יהודה יעלה אורח חיים כט

מקום וסברה מה לחלק בין יחיד לציבור וה"ט משום דרבים מידכרי אהדדי ליכא למיחש כ"כ לפשיעה כדאיתא בעירובין דף ג' ע"א סברה זו בהיפוך מקדרא דבי שותפא וכו' והכי דייק לישנא דר' חסדא לא ליסתר אינש וכו' יחיד דייקא אמנם מקו' הש"ס מביהמ"ק דהורדוס דשל רבים היה של כל ישראל מוכח דגם בכה"ג חיישי' לפשיעות' ולכן כתב הרב המאירי בלשונו ציבור או יחיד וכו' כנ"ל. והנה לכאורה קשה לשיטת תוס' וסייעתם דלזמן גדול לא חיישינן לפשיעה א"כ מאי פריך הש"ס מבית המקדש דהורדוס הא התם זמן גדול היה במשך ג' שנים וצ"ל דביהמ"ק לפי ערך גודל הבנין לא הוי ג' שנים זמן מרובה כ"כ. א"כ אף אנן נימא נהי דגם בציבורא חיישי' לפשיעה ולא דמי למלכותא דלא הדרי משום דיש ציבור עני וקדירה דבי שותפי וכו' אבל בכותל א' לבד לגבי ציבור מיהא ודאי לא חיישינן ביה לפשיעה והכי דייקא לישנא דהרמב"ם שפתח בלשון רבים אין סותר"ין ביהכ"נ וכו' וסיים בלשון יחיד אפילו כותל א' ממנו בונ"ה החדש וכו', ואח"כ סות"ר את הישן בונ"ה וסות"ר דוקא בלשון יחיד אבל ציבור בכותל א' ה"ל כמלכותא דודאי לא הדרי ולא חיישינן ביה לפשיעותא כנ"ל ואולי ה"ט דר' חסדא דנקט בלישניה לא לסתור "אינש וכו' אף דגם בשל ציבור דינא הכי וכדמוכח מקושי' הש"ס מעצת בבא בן בוטא להורדוס כנ"ל אבל כדי לכלול האיסור גם בכותל א' לא לסתור וזהו באמת רק ליחיד אסור משא"כ בציבור ומזה דייק הרמב"ם ג"כ בלישניה לחלק בין ביהכ"נ כולו לכותל א' ממנו בין יחיד לציבור ודבריו נובעים ממקור מקומו טהור בסוגי' הש"ס במקומו כנ"ל ודו"ק. ודברי פרו"מ ני' אשר העמיק עיונו במיטב הגיון בענין איסור המכירה ביהכ"נ ובקדושת המקום ראיתי נכונים ובפרט בדבר חדש שהמציא דטעם הירושלמי במגילה משום חורבן אותו מקום חמור בזה חו"ל יותר מא"י כעין סברת תשו' נוב"י תניינ' חיו"ד סי' ע"ו בנטפל לשם וכו' יעו"ש אומר אני האלוס ודפח"ח אבל אנן בדידן א"צ טעם הירושלמי הנ"ל שהרי לא הובא בפוסקים כלל וגם אמא אמרי' בש"ס הוגללו הפרוכת הותרו זבים ומצורעים וכו' לכנוס לשם בתענית כ"א ועי' תוס' יומא דף מ"ד ורש"י ביצה ה' ע"ב ומג"א סס"י קנ"א ובסוף הל' ט"ב ותשו' מהר"ם לובלין סי' נ"ט. יותר אין להאריך ד' שנותיו יאריך כא"נ ונפש ידידו ואוה"נ דש"ת: הק' יהודא אסאד תשובה כט ד' עמו גבור החיל הוגה בתורה יומם וליל. ה"ה כבוד ידי"נ הרב המופלג ושנון הותיק מתון ומסיק צדיק נשגב כש"ת מוה' זלמן ראזענבערג נ"י. גי"ה קבלתי זה ימים ומפני עניינים נחוצים נתאחר תשובתי אליו עד היום ע"ד ביהכ"נ שלכם שהוא קטן מהכיל קהל עם ד' וגם חומת המזרח יש בקעים וצריכים להחזיקה ולהרחיבה כאחת וע"פ האומנים אי אפשר בענין אחר אלא צריכים לסתור תהלה את החומה עד החציה ולבנותה מחדש ובימי משך הבנין יש שם מקום קבוע לתפלה ומעות ההוצאות מזומנים ביד הגבאי. ונפשו אותה לדעת אם מותר או לא. ומעכ"ת ני' העלה להתיר ע"פ דעת הרא"ש דלהרחיב הבנין ה"ל כתיוהא חזי ביה ומותר לסתור תחלה וע"פ דעת הב"ח בעומד באמצע בנין החדש ליכא למיחש לפשיעותא עכ"פ באיכא דוכתא לצלויי מותר ועי' בס' מחה"ש פי' כוונת הב"ח דלא כמו שהבין המג"א אלא בשכבר התחיל לבנות החדש הוא דשרי הב"ח באיכא דוכתא לצלויי ולא זולת זה וגם בכה"ג דמתיר הב"ח נדחה דעתו כמו שהוכחתי בתשו' א' בארוכה וגם דעת הרא"ש להרחיב הבנין כיון דא"א לבנות זולת הסתירה ה"ל כחזי בי תיוהא ושרי נדחה מהלכה ודעת יחידאי הוא כמבואר אצלינו בתשו' אמנם בנ"ד כיון דחזי ביה תיוהא בקעים בכותל שרי אפי' בדליכא דוכתא לצלויי דהא כי סתרי בהמ"ק לא היה מקום להקריב וגם ר' אשי סתר ובנה לא הו"ל דוכתא לצלויי אלא דבעי למהר בבנינו ביום ובלילה כדעביד ר' אשי עייל לפורי התם. איברא משמע מלשון הש"ע סי' קנ"ב. אבל אם חרבו יסודותיו או נטו כותליו ליפול סותרים אותו מיד והוא לשון הרמב"ם משמע כה"ג דוקא שהוא קרוב ליפול ומשום סכנה אבל אם בכותל א' יש בקעים לבד לא מקרי תיוהא אלא עדיין הראשון חזק הוא מקרי כבנ"ד. אלא הט"ז סי' קנ"ב סק"ב פי' תיוהא אם נראה קלקול כל שהוא ולא דוקא בכה"ג שקרוב ליפול וה"ה שאר קלקול והורה כן להלכה למעשה (וי"ל הט"ז לטעמי' גם בסי' תקנ"א סק"ב מפרש לשון הירושלמי שהביא הרי"ף והרא"ש ספ"ק דתענית אבל אם היה כותלי גוהה סותרו ובונהו לאו דוקא במקום סכנה יעו"ש ובטוש"ע סי' תק"מ) וכן נ"ל כוונת רש"י ב"ב דף ג' ע"ב וז"ל דלא חזי ביה תיוהא ביקוע שיה"א מזומ"ן ליפול עכ"ל לא נקט שהו"א קרו"ב ליפול בלשון הוה אלא בלשון עתיד שיה"א מזומ"ן ליפול לאח"ז ולא קרו"ב. וכן הערוך פי' הא תיוהא חזי ביה פי' רעוע משמע נמי דבקעים וסדקים בכותל סגי' להיקרא תיוהא היינו רעוע ומותר לסתרו, ונ"ל גם הרמב"ם מודה לזה והני גווני דנקט שהוא קרוב ליפול ר"ל סותרין אותו מיד מיד דייקא ר"ל מפני הסכנה חייבים לסתרו מיד כאז"ל קיר נטוי מזכירין עונותיו של אדם אבל משום תיוהא בקעים בכותל בלבד ולא קרוב ליפול אין חיוב לסתרו מיד כיון שאין עדיין סכנה אבל מותר לסתרו והכי מוכח בש"ס ב"ב הנ"ל דפריך על ר"ח לא ליסתור איניש וכו' ובבא בן ויטא היכא אסבי' ליה עצה להורדוס למיסתרי' לביהמ"ק וכו' ומשני אב"א תיוהא חזי בי' אב"א מלכות' שאני וכו' ומדהוצרך לאב"א שני ודאי לא הוי ביה תיוהא גדולה ניכר לכל אדם שקרוב ליפול היה דא"כ אסתגר בקמייתא וא"צ לאב"א שני אידך שינוי' הנ"ל אע"כ לאב"א קמא תיוהא חזי בי' חז"א דוקא באל"ף הוא ר' בבא בן בוטא לבד ולא חזו בי' אחרים תיוהא כגון ביקוע בכותל שהוא מזומן ליפול אחר זמן ולא היה ניכר עדיין לאחרים הרי דתיותא כזה סגי להתיר וגם אידך שינוי ואב"א וכו' מודה בזה לשנוי' קמא אלא דחיקא ליה למימר דבבא בן בוטא לבד חזא בי' תיוהא ולא אחרים דסתמא אם אחרים לא חזי ביה תיוהא גם איהו לא חזי בי' דהא ודאי היה תמיד האומנים מתקנים ומחזקים כל סדקי בדק הבית ואת"ל נמי דלישנא בתרא פליג מה"ט דס"ל תיוהא צד כהאי לא סגי להתיר לסתור תחלה לכן משני מלכותא שאני מיהת אנן קי"ל כלישנא קמא שהוא עיקר בכ"מ כמ"ש הרא"ש שבועות מ"א ותוס' בע"ז ז' ותשו' מהרי"ק סימן ע"ב א"כ בתיוהא כבנ"ד בקעים בכותל א' מותר לסתור כנ"ל: ועוד