יהודה יעלה אורח חיים לז

ולקהלות קדושות ק"ק ווייטצען וק"ק יארמוטה כתבתי תשובה ע"ד שרוצים לעשות מגדל על גג ביהכ"נ החדשה: הנני להודיעכם שזהו איסור דאורייתא בכלל אזהרת ובחוקותיכם ל"ת שלא לבנות בהכ"נ כמו שהם עושים כמבואר ברמ"א וטור וש"ע וב"ח וכל הפוסקים ואין חכמה כו' לנגד ד' מפסוק זה למדנו כל מקום שיש חה"ש אין חולקין כבוד לרב ואם כי אותן האנשים המבקשים חדשות במנהגי ובנין ביהכ"נ דנתי אותם לזכות שכוונתם לש"ש לכבוד ה' שיהי' לכבוד ולתפארת אבל טעות היא אצלם בלא יודעים שכל זה הוא בכלל הזהרת התורה הנ"ל וכבוד זה אסרה תורה לא תעשון כן לד"א כמ"ש בספרי ובתשובת מהרי"ק בארוכה וענין זה הוא שחוק וגאוה ולא באלה חלק יעקב לפנות אל רהבים ולהתדמות אליהם ח"ו ואם המה מ"מ עומדים על דעתם לא לשם מצוה הוה כ"א לתאות נפשם רוצים לחלוק על האמת בשאט נפשם נון ווען גלייך זיבן אכטל דער מייניג זיין, אונד איין אכטעל ארטהאדאקסען בעהויפטען שאסור הוא.. והאמת אתם אין לך ח"ה גדול מזה ואין חולקין כבוד אפילו לרב. כי באופן זה ל"ת אחרי רבים לרעות והיינו שאמר ד"ה אם ה' לא יבנה בית כו' דרש"י כ' ותלך לדרוש את ד' לבית מדרשו של שם. ותרגם למתבע אולפין מן קדם ה' והיינו אם ד' לא יבנה בית היינו עפ"י דעת חכמי תורה. שוא עמלו בוניו בו כו' והוי על החכמים בעיניהם ורבים חללים הפילו כו' בכן, אחיי ורעיי הנכם יודעים אותי שאינו חסיד וצדיק רק אדם פשוט ט ישר ונאמן ונאמן רוח אני אוהב את המקום ואוהב את הבריות וכפי כן לבי אומר אני לכם אשרי אדם שומע לי ולמען השם השמרו לכם לעלות בתר ונגוע כו' ואוי להם לאותן שנושאים פנים לדור ואין מוחין מלעשות כזאת וכזאת. ואתם ידידיי ראשי העדה הרה"ק ונכבד בעדתו וכל אנשי סגולה חבירתו יצ"ו עליכם החיוב לעצור ולעמוד בפרץ שלא ישונה שום ענין ממנהג אבותינו תורה הי' ולא תהיה המכשלה הזאת תחת ידכם כו' ואם תאבו ושמעתם טוב הארץ תאכלו ובזה יגדל תפארתכם וירום כבודכם ע"כ לשוני. ועיין מה שהשבתי לק"ק ווייסענבורג כ"ד אוהבכם הנאמן המצפה לשמוע מכם בשורה טובה בקרוב: דש"ת הק' יהודא אסאד. **((הג"ה מבן המחבר) עיין נוב"י מה"ת סי' י"ח ועיין ספר חסידים סימן תשס"ח דאסור לזמר נגונים של נכרים ועבירה היא. ועיין רמ"א בא"ח סי' נ"ג שצריכים למחות שלא לנגן ואם אין שומע מעבירין אותו ואמר הנביא אל תשמח ישראל אל גיל בעמים. ועז"נ הסר מעלי המון שירך וזמרת נבליך לא אשמע:)** תשובה מ בר"ה הבע"ל תכתב ותחתם לאלתר לח"ט ארוכים כו' אהובי י"נ תלמידי הותיק הרבני החרוץ מופלג בתורה טהורה כש"ת מוה' מנשה ני' שלעזינגער בק"ק סעטשין יע"א. גי"ה קבלתי לככון והנני לקיים הבטחתי לכבודך ולהניח דעתך כראוי ליראי ה וחושבי שמו ית' ראשון תחילה נאמר מה שהרגשת סתירה בבה"ג בדין ברכת הסוק"ר שהרא"ש ד' ל"ו ע"ב כתב בשמו מברך בפה"ע והר' יונה כתב בשמו מברך בפה"א. הנה הרגשת בעצמך כי בחידו' אנשי שם אצל הרי"ף עמד ע"ד הר' יונה שם בזה וכתב דשניהם נמצא בבה"ג שלפנינו. וכוונתו דבה"ג הביא השני השיטות ולא כמו שחשבת דמ"ש חידו' אנשי שם ולשון שניהם קאי על תוס' והרא"ש. זהו שיבוש דתוס' והרא"ש בכמה מקומות מביאים דינם בשם בה"ג אבל אי אפשר שהביא בה"ג בשם תוס' ורא"ש שהבה"ג הוא גאון קדמון זמן רב קודם לזמן התוס' והרא"ש: אבל באמת לע"ד אין כאן סתירה דשלשה מיני דבש הן דבש דבורים לכ"ע מברך עליה שהכל ודבש היוצאים מן הקנים צומחים מן הקרקע שעושים ממנו הצוקער שקורין רערין צוקער מברכין עליו בפה"א לכ"ע ודבש תמרים פליגי ביה. בה"ג ס"ל בפה"ע כמ"ש הרא"ש טעמו בברכות דף ל"ח לפי שזב מאליו ע"ש סי' י"ב והוא יערי עם דבשי וברא"ש סי' ו' ותוס' בברכות דף נ"ח ע"א בד"ה האי דובשא כו' פליגי וס"ל כרמב"ם דמברך עליו שהכל ולא כמ"ש תוס' ברכות דף ל"ו ע"ב ועיין שלטי גבורים ברכות דף צ"ח ברי"ף על מימרא זו האי דובשא כו' מביא לשון ריא"ז בזה ותמצא כדבריי והצוקער שלנו שנעשה ע"י הרי הרי"בען מי שלקות הוא מימי ירקות לכ"ע מברכין עליו שהכל ותל"מ: ב עוד שאלת אם לקנות אתרוג ממעות מעשר פשיטא ודאי דאסור כמבואר ברמ"א וש"ך וט"ז ביו"ד סי' רמ"ט ובט"ז ססי' של"א ותשו' חתם סופר יו"ד סימן רל"א ושאר שו"ת אחרונים והארכתי בזה במק"א בתשוב' שאלה אין מסכים העת להציע פה לפניך: ג וע"ד תוס' בשבת דף י"ב ע"ב ד"ה שאין מה"ש מכירין כו' וז"ל ותימא דאפילו מחשבה שבלב כל אדם יודעים ולשון ארמי אין יודעים עכ"ל הנה ראיתי בספר קטן פורת יוסף פ' וירא ז"ל אית' בכתבים שיש חילוק בין המלאכים הנקראים מלאכי השרת ובין שאר מלאכים כי אותן המשרתים פני השכינה והם נקראים מלאכי שרת אלו יודעים אפי' מה שבלב אדם אפי' המחשבה. אבל שאר מלאכים אינם יודעים מאומה רק לאותו דבר שנשתלחו אבל לא דבר אחר כלל עכ"ל ע"ש. ומ"מ תוס' יפה תמהו דהתם אמר בהדיא גם מלאכי השרת אין מכירין כו' אא"כ חולה דשכינה עמו אמנם בספר של"ה חולק על התו' בזה ע"ש וקצרתי. נאום אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד: תשובה מא שלום וכ"ט לאהובי חביבי עד לאחת הרב הגדול הגאון העצום החריף האדיר המפורסם צדיק יס"ע כו' כקש"ת מוה' קאפל ני' אבד"ק ווערבוי המקום יהיה בעזרו: מכ"ק של הדר"ג השגתי על נכון ומה שביקש לחוות דעתי בענין זה הנני לרצונו ואדון לפניו ואציע לפני הדר"ג קדשו ע"ד התשובה לגדול א' ידוע ע"ד הג"ה וד"מ בא"ח שתמה בסי' קכ"ח על הר"י בתוס' פ' כל כתבי שלא ידע מה איסור יש בזה העולה לדוכן והוא ש"ס ערוך כתובות דף כ"ד דהוא עשה כה תברכו אתם ולא זרים כו' עיין שם ועיין מג"א וט"ז ובהפלאה כתובות שם והדרג"ק ני' האריך בזה: ולע"ד נ"ל דתמה אני על הכרעת רמ"א דיחידי עובר בעשה והרי מעשים בכל יום ויום שאבות מברכים לבנים וגדולי ישראל מברכים ליחידים וגם לרבים בברכת כהנים ואין סברא לומר שהזמן והמקום גורם לבד ר"ל דוקא בזמן התפלה ועל הדוכן עובר בעשה ולא בזולת מקום וזמן הנ"ל דמה"ת פש פשיטא שאין מקום לחלק בזה ומכ"ש להפוסקים