יהודה יעלה אורח חיים לג

כופים אלו את אלו כו' ר"ל לפי שהדין עמהם לעשות לקנות ס"ת ולבנות ביהכ"נ כו' שומעים גם להמיעוט מהם שאומרים כהלכה. ואף דהגאון בלשון אפשר אמרה. לענ"ד בודאי דינא הכי כנ"ל ועכ"פ בכה"ג שכולם מסכימים להוציא ממון לצורך הציבור בכלל אלא שחולקים בדיעות איזו צורך קודם הא מלתא לא בדיעות בני אדם ובחירתם תליא אלא בדעת תורה וביהכ"נ הוא מקודש ותדיר קודם לביה"ק לכ"ע עפ"י דין תורה גם למיעוט שומעים בכה"ג וגם מהר"י מינץ לא מספקא לי' כלל בהא דלהקדים איזו משתים רק בלדחות לגמרי מסופק הוא ולענ"ד גם בזה אין ספק כלל כנ"ל ועיין במג"א סי' קנ"ג ס"ק כ"ט ותשובת מהר"י מינץ הנ"ל בדין המקוה שמצאת הובא להלכה בהג"ה רמ"א בח"מ סי' קס"ג סוף סעיף ג' ע"ש. וא"כ בנ"ד שגם הגבאים הממונים מסכימים לאותן הרוצים יותר לבנות להם ביהכ"נ פשיטא מלתא טפי מק"ו שלהם שומעים כנ"ל: וע"ד מי שנדר בעלייתו לס"ת נרות ושמן לבית הכנסת ומחמת שנאתו להגבאים לא רצה לשלם נדרו לידם ממש והניחם מעצמו תוך ביהכ"נ על פי עדים ונאבדו משם והגבאים תובעים אותו שיקיים נדרו הדין עם מי: הנה פשיטא מלתא שלא יצא זה הנודר ידי חובת נדרו אף שיש לו עדים שנתנו לביהכ"נ ומשנתינו הוא במגילה ח' מה בין נדרים וכו' חייב באחריותן וכו' וז"ל הרמב"ם פי"ד ממעה"ק הלכה ה' חייב באחריותו עד שיקריב כמו שנדר וכו' וביאר המשנה למלך כוונתו דקדק רבינו לומר עד שיקריב כמו שנדר וכו' לומר שאפילו הביאו ליד כהן כל שלא הקריבו כמו שנדר לא יי"ח נדרו ודין זה היא פשוט וכו'. ושוב תמה על תירוץ אחרון דתוס' בחולין כ"ג ע"ב בד"ה תחלת הציהוב וכו' א"נ כיון שהביאו ליד הכהן יצא ידי נדרו וכו' והניחו בתימא וצ"ע. ובעניותינו תירצנו דברי התוס' היטב במקומם ועיין ג"כ בס' טהרת הקדש ריש זבחים בישובם. ועכ"פ גם לתוס' זה הביאו ליד כהן דוקא הוא דיצא י"ח נדרו אבל הביאו לתוך העזרה לבד והניחו שם ולא מסרו ליד הכהן המקריב או ליד הגזבר ודאי לא יצא י"ח נדרו והא פשיטא דלאו דוקא בגודרות דניידי אלא גם במטלטלי דלא ניידי כל שאמר עלי ליתן מנה לבדק הבית אמר ר"י ברולין דף קל"ט חייב באחריותו ולא קיים נדרו עד שיבואו לידי גזבר ואפילו ר"ל דפליג התם דאף שלא הביאו ליד גזבר הכל גזברים הם כי לה' הארץ וכו' מסיק הש"ס דהיינו בדק הבית דוקא דגמרו בהפרשתו ולא מיחסר הקרבה אבל קדשי מזבח דמחוסר הקרבה ע"כ מודה הוא למתניתין דמגילה ומס' קינין דעלי להביאו לעזרה ולמוסרו ליד גזבר או ליד כהן בעי' יעו"ש והרי נדרי שמן ונרות להדליקן בביהכ"נ דומה לקדשי מזבח מחוסרי הקרבה הן אפילו לריש לקיש דינא הכי ועכ"פ הרי קיי"ל כר"י וחייב הנודר לשלם נדרו ליד הגזבר או ליד שליח הגזבר הוא שמש בהכ"נ שדרכו לגבות נו"נ. וגם מה שנדר ההוא מעיקרא שיסדו החברה פרוכת לפני הארון הקדש ומעלים לס"ת פשיטא מלתא שאינו רשאי לשנות ולתנם לחברה אחרת כמ"ש בש"ע יו"ד סי' רנ"ח סעיף ד' האומר ס"ת לביהכ"נ יתנו לביהכ"נ שהוא רגיל בעיר שהוא דר שם ועיין ש"ך סק"ד. ומכ"ש בנ"ד דמעיקרא פירש נדרו לביהכ"נ זה אבל מה שהגבאים לא רצו להלביש המעילים לס"ת ואת הפרוכת לאה"ק דרך קנס עד שישלם