יהודה יעלה אורח חיים כח

הב"ח קצת דלא מייתי נמי חילוק דהרמב"ם הנ"ל מהאי קושי' הש"ס ב"ב ב' הנ"ל מבהמ"ק דהורדוס איפכא לא אפשר וכנ"ל ולפי"ז דמהכא יצא לו הרמב"ם דינו דגם לבנות במקומו נמי אסור לסותרו מבואר נמי דה"ט משום פשיעותא מדמשני הש"ס שאני מלכותא דלא הדר ביה משמע דבשאר אינשא חיישי' לפשיעותא לשמא יחזרו בהם מלבנותו כל עיקר מחמת חסרון ממון ודוחקא דציבורא כנ"ל ולפי"ז נסתר דינו דהב"ח שהוכיח מהשמטת הרמב"ם הך פשיטותא דש"ס במגילה כ"ו דאפי' אם עומד באמצע הבנין החדש חיישי' לפשיעה ואסור לסתור הישנה לצורך בנין החדש בשרגי ולבני ע"כ ס"ל דבאיכא דוכתא לצלויי באמת מותר לסתור בכה"ג וסוגי' ז דמגילה מיירי בליכא דוכתא לצלויי' וכו' עש"ה ולענ"ד נראה דלא השמיטו הרמב"ם אבל העתיקו לאיסורא והוא דהרי הרמב"ם פי"א דין י"ב הנ"ל הוסיף דין א' וז"ל אבל בונין אחר ואח"כ סותרין זה וכו' אפי' כותל א' ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ ס סותר הישן עכ"ל והכ"מ לא הראה מקורו איה מקומו ונ"ל פשוט דממקומו הוא מוכרע דבתר דמשני אף דאזמינו ליבני וכשורי חיישי' ז זימנין אתרמי להו פדיון שבוים ומזבני להו וכו' פריך א"ה בנו כמו קודם שהתפללו בו כפי' התוס' ומשני דירתא דאינשא לא מזבני משמע אבל כל זמן שעומד באמצע בנין דלא הוי עדיין דירה מזבני ליה שפיר לצורך פדיון שבוים וכגירסת הרמב"ם שלפנינו בפ"ח מהל' מתנות עניים ובש"ע א"ח סי' קס"ג סעי' י"ג באמת אסור לסתור עדיין הישנה וכלשנא דר' חסדא עד דבני בי כנישתא אחריתא משמע דוקא כולו נגמר במילואו וטובו דה"ל דירה ואף שנגמר הבנין כולו עם התקרה והגג חוץ מכותל א' הרי אינו דירה ואסור לסתור את הישנה דדלמא אתרמי להו פ"ש ומזבני לה והן הן דברי הרמב"ם הנ"ל אבל בונין אחר משמע כולו בגמרו ואח"כ סותרין זה שמא יארע להם אונס היינו פדיון שבוים ומזבני להו ולא יבנו אחרת אפי' כותל א' ממנו בונה החדש בצד הישן ואח"כ סותר הישן והוא מה"ט שאם יסתור תחלה הכותל לא יהיה דירה ומזבני לה ע"י אונס לצורך פדיון שבוים וכיו"ב כנ"ל. והנה ז"ל הרב המאירי בחי מסכת מגילה ס"פ בני העיר ציבור או יחיד שרצו לסתור בהכ"נ ולעשות אחרת חדשה אין סותרין אותה עד שיבנה האחר שמא יתרשלו ונמצאו עומדים בלא ביהכ"נ אפילו בנה את החדשה ולא השלים קרויה עדיין וחסרו קורות ולבנים ורוצה להסיר קורות של זו לשום על זו אינו רשאי וכו' עכ"ל ופשיטא דהא דאפי' בנה החדשה ולא חסר כ"א הקרוי לבד נמי אסור לסתור הא מלתא נפ"ל להמאירי מהא קושי' הש"ס