יהודה יעלה אורח חיים מג

רש"י בזה מפורש יוצא מברייתא ביבמות פ"ה ע"א גרושה וחלוצה לכ"ה י"ל כתובה כו' אמר רשב"א מ"ט כו' כל שהוא פסול כו' קנסו אותו כו' ופירש רש"י הוא פסול כמתני' דבכורות הנושא בעבירה פסול כו' וגם רבי שם לאיכא דאמרי חליצה קשי' ליה דרבנן הוא ולא עשו חיזוק אלא ה"ט שהוא מרגילה כו' הרי דגם נושא חליצה הוא פסול וכפירוש רש"י ושוב עיינתי בתשובת הרא"ם סי' נ"ט ומייתי איהו מברייתא זו דיבמות פ"ה ופירש"י שם דשוה בזה חליצה לגרושה ומעתה נ"ל דה"ט דמג"א דניחא לי' טפי להביא תשובת הרא"ם ולא מרש"י משום דהרא"ם ביאר מקורו מש"ס ועיין תשובת ריב"ש סי' שמ"ח: וא"כ נ"ל דהה"נ המטמא למתים אפילו בטומאה דרבנן פסול הוא עד שיקבל עליו דאף דאין ללמדו מחליצה דרבנן משום דהתם יצרו תוקפו שאני ובכלל גלוי עריות הוא דאינהו וכל אביזרייהו וכמ"ש בתשובת הרא"ם הנ"ל ע"ש ובמ"ל הל' אס"ב פי"ז הלכה ז' המגיה במ"ל ובמ"ל ה"כ מיסוה"ה ה"ב ע"ש מ"מ משמע דסיפא המטמא למתים דומי' דרישא הנושא נשים כו' דפסיק ותני אפילו בעבירה דרבנן כגון חליצה וכיו"ב כדמוכחא ברייתא דיבמות פ"ה. ה"נ סיפא סתמא קתני אפילו בטומאה דרבנן משמע דומיא דרישא: ועוד יש להוכיח כן מסוגי' הגמ' דבכורות הנ"ל שם דף מ"ו דפריך אסיפא המטמא כו' מ"ש הכא דסגי לי' בקבלה ומ"ש התם דמדרינן ליה כו' ומאי קושי' דלמא רישא ה"ט משום הני דרבנן כגון חליצה או חללה דרבנן או גרושה זונה דרבנן וכיו"ב הרבה גווני וכמ"ש במ"ל הל' א"ב פי"ט דין ח' ויו"ד ע"ש ודברי סופרים צריכים חיזוק לא סגי ליה בקבלה ושוב גם בנשים פסולות מדאורייתא לא פליג בתקנתן ומדרינן לי' אבל בטומאה דאורייתא א"צ חיזוק וסגי בקבלה אע"כ סתמא דש"ס ס"ל הכי דודאי סיפא דומי' דרישא וגם בטומאה דרבנן ס"ל למתני' בקבלה סגי והוצרך הש"ס לחלק משום יצרו תקפו כנ"ל וזה ראיה נכונה לע"ד: ולפ"ז פשיטא מלתא דגם להראב"ד פ"ה מנזירות ה' ט"ז המתחלת א"א עיינתי בשמועה זו כו' והכהנים בזה"ז טמאי מת הם כו' דעתו דאם נטמא פעם א' שוב אינו לוקה על טומאה כלל הנה מלבד שכל חכמי ישראל כל מחברים ראשונים ואחרונים חולקים עליו בזה והרמב"ם בהדי' פליג ופסק דלוקין עליו וכמ"ש המ"ל פ"ג מאבל סוף דין א' שאין לצרף דעת הראב"ד בזה אף לס"ס מה"ט דיחיד הוא אלא גם להראב"ד הרי דעת הדגול מרבבה ביו"ד סי' שע"ב בד"ה אמר יחזקאל כו' ודעת הגאון מו' נתן אדלער כ"ץ זצלה"ה והגאון בתשובת חתם סופר סי' של"ח דהראב"ד נמי רק ממלקות פוטרים בזה"ז אבל איסור