יהודה יעלה אורח חיים מב

כה"ג איפכא אלו אמרה איהו לא בעינא לי' מ' אית' לעשה כלל. ה"נ במצות יבום להיפוך אלו אמר איהו לא בעינא לה מי אית' לעשה כלל ופריך שפיר מ"ש ארוסה כו' דגם ביבמה ע"כ משום זיל לא מיפקדת הוא דאין נעשה מורד הנראה לע"ד כתבתי ואסיים בברכה מרובה כנה"ר ונפש רבו אוה"נ הד"ש: הק' יהודא אסאד תשובה מז חיים ושלום וברכה שמורה בכל וערוכה לכבוד ידי"נ הרבני החריף ובקי משדד עמקים כמורג חרוץ חדש בעל פיפיות עסיס רמוני ירא שלום ומושלם כבוד שמו מוה' יוסף העניג וכאל"ש וכעת הוא הרב המאוה"ג ראש ב"ד בעוב"י ק"ק נייטרא יע"א: גי"ה קבלתי מאז ועל התשובה מראש הבטחתיו וגם מקרוב זה ימים גליתי את אוזן מעלתו ני' מפי כי לבו ראה הרבה חכמה ודעת תורה בעיון יפה בכל המקומות השייכים לנדון שאלתו ועתה הנה באתי לעשות רצונו ומבוקשו לחוות לו דעתי להלכה. ע"ד איש פלוני רופא וכהן הוא וטיבו של עובר זה מאז שעסק בלימודי חכמת הנתוח בהכרח טימא א"ע במתי נכרים וגם היום אין חושש בזה לקדושת כהונתו ונפשו בשאלתו אם מוחים בידו מלישא את כפיו כמבואר בש"ע א"ח סוף סי' קכ"ח או לא: הנה תמן תנינן בבכורות דף מ"ה ע"ב כהן הנושא נשים בעבירה פסול עד שידירנה הנאה והמטמא למתים פסול עד שיקבל עליו שלא יהיה מטמא למתים ופירש"י הנושא נשים בעבירה גרושה וחליצה וכ"כ המג"א סי' קכ"ח סקנ"ז גרושה וה"ה חליצה (הרא"ם) הרי אע"ג דחליצה דרבנן הוא מ"מ קנסינן לי' וראיתי להפמ"ג שכתב בטעמו של המג"א שהביא הא דה"ה חליצה בשם הרא"ם ולא בשם רש"י משום די"ל רש"י לטעמיה בר"פ אלו הן הלוקין דס"ל חליצה דאורייתא הוא פירש כן ומה"ט הרע"ב באמת השמיט הא דחליצה אלא פי' גרושה זונה וחללה יעו"ש ודפח"ח: אבל לע"ד ז"א דבודאי לא יחלוק רש"י במס' מכות על ש"ס יבמות כ"ד וקדושין ע"ח דבהדיא אמרינן חליצה דרבנן וכן ביבמות פ"ה ע"ב אלא צ"ל כוונת רש"י הוא כמ"ש הריטב"א בה' שיטות שם כיון דרבנן אסמכיה אקרא הו"ל כעין דאורייתא יעו"ש וכן הוא בהדיא דעת רש"י במסכת שבת ל"ד ע"א בתחומין דרבנן כיון דיש לו סמך מקרא לא אמרי' ביה ספק דרבנן להקל ע"ש בתוס'. וזהו נמי דעת רש"י לטעמיה ביבמות כ"ד ע"א דלכתחלה גזרו אף על ספק חליצה כמ"ש בשמו הח"מ באה"ע רסי' ו' והב"ש סקי"ב וה"ט לפי דאסמכיה אקרא כנ"ל. אמנם טעמא דרש"י במשנה דבכורות הנ"ל נ"ל דלשנא דמתניתין נושא נשים בעבירה קשיא ליה כמו שהעיר בזה הפמ"ג הרי גם בזנות נמי דינא הכי להראב"ד ר"פ י"ז מאס"ב לוקה בפסולי כהונה ואפילו להרמב"ם שם נמי עכ"פ איסורא איכא ואפי' מדאוריי' בלא קדושין נמי והפמ"ג לא אשכח פתרי יעו"ש ולענ"ד מזה הוכיח רש"י לפרש דגם בחליצה דרבנן אית' האי דינא וס"ל חליצה דרבנן בנשואין גזרו עליו כמו במעוברת ומניקת חבירו בזנות לדעת רמ"א סי' ח' בזנות לא גזרו עלי' דומיא דגרושה בזנות להרמב"ם דלא אסרה תורה ולכן משום חליצה נקט הנוש"א נשים בעבירה כן היה נראה לכאורה: אמנם הב"ח באה"ע ס' ז והמ"ל בפי"ז מא"ב דין ז' בשם הט"ז סי' שע"ג פשיטא להו מלתא דגם בזנות אסרו חליצה וכ"מ סתימת הש"ע אה"ע סי' וי"ו וכל הפוסקים א"כ שלא לאפושי פלוגת' בזה לוער דרש"י פליג וס"ל להקל בזנות בחליצה וגם אדרבה הרי רש"י מחמיר טפי בחליצה כנ"ל לכן נ"ל עדיפא דלרבותא נקט המשנה האי לשנא הנוש"א נשים כו' לאשמועינן אפילו לא בא עליה אלא שכנסה לחופה היינו הנוש"א ולא נבעלה כיון שקרובה לביאה הוא פסול לעבודה עד שידירנה ואף שלא עבר עדיין אדאורייתא קודם הבעילה וכדקי"ל ביבמות נ"ז ונ"ח משתמרה לביאה פסולה לא אכלה בתרומה מדרבנן ע' תוס' שם נ"ז ריש ע"ב ותוספת הרא"ש שם ומינה נשמע ממילא בחליצה דרבנן מיהת אם כבר בא עליה או בנשואין או בזנות נמי דינא הכי דלא גרע ממשתמרת לביאה פסולה דאורייתא דקנסינן ליה לדידה לר"מ אפילו בארוסין ה"נ לדידה קנסינן בנשואין או עכ"פ בביאה: ואף לדעת הרמב"ם פ"ז מתרומות דין כ"א וכ"ג לחלק בין גרושה דמשתמרת לביאה פסולה דאוריי' הוא דלא אכלה ובין חליצה דמשתמרת לביאה פסולה דרבנן אוכלת. הרי בהדיא פסק רמב"ם פי"ט מא"ב דין ח' ויו"ד דאם בא על החליצה היא חללה מדבריהם ואינה אוכלת וע"כ בפ"ז מתרומות דוקא משתמרת לביאה פסולה דרבנן כגון חליצה היא אוכלת קאמר ובהדיא דייק הרמב"ם שם וז"ל כהנת חלוצה שנתארסה לכהן אוכלת והכ"מ הקשה עליו מאי אריא משתמרת אפילו נשואה כתב הרמב"ם דין כ' שם נשא שניה אוכלת ונדחק ליישב ולע"ד משום חליצה נקיט נתארסה בדווק' כיון דהיא נעשה חללה בביאה מדרבנן ובגרושה דאורייתא בקדושין לבד או בחופה לבד אינה אוכלת מדרבנן כמ"ש הרמב"ם דין כ"א דיש חופה לפסולות לכן בחלוצה דרבנן בארוסין לבד או בחופה לבד היא דאוכלת אבל בחופה אחר קדושין קרובה לביאה היא נשואה ובחזקת בעולה לכל דבר אינה אוכלת משא"כ בשנייה שאינה מפסולי כהונה וגם ע"י ביאה לא נעשה חללה כמ"ש רמב"ם פי"ט מא"ב דין ט' לכן גם נשא שנייה אוכלת והכ"מ בהלכה כ' הנ"ל תמה מנ"ל הא להרמב"ם בנשואה ממש ולק"מ וא"כ ה"נ איהו מיפסל מעבודה ע"י חלוצה דרבנן בנשואין לבד דמשתמר לביאה פסולה היא ואת"ל נמי בנשואין לבד משתמר לביאה פסולה דרבנן לא מיפסל לא היא מתרומה ולא הוא מעבודה מיהת בביאה ממש דנעשה היא חללה בחלוצה דרבנן ה"נ איהו מיפסל מעבודה כמו דמיפסל בנשואין לבד בגרושה זונה כו' דאוריי' ועפי"ז נ"ל לשנא דהנו"שא נשים כו' דנקט מתני' לא לשלול זנות אתי' אלא לשלול ארוסין אתי' ור"ל אף דקי"ל כר"מ דמשתמרת לביאה פסולה אף מארוסין אינה אוכלת דוקא היא דבביאה נעשית חללה ומדאוריי' לא אכלה לכן משתמרת כו' פסלוה רבנן אבל הוא דגם בביאה לא מיפסל מעבודה מדאורייתא אלא מקנס חכמים כמ"ש הפמ"ג סי' קכ"ח בפשיטות לכ"ע מארוסין לא קנסו אלא דוקא מנשואין ואילך דקרובה לביאה היא והה"ד נמי לחליצה דרבנן או ג"כ בנשואין או עכ"פ בביאה כנ"ל ולקרע קו' פמ"ג הנ"ל. ועוי"ל אפי' את"ל גם איהו מיפסל מארוסין כיון דש"ס מסיק בבכורות שם דה"ט דלא סגי ליה בקבלה אלא נודר בעי' ה"ט משום דיצרו תקפו א"כ י"ל מה"ט נקט הנו"שא כו' דוקא דקרובה לביאה היא ויצרו תוקפו אחר שנכנסה לחופה הוא דבעינן נודר ולשלול ארוסין אתי' דסגי בקבלה בלא נדר דאין יצרו תקפו כ"כ: וניחא בזה אחרית' דק' לי היא דע"י