נדרי השמן והנרות לידם שלא כדין עשו כי מי שאכל שום וריחו נודף יאכל שום אחר והם חייבים עכ"פ להלביש האה"ק והס"ת בתשמיש קדושה שנדב האיש ההוא קבלו אותם ממנו מעיקרא ברצון הציבור ויהיה לו להנודר בעליו ג"כ לכבוד מצוה דידיה הוא אבל בר מן דין הוא חייב לשלם נדרו האחר לידם וגם כופים אותו עפ"י הדין ולא תליא זה בזה כנ"ל: וע"ד הס"ת אם מותר להכריז מכירתו בביהכ"נ כדי להעלותו בדמים שהח"צ בתשו' סי' קכ"ג אוסרו דה"ל דרך בזיון לס"ת ומעלתו דחה ראייתו ממכירת עבד עברי שנמכר בגניבתו דהתם בזיון גדול איכא בזה להעמידו על אבן הלקח משא"כ בס"ת: הנה כבר דחו דברי הח"צ בזה והשיגו עליו הרב זרע אברהם והרב שבות יעקב בתשו' ח"ב סי' צ"א והרב פנים מאירות ח"ג סימן מ"ג והרב ברכי יוסף כולם התירו למוכרו בהכרזה וגם על פי גורלות (בל"א אויספלעטען) באופן שהס"ת מונחת בהיכל הקדוש וכן העלה בתשובה מאהבה סי' ע"ח ביו"ד איברא מה שדחו קצתם ראי' הח"צ כמ"ש מעלתו דעבד עברי לפרסמו בזה שגנב בהעמידו על אבן המקח בזיון גדול הוא שאני לענ"ד ליתא דחי' דהא קרא לא ימכרו ממכרת עבד במוכר עצמו מחמת דחקו כתיב בפירש"י בהר וכ"כ הרמב"ם בהדי' פ"א מהל' עבדים הלכה ה' א' המוכר את עצמו או שמכרוהו ב"ד אינו נמכר בפרהסיא על כו' ומזה שלא גנב אזלה ראי' הח"צ שפיר כנ"ל. ולענ"ד נראה להוסיף ראיה לאסור כדעת הח"צ הנ"ל דהא בקדושת בכור ומעשר אין נוהגין בהן בזיון למוכרן באיטלז כדי למוכרן ביוקר בשוק שהרבה לוקחים שם. כ"ש בקדושת ס"ת כיון שאין הנאתן להקדש דהא מוכרין ס"ת רק לג' דברים בלבד פדיון שבוים וללמוד תורה ולישא אשה ואפילו מדאו' אסור כמ"ש תוס' בכורות ר"פ כל פסולי וכו' דף ל"א. ובאמת כל הני שלשה דברים מוכרין ס"ת בשבילם לא צורכי הדיוט מקרי אלא צורכי גבוה כמ"ש בגמרא מנחות ה' ע"ב כמו מילה וציצית עש"ה: ומ"מ אפילו כה"ג מקרי הנאתו להקדש הרי בזבחים דף ע"ה ע"ב איתא אבעי' התפיס בכור לבד"ה מהו שישקול בליטרא רווחא דהקדש עדיף או זילותא דבכור עדיף ומסיק הש"ס דעכ"פ בשני קדושת ושני גופים לא מזלזלינן בקדושה דהאי גופא משום רווחא דקדושה דגופא אחרינא ועוד מסיק ש"ס שם לאסור כה"ג דאבעי' מטעם אחר ע"ש וצ"ע לפ"ז על המתירים הנ"ל גבי ס"ת וצ"ל כיון דגוף המכירת ס"ת הוא בזיון ואסור למוכרו חוץ מג' דברים הנ"ל שהותר בשבילם זה הבזיון דמכירתו וכיון דאין המכירה בזיון לדברים אלו. גם הפרהסיא בהכרזה וכיו"ב אינו בזיון אלא כל להעלותו בדמים לשם מצות אלו טפי עדיף וזה כבודו. והעיקר כהמתירים הנ"ל: נאום ידי"נ הדוש"ת הק' יהודא אסאד תשובה לד לכבוד גולת הכותרת לשם ולתהלה ולתפארת ה"ה מעלת הרבנים מובהקים המאורות הגדולים מלאים זיו ונוגה מפיקים לשמור ולעשות תורות וחקים הראש וראשון הצדיק נשגב מוה' אברהם איצק וויינבערגער נ"י ראב"ד ובנש"ק כהנא סבא קדישא מוה' משה ליב הכהן נ"י ושלישי בקדש מוה' יוסף קנעפמאכער נ"י ב"ד רבא בק"ק ניקאלסבורג יע"א. תמול ביום ש"ק קבלתי מכתבכם ובנשף בערב יום במוצאי מנוחה אריתי מור בשמיכם ראיתי אור כי תרביני ענוותיכם לשאול ממני לומר דבר לפניכם בדין עסק ביש שאירע במחניכם אשר הרבה נערים