דאו' מיהא איכא ואפילו את"ל גם איסור דאוריי' ליכא בזה"ז להראב"ד הא ודאי לכ"ע איסור' דרבנן מיהת איכא ועיין תשובת חתם סופר סי' של"ט והרי העלנו דגם בטומאה דרבנן איתא לדינא דמתני' וש"ע סימן קכ"ח דפסול לישא כפיו עד שיקבל עליו כו' ואע"ג דהב"י סי' קכ"ח שם מסופק אי דינא דמתני' הוא גם לפוסלו מנ"כ או לא לפי שהפוסקים לא הביאו פסולים אלו לענין נשיאות כפים משמע דס"ל כיון דאם עבר ועבד קודם שידיר או קיבל עליו לא חילל א"כ נושא כפיו לכתחלה נמי ע"ש הנה טעם זה להשמט' הפוסקים הוא תמו' דהרי מיד סמוך לזה כתב הב"י וז"ל כתב הרמב"ם החלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכוהינו עכ"ל הרי אף דחלל שעבד כשירה כדילפינן מקרא ברך ה' חילו כו' וכמ"ש הרמב"ם בפ"ו מביאת מקדש דין י' ומ"מ פסק דאינו נושא כפיו וצ"ע וגם מ"ש הב"י שלא הזכירו הפוסקים פסולים אלו לענין נשיאות כפים כנ"ל הנה הב"י לטעמיה אזיל בספרו כסף משנה פט"ו מהל' תפלה דין ה' שלא ביאר מקום מוצא דברי הרמב"ם הנ"ל בחלל אלא כ' עליו וז"ל פשוט בטעמו עכ"ל נראה כוונתו כאלו מסברת עצמו כ"כ הרמב"ם ותמוה דא"כ הכי הל"ל ויראה לי כו' כדרכו של הרמב"ם בכ"מ בכה"ג וצ"ע לכן נ"ל ברור עפמ"ש הרא"ם בתשובה סי' נ"ט ביאר שם דהאי דינא דנושא נשים בעבירה ומטמא למתים פסול הוא היינו אפי' מדאורי' כל זמן שהיא עמו אין בו קדושת כהונה כלל והוא פסול כחלל דילפי' מוקדשתו בע"כ דפנו פי' הלקהו עד שיגרש וכל עוד שלא יגרש אינו מקודש בקדושתו של אהרן דאל"כ מאי וקדשתו מקודש ועומד הוא. ותני' בת"ק בעמיו להחלו שאם נהג כמנהג זה בזמן שהיא עמו הרי הוא חולין ופירש"י בפירוש החומש שהוא מחולל בה בעודה עמו אשתו פסולה א"כ כיון דמחולל קריי' רחמנא בעודה עמו אין בו קדושת כהונה כלל לקרוא בתורה ולא לישא כפיו אלא הוא כחלל לכל דבריו עד שיפרוש ממנה והקשה הרא"ם לנפשי' א"כ דמחולל קריי' רחמנא עבר ועבד בעודה עמו אמאי עבודה כשירה ותי' דהא חלל גופי' שנולד מפסולי כהונה שהוא פסול הגוף שאינו חוזר לכשרותו נמי אם עבד עבודתו כשירה כדילפי' מקרא כו' ע"ש. וכן נ"ל משמעות דברי הרמב"ם פ"ו מביאת מקדש הלכה ט' שהעתיק המשנה דבכורות וסיים וז"ל ואם עבר ועבד קודם שידיר או שיקבל אעפ"י שהוא נשוי בעבודה לא חילל כהן שעבד ונבדק ונמצא חלל כו' לא חילל שנאמר ברך ד' חילו כו' עכ"ל ומדהוצרך לאשמועי' בנושא נשים כו' ומטמא כו' דעבודתו כשירה וגם סמיך לי' דינא דנמצא חלל ממש לא חילל עבודה כו' משמע בהדיא דכל