ביאה פסולה נעשה חללה טדאורייתא מחלק הרמב"ם במשתמרת כו' בין דאורייתא לחלוצה דרבנן בהל' תרומות הנ"ל ואיהו דבביאה נמי רק מקנס חכמים הוא פסול לא חילק הרמב"ם בהל' ביאת מקדש פ"ו דין ט' בין חליצה לגרושה וע"כ דגם איהי מיפסלה בנשואין אף בחליצה דרבנן אלא בארוסה לבד מתירה בהל' תרומות הנ"ל ובדידי' בהדיא הרי נקט כלשנא דמתני' הנוש"א נשים בעבירה כו' ובכה"ג גם בדידה אין חילוק ופסולה גם חליצה כנ"ל [ומסוגי' דיבמות נ"ח ע"ב דקי"ל כרי"ו דמשתמרת לביאה פסולה דרבנן מודה ר"מ דארוסין מיהא לא פסלה ומתני' בהדיא קתני גרושה וחליצה לכ"ה ר"מ פוסל כו' נ"ל ראיה לשיטת רש"י במכות ויבמות הנ"ל כ"ד הנ"ל דחליצה חמירא. ועוד נ"ל הכרח רש"י הוא עפ"י קושית התב"ש סי' ב' ובתשובת הח"צ סי' ל"א לשיטת הרשב"א בש"ע שם דמומר לתאבון אין נאמן ששחט יפה אפילו בשבועה וה"ט לפי שמושבע מהר סיני הוא והו"ל חשוד על השבועה א"כ מה הועילו בתקנתן גבי כהן הנושא נשים בעבירה שידיר כו' ומהימנינן לי' שלא יעבור על נדרו והרי כל עובר עבירה הוא חשוד על השבועה דמושבע מה"ס וכ"ש שיעבור על הנדר דקיל טפי משבועה כו' יעו"ש ולכאורה י"ל עפ"י הרגש הפמ"ג הנ"ל מ"ש דנקט המשנה הנוש"א נשים כו' והא בזנות נמי דינא הכי. ונ"ל חדא מתורץ באידך דדוקא קתני הנו"שא נשים כו' בכניסה לחופה לבד ולא בעל הוא דנודר ומהימנינן לי' שלא חשוד עדיין על שבועת ה"ס דקיי"ל כרבא בקדושין דף ע"ח קידש ולא בעל אינו לוקה משא"כ בעל בין בנשואין בין בזנות לא מדרינן ליה משום קושין דכבר חשוד הוא על שבועת ה"ס ולא מהימנינן לי' בנדרו ודי לו בקבלה: אלא דא"כ כי פהג"מ שם ס"פ מומים אלו מ"ש המטמא למתים דסגי לי' בקבלה ומ"ש רישא דמדרינן ליה ומשני רישא ה"ט דיצרו תקפו ואם איתא ת"ל דה"ט במטמא למתים שכבר עבר על שבועת ה"ס אין הנדר מועיל טפי להאמינו יותר מקבלתו לבד וצ"ל הא דבאמת לא משני הש"ס הכי משום דא"כ מ"ש המטמא למתים דנקט מתניתין לפלוג ולתני בדידי' בנשים בעבירה הנושא לבד בלא ביאה מדרינן אבל בעל נשים בעבירה בקבלה סגי. אע"כ הנושא נשים סתמא גם בבעל קאמר מדרינן לי' ופהג"ש ואם כן קשה קושית הגאונים הנ"ל לכן נ"ל מזה הוכיח רש"י שעיקר תקנת הנדר משום חליצה וכיו"ב פסולות דרבנן עיין במ"ל פי"ט מאס"ב דין ח' וי' דלא מושבע מה"ס הוא וקיל ליה טפי וכדאמרינן בעלמא דברי סופרים צריכים חיזוק וע"י הנדר שפיר מהימנינן לי' ושוב גם בגרושה זונה כו' דאורייתא הניחו תקנתם שיפרוש ע"י נדרו דוקא ולא ע"י קבלה לבד משום יצרו תוקפו כנ"ל עכ"פ מוכח כפרש"י דגם בחליצה דרבנן קנסינן ליה לפוסלו. אלא דרשב"א ור"ן בעלי סברא הנ"ל דעבר עבירה חשוד על השבועה הוא שעבר על שבועת ה"ס אינהו לטעמייהו ס"ל באיסור דרבנן ה"ל נמי מושבע מה"ס בלאו מפורש לא תסור כו' עד שאין חל שבועה עליו בנשבע לעבור איסור דרבנן כמ"ש בש"ע יו"ד סי' רל"ט ובש"ך סק"כ יעו"ש וליתא לדידהו לטעמייהו תירוצי הנ"ל על קו' הגאונים הנ"ל והארכתי בישוב הקושי' במקומו מ"מ אליביה דרש"י שפיר יש מקום לדברים הנ"ל להוכיח כנ"ל פירושו חליצה. שוב ראיתי דפי'