יהודה יעלה אורח חיים מא

עם כהנים אחרים דווקא מ"ע הוא להתברך הזר מהם פנים עד פנים כו' יע"ש: הנה ז"ל ספר החרידים פ"ד ממ"ע של תורה התלויות בפה מצוה י"ח לברך כהן את ישראל שנאמר כה תברכו אב"י וישראל העומדים פנים כנגד פני הכהנים בשתיקה ומכונים לבם לקבל ברכת' כדבר ד' הם נמי בכלל המצוה ממנין תרי"ג. מצוה י"ט. בפ"ב דמסכת כתובות דרשו כה תברכו אתם ולא זרים ולאו הבא מכלל עשה ממנין תרי"ג לרשב"ץ עכ"ל. נראה בהדיא כוונתו בהיפוך ממ"ש ההפלאה בשמו דהרי חשיב האיסור עשה לזר למצוה בפ"ע. מלבד זה מה שהקדים שמצוה הזר להתברך כנ"ל וע"כ כוונתו רק שהזרים הם בכלל המצוה דייק' בכלל לפי שזולתם א"א לכהנים לקיים המצוה שעליהם כה תברכו. א"כ מקבלי הברכה הם מסייעים ידי עושי המצוה. אבל משום זה לא מקרי מצות עשה על הזרים. ומה"ט לא כתב כן ס' החרידים גם במצות פו"ר וגם לא במצות יבום שגם האשה בכלל המצוה אלא בברכת כהנים בלבד כ"כ לפי דקרא כתיב אמור להם כאדם האומר לחבירו ולא פנים נגד עורף שמעינן מיניה נמי שצריכים הציבור להסב פניהם לצד הכהנים. אם רוצים להתברך גם הם בכלל המצוה דאמור להם שצריכים להסב פניהם כו' אבל אם אין רוצים ם להתברך מהם ודאי אין עוברים באיסור עשה ולא כהפלאה ועי' סוטה ד' ל"ח ולשון רש"י שם בזה ועי' בס' המקנה רפ"ב דקידושין שכתב כה"ג על מצוה בה יותר כו' אם רוצה היא לישאנו מצות קדושין עליה ג"כ יע"ש. שוב מצאתי בתשו' ברית אברהם חא"ה סי' נ"ד ע"ש תשו' מהר"י אבן פלט בספר אבודרהם וע"ש מהר"ם חביב בס' תוס' יוה"כ יומא פ"ו דמצות יבום ליתא על היבמה עש"ה. ומה דמייתי הפלאה ראיה ממצות יבום דפשיטא דגם היבמה מצווה מדח"ל מתייבמות. וכן פשיטא ליה הא מלתא להפ"י בכתובות דף מ' ע"ש הנה זה כמו עשרים שנה שלמדתי מס' יבמות העירותי בזה עליהם בחידושי. וז"ל בס' החינוך ססי' תקצ"ח ונוהגת מצוה זו בזכרים כו' הרי בהדיא שולל הנקיבות ממצום יבום. ואף דהו"ל מ"ע שאין הזמן גרמא ונשים חייבות מ"מ טעמא הוא רק להקים לאחיו שם כו' ולא שייך ה"ט גבי דידה. [ועוד נ"ל לפמ"ש הטורי אבן בחי' חגיגה ד' ח' ע"ב דיבום בשבת ויו"ט אסור מה"ת משום דרשה בחגיך ולא באשתך. א"כ הו"ל שפיר מ"ע שהזמ"ג ונשים פטורות וגם למתני' דביצה ד' ל"ד לא מייבמים שבות משום מצוה הוא. הרי דעת רש"י במסכת ברכות כ' ריש ע"ב דגם מצוה שהזג"ר רק מדרבנן פטורות נשים כנ"ל] ומ"מ אף דעשה ליכא לדידה רשאי היא להיבעל לו אע"ג דאיהי נמי מוזהרת בכל חייבי לאווין. צ"ל כיון דהיא אינה עושה מעשה ואינה בכלל השוה הכתוב כו' לכל עונשין כו' משום דלאו שא"ב מעשה קיי"ל אין עונשין כו'. אלא מדכתב הנפשות העושות רחמנא אחשבה להנאתה מעשה וכמ"ש בגמרא בב"ק דף ל"ב ע"א ובתוס' שם וברש"י יבמות ה' ע"א ובכריתות ג' ע"א א"כ אינה חייבת אלא היכא דמחייב הוא דהוקשו בקרא הנפשות העושות שניהם שווין בענין כה"ג לכ"ע ובמצות יבום דהיא אינו מוזהר בח"ל משום דעשה דוחה לל"ת גם לדידה ליכא איסורא אף שאינה מצווה ביבום כן צ"ל לדעת החינוך: אמנם תוס' ביבמות ריש ד' וי"ו סד"ה טעמא כו' הק' אי כפ"ל מכיבוד דבעלמא דחי א"כ קרא דכלאים בציצית למה לי ותי' ציצית הו"ל אינו שוה בנשים למ"ד נשים פטורות כו' ע"ש. ולדעת החינוך הנ"ל הרי גם