צעירים ועמהם גם ישישים מנכבדי עירכם כולם באו בברית יחד והכינו את אשר הביאו בעצתם בית משתה (קאפע הויז) ברחוב היהודים להתוועד שמה יום יום לקרות מכתבי העתים כאשר כן עשו עד היום בבית משתה של האינם נימולים תוך העיר ושמה נכשלו הרבה נערי ב"י בחילולים ש"ק הרבה באיסורי דאורייתא ואיסורי דרבנן ולכן נכשלים אזרו חיל לתקן בזה הפרצה ורצונם לשום עליהם אנשי יראי ד' משגיחים ושומרים שלא יחללו שבת גם שמה ואחר הכנת' באו לשאול נפשם להשיג ולהמציא להם היתר מפי הבד"צ יצו' לבשל להם ע"י נכרי קאפע מחדש בכל יום ש"ק כאשר רבים שתו (בקאפע הויז) שלהם עכת"ד השאלה של מעלתכם. ולהיות הזמן בהול ונחוץ להשיב על אתר ובמוקדם כפי מכתבכם חשתי לכבודכם הרמה ואבוא בקצרה ולא בארוכה כ"א בפסק הלכה ברורה כשמש בצהרים זרחה שדבר זה אסור מן הדין כאשר לדעתי גם לעיניכם גלוי וידוע הרבה איסורי דאוריית' נעשים בבישול הקאפע גם אם רק מערה רותחים עליו במדינתנו שאין נאכל בעין כשהוא קנוי וכתוש יש בישול אחר בישול לכ"ע ועכ"פ הרי בישול מים הו"ל מבשל דאורייתא ועי' פ"ח יו"ד סי' ס"ח סקי"ח דגם מים שאין ניכר הבישול בהן הוא בישול דאורייתא כברייתא דביצה א' נותן את המים ועי' בפ"י בשבת ל"ט ומ"ם] וגם בימות הקיץ איכא מלאכת מבעיר והכיתי את בית הקיץ על בית החורף וגם האיכא מלאכת צביעה שנעשה בהמים (שווארצטן קאפע) בשמא ובטעמא והרי מקפידין ע"ז וחזותא מלתא היא כה"ג לכ"ע ובעיני יפלא על פרו"מ נ"י איך עלה כלל על דעתיכם לצדד להקל בזה הרי גם מלבד איסור שבת החמורה גם בחול אסור הוא מושב לצים וכ"ש ביום ש"ק דאסור לקרות במכתבי קורות העתים שטרי הדיוטות כל עיקר ואם המה כאדם עברו ברית שבת קודש קרוא מקרא ממצוא חפציך ודבר דבר אנחנו לא ניתן להם יד גם להקל בהיותר חמור ואסור משום מלאכת שבת דאורייתא למען ספות הרוה את הצמאה. בכן אהוביי אחיי ורעי אליכם אישים אקרא חכמי חרשים עיניכם לאמונה לרעות צאן קדשים להרים מכשול מדרך העם ורעו כבשים בדברם אשר יצא מפיכם יטו אוזן ויחלצו חושים והמכשילה הזאת לא תהי' תחת ידכם אבל התאזרו חיל לעמוד בפרץ ולמחות בידם בכל פועל מלעשות בית הוועד כלל [ואותם החפיצים לעשות כהרגלם בבית משתה של האינם נימולים יותר טוב להם לילך להתוועד שמה כרצונם עד היום ולא יעשו חדשות ברחוב היהודים בפרטות] וכחכמתכם וצדקתכם תעשו לד' להמשיך לבם בדברי חן אם תאבו ושמעת' כו' ככתוב שפתי צדיק ידעון רצון כו' ואם יתעצמו ח"ו ליתן כתף סוררת לבלתי שמוע לקול הורים ומורים אשר לא אאמין כן עליהם להיותם זרע קדש ברוכי ד' אזי ידכם וידינו יהי' מסולקת מהם ומהמונם ואנחנו נהי' נקיים כי עשינו את שלנו עכ"פ הדין פשוט כביעתא בכותחא בנדון השאלה שחלילה להורות להם שום צד היתר של שוא על האסור ביום ש"ק יפלא בעיני שבני הרבני החריף מוה' אהרן שמואל נ"י כתב לי כי הה"ג דאייבענשיטץ נתן קצת מקום היתר ולא הבנתי כלל על הה"ג איך כח המדמה הטעה אותו כ"כ ושרי ליה מארי ומצוה לקרוא דברינו אלה דברים ככתבם באזניהם של השואלים אקוה כי יודו על האמת לאמתו ויתנו לב ואזן שומעת ומינייכו ומינייהו ומינן יתקלס עלאה ולברכת ד'