יהודה יעלה אורח חיים מ

וקדשתו מ"ע דאורייתא ממש הוא אי אפשר לומר דת"ח קודם לכהן ע"ה דמהי תיתי. וגם מהי תיתי דאם הכהן מוחל על כבודו שהישראל א"צ לנהוג בו כבוד וקדשתו לפתוח ראשון. א"כ ודאי ראוי שלא לגרום ברכה שא"צ אם אין לוי בבהכנ"ס וראוי לכבד לכהן הוצאה והכנסה ויצאו כולם הכהנים קודם הקריאה ותוס' והרא"ש שכתבו דיברך הכהן שני פעמים גם במקום לוי אזלי לטעמם דס"ל גם ברכה שא"צ רק איסור דרבנן היא והם אמרו ז"ל אתד"ק: הנה הרמב"ם בפי' המשנה הזו מייתי ממתני' דהוריות דף י"ג כהן קודם ללוי כו' אימתי בזמן שכולם שוים אבל אם הי' ממזר ת"ח כו' קודם הוא לכה"ג ע"כ כו' ובגמרא שם מנה"מ א"ר אחא ב"ר חנינא דאמר קרא יקרה היא מפנינים מכה"ג שנכנס לפני ולפנים ומבואר בירושלמי שם דלכל מילי הוא קדים לפדות ולהחיות ולכסות ואף לישיבה ועוד במס' נדרים דף ס"ב סוף ע"א ת"ח אתקש לכהן מקרא ובני דוד כהנים היו מה כהן נוטל חלק בראש אף ת"ח כן כו'. א"כ עשה דכבוד תורה עדיף מעשה וקדשתו וכמו בשבועות ד' למ"ד בכה"ג אמימר אותבינהו לכולהו כו' והרי דגם אי וקדשתו דאורייתא היא נמי ת"ח ישראל קודם לכהן וגם בהדי' כתב הריב"ש בתשובה סי' צ"ד דאפי' להסוברים וקדשתו הוא דאורייתא ממש וכדמסיק איהו בפשיטות אם היה חכם גדול מכל הכהנים שבדורו יכול הכהן לחלוק לו כבוד אפי' בשבתות ויו"ט דהא ר"ה קרי בכהני כו' יעו"ש ולא כמו שהניח מעלתו ני' וליתא א"כ להוכחתו אליביה דהרמב"ם דס"ל וקדשתו רק אסמכתא הוא וכמ"ש הב"ח ביו"ד סי' כ"ח ואדרבא הרי ציין המג"א לעיין בתשובה הריב"ש סי' צ"ד. ושם בארה הביא לשון הרמב"ם פ"ד מכלי המקדש דמייתי גם הב"ח אבל הביא עוד לשון רמב"ם וז"ל וכבר מנאה הרמב"ם ז"ל בחשבון המצות כתב בראש ספר המדע במנין המצות ל"ב לחלוק כבוד לזרעו של אהרן ולהקדימו לכל דבר שבקדושה שנאמר וקדשתו ובס' המצות שלו כתב ז"ל המצוה ל"ב היא שציונו לכבד זרע אהרן ולנשאם ולרוממם ונשים מדריגותי' מדריגה קודמת וראשונה כו' והוא אמרו וקדשתו כי את לחם כו' קדוש יהיה לך ובא הפי' לכ"ד שבקדושה לפתוח ראשון כו' גם הר"מ מקוצי ז"ל מנה המצוה הזאת בס' המצוה שלו וכן נמנה מצוה זו בס' עמוד' גולה כו' ואחר שלדברי הכל היא מ"ע מן התורה לכבד הכהן יותר כו' עכ"ל הריב"ש בקוצר עש"ה: איברא הרמב"ם בס' המצות שלו מצוה ל"ב הנ"ל כתב ג"כ וז"ל ואפי' מאנו לא נשמע להם כו' ולשון ספרי קדשתו על כרחו לומר כי ציווי זה נצטווינו