ופירוקה ב"ב ג' הנ"ל א"ה בנו נמי וכו' דירתא דאינשי לא מזבני ובחסר הקרוי לאו דירה הוא וחיישינן ה"נ לדידיה אם חסר עדיין כותל א' לאו דירה הוא וחיישי' לפשיעה ואונס שמא מזבנו לה להחדשה וכנ"ל. והה"ד נמי דחיישינן הכ אם סותר כותל א' מהישנה כדי להרחיבה יותר ולחזור ולבנותה דהא בלא אית בה תיוהא מיירי וע"כ רק כדי להרחיבה הוא רוצה בכך ואסור מה"ט דחשש אונס הנ"ל וסיים דברי המאירי הנ"ל אף שצריך לקירות ישנה לשומם בחדשה דה"ל אי אפשר זולתו נמי אסור הא נפ"ל מפשיטותא דמגילה כ"ו והרמב"ם העתיקו במ"ש לבנות במקומו וגם הא דאפי' עומד באמצע הבנין החדש שכבר התחילו וגמרו חוץ מהקרוי או חוץ מכותל א' נמי העתיקו יפה הרמב"ם בלשונו במ"ש אפי' כותל א' ממנו ר"ל מהישנה ורוצה להרחיבה אסור לסותרה תחלה ודלא כהב"ח אלא כהרמב"ם והמג"א מה"ט דפשיעה ואונס ה"ט דהרמב"ם בדינו וכמ"ש הרב המאירי הנ"ל בהדיא וקצת צל"ע על המג"א במה שכ' דהפוסקים שינו מלשון הגמ' מפשיעה לאונס וכו' והא ודאי גם ה"ט מפורש בגמ' דהא חששא דלמא מתרמי דמזבני לה לפדיון שבוים היינו אונס והא דנקט הש"ס באמת ה"ט דפשיעות כלל ולא נקט משום אונסא נ"ל כדי לכלול דאפילו גבי זוזי ואפילו התחילו כבר לבנות קודם שגמרו הבנין וכלשון דר' חסדא עד דבני כנישתא אחריתא דמשמעות לשון עד דבני וכו' משמע דליכא שום תקנה אחרת גם בגבי זוזי לא וגם לזמן גדול לא וגם איכא ביהכ"נ אחר' בעיר נמי לא ועי' תוס' כתובות ע"ו ע"א ד"ה רישא ותוס' ב"מ דף מ"ה בד"ה מאי לאו ובגיטין דף ע"א ע"ב אתיא סיפא עד שיאמר וכו' ע"ש [ועפ"ז ניחא לי קושי' מהרשש"ך ב"ב ג' שם וז"ל בגמרא א"ל רבינא לרב אשי גבי זוזי ומחתי מאי וכו' לכאורה יש לדקדק מאי קמבעי' ליה הלא ע"כ צריכא לומר דאפילו גב' וכו' דאל"כ ה"ל לש"ס למיעבד עוד איכא בנייהו הלזה בדליכא כנישתא אחריתי וגבי זוזי ומחתי דלמ"ד משום פשיעות' ליכא ולמ"ד משום צלויי איכא וכו' ע"ש ולענ"ד לק"מ דודאי בתר מימרא דר"ח לא מבעי' כלל דפשיטא ליה אליבא דר"ח כיון דלא אמר הא א"ב גבי זוזי וליכא כנישתא אחריתא ע"כ דגם כה"ג איכא חשש פשיעה כנ"ל והיינו מדנקט ר' חסדא לשון עד דבני וכו' משמע אפילו איכא דוכתא לצלויי ואפי' לזמן גדול חיישי' לפשיע' ולית ליה תקנת' אחריתי ה"נ גבי זוזי לא מהני אבל בתר דמייתי עובדא דמרימר ומ"ז בנו ביה סיתווא בקייטא וכו' וס"ל כתי' התוס' או דביהכ"נ אחרת בעיר שרי לסתור או דלזמן גדול לא חיישינן לפשיעות' לכן מספקא ליה שפיר אליבייהו אי גבי זוזי וכו' נמי מותר לדידהו דע"כ לישנא דר"ח עד דבנו וכו' לאו דוקא שלא יה"ה שום תקנה כנ"ל] וא"כ טפי הול"ל בגמ' משום אונסא לכלול כל גווני לזה נ"ל טעמא עפמ"ש הת"ח הנ"ל להוכיח דלא כתוס' אלא דגם לזמן גדול חייש לן ע"ש. ולענ"ד נ"ל ג"כ להוסיף ראי' לת"ח דאילו לתוס' קשה על הש"ס דהל"ל גם הא א"ב בליכא דוכתא לצלויי' והוא לזמן גדול משום פשיעה ליכא ומשום צלויי' איכא אלא ודאי חיישי' גם לפשיעה אפי' לזמן גדול והנה אונס לא שכיח אמרינן בכ"מ עיין כתובות ב' ג' ותוס' שם ודף טי"ת. אמנם ודאי לזמן גדול ומרובה שפיר שכיח דמתרמי אונס במשך זמן גדול וכ"כ תוס' בהדיא לחלק כן לענין אונס מיתה דלא שכיח לא חיישינן בין זמן מועט לזמן מרובה עי' תוס' יבמות דף י"ח ע"א ודף כ"ו ע"ב ובכ"מ ועי' פי' המשנה להרמב"ם בגיטין י"ז לענין זנות לא שכיח נמי מחלק כן ונ"ל א"כ ודאי לפשיעה ממש שלא יבנו לגמרי לא חיישינן דלא ברשיעי עסקי' אבל ה"פ לפשיעות' היינו על אתר תיכף אחר הסתירה יתרשלו מלבנותו עכשיו חיש מהר בפשיעה ר"ל שלא יהיו זריזים ושוב בהמשך הזמן גדול מרובה חיישינן שמא יארע להם אונס ולא יבנוהו עוד כלל לגמרי כנ"ל ולכן רש"י שפי' משום פשיעות' וכו' ולא בנו אחריתי דמשמע שלא יבנוהו כלל כמו שדייק הת"ח כן כנ"ל והא ודאי לא חשידי כ"כ ישראל רבים שיפשעו בזה שלא לבנותו כלל לכן הוסיף רש"י על לשון פשיעותא דש"ס וז"ל דלמא מתרמי אונס ופשעי היינו בסבת האונס פשעי ולא בנו אחריתי וקרי ליה פשיעה על ההתרשלות מתחלה טרם בא האונס כנ"ל: ועוד נ"ל טעם הפוסקים ובפרט הרמב"ם ששינה מלשון הש"ס היינו מפשיעה לאונס ואף דגם טעם האונס הוא מפורש בגמ' פדיון שבוים מ"מ לשנא דש"ס הוא בב"ב ובמגילה עיקר טעמא חיישי' לפשיעות' ואין זה מדרך הרמב"ם אמנם כבר כתב בתשו' מהרי"ט ח"ב סי' ט"ו וז"ל ומסתברא דשגגה בחטא פושע מקרי כדאשכחן גבי ע"ת והאי סמיי' דהוי מסדר מתניתא קמי' דמר שמואל וכו' לזימנא אחרית' א"ל פושע את וכו' ע"ש וז"ל רש"י בפסחים דף ע"ג סוף ע"ב בד"ה אם יש שהות ביום וכו' לבדוק וכו' ולא שאל לא טועה בדבר מצוה הוא אלא שוגג וחייב שוגג קרי את הקרוב לפושע עכ"ל. א"כ נ"ל היינו דקמבעי לי' רבינא לר' אשי גבי זוזי מאי ר"ל מ"ט דפשיעות' דחיישי' אי ר"ל פשיעה ממש במזיד ודאי לא נחשדו ישראל רבים בכך ואי ר"ל בשוגג קרוב לפשיעה משום חסרון ממון הוא צריך זירוז ביותר א"כ בגבי זוזי מחתי ומכ"ש אי שרוגי ליבני ומחתי כשורי ליכא תו פשיעה י"ל שרי ור"א פשוט ליה דאסור וה"פ דפשיעות' דחיישי' לאונס דלמא מתרמי פדיון שבוים וכו' כדמשמע