יהודה יעלה אורח חיים ל

בלשכה. טפי ה"ל לגונזם בקרקע כיון דאסבה"נ וא"א לעשות בהם תשמיש קדושה וכמו בס"ת שבלה ושם שעל הקורה: ועוד אפילו גניזה נמי לא סגי להו כיון ששקוצי' לע"ז בעי' שוחק וזורה כו' לאבדם לגמרי מן העולם וצ"ע ונ"ל לחלק כיון דא"א אוסר דבר שאינו שלו אם כן מה"ת לא נאסרו כל האבנים גם למזבח רק רבנן גזרו בהו ואף למסקנ' ש"ס בע"ז דף נ"ב ע"ב דקנו להו נכרים ע"י שבאו בה פריצים וחללוהו ונאסרו שפיר מה"ת בתשמישי ע"ז מ"מ הרי מה"ת אפשר למיתברינהו ולשקלינהו לנפשייהו אלא דלאו אורח ארעי' הוא לשמש בהו הדיוט כדמסיק שם וזה נמי רק מדרבנן ודאי כל זמן דלא תברינהו מה"ת היו אסורים ולא היה סגי להו בגניזה בלישכה אבל נ"ל דתברינהו מקודם דתו לא הוי רק אי' דרבנן להדיוט כנ"ל לכן לא הוצרכו לאבדם בשחיקה וזורה לרוח ולא לגונזה בקרקע אלא סגי להו בגניזה בלשכה עכ"ל מאז הנה כוונתי לראי' התב"ש ובהיפוך אדרבה ראיה מזה לט"ז הנ"ל וגם שוברו עמו כדדחי בתשובת תועפת ראם שהבאת והנאני: הכ"ד י"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה לא שובע שמחות ורב ברכות לראש צדיק אהובי יד"נ ה"ה כבוד הרב המאוה"ג המופלג ומפורסם כגן הדסים חרוץ עצום ומושל ביראת אלקים נ"י ע"ה. כקש"ת מוה' מרדכי ליב גליק ני' האב"ד דק"ק יאהאנע יע"א. מכ"ק קבלתי יום אתמול וע"ד הצוואה שכתב בשטר בזה הלשון מקומי שיש לי בבהכ"נ יהיה נתון לבני ר' זלמן יחי' ולהיות שהוא ממלא מקומי במקום קדוש שחייב הוא להשתדל בכל שנה כשיגיע יא"צ להעמיד לי בן תורה א' שיהיה לומד על מקום הנ"ל כל היום ואם יהיה בימות הגשמים אז ילמוד בביתו וגם צריך שיתן נר שעוה לביהכ"נ והיא לנר נשמה עכ"ל: ונתעצמו שני האחים בדין הקצין ר' הירש וויינווארם טוען עפ"י לשון שטר הצוואה שכתב מקומי בלשון יחיד משמעו שלא נתן אביהם המוריש לבנו ר' זלמן אחי רק המקום בעזרת אנשים ולא בעזרת נשים ור' זלמן אחיו טען בטענת ברי וגם רוצה לישבע או ליתן תקיעת כף בחעוה"ב שאביו ז"ל נתן לו השני מקומות ועוד הוכחה לטענותו זו שזה להם כעשר שנים שעברו העריכו הקהל סכום ידוע על הבעלי מקומות בביהכ"נ ולפי חשיבות שני המקומות של ר' זלמן הנ"ל במקום גבוה עלה ערך הסכום עלי' לשלם הרבה ולא רצה לשלם עד שבא אחיו ר' הירש הנ"ל להשקיט הריב ונתן המעות בתורת הלואה לאחיו ר' זלמן עבור המקומות אח"כ כתבו את המקומות בפנקס הקהל על שם ר' זלמן ולמה לא ערער ר' הירש אז מיד שלא לכתוב על שם ר' זלמן אחיו רק המקום בעז"א ולא שבעז"נ ע"כ שהיה ידע בעצמו שאביו בהן שני המקומות לאחיו ר' זלמן אלו טענתם לפני הדר"ג ני' והנה כבר בא חכם מעלתו ני' ובירר יפה הדין דין אמת בדעת תורה ודעה נוטה נטה כי הדין לזכות ר' זלמן המחזיק הנ"ל דמוכח כן מתוך השטר ואם כי פרו"מ א"צ לגמר' ולסברא דידי כי ידיו רב לו ענות צדקו תרביני לשאול גם את פי בזה ואם אמנם עמוס טרדות ר"נ מכל צד מקום אתי להישמט מלהשיב ולחשוך את עצמי מן הדין אבל למען האמת והשלום להיות כי האחים נאמנים מבקשים דת וד"ת לעשות רצון