בו ואינו בבחירת הכהן וכן אמרו קדושים יהיו לאלקיהם על כרחם כו' וכבר התבארו כו' בהל' כלי המקדש פ"ה עכ"ל. ומלבד שזה סותר דברי הרמב"ם עצמו בפי' המשנה דגיטין הנ"ל עוד תמוה על הריב"ש שהעתיק גם כן תחלת לשון הרמב"ם הנ"ל בס' המצות ואפי' ימאנו לא נשמע להם כו' ואיהו הקדים שם דיכול הכהן לחלוק לו כבוד לת"ח כמו ר"ה דקרי בכהני כו'. אבל נ"ל ברור כוונת הרמב"ם והריב"ש היא עפמ"ש הדרישה בא"ח ססי' קל"ה עוד על לשון רש"י בגיטין נ"ט הנ"ל בד"ה וקדשתו כי את כו' ותמוה מאי בעי רש"י בזה שסיים סוף הקרא ותי' הדרישה דר"ל דהגמרא קיצר בלשונו במ"ש וקדשתו לכל דבר כו' דלא מוקדשתו ילפינן דהא איצטריך למ"ש חז"ל וקדשתו בע"כ וקאי אשלפני זה אשה גרושה כו' ואם לא רצה דפנו וכמ"ש רש"י בפי' החומש והוא בש"ס יבמות דף פ"ח ע"ב אלא משום דהקרא זה נמי כתיב קדוש יהיה לך דרשו שישראל יקדשהו לכהן ועליהן להחשיבו לפתוח ראשון כו' והגמרא רישא דקרא נקט ועי' רש"י בנימוקי חומש בפ' אמור וברא"מ ודפח"ח. א"כ הרמב"ם בס' המצות הנ"ל מייתי באמת כולו קרא וקדשתו כו' קדוש יהיה לך מבואר וקדשתו בע"כ קאי לענין נשים פסולות לו שאם ימאני לא נשמע להם ובגונא דמוקים לה ביבמות דף פ"ח הנ"ל אם לא רצה דופנו לאפרושי מאיסורא. אבל הענין לכבדו לכל דבר מסיפא דקרא קדוש יהיה לך נפק"ל ובזה לא דרשינן בע"כ דמהי תיתי ומסברא במידי דכבוד לא העדיפו התורה לכבוד הכהן יותר מכבוד התורה והא קיי"ל הרב שמחל על כבודו כבודו מחול. וה"נ יכול הכהן למחול על כבודו להחכם מק"ו או אפי' לפחות ממנו וא"ש דברי הרמב"ם ודברי הריב"ש צדקו יחדיו כנ"ל: והב"ח ביו"ד סי' כ"ח מייתי רק תחלת דברי הרמב"ם רפ"ד מכלי המקדש הנ"ל מ"ע כו' לקדשם ולהכינם לקרבן שנאמר וקדשתו כי את לחם כו' ולא הביא נמי דבריו שם מיד בהלכה שאח"ז וצריך כל אדם מישראל לנהוג בהם כבוד הרבה ולהקדים אות' לכ"ד שבקדושה לפתוח בתורה ראשון כו' ולפמ"ש הרמב"ם בב' המקומות בחשבון המצות בראש ס' המדע ובס' המצות שלו מבואר דגם בהל' כלי המקדש הנ"ל כוונתו במ"ש מצות עשה כו' נמשך גם אהלכה ב' ור"ל גם לקדשם ולהכינם לקרבן היינו וקדשתו בע"כ שלא יופסל לעבודה בנישואי נשים פסולות. וגם צריך כל אדם לנהוג בהם כבוד לכ"ד שבקדושה להקדימם כו' הכל הוא מ"ע אחת מקרא' וקדשת"ו כו' קדו"ש יהי' לך באופן דהרמב"ם ס"ל כהסמ"ג דמייתי ליה גם הב"ח הנ"ל דוקדשתו לפתוח ראשון דאורייתא הוא ולא