העליתי כבר בתשו' א' עפ"י דיוקא בלשון הרמב"ם שפתח בלשון רבים אין סותרין ביהכ"נ וכו' וסיים בלשון יחיד אפילו כותל א' ממנו בונ"ה חדש וכו' ואח"כ סות"ר הישן בונ"ה וסות"ר דוקא בלשון יחיד ר"ל אבל ציבור בכותל א' ה"ל כמלכותא דודאי לא הדרי ולא חיישינן בה לפשיעותא ואולי ה"ט דר' חסדא דנקט בלישני' לא לסתור איניש וכו' ומיד דוקא אך דגם בשל ציבור קאמר דינו כדמוכח מקושי' הש"ס עלי' מעצת בן בוטא להורדוס לסתור ביהמ"ק כנ"ל אבל כדי לכלול האיסור גם בכותל א' לא לסתור וכו' וזה באמת רק ליחיד אסור משא"כ בציבור דמידכרי אהדדי ומזה דייק הרמב"ם ג"כ בלישנא לחלק בין ביהכ"נ כולו לכותל א' ממנו בין יחיד לציבור ודבריו נובעים ממקור מקומו טהור בסוגי' הש"ס במקומו כנ"ל ומכ"ש בנ"ד דחזי לאצטרופי ג"כ דעת הרא"ש דלהרחיב ולהגדיל הבנין ה"ל נמי כתיוהא בהדי' תיוהא הבקעים בכותל א' וגם איכא דוכתא לצלויי וגם מעות ההוצאה מוכנים לכ"ע מותר לסתור תחילה ובתנאי שימהרו לבנות מיד תמיד ביום תמידי ביום ובליל כבש"ע וארוך: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד: תשובה ל שלום וכו' לאהובי תלמידי החביב ה"ה הרב החרוץ ובקי גדול בתורה ובמעשים טובים צדיק נשגב כש"ת מוה' משה בער שעהן ני' מורה לעדת ישורון בק"ק וויעדען יע"א. גי"ה קבלתי ושמחתי בו כי נודע לי משלומו וטובו. וכן אתנו תה"ל יתברך החיים והשלום וכו' כן יוסיף ד' לעשות גם עמך חסד ורחמים לטובה ולברכה יתננו לשם ולתהלה אכי"ר. וע"ד פלוגתת הט"ז בא"ח סימן קנ"ד סק"ז דטוב יותר להוריד מקדושתו טפי מלגונזו אם אין ראוי יותר לקדושה חמורה והבכור שור בחי' מגילה דף כ"ו פליג עלי'. ורצונך לידע הלכתא. הנה תשובת תועפות ראם שדחה לראי' הבכור שור. אין הספר תח"י. וזה רבות בשנים העליתי בתשובת שאלה אחד בעניותי שלא ידעתי אז מדברי הבכור שור וראיותיו דפליג על הט"ז הבאתי ראיה זו דתב"ש בהיפוך לאידך גיסא ואעתיק לפני מעלתו ני' מקצת גרגיר זו וזה לשונו. הנה באבני מזבח ששקצים יוונים גנזום חשמונאים בלשכת מזרחית צפונית בע"ז נ"ב וביומא ט"ו ממתני' דמדות פ"א וקשה לי מ"ט לא גנזים בקרקע אצל ת"ח כמו בספרים ומטפחת שבלו א"נ ה"ל לדונם בשוחק וזורה וכו' ולאבדם כיון ששקצום לע"ז וצ"ע לכאורה והיה נ"ל מזה ראיה לט"ז בא"ח קנ"ד סס"ק ז' כו' הנ"ל ולכן אבני מזבח הרי ראוים היו עוד לשאר תשמיש ר"ל אחר שיבטלום מע"ז ע"י שבירה דלמזבח הוא דפסולים דשלימות בעי' אבל לביהכ"נ חוץ למקדש או לבנין ביהמ"ד חזיין והיינו גניזותן לכן גנזים רק בלשכה כדי שיהיו ראוים בכל עת הצורך כו' ושוב ראיתי ברייתא בערוכין דף וי"ו עכו"ם שהתנדב קורה ושם כתוב עלי' כו' יגוד וישתמש במותר ומבואר ברש"י ותוס' שם בד"ה יגוד ולא יהנה מאותו חתיכה שכנגד השם וכו' ר"ל משום דאסבה"נ מקום השם כהקדש ע"כ יגנוז וא"א לבנותו תוך ביהכ"נ אף דתשמיש קדושה הוא א"כ ע"כ דברי הט"ז אמורים רק בתשמיש קדושה שאין אסבה"נ ולא בקדושת השם עצמו. ולפי"ז גם להט"ז עדיין קשה מאבני מזבח שהן קדושת הגוף ואסבה"נ אמאי סגי להו לחשמונאים שגנזום