צדיק כמי"ב הנני: הנה בדין מנה לי בידך והלה אומר איני יודע דקי"ל ברי ושמת לאו ברי עדיף אלא המע"ה מסקינן בכתובות דף י"ב חזקה מסייע לברי ברי עדיף והב"ש בא"ה סימן ס"ח ס"ק כ"ב הקשה ותי' דשטרא מסייע לברי ותי' מיד שאמר לא מצאתי בתולים אתרע שטרא יעו"ש א"כ בנ"ד מה שנכתבו שני המקומות תוך פנקס הקהל על שם ר' זלמן בידיעת אחיו ר' הירש המערער עכשיו ועל פיו אין לך שטר גדול מזה המסייע לברי של ר' זלמן ולכ"ע ברי שלו עדיף מטענות שמא של אחיו ר' הירש הא חדא: ועוד הא דבו"ש לאו ברי עדיף ה"ט דהמע"ה מוקמי' ממונ' בחזקת מרי' קמא והיינו דוקא אם הנתבע הטוען שמא הוא מוחזק לבדו ולא התובע א"נ שניהם אין מוחזקים בו כגון דקיימא באגם אלא שהנתבע היה לו חזקת מרא קמא כמבואר אבל בנ"ד ממון של ירושה אין כאן חזקת מריה קמא ולא חזקה דהשתא להנתבע טפי מלהתובע שהירושה הוא בחזקת שניהם והמקומות בביהכ"נ בעז"נ הנ"ל לפי טענת התובע ר' הירש עצמו בספק הוא אם בא כלל ברשותו ובחזקתו כלל שהרי טוען שמא רק עפ"י לשון הצוואה לבד כה"ג אוקי ממונא בחזקת מריה לא בחזקת מריה קמא ולא חזקת ממון ולכ"ע ברי עדיף כנ"ל: ועוד נ"ל הרי הקש' תוס' ריש ב"מ זה אומר כולה שלי וז"א חציה שלי וכו' נימא אין ספק מוציא מידי ודאי כמו בספק ויבם בנכסי סבא וכו' ותי' התוס' סתום כמ"ש התומים סימן כ"ד ובאס"ז שם א' מן התירוצים כתב וז"ל והרא"ש ז"ל תירץ דשאני הכא דהאי דאמר כולה שלי אינו ודאי בחצי הטלית דאי בעי אידך הוי טען ואמר כולה שלי ומשום דטען האמת לא יפסיד ולא דמי ליבם שהוא ודאי בחצי הנכסים ע"כ וכו' ולפי"ז בנ"ד שהיא ר' זלמן טען על המקומות כולה שלי ובחצי הוא ודאי גם עפ"י הצוואה גם עפ"י חזקתו בה מכבר ואחיו ר' הירש טוען חצי שלי ומספק לשון הצוואה ה"ל ממש דומי' דספק ויבם וכו' וקיי"ל אין ספק מוציא מידי ודאי וכולה של ר' זלמן ואפילו שבועה א"צ דאין נשבעין על טענ' שמא: ועוד אחר שמאז נכתבו עפ"י ר' הירש ובידיעתו תוך פנקס הקהל על שם אחיו ר' זלמן. ע"כ אודויי אודי לי' אז שהוא בכלל מתנות אביהם לר' זלמן אחיו או דאחולי אחיל ר' הירש חלקו התצי במקום של עזרת נשים לאחיו ר' זלמן ואין לאחר המחילה כלום ואין לאחר הודאתו כלום. כל זה אמינא אפילו את"ל משמעות לשון שטר הצוואה היא כטענת ר' הירש מ"מ הדין עם ר' זלמן אחיו אבל באמת משמעות לשון השטר ג"כ כטענת ר' זלמן הוא מוכח ח כאשר אבאר בעהי"ת מלבד מה שפרו"מ ני' הוכיח כן יפה: והן אמת כי הוכחתו הראשונה יש לפקפק עלי' מלשון השטר שכתב ולהיות שהוא מ"מלא מ"קומי במ"קום ק"דוש וז"ל פרו"מ הנה הלשון מקום קדוש הוא שם כולל בכל ביהכ"נ הן בעז"א והן בעזרת נשים וכתוב שממלא מקומי והלשון ממלא מקומי ר"ל שכל כח וזכות שיש לו במקום קדוש יתן לבנו ויכנוס בנו תחתיו וכן מבואר בקרא דכתיב אשר ימלא תחתיו ג"כ משמע כל קדושת כהונה ואי לא היה כוונת המצוה רק על מקום א' בביהכ"נ בעז"א איך כתב ממלא מקומי במקום קדוש הא אינו ממלא רק חצי זכות עכ"ל מעלתו ני' ולענ"ד ז"א כמו שאבאר: הנה מבואר בגמרא ב"ב דף