נמי הכי בלישנא דר' חסדא לא לסתור וכו' עד דבנו וכו' כנ"ל א"כ משום פשיעות' ה"פ כפירש"י דלמא מתרמי אונס ופשעי וכו' ר"ל בסיבת האונס יהיו שוגגים בחטא גם אחר שיעבור האונס ויתעכב הבנין כי מקרה האונס ודאי לא יתמיד ושוב יפשעו ישכחו במשך הזמן ולא בנו אחריתי לעולם וה"ט דהרמב"ם דנקט טעמא דאונס משום שהקדים דבר והיפוכו אין סותרין וכו'. אבל בונין אחר ואח"כ סותרין זה וכוונתו בכפל דבריו נ"ל כדי לכלול האבעי' דפשיט ר' אשי לאיסור' גם גבי זוזי וגם מחתי כשירי ולבני אין סותרין עד דבני אחריתי תחילה וע"כ ה"ט דפשיעות' לא פשיעה ממש כמשמעו אלא שמא יארע להם אונס ופשעי בסיבתו כנ"ל [ולכאורה י"ל עוד טעמא דר"ח דנקט לשנא דפשיעות' ר"ל ש שיעשה איסור דאו' למפרע נותץ אבן וכו' וכתיב לא תעשון כן לד"א א דעל מנת שלא לבנות סתירה הוא ואפי' איכ' בית הכנסת קבוע אחריתי נמי אסור לסתור מה"ט אבל א"כ איכא בינייהו דלמכור ליכא איסור' אלא ע"כ חיישינן לפשיעות' היינו רק שישאר חרוב ויבטלו התפלה בציבור בלבד וכנ"ל]: באופן שדעת הרא"ש דחשיב ליה להרחיב הבנין כיון דא"א לבנות זולת הסתירה ה"ל כחזי ביה תיוהא ושרי. הנה הרמב"ם בהדי' פליג בזה כאמור וגם הרי"ו תלמידו של הרא"ש בהדי' כתב לאסור להרחיבו כמ"ש הד"מ ובהג"ה רמ"א בשמו וגם הרב המאירי הכי ס"ל וסוגיין דש"ס מוכחא הכי וגם הטור לא הביא דעת אביו הרא"ש כלל בזה ע"כ יחידאה הוא וגם מיפרך וצע"ג וגם לדעת הרא"ש טעמו דה"ל ע"מ להרחיבו כמו חזי ביה תיוהא הא כה"ג בעינן למהר בבניינו ביום ובלילה כדעביד ר' אשי עייל לפורייה התם ובזה"ז אין מי שעושה כן א"כ ליכא התירא ע"פ דעת הרא"ש וגם לא ע"פ דעת הב"ח דמופרכים כנ"ל (וי"ל אית ביה תיוהא שרי גם בליכא דוכתא לצלויי' דהא כי סתרי בהמ"ק לא היה מקום להקריב וגם ר' אשי סתר ובנה לא ה"ל דוכתא לצלויי לכן חיישי' לפשיעה עד דעבדי שפכי עייל לפוריי' התם כנ"ל) וע"ד הקושי' בסוגיא דמגילה כ"ו הנ"ל אמאי חיישינן לפשיעה קודם גמר הבנין דלא הוי דירה דלמא מזבני ליה והא מ"מ אסור למוכרה למצוה משום קדושת גוף אבנים מהישנה שבתוך החדשה לק"מ דהא לקדושה חמורה מותר להעלותו עי' במ"א קנ"ג ס"ק י"ז וגם אדעת דיחיד שרי גם של כרכים למכור לדבר מצוה בש"ע שם וגם משום אונס סכנת נפשות מותר למכור בהכ"נ קדושה או לבהמ"ד להפסקת תורה או להשיאה יתומה וכיו"ב הרבה גווני משו"ה חיישינן לפשיעה בכל ענין כנ"ל: אמנם מה שנ"ל קצת התירא הוא עפמ"ש הרב המאירי הנ"ל בלשונו ציבור או יחיד שרצו לסתור בהכ"נ וכו' משמע שיש