יבום א"ש בכל דהא אשה פטורה וקרא דעליה למה לי. וע"כ מוכח דעת תוס' כהפלאה והפ"י דגם על היבמה איכא מצות עשה דיבום ולא כהחינוך. ובעל החינוך ע"כ ס"ל כאידך תירוצי התוס' דיבמות הנ"ל על קושייתם מכלאים בציצית. אבל מ"מ קשיא להחינוך הרי עכ"פ מצות יבום אינו שוה בכל מקרי ואיך משני הש"ס דה"א למילף מכיבוד דבעלמא דחי הא יבום אינו שוה בכל לא שמעינן מינה וקרא עליה למה לי וצ"ע ע"כ לשוני בחידושי והעתקתיו לפניך לרוות צמאוניך. ועכ"פ דברי הפלאה צדקו אליבייהו דתוס' לטעמם. אבל בעל החינוך פליג בהדיא כנ"ל. וגם ראיתו מבעל ס' החרידים ליתא. וכמעט נהפוך היא כנ"ל: שוב מצאתי בברכי יוסף יו"ד סי' שמ"א מייתי ראיה זו מהחינוך והאריך בזה ע"ש ועי' עוד בתשו' ברית אברהם חא"ח סי' ג' מחקירה זו ב' מהר"מ חביב יומא פ"י הנ"ל ומהר"י אבן פלט: ומה שכ' מעלתך שנעלם מהפלאה תי' הרשב"א סי' ח"י שכ' וז"ל ואין מברכין על מצוה שעיקרה אינה מצוה כגון חליצה ויבום שהעיקר משום פו"ר והיא אינה מצווה על פו"ר. ואם איתא כהפלאה דגם היא מצווה על מצות יבום הד"קל למה אין מברכין ע"כ: הנה דברי הרשב"א אלו משוללים הבנה לפום רהיטא דהא ע"פ היבם מצווה על פו"ר וגם עליו להקים לאחיו שם כו' והו"ל ליבם לברך דודאי היבום היא עיקר המצוה לדכתיב קר"א יבמה יבא עליה וצ"ע. אמנם נ"ל כוונתו דהר"ן ריש פסחים סוגיא דעל ביעור ולבער כ' ז"ל גרסי' בירושלמי חוץ מקדושין בבעילה וכתב הרמב"ן ז"ל דה"ט לפי שאין ראוי לברך על מצות אלא כשהיא מזומנת לפניו לעשותה ובאותו שעה הרי הוא עם האשה במטה ואין ראוי לברך משום לא יראה בך ערות דבר ולא הצריכוהו חכמים לבעול היא בבגדו והיא בבגדה ולהתכסות כו' עכ"ל. וא"כ ודאי לא כעורה הוא להרשב"א טעם זה דהירושלמי שכ' הר"ן בשם רמב"ן גם גבי יבום. אבל כוונת רשב"א רק על חליצה ותי' שפיר ה"ט ואין מברכין על מצוה שעיקרה אינה מצוה כגון חליצה ויבום ר"ל דקיי"ל מצות יבום קודם וחליצה במקום יבום לאו כלום הוא והרשב"א לטעמיה פסק כן. א"כ חליצה אינה עיקר מצוה. וגם היבם אין עושה מעשה אלא דחיס לכרעיה והעיקר משום פו"ר ר"ל חולצת כדי שלא לעגנה. והיא אינה מצווה על פו"ר ויבום דנקט רשב"א אשיגרי דלשנא היא כנ"ל פירוש דבריו ואין סתירה מהם לדברי הפלאה. והנה התוס' ישנים בכתובות מ"ם פירשו תי' הש"ס כיון דאילו אמרה לא בעינא כו' ליכא עשה גבה דידה ועל הלאו היא מוזהרת כו' וכתירץ התו' על קושייתם בגיטין דף מ"א וכקושי' הפלאה הנ"ל ע"ש וכן ל"צ כוונת תי' הרשב"א הנ"ל על חליצה שאין מברכים לפי שאינה עיקר המצוה אלא לטובתה שלא תתעגן משום פו"ר והיא אינה מצווה על פו"ר. וא"כ אילו אמרה לא בעינא וניחא לה בעיגון אין כופין אותה לחלוץ וליתא לעשה כלל דאפשר למיעקר. וכ"כ בהדיא בתשו' הח"צ סי' א'. ולא כמ"ש מעלתך כוונת רשב"א בהיפוך. ועי' לשון חידושי הרשב"א ריש יבמות נודרת הנאה מיבמה כו' אינה עולה ליבום דקאי עליה בלאו ועשה כו' ועי' מ"ש עליו במק"א בתשובותי: ומה שכתבתי עפ"י הוכחת רבי הגאון בס' קובץ [אשר לא ראיתי עוד] כהפוסקים דכופים על מ"ע זו דאל"כ מ"פ ביבמות דף כ' לדחי עשה לל"ת הא אלו אמרה לא בעינא כו' אין עשה דוחה ל"ת כה"ג בכתובות מ"ם הנ"ל ועפי"ז דחית בנקל קושי' הפלאה הנ"ל