ס"א ע"ב ההוא דאמר ליה לחברי' ארע' דבי' חיי' מזבנינא לך הואי לי תרתי ארעת' דמתקרין הוה דבי חיי' א"ר אשי חדא א"ל תרתי לא א"ל ואי א"ל ארעת' סתמא מיעוט ארעת' ב' וכו' והכי קי"ל בש"ע ח"מ סימן רי"ח סעיף כ"ג וה"נ בנ"ד מקו"מי במ"קום ק"דוש אף דגם בעזרת נשים במקום קדוש נקרא מ"מ חדא א"ל תרתי לא א"ל כמו ארע' דבי' חיי' ממש דיד בעה"ש על התחתונה דמ"ש. וגם הלשון "ממלא מ"קומי ניחא אף את"ל רק המקום בעזרת אנשים לבד קאמר ליתן לו דהא מ"מ במקום בעז"נ ג"כ יטול החצי בירושה עם אחיו ר' הירש נמצא יהיה לר' זלמן שלשה חלקים המקום בעז"אנ כול במתנה וחצי המקום בעז"נ בירושה ולר' הירש רק חלק רביעי היינו חצי מקום בעז"נ ושפיר קריא לי' ממל"א מק"ומי עפ"י דרובה ככולה וה"נ מוכח מקרא דמייתי מעלתו לראי' אשר ימלא תחתיו משמע כל קדושת כהונה עכ"ל: ובמח"כ תורתו לא כתיב קרא הכי בשום מקום ימל"א ת"חתיו וגם אין פירושו כהבנת מעלתו דבפרשת צו כתיב במנחה חביתין והכהן המשיח תחתיו מבניו יעשה אותה וכו' והתם לא כתיב ימל"א ובפרשת אמור כתיב גבי פריעת ופרימה והכהן הגדול מאחיו וכו' שמן המשחה ימל"א את ידו ללבוש וכו' פירושו או ימלא את ידו ללבוש וכו' ר"ל דמרובה בגדים שוה למשוח בשמן המשחה בזה ואין מקום שם לכתוב תח"תיו אבל בפרשת אחרי כתיב וכפר הכהן אשר ימשח אותו ואשר ימל"א את ידו לכ"הן ת"חת א"ביו ועיין פירוש רש"י שם ובהגמ"י מ"י סוף פ"א מהלכות מלכים מייתי לי' לת"כ לכהן תחת אביו מלמד שהבן קודם וכו' ת"ל ואשר ימלא את ידו וכו' בזמן שממלא מקומו של אביו הוא קודם וכו' ועל מקרא זה כיון מעלתו ני'. דכתיב ימל"א תח"ת אביו לכהן וכו' ומבואר שם ברמב"ם הלכה ז' דפירוש ממלא מקום אביו ביראה ובחכמה היה ממלא ביראה לבד וכו' מעמידין אותו וכו' ומלמדין אותו וכו' יעו"ש הרי מבואר פירוש הקרא ימלא תחת אביו היינו בירא' ובחכמ' וא"א בכולו עפ"י הרוב אלא אף אם פחות הוא מעט מאביו הן ביראה הן בחכמה עפ"י רובו ככולה קרי לי' קרא ימל"א ת"חת אביו ממלא מקומו א"כ ה"נ מפורש לשון השטר בנ"ד הצוואה מ"מלא מ"קומי ב"מקום קדוש חד מקום בעזא"נ קאמר ולא תרתי וכמו גבי ארע' דבי' חייא וקרי ליה ממלא מקומי ע"י רבוי א' בנתינה וחצי השני בירושה כנ"ל. ואין להצדיק דברי מעלתו במקום קדוש שכולל תרתי מקומות הנ"ל עפ"י דיש לחלק עובדא דארע' דבי' חייא הנ"ל במכר דוקא הוא משא"כ במתנה בעין יפה נותן וכדמייתי מעלתו בסוף לראי' בפ"ע לפסוק דינו מש"ע ח"מ סי' רט"ו סעיף ו' שמחלק כן ז"א דמלבד שמעלתו לא כיון לזה דהא מייתי ליה לראי' בפ"ע בסוף מכתבו והוכחתו הראשונה סגי לי' בלא חילוק זה: עוד זאת גם עלי' אני דן על ראיה אחרונה דמעלתו נ"י דג"כ ליתא חדא דבהדיא כתב ה"ה פרק כ"ו ממכירה דין ה' בשם הר"י מיגא"ש והרשב"א חילוק הנ"ל הוא דוקא על דברים שהן בתוך השדה ובית אף שאינן בכלל המכירה ישנן בכלל המתנה אבל מה שאינו בתוך הבית וכו' כגון יציע וחדר שלפנים ממנו כי היכא דאינן בכלל המכירה אינן אף בכלל המתנה וכן פסק הרמ"א בסוף סי' רט"ו הנ"ל ומה"ט נ"ל