עוד שלא נדר ולא קיבל עליו הוא כחלל מדאוריי' וכהרא"ם. ולע"ד י"ל עוד ראיה מברייתא דיבמות פ"ה הנ"ל דנקט כל שהוא פסול והיא פסולה כו' ואם איתא דפסולא דידיה רק קנסא דרבנן הוא הל"ל איפכא ולהקדים אותה ולומר כל שהיא פסולה והוא פסול כו' דהרי היא ודאי חללה גמורה ופסולה מדאורייתא וגם י"ל קצת ראיה מקושיא הש"ס גיטין ל"ה עכב אמתני' זו הנושא נשים כו' שידירנה כו' וניחוש דלמא אזל לגבי חכם ושרי ליה כו' ואי פסול זה לעבודה רק מדרבנן הוא מאי קושיא דניחוש כו'. ספק דרבנן הוא ובזה נ"ל ליישב קושיא תוס' שם שתמהו אגופא דמתני' הומ"ל וניחוש ולמה לי להביא ברייתא בנודר ועובד. ונ"ל דהנה דברי הרמב"ם הנ"ל בפ"ו מביאת מקדש ואם עבר ועבד קודם שידיר או שיקבל אעפ"י שהוא נשוי כו' לא חילל כו' מקורו נ"ל מלבד שנלמד במכ"ש מדין החלל ממש שהביא מיד אחר זה וכמ"ש גם הרא"מ בהדי' הכי כנ"ל עוד נ"ל דנפ"ל להרמב"ם הא מברייתא דתני עלה נודר ועובד יורד ומגרש ואם איתא דבדיעבד חילל עבודה לא הו"ל לסמוך על נדרו וקבלתו ולעבוד עבודה קודם הגירושין כנ"ל. ובזה מתו' נמי שפיר הצ"ע של פמ"ג הנ"ל על הנוש"א דנקט מתני'. ונ"ל דאי בזנות פשיטא דמהימן גם בקבלה לחוד ועכ"פ בנדר סגי ולא חיישי' לזנות אחר עוד דזנות הא לא שכיח אבל הנוש"א כו' ה"א ניחוש שלא יגרש אחר העבודה קמ"ל והיינו דתני עלה נודר ועובד ואח"כ יורד ומגרש ולא חיישי' שמא לא יגרש אח"כ והא גופא מ"ט באמת ע"כ משום דגם אם עבר בלא נדר ובלא קבלה גם כן לא חילל ומדהוצרך ברייתא לאשמועינן הכי ע"כ דפסול מדאורייתא הוא לעבוד כמו חלל ממש ופהג"מ שפיר וניחוש מ"מ דלמה מיתתל עליו. אבל ממתני' לבד י"ל דפסול רק מדרבנן הו' ולק"מ וניחוש כו' כנ"ל ולזה מסכים הולך ג"כ לשון מהרי"א שהביא הב"י וז"ל נ"ל שלדעת הכל כהן שהוא נשוי עם גרושה אין לו לישא את כפיו ולעלות לתורה שהרי בכל שעה עומד במרדו עכ"ל וא"כ נ"ל דברי הרמב"ם הנ"ל שכ' החלל אינו נושא את כפיו לפי שאינו בכיהונו כל חלל במשמע ומקורו נובע ממשנה דברכות הנ"ל הני פסולים מחמת רוע מעשיו שהוא עומד במרדו ואינו בכיהונו מחולל מקרי פסול מדאוריי' ולא ישא כפיו וכ"ש חלל ממש פסול הגוף שנולד מפסולי כהונה כנ"ל, וא"כ שפיר העתיק הרמב"ם הכי פסולים לנשיאת כפים בכלל החלל שכתב וליתא השתא לספיקו של הב"י להתירו דאין כאן שום ספק ועל הב"י צע"ג. וגם הב"י עצמו הרי לא עמד בספיקו אלא חזר בו והסכים והעלה להלכה לפוסלם ולאסרם גם לנשיאת כפים וכן פסק בש"ע בלי פקפוק וכבר