דתפילה דרבנן א"ו פשוט דדוקא בנשיאות כפים כדדרשינן כה תברכו בנשיאות כפים וכמ"ש וישא אהרן את ידיו אל העם ויברכם וכתיב שאו ידיכם קדש וברכו את ה' ודרשינן נמי ל"ה תברכו מלשון כוה דבעי ה' כיון פתיחין בחילוק האצבעות כי שם צוה ה' את הברכה ועיין נוב"י קמא בא"ח סי' דנשיאות כפים אפי' דיעבד מעכב ע"ש: וא"כ בהא ממעטי' אתם ולא זרים בנשיאות כפים דוקא ובכתובות שם בהדיא נקט ש"ס נשיאות כפים דאיסור עשה אבל בשבת ר' יוסי אמר אם יאמרו לו עלה לדוכן הייתי עולה אמר ר"י שפיר דלא ידע מה איסור יש בזר העולה לדוכן ר"ל אם אין נושא כפיו רשאי גם זר לברך חביריו בברכת כהנים ואפשר משום ברכה לבטלה ר"ל הברכה אשר קדשנו בקדושתו של אהרן לברך עמו ישראל כו' דוק בלשון התוס' וזה ברור. עכ"ל לתרץ תמיהת הד"מ על הר"י דאיתא בגמרא דערובין דף י"ח וא"ר ירמיה בן ר' אלעזר מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנ' כל הנשמה תהלל יה וז"ל רש"י מיום שחרב בהמ"ק ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש כדאמר באין דורשין שהיו מברכין בשם המפורש דיו לעולם שישתמש בשם ב' אותיות בין לשבח לפניו בין לברך איש את חבירו דכתיב כל הנשמה תהלל יה כלומר זה השם שכל הנשמה כולה ראוי להשתמש בו מכלל דשם בן ארבע אותיות ושם המפורש לא לכל הנשמה ניתן אלא לכהנים בלבד דכתוב ולברך בשמו (דברים ו) וכתיב ושמו את שמי המיוחד לי [במדבר ו] עכ"ל רש"י והוא משנה וברייתא סוטה ד' ל"ח במקדש אומר את השם ככתבו כו' שנאמר כה תברכו בשם המפורש שנאמר ושמו את שמי המיוחד לי כו' ע"ש ותמה אני למה הביא רש"י מחגיגה וצל"ע ולכאורה א"כ מנ"ל בזה"ז דעשה לכהנים. ונ"ל משום אמור להם נפ"ל דצריך להקרות להם ובמקדש איך אפשר להקרות להם שם המפורש וע"כ אבזה"ז קאי מצות עשה אמור להם ובמקדש כתיב כ"ה ת"ברכו וש"מו ש"מי. ובזה מתורץ תמיהת הב"י ריש סי' זה על הטור ורמב"ם שכתבו שעובר במ"ע א' ובגמרא אמרי' עובר בג' עשה ולק"מ דבגמרא קאי במקדש אבל הטור ורמב"ם בזה"ז קאמרי ליכא עשה רק אמור להם אלא הוא כעובר בג' עשה כמו במקדש איכא גם וש"מו כו' כ"ה כו' ורש"י הרי פי' בערובין לברך א"יש את ח"בירו ולא פירש כהני"ם לישר"אל דוקא ובכתובות שם כ"ד פירש רש"י עשה מכה תברכו אתם ולא זרים והיינו כה תברכו בשם המפורש ממועט זרים אבל בשתי אותיות גם זרים מותרים לברך איש את חבירו וה"ה בכינוי אל"ף דל"ת ור' יוסי לאחר חורבן היה כמ"ש תוס' ביצה דף ה' ד"ה הא לן כו' כתב שפיר לא ידע ר"י מה איסור יש בזר העולה לדוכן אם לא מ' ברכה לבטלה ר"ל אשר קדשנו וצונו לברך כו' ברכה שלפניה כנ"ל נכון ודו"ק: והנה מצאתי בשו"ת מהגאון בעל יד המלך מהר"א לאנדע הקשה לשאול על הפוסקים דנקטו בפשיטות דמ"ע הוא בזה"ז על הכהנים לישא כפיהם ולברך ב"כ ואמאי הא איתקש לשירות וכהן טמא מחלל עבודה ועכשיו כולם טמאי מתים נינהו ואע"ג דלהקל איתקש ברכה לנזיר כמ"ש בגמרא תענית דף כ"ז טומאת מת בנזיר נמי פוסל כו'