יהודה יעלה אורח חיים לט

תשובה מב יצו ד' אתך את הברכה בחייא אריכא ומזוני רויחא לראש אהובי תלמידי הותיק מלא עתיק הרב הצדיק גדול בתוי"ר מו"ה ליפמאן טויסק ני' רב ומו"ן דק"ק אצענבורג יע"א גי"ה קבלתי וע"ד שאלתך איך יש לנהוג אם אין בביהכ"נ רק כהן אחד אם קורא הש"ץ אותו לנ"כ בשם כהן או לא: הנה רש"י ותוס' בשם ירושלמי בסוטה דף ל"ח פירשו ל"א אינו קורא ר"ל אינו קורא כהן אלא כהנים וכן הביא האליהו רבא סי' קכ"ח אות כ"ד בשם ספר המנהיג ופסקי רקנטי ע"ש הירושלמי לפי שאינו קורא אלא לשבט גם לכהן א' קורא וכן הסמ"ג סי' קי"ג כתב ועמא דבר להקרות אף ליחיד ופירשו הכלבו והתשב"ץ וגם הא"ר כוונתו גם אקורא כהנים קאי וה"ט לדידן שאומרים אלקינו וכו' ברכינו וכו' מפי אהרן ובניו כהנים וכו' א"כ כשקורא כהנים בקול הוא מלשון ונוסח התפלה משא"כ בזמן הש"ס לא היו אומרים אלקינו ברכינו כו' כשהיו נושאים כפיהם רק קוראים כהנים וכו' יעו"ש ובפמ"ג מזה: ועוד נ"ל לחלק מטעם אחר דבזמן הש"ס החזן הכנסת היא השמש העוסק בצרכי ציבור הוא הקורא כהנים כמ"ש תוס' ברכות ל"ד ע"א ד"ה לא וכו' וכן בסוטה דף ל"ט ע"ב מפי הקורא והדר קאמר שיתחיל ש"ץ וכו' ש"מ דקורא לאו היינו ש"ץ א"כ הוא השמש הקורא יכול להסתכל ולראות מקודם בכל צדדי בהכ"נ אם אין שם יותר כהנים אלא כהן א' לכן אינו קורא אבל לדידן הש"ץ קורא כמ"ש בש"ע וברמב"ם והוא פניו כלפי היכל ועומד בתפלה בקול רם אינו רשאי לפנות דעתו ומחשבתו ולא לראות ולהסתכל לאחוריו אנה ואנה אם אולי באו לשם עוד כהנים באמצע התפלה אף שלא היו שם מעיקרא לכן שפיר קורא כהנים גם ליחיד ולא פליג כנ"ל נכון איבר' הב"ח מפרש אליבי' דהטור רס"י קכח דס"ל דגזה"כ אמור להם לשנים ולא לאחד שאסור לכתחלה לקרוא לאחד. אלא יעלה מעצמו. ועי' בפמג"ד במשבצות אות: ואחתום בברכה כנפשך ונפש אוה"נ הדרש"ת. הק' יהודאסאד תשובה מג ד' ישפות שלום וברכה לראש כהן מברך. יקר הערך. ראשית שמנים. עשרת מונים. ה"ה תלמידי הוותיק חריף ובקי, ירא שלם. כש"ת מו"ה יוסף הכהן ניימאן ני'. גי"ה קבלתי ושמחתי ונהנתי מטוב טעמך. ולבי בטוח כי אם מצער ראשיתך. ישגא מאד אחריתך. והן ידעת בני ידעת כי טרדותי מרובים מאד. וא"א להשיב מענה על כל אחת ואחת. ומה גם בח"ת שאינו הלכה ולמעשה. עכ"ז לא אוכל להשיב פניך ריקם והנני לרצונך: ע"ד הלכה למעשה עפ"י המנהג דמייתי הרמ"א באו"ח סי' קכ"ח סמ"ג ובמג"א דאבל תוך יב"ח לא ישא כפיו אפי' אין שם כהן אחר ובאר הטב שם מבי' בשם תשובת כנסת יחזקאל סי' י"ב דחולק על המג"א הדין עם מי. בתשו' בגדי כהונה סי' ב' מייתי כל דברי כנ"י הנ"ל. וראיותיו לחלוק על המג"א הנ"ל ואיהו פליג עליו. והצדיק את הצדיק דמעיקרא בעל המג"א. וצדקו דבריו מאד. וכן עיקר כהמג"א ובעל בגדי כהונה שיצא מביהכ"נ מקודם. ולענ"ד