ראה הב"ח דברי הריב"ש הנ"ל [איברא גם על הריב"ש צ"ע שכתב דלדברי הכל מצוה דאורייתא היא והעלים עין מדברי ריב"א בתוס חולין פ"ז והטור יו"ד סי' כ"ח דפליגי וס"ל לאו דאורייתא היא. ובירושלמי פליגי בי' אמוראי וס"ל אסמכתא הוא ורק מדרבנן וצע"ג] ומעלתו ני' ג"כ נמשך אחר הב"ח ולא עיין בתשובת הריב"ש שציין עליו המג"א בסי' ר"א סק"ד וכן כתב פרו"מ שראה ברוב ראשונים דס"ל להקדים לכ"ד כו' הוא רק אסמכתא כו' והוכיח ג"כ שכ"ה דעת הרמב"ם ז"ל ובאמת נהפוך הוא דעת הרמב"ם ורוב הראשונים ה"ה הסמ"ג ועמודי הגולה הוא הר"י מקורביל והריב"ש ומהר"ם מרוטנבורג בתשובה סי' ק"ז והרא"ה בספר החינוך פרשת אמור מצוה רס"ט כולם ס"ל דאורייתא ממש הוא כמשמעות הסוגיא דגיטין נ"ט ונדרים ס"ב הנ"ל. וגם בזבחים פ"ט והוריות י"ב דילפי' מזה כל המקודש מחבירו קודם את חבירו והיא דינא דאורייתא [ומזה תמוה לי פסק הפ"ח בא"ח קל"ה סק"ו שאם קראו לישראל בטעות שסברו אין שם כהן אין הישראל עולה למנין ז' בדיעבד. ובתשוב' נוב"י תניינא חא"ח סי' י"ד השיג עליו. ולע"ד מפורש יוצא הדין ברמב"ם פ"ט מהל' חו"מ הלכה ב' וג' כל המקודש מחבירו קודם כו' עבר או שכח כו' מקריבו ואח"כ שוחט את המקודש עכ"ל. הרי דבדיעבד אינו מעכב. והכ"מ ביאר מקורו דיליף מאבעי' דאיפשטא בגמרא הכי גבי תדיר כו' ע"ש.. א"כ הרי כל עיקר דינא דמקודש קודם ילפינן מוקדשתו לפתוח ראשון ע"כ דאין מעכב בדיעבד וכדעת הנוב"י הנ"ל ולא כהפ"ח וצל"ע] וכן העלה הפ"ח סי' קל"ה סקי"ב העיקר כהסמ"ג וסייעתי' דס"ל וקדשתו הוא דאורייתא ולא כתוש' ורא"ש והטו"ר והמרדכי דס"ל דרק אסמכתא הוא. וכן הוא דעת המג"א בסי' ר"א ובסי' רפ"ב סק"י ועי' תשוב' מהרי"ק סוף שורש ט' ותשובת מהרי"ט חלק א' סי' קמ"ה. שוב ראיתי בתשובת אבן השוהם סי' ל"ג האריך והעלה שדעת כל הפוסקים וירושלמי היא דוקדשתו אסמכתא היא והחליט כן עש"ה ובמח"כ נעלם ממנו כל הנ"ל: וא"כ ממילא נסתר כל בנין דמעלתו. דממנ"פ לרמב"ם וסייעי' דס"ל ברכה שא"צ איסור דאוריי' הוא לדידהו גם וקדשתו דאוריי' הוא ומודי לדינ' דתוס' והרא"ש דכהן שקורא במקום לוי מברך שני פעמי' דלדידהו תרווייהו הן דרבנן. וה"נ אם תרווייהו דאוריי' נינהו ואפי' לכתחל' שרי כמשמעות לשון הגמ' והטור אם אין שם לוי כהן קורא תחתיו. והא דנקט המחבר והיא לשון הרמב"ם פי"ח מתפלה כהן שקרא כו' כוונתו פשוט לשלול כהן אחר וכמו שסיים דבריו כהן אחר לא יעלה