דאפי' את"ל היבמה ליתא בעשה דיבום כיון דכופים אותו לייבם הרי ע"כ מייבמה את"ד. ואני בעניי קושית הגאון זצ"ל לא הבנתי דפוסקים לא פליגי אלא במצות חליצה לבד אי כופים אותה ואותו כמו שאר מ"ע שמכין אותו כו' כמ"ש בח"צ סימן א' ובפ"י ר"פ המדיר בתוס' ד"ה יוציא כו' אבל מצות יבום קרא כתיב ויבמה ודרשי' מיני' בע"כ דידה ביבמות דף ח' ע"ב וי"ט ע"ב פשיטא מלתא לכ"ע אם היא רוצה ביבום כופה אותה בע"כ ואף שהיא עליו מוזהרת באיסור כרת דאשת אח גזה"כ הוא כמ"ש תוס' ריש יבמות דף ג' ע"ב בד"ה ל"ת וכו' דמצותו בכך וליכא מאן דפליג ביבום דכופים אא"כ ברוצה לחלוץ והיא אינה רוצה או באלו שדינן לחלוץ ולא לייבם והוא אין רוצה לחלוץ וא"כ לק"מ קו' הגאון הנ"ל וגם קושית הפלאה במ"ע כראי מוצק דנהי דגלי קרא ויבמה בע"כ היינו במצותו בכך באיסור דאשת אח לבד אע"ג דהיא אינה מצוה ביבום כנ"ל אבל אם היא חייבי לאוין עליו דמצד דחיית עשה לל"ת הוא מייבמה בהא לא גלי קרא ויבמה בע"כ דקרא לא קאי במקום דחיית ל"ת ואם איתא דעשה דיבום ליתא בדידה כלל מהי תיתי לן דכופים גם את היבם כלל לדחות הל"ת ובע"כ דידה דמ"ע בלא דחיית ל"ת אשכחן דמכין אותו כו' כגון סוכה שאיני עושה לולב כו' אלא ע"כ דגם היא מצווה ביבום ולכן כופים אותה לקיים מצותה כמו בכל מ"ע ולא מצית אמרה לא בעינא וקאי תו ויבמה בע"כ גם במקום דחיית לאו וכופים שניהם ולדחי עשה לל"ת וכהוכחת הגאון בעל הקובץ הנ"ל כנ"ל כוונת קושי' הפלאה דאת"ל אינה מצווה א"כ ליכא דחיי' כלל כסוגי' דכתובות מם דאין כופין גם את היבם שתעבור היבמה על לאו בשבילו שיקיים הוא מ"ע ע"י דחיית ל"ת אין לך מצוה הבאה בעבירה גדולה מזו שהוא מכשינה בלאו לפני מור כו' ומאכילה דבר האסור לה ומפ' הש"ס דלדחי עשה לל"ת אע"כ שהיא ג"כ מצוה וכופין אותן לייבם לכ"ע כנ"ל ונכון הוא ודו"ק כי קצרתי במובן: והוכחת דעת ההפלאה הוא מוכח עפ"י תי' תוס' יבמות ו' הנ"ל דציצית א"ש בכל מכלל דיבום שוה גם בנשים כנ"ל אמנם דעת החינוך דשולל היבמה ממצות זו נ"ל הוכחתו מהא דאיצטריך קרא ויבמה בע"כ ואם איתא דגם היא מצוה להתייבם נ"ל דכופים אותה כמו ככל מ"ע דמכין אותו כו' וכמ"ש כן הרמב"ם ותוי"ט בהקדמתם למס' יבמות דכופים את היבם מה"ט לייבם או לחלוץ: ולדעת הרא"ש ספ"ו דיבמות והטור והמחבר באה"ע סי' א' גם על מצות פו"ר כופים מה"ט אע"כ דאשה פטורה ממצוה זו דיבום כנ"ל: ולכאורה הי' נראה לי להכריח עוד דעת חינוך מסוגית הש"ס דכתובות דף ס"ד ע"א כי מוקי להא דשמואל דאין כותבין אגרת מרד על שומרת יבם היינו כשתבעה היא והוא מורד פריך מ"ש שומרת יבם דלא דאמרי' לה זיל לא מופקרת ארוסה נמי נימא לה זיל לא מיפקדת ופירש"י בד"ה אין נזקקין ובד"ה דלא מיפקדת אפו"ר ואם איתא כהפלאה דיבמה נמי מצוה במ"ע דיבום א"כ עדיפא הו"ל למיפרך והא איפכא מבעי לי' לארוסה א"ל זיל לא מיפקדת אפו"ר ואין לו דין מורד להוסיף לה על כתובתה אבל שומרת יבם דהיא גם כן מיפקדה במ"ע דיבום ול"ל זיל לא מיפקדת כותבין עליו אגרת מרד אלא דז"א דאת"ל נמי היבמה מצוה היינו אם היבם רוצה לייבמה שהרי עיקר המ"ע על היבם כתיב יבמה יבא עליה ואם הוא מורד ואין רוצה לייבמה גם עליה ליכא מצוה כלל וכמו גבי מ"ע ולו תהיה לאשה דגבי אונס