בכהן שהוא פנוי דמייתי הרמ"א בסעיף מ"ד שאינו וכו' מה"ט דאבל ואף שנהגו וכו'. מ"מ אין מוחין בידו אם רוצה לצאת מקודם מביהכ"נ. ר"ל אם הפנוי הוא ג"כ תוך יב"ח גם הכנסת יחזקאל מודה למג"א ובגדי כהונה הנ"ל. בע"כ יוצא מביהכ"נ מקודם. ולא ישא כפיו אפי' ליכא כהן אחר דבכה"ג דכהן פנוי תוך יב"ח ודאי לא נהגו ואין להאריך בזה: וע"ד רש"י בשם הת"כ פרשת אמור. לנפש לא יטמא בעמיו דוקא כשהוא בעמיו. הקשית להפוסקים דקברי עכו"ם אין מטמאין. דלמא כוונת הקרא הוא לשלול עם אחר דמותר. הנה ביבמות דף ס"א ע"א בבי"נ אמר' וכו' ממגע ומשא מימעטינהו קרא. ואם איתא דהאי בעמיו ר"ל לשלול עם אחר. הרי מעטינהו קרא גם ממגע ומשא תקשי אדם ל"ל למעטינהו מטומאת אוהל ק"ו הוא. ועוד הא פרש"י ביבמות שם וז"ל וגבי מגע אשכחן מגע בעצם ובחלל דלא כתיב אדם וכו' הרי דאתרבי עכו"ם לטומאת מגע בכלל בעצם או בחלל. ועוד יש לומר מגופא דקרא זה מוכח אי כוונתו בעמיו לשלול עם אחר. הו"ל להקדים תיבת בעמיו ולהסמיכו לנפש בעמיו לא יטמא אלא ע"כ ה"פ לנפש לא יטמא אף לעכו"ם. ובעמיו היא תנאי. בעוד שהמת בעמיו לשלול מת מצוה ועוד דומיא דסיפא ר"ל אידך קרא דסמיך ליה לא יטמא בעל בעמיו דע"כ ה"פ לשלול מת מצוה. ה"נ בעמיו דקרא קמא הכי מתפרש כפרש"י בשם הת"כ הנ"ל. ודע כי הראב"ע והרשב"ם בעלי הפשט באמת פרשו כן בעמיו בישראל ע"ש (והסוף ליוסף איננו כי בעו"ה נאסף לעמיו): תשובה מד רב ברכות לראש צדיק. תורני מופלג חריף פיפיות. איש חי ורב פעלים. כש"ת מו"ה שמשון אבליס ני' עם כל הנלוים יחיו בעיר טרנוי יע"א. היום בבקר אחר התפלה בביהכ"נ אמר לי חתנו חביבי תלמידי הרבני מו"ה דוד ג"ב ני' דרישת שלום בשם מעכ"ת. וגם שרומז במכתבו אליו שתה"ל יתברך אינו צריך לתקנה זו שבא במכתבי אליו מגמרא כתובות קי"א ע"ב היות בזמן הזה ליכא ע"ה ונבהלתי משמוע איך פלטה קולמסי דבר הנוגע בכבוד תורתו ח"ו. ועניתי מיד לחתנו ני' כי כוונתו אאידך מימרא או ברייתא בש"ס שם. דלא אמרה על תקנתא לע"ה היה ובבואי לביתי מיד עיינתי בפנים בגמרא. ומצאתי בעזרת ד' שלא טעיתי בדמיוני דאמור רבנן בכפילא שסיים כיו"ב אתה אומר לאהבה את ד"א ולדבקה בו וכי אפשר וכו', אלא כל המשיא בתו וכו' כאילו הוא מדבק בשכינה וממ"נ אם סתמא דש"ס אמר הכי האי כיו"ב אתה אומר וכו'. מלתא באפי' נפשיה קאמר ולא על תקנה לע"ה, ואם סיום דברי ר' אלעזר הוא. צריך להבין תרתי למה ליה למימר הא אסתגר בקמייתא. וגם קרא גופא קשיא תרתי קראי למה לי לאשמעינן חדא מלתא. וגם הלשון כיו"ב אתה אומר וכו' תמוה. מאי אתה אומר: הל"ל רק כיו"ב לאהבה את ד"א וכו'. או דהל"ל רק וכן הוא אומר לאהבה את ד"א וכו'. ולא בלשון נוכח אתה אומר. לכן נ"ל פשוט וברור דקרא קמא ואתם הדבקים בד"א חיים כולכם היום. בלשון רבים כתיב לכל ישראל שיש