בררנו יפה דאפילו באיסור דרבנן וטומאה דרבנן נמי כנ"ל ומה שכ' הרמב"ם ושאר עבירות אין מונעין אותו היינו עבירות דומיא דש"ד וע"ז שאינן מאיסור כהונה לא נעשה ע"י חלל מקדושתו של אהרן: שוב ראיתי בתומים סי' ל"ד סקכ"א כתב בפשיטות שאינו נפסל מדאוריי' אלא קנס חכמים הוא ע"ש ובמח"כ לא ראה תשו' הרא"ם הנ"ל וכל ראיותינו וצע"ג. ועיין במג"א קכ"ח סקנ"ד כ' דנושא נשים בעבירה הוא רק קנס חכמים שפסול וכמ"ש גם כן התומים הנ"ל וצע"ג: אמנם בנ"ד אחרית' אית בי'. דהנה בב"י בשם מהרי"א כתב וז"ל ובסי' קל"ה כתב וז"ל ועוד כתבו משמי' דמר שמואל כהן שנטמא למתים שאינם מז' מתי מצוה במזיד יפסל מן הדוכן כו' עכ"ל: דייק וכתב במזיד כו' וכן משמע דסיפא המטמא למתים ודאי דומי' דרישא הנושא נשים בעבירה במזיד משמע א"כ בכה"ג שטימא א"ע בלימוד חכמת ניתוח אף דבמזיד עשה כן כיון דמן הנמנע היה ללמוד חכמת הרפואה זולתה אחזוקי אינשי ברשיעי לא מחזקינן אלא ודאי סבר מצוה קעביד בלימוד ההוא כדי שיוכל לרפאות חולאים באומנות זה וכהני קבוראי בסנהדרין דף כ"ו ע"ב גם אולי סבר היה דמת עכו"ם אין מטמא אף לא במגע ובמשא כדס"ל באמת לבעל ספר היריאים [והמ"ל פ"ג מאבל תמה עליו מאד מסוגי' דיבמות ס"א ולא הבנתי דהא י"ל ספר היריאים ס"ל הלכה כשינוי קמא דגמרא התם דמשני רשב"י ולא נפקד ממנו איש לעבירה קאמר וצע"ק] ועיין בח"מ ס' ל"ד סעיף כ"ד דכל קרוב להיות שוגג דנין אותו לזכות ואפילו שאין רוב העולם טועין בזה כמ"ש הריב"ש בתשובה סי' שי"א וברמ"א בח"מ סי' ל"ד סעיף ד' א"כ רופא זה לא דיינינן לי' כמזיד אלא כשוגג במה שנטמא למת עכו"ם לצורך אומנתו ואינו נפסל מנשיאות כפים אבל הא מלתא מיהא איכא לברורי וסמי' בידן מצוה וחובה לדבר עמו רכות ולהראות לו הדין מפורש בש"ע שזהו כבודו שחלק לו המקום בקדושת כהונתו שיקבל עליו בפני ב"ד שלא יהי' מטמא עוד למתים ואם לא ירצה בקבלה זו עליו נאמר וקדשתו בע"כ ואם לא רצה דופנו וכמפורש דינו בש"ע כנ"ל: וע"ד חקירתינו הנ"ל אם הני פסולים דאורייתא נינהו או רק דרבנן לכאורה י"ל דתליא בפלוגתא דרש"י והרע"ב פירשו עד שידור הנאה ממנה משמע אבל לא מכל הנבשים הפסולות וכ"מ לשון עד שידירנה אבל הרשב"א שהביאו הב"י ובש"ע ובתשובת הרא"ם סימן ס' וסי' צ"ו שכתב אפילו גרשה ומתה צריך לידור מכל נשים פסולות והעיר הפמ"ג ע"ז וצ"ע והנה לשון הרמב"ם בפ"ו מביאת מקדש דין ט' הנ"ל ז"ל אינו עובד עד שידירוהו ב"ד ע"ד רבים כו' שלא יוסיף לחטוא ועובד ויורד