יהודה יעלה אורח חיים כז

ופשיטא מלתא דמה שסיים דהמכר בעי' גם עפ"י קהל היינו משום דמיירי אם בפירוש בפה מלא נתנו להקהל מתחילה אלא דשייר בו כח לעצמו ולא לגמרי נתנו להם גם לחזק ולהוסיף בבניינו דבר זולת רשותו או רשות יורשיו אבל בנדון אנשי עירו סתמא היחירים שייחדו ביתם לביהכ"נ מימי קדם ברחוב שלהם.. ר"ל באותו שוק ורחוב העיר שהם דרים שם ולא נתנו לבני העיר דבר מזה וגם לבוא בקבע להתפלל שם מי שאינו מבהכ"נ שלהם ודאי מיחו בו הבעה"ב וב"כ מפני הדוחק וצרות המקום כי סתמא השכירו או ייחדו המקומות בתוכו להכניס שם הידועים לבד. בכה"ג פשיטא מלתא שאין לקהל שום זכות וכח למכרם בשום זמן ומכ"ש שעדיין נקרא הבהכ"נ על שם בעליו כמ"ש גם מעלתו. ובמג"א ססי' קנ"ד כתב וז"ל המעכב לבנות ביהכ"נ אפילו יש בהכ"נ אחרת בעיר מונע הרבים מלעשות מצוה [ריב"ש ור"י הלוי] ומדברי הרא"ם נראה שס"ל דאם בהכ"נ מכילה אותם אסורים ליפרד. וכ"כ במשפטי שמואל וכו' ור"ש הלוי וכו' עכ"ל משמע בהדיא דוקא לבנות ביהכ"נ אחרת מתחלה הוא דאסורים לפרוד ממקום הראשון. או משום ברוב עם הדרת מלך או מפני האומות מפני מראית העין שיסברו שהם רבים וכמ"ש המג"א שם אח"ז בשם כנה"ג אבל בנ"ד נהפוך הוא לבטל בהכ"נ שכבר נעשה מאז ברצון הקהל וברצון גדול הדור מרא דאתרא. ע"צ ההכרח לפי שלא היה הבהכ"נ הגדולים מספיקים להכיל במו את עם ד' אף שלפעמים מאז וגם כעת אין הכרח באמצע השנה ר"ל חוץ מרגלים וימים נוראים לאותן ביהכ"נ הקטנים מ"מ אסור לבטלם ואין לז' טובי העיר בהם שום יד ושם לא לשנות ולא למכור זולת רצון הבעלים וב"כ יורשיהם: ועוד הא דמג"א ססי' קנ"ד הנ"ל בשם תשובת ריב"ש סימן רל"א הוא טעות הדפוס וצ"ל סי' של"א וסי' רנ"ג והובא ברמ"א בח"מ סוף סימן קס"ב וסיים הריב"ש שם דאפילו לבנות להם יחידים ביהכ"נ מתחלה אסור למחות בידם ואפילו הקהל נותנים טעם לדבריהם מפני ישוב בהכ"נ שלהם שלא תחרב מ"מ עושין תקנה לקיים שניהם עכ"ל יעו"ש הרי דגם כה"ג דביהכ"נ אחת מכילה אותם וע"י אותן ביהכ"נ הקטנים יחרב בהכ"נ הגדולה: התיר הריב"ש והרמ"א וגם להחולקים אוסרים רק לה להפריד מהם בתחלה אבל אחר שנעשה מאז בהיתר וברצון כולם ודאי אין לשנותם וחידוש על המג"א שלא תראה מקום על הרמ"א בח"מ סי' קס"ב הנ"ל ועיין תשובת מהר"ם אלשיך ססי' נ"ט ובתשו' מ"ב סימן ד': ועוד הלכה פסוקה ברמ"א בח"מ סוף סימן קמ"ט בית שהיה בהכ"נ בביתו מימים רבים אסור לשנותו והוא ממהרי"ק שורש קי"ג שהוכיח כן מהא דמערבין בבית ישן ס"פ הנזקין דף נ"ט אע"ג דאיכא טעמא לשנותו אין בידם לשנות משום חשדא ה"נ איכא טעמא דחשיב כמו חשדא שהכל יודעים כי נוח לאדם בהיות בהכ"נ סמוך לביתו כדאמר רב בב"מ כ"ז ברוך אתה בעיר שיהיה ביתך סמוך לביהכ"נ ואפילו רי"ו דפליג התם משום דשכר פסיעות יש מודה הוא דיכול לומר לא הן ולא שכרן ועוד משום טעם אחר יעו"ש וכן פסק המחבר בש"ע א"ח סי' קנ"ג סעיף י"ז ועיין מג"א שם.. והנני חותם בברכה וחיים ושלום כא"נ הטהורה ונפש ידידו אוה"נ הדוש"ת. נאום הק' יהודא אסאד. תשובה כח החו"ש לאוצר בלום ה"ה אהובי ידי"נ הרב המאוה"ג חרוץ נפלא הפלא ופלא מתוק ומסיק מלא ברכת ד' כיומין עתיק כבוד שמו מוה' יוסף העניג נ"י אבד"ק ווערבאפצי יע"א וכעת הוא ה"ג אב"ד נייטרא. גי"ה קבלתי וע"ד אשר נשאל עליו בענין הבית הכנסת שמה בקהלתו שהוא קטן מהכיל עם ד' כן ירבו וכו' ורצונם להרחיבם ע"י סתירת כותל מערבית המשמשת עתה לפרוזדור ולצרף הפרוזדור