כאידך לשנא דגמרא ס"פ מרובה ס"ל ומה"ט פסק כן הרי"ף ואם כן הדין דין אמת כבעל חקת התורה ומהרי"ק שהכריעו להלכה דלא כמהר"ש ולא כטעמייהו אלא דמפורש כן בירושלמי גם למעשה כנ"ל: איברא דעל מהר"ש אין לתמוה שהוא נגד הירושלמי דלפמ"ש תליא בהני תרי לישנא דבב"ק ובהיפוך מהנ"ל א"כ מוקי להירושלמי דס"ל עזרא הוסיף רק מנין הקרואים לבד ומהר"ש ס"ל כאידך לשנא וכ"מ בהדיא לשונו שכתב אפי' לא קראו השלשה כ"א שלשה פסוקים לא מהדרינן ליה כו' כוונתו משמע לפי שתקנה בימי משה כך הי' לכתחלה. וע"כ לא הוסיף עזרא ג"פ לגרוע שיעכבו גם בדיעבד אף ג' גברי ג' פסוקים אבל על החולקים הנ"ל שהסכימו להלכה עם הירושלמי צע"ג אמאי לא הביאו דברי הירושלמי כנ"ל: ועוד נ"ל לשיטתם דלא כמהר"ש מלשון רש"י במסכת ברכות דף כ"ב ע"ב רמ"א אין בעל קרי רשאי לקרות בתורה יותר משלשה פסוקים ופירש"י יותר מג"פ כגון בבהכ"נ דאי אפשר לפחות כדתנן מגילה דף כג הקורא בתורה לא יפחות מג"פ עכ"ל הנה הוסיף רש"י דאי דאפשר לפחות בביהכ"נ לשון זה אי אפשר כו' משמע אפי' דיעבד מעכב והוכיח רש"י כן לפרש התם כך דאל"כ הו"ל לר"מ לדמות בעל קרי לדיעבד ולא יהיה רשאי לקרות גם ג"פ אלא ב' או א'. וע"כ דבבהכ"נ לא סגי בפחות מג"פ ס"ל וא"כ דעת הרי"ף ורש"י וירושלמי כן הוא כפסק הש"ע ויפה עשה המחבר אף דמהרי"ק לא סמך למעשה כנ"ל. הרי בירושלמי למעשה אמרו כן כנ"ל: אמנם הי' נ"ל לכאורה דדוקא במנין הקרואים ג' גברי בבו"ה ובמנחה וז' בשבת וכיוצא בו תיקנו כן לעכב ג"פ לכל א' מהם אבל המפטיר בנביא דגוף המפטיר אחר עזרא תיקן ולא נזכר במשנה וברייתא הא דצריך לקרות בתורה תחלה אלא היא מימרא דריב"ל דף לט ע"ב בסוטה ומימרא דעולא במגילה דף כג ע"א ומפני כבוד תורה היא שלא יהיה כבוד תורה וכבוד נביא שוה כו' ולא משום חובה ולהכי ממניינא לא סליק וכן כנגדו נמי לא בעי' לקרות בנביא עד כ"ד פסוקי' מה"ט. א"כ הה"ד נמי מה"ט לא מעכבי ג' פסוקים בדיעבד אלא אם קרא ב"פ ובירך אחריו כבר נתקיים כבוד תורה וא"צ לחזור ולברך ולקרות ועדיפא נ"ל דלשנא דצריך בכ"מ פליגי ביה רבוותא אי רק לכתחלה הוא או אפילו בדיעבד עי' בטו"ז יו"ד סי' רע"ד סק"ה פלוגת' הרמב"ם והרא"ש ועי' בס' שערי דעה שם בקיאות רב מש"ע בזה וא"כ הרי ריב"ל ועולא צריך שיקרא בתורה תחלה קאמרי ואי צריך רק לכתחלה משמע אפילו לא קרא כלל בתורה תחלה לא מעכב אם כבר קרא בנביא ובירך אחריו א"צ לחזור ולקרות בתורה תחלה ולחזור ולהפטיר בנביא ועכ"פ אפי' את"ל צריך דיעבד משמע הרי לא הזכיר ריב"ל ועולא כלל מספר הפסוקים אלא צריך שיקרא בתורה תחלה מפני כבוד תורה ונהי דלכתחל' ודאי ג"פ בעי' כלשנא דמהני הקורא בתורה לא יפחות מג"פ, אבל בדיעבד לא מעכבי ג"פ במפטיר. כך הי' נ"ל: אבל מדלא הרגיש א' מהאחרונים על האי דינא דג"פ שפסק הש"ע בסתם ולא חילק בין מפטיר למנין הקרואים ע"כ גם במפטיר הכי היא דינא דג"פ מעכבי ביה בדיעבד לקרות בתורה תחלה. לכן נ"ל להכריח כן מש"ס דמגילה דף כ"ג סוף ע"א וריש ע"ב דפריך למ"ד מפטיר אינו עולה למנין זי"ן מברייתא המפטיר בנביא לא יפחות מכ"א פסוקים כנגד שבעה שקראו בתורה ואם איתא כ"ד הוויין ומשני כיון דמשום כבוד תורה הוא כנגדו נמי לא בעי' ואם איתא דבמפטיר לא