בהם גם ע"ה הרבה. לכן מייתי מיניה ראי' תקנה לע"ה שיזכו לחיות גם הם כמ"ש חיים כלכם היום וכפירש"י ושלא לטעות בזה ולומר שרק לע"ה בלבד כתבה תורה תקנה זו ואתם הדבקים חיים כולכם לכן סיים ר"א דבריו כיוצא בדבר אתה אומר א"תה דייקא לאהבה את ד"א וכו' ולדבקה בו קרא זה בלשון יחיד כתיב גם לכל אחד וא' מישראל אפי' ת"ח. וכי אפשר לאדם לידבוק בשכינה אלא כל המשיא בתו וכו' כאילו מדבק בשכינה וכתיב כי היא חייך וכו'. ובהימנותא כי בשעת כתיבתי היה מחשבתי על סוף המאמר הנ"ל. ולא על תחילתו אבל מלבד זה בעיני יפלא עלי' איך עלה בדעתי דתקנה זו רק לע"ה כתיב קרא אתמהה. והא ודאי גם אי לא הוי מסיים קרא חיים כולכם היום ולא הוי שמטי' מינה תקנה לע"ה שיזכו לחיים דאמר ר"א שאינן חיים מקרא כי טל אורות טליך וכו' מ"מ האי דרשה דרשי' ואתם הדבקים בד"א וכי אפשר לדבק וכו' אלא כל המשיא בתו וכו', אלא בעם הארץ גלי קרא דפועל זו משיא בתו לת"ח גורם לו שתים. א' כאילו דבק בשכינה. ב' שיזכה לחיים. ובת"ח גורם לו אחת דהא ודאי פשיטא שגם ת"ח וכו'. הא ודאי פשיטא שגם ת"ח שאין עושה כן משיא בתו לת"ח וכו' לא מעלה עליו הכתוב כאילו מדבקה בשכינה אבל אם עושה כן אפי' ע"ה ה"ל כאילו מדבק בשכינה כנ"ל. וע"ז יתפלל כל חסיד וכל ת"ח שיזכהו ד' לעשות כן. ולכן לכבודו יצאתי לברכו אשריו שלו ככה שזיכהו ד' לכך מה שלאו כל אדם ת"ח זוכה כי יש ת"ח שיש לו ואינו רוצה ויש רוצה ואין לו. ואם שלש אלה לא יעשה להשיא בתו לת"ח ולעשות פרגמטיא וכו' ולהנות ת"ח וכו'. איך הוא מדבק בשכינה. בלא שמחה של מצוה כזו. אין השכינה שורה בכן לא מצאה קפידא מקום כלל וכלל ושארי ליה מארי' וכו'. גם לי גם לו לא יאונה כל און. אבל ישמחהו ד' עוד בשובע שמחות ורב ברכות: כנפשו ונפש ידידו הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה מה חייא אריכא. ושלום וברכה. ברביי' והמשכה. לכבוד ידי"ע וידי"נ. ה"ה הרב המ"אוה"ג. מעיין המתגבר מישרים דובר. החריף ובקי. משנתו צח ונקי. מו"ה שמעון אלבינגער ני' אבד"ק ווראדיש יע"א יהי ד"א עמו ויעל. גי"ה קבלתי זה ימים. ועתה היום פניתי ועיינתי באמרותיו טהורות נובעות ממעיין טהור קודש ע"ד כהן שיודע שאין לוי בבית הכנסת אם ראוי שיצא הכהן מביהכ"נ קודם קריאת התורה בכדי שלא יצטרך לברך שני פעמים ושכן ראה מעשה רב בבי רב מרן הגאון רשכבה"ג מהר"מ בנעט זצוקלה"ה. ונזכר מעלתו לברר כן הלכה כדרכו בקדש. העריך מערכה. ונפשו אותה לדעת. ובעזה"י הנני לעשות רצונו במוקדם כיד ד' הטובה עלי. הנה תוכן דברי פרו"מ להיות הרמב"ם וסייעתי' ס"ל ברכה שא"צ איסור דאורייתא היא אבל מ"ע וקדשתו להרמב"ם לטעמיה רק אסמכתא הי' מדכתב בפי' המשנה בגיטין דף נ"ט דת"ח קודם לכהן ע"ה וגם הכהן יכול למחול כבודו גם לישראל שיעלה ראשון לקרות. ואי