אחר כהן במקום לוי אלא אותו הכהן שקרא ראשון הוא קורא שנית וכמסקנת הגמרא בגיטין נ"ט ע"ב כי קאמרי' באותו כהן ולכתחלה נמי עולה ע"מ כך לקרות ולברך שני פעמים כנ"ל: ותשובת מקור ברוך שסיים בדבריו שיאמר הכהן אחר הברכה שנית בשכמל"ו דקשיא ליה לפרו"מ עליו למה הוצרך לזה. הנה ספר זה אינו תחת ידי. אבל לע"ד נ"ל דסברתו נכונה עפמ"ש בספר התניא רבתא לר' יחיאל בן הרא"ש ז"ל סי' וי"ו ענין ס"ת וז"ל אמר אביי נקטינן אם אין שם לוי כהן קורא תחתיו כו' ואחר מקרא הכהן חלקו מברך לאחריה וחוזר וקורא במקום לוי ומברך לפניה ולאחריה כך מצאתי בשם ר' עמרם גאון ז"ל אבל רבינו יצחק בן אבא מורי כתב שכהן הקורא במקום לוי אין מברך אלא פעם אחת לפניה ולאחריה בין שתי הקריאות ומנהג פשוט בידינו לברך על קריאתו לפניה ולאחריה ועל קריאת הלוי לפניה ולאחריה כו' עכ"ל. א"כ כלפי דיעה זו דס"ל מברך פעם א' לבד. לחוש לדעה זו ג"כ נכון לומר בשכמל"ו ואם לא כיון תשוב' מקור ברוך הנ"ל לזה. מ"מ הדבר נכון מעצמו כנ"ל. והא ודאי פשיטא מלתא דהקונה מצות בביהכ"נ מותר לכבד לכהן בהוצאה. והכנסה ע"מ כן שיצא כיון שהכהן מוחל ויוצא ועי' תשוב' מאהבה חא"ח סי' צ"א ועי' בס' הרוקח סי' מ"ו אבל אין מחויב הכהן למחול. ומכ"ש אם יש שם הרבה כהנים ודאי קם ליה הקונה בוקדשתו כו' ואין כאן חשש ברכה שא"צ אחר שכבר תקנו כן שיברך הכהן במקום לוי ב"פ לא פליג בתק"ח גם להקל כמ"ש הב"י בא"ח סי' יו"ד. באופן שנ"ל להלכה ולמעשה לקרוא לכהן לכתחלה ואם מרנא ורבנא הגאון מהר"מ בנעט זצוק"ל נהג כאשר מעלתו ראה אצלו. אני בער לא אדע סודו ונימוקו מאיזה טעם עשה כן. ואני לא ראיתי כן ממנו במשך השנים רצופים שיצקתי מים על ידיו הקדושים זיע"א אם כי לא ראינו אינו ראייה והנראה לע"ד כתבתי. הכ"ד אוה"נ בלונ"ח ודש"ת: הק' יהודאסאד. תשובה מו לששון ושמחה. ישועה ונחמה. בעיר ד' שמה. יזכה ה"ה כבוד תלמידי יקירי הרבני המופלג בתורה ויראה. חרוץ ושנון. הודו כזית רענן. כש"ת מו"ה משה ליב כ"ץ ני' מנ"ש יע"א: וכעת הוא ההמאוה"ג ראש ב"ד בק"ק הנ"ל: גי"ה מבי"ד קבלתי וששתי בדבריך ד"ת. ולא פניתי להשיבך ער היום ראיתי שנית מדברותך נאות ע"ד הגאון הפלאה בכתובות ד' כ"ד אשר יצא לחדש דמ"ע דברכת כהנים גם על הישראלים היא להתברך מהכהנים במצות עשה ושוב מצא מפורש כן בספר החרידים. ועפי"ז העלה ליישב כוונת תוס' דשבת קי"ח דאיסור עשה בכתובות כ"ד ע"ב היינו