ועוד קצת שטח מן המגרש של ביהכ"נ אל גוף הביהכ"נ ולמיעוט ממונם רצונם למכור מהעצים קורות של ביהכ"נ לצורך הדיוט והדמים יעלו לצורך הבנין ויעשו שוב קורה חדשה בזול ומהודר יותר משל עכשיו. הן כל יקר ראתה עיני פרו"מ נ"י בכל השייכים לענין זה בגמרא וסברא ובפוסקים ומהפך בהם כחומר אופן בתוך אופן בונה וסותר ובונה בנין קיימא ומעשה אומן ודין הניין לי והן הלום ראיתי בתשובת שמש צדקה חא"ח סי' א' עד דף י' העמיק והרחיב מאד בזה עיין שם היטב: ובנ"ד מה שבנה מעלתו יסוד בניינו להתיר לסתור תחילה כדי להרחיב הגבול שיהיה לאחרים מקום להתפלל חדא לשיטת הפוסקים הר"ן וסייעתי' ריש ב"ב דלשמא יתרשלו עולמות לכ"ע לא חיישינן רק שיתרשלו לפי שעה א"כ מותר לבטל קצתם מהתפלל בציבור לשעה כדי שרבים אחרים לא יבטלו עולמות וכמ"ש הר"ן רפ"ב דיו"ט דע"ת משום כבוד שבת הוא ואסרינן בדיעבד לבשל ומבטל בודאי כבוד שבת זו כדי שלא יבטלו בספק כבוד שבתות הרבה ואפילו את"ל חיישינן שמא יתרשלו עולמית היינו דוקא כשבונין החדשה במקום אחר משא"כ כשבונין במקום הישנה דלא סגי בלא סתירה שמקודם אין דנין אי אפשר מאפשר ולכ"ע דוחין חששא דיתרשלו מפני מצוה דרבים. את"ד מעלתו הני תרי טעמי אית להו פירכא ותיובתא הדמיון מדברי הר"ן דביצה לא דמי מתרי טעמא חדא דהתם בע"ת ביטול כבוד שבת הוא בשב וא"ת. אבל בנ"ד ה"ל קום עשה לסתור בידים וכהדר לי' ר' יהושע לר"א גבי מתן דמים כשנתת עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך וכו'. ועוד הרי אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חברך ומה שמעלתו ניחא לו הא עפ"י חילוק התוס' דבמצוה דרבים אמרינן חטא כדי וכו' ובנ"ד ה"ל מצוה דרבים ז"א דמהרי"ל בהל' ערוב חצירות כתב והובא במג"א סימן תט"ו סק"ב להתפלל בעשרה אינו מצוה כולי האי וכן העלה בתשובה חות יאיר סי' קי"ב כוותיה ויישב סוגי' הש"ס דברכות דמייתי ליה המג"א לדחות דברי מהרי"ל עפמ"ש המג"א בסימן צ' סק"ל יעוש"ה וגם בתשובת מהר"ם זיסקינד סוף סי' א' פסק כמהרי"ל בזה וכן הפמ"ג בסי' תרי"ג במג"א אות ח' ועיין בסי' נתיב חיים על המג"א סי' רמ"ח העלה לתרץ הצ"ע דמג"א ס' צ' הנ"ל דזהו בעצמו כוונת הש"ס בתי' מצוה דרבים שאני ר"ל כיון דאין משחררו לטובה העבד רק משום מצוה שיהיו נקראים עדה לא חטא כלל בשחרורו ודפח"ח. ועוד שני תשובות בדבר חדא דהא מסיק בגמרא דמנחות דף מ"ח עמוד וחטא בשבת זו כדי שתזכה בשבתות הרבה אמרינן. אבל בנ"ד לסתור ביהכ"נ כדי להרחיבו ה"ל עמוד וחטא בחיל כרי שיז"כו אחרים בש"בת לאח"ר ז"מן דעל הרוב רק בזמן מקרא קדש דהיינו בשבת ויו"ט הוא דצריך לביהכ"נ גדולה להכיל כל העם מקצה [והא לא אמרינן לאדם כנ"ל]. ועוד הרי רוב הפוסקים פליגי על שיטת הר"ן בחשש פשיעה דבשמעתין ולא כט"ז א"ח סי' קנ"ב שכתב דכ"ע ס"ל כהר"ן בזה. ואעתיק לשון הת"ח בחי' ב"ב דף ג' וז"ל בני בי קייטא בסיתווא כתבו בהג"ה תו' דבזמן גדול כ"כ אין לחוש להך טעמא משמע דהא דקאמר משום פשיעותא לאו דמתרמי אונס ולא יבנוה לגמרי דא"כ כי איכא זמן גדול מאי הוי אלא דלמא מתרמי אונס ופשעי ולא יבנוה לאלתר קאמר וכ"כ הר"ן ז"ל דלא חיישי' דלא יבנוה כלל מיהו בסמוך לא משמע כן דפריך ובבא בן ביטא היכא אסבי' לי עצה וכו' משמע דה"ק היכא אסבי' עצה ולא הוי חייש לפשיעותא שלא יבנה כלל מדקא משני שאני מלכותא דלא הדר ביה משמע דלא הדר ביה שלא יבנה אותו כלל קאמר דדוחק לומר דלא הדר ביה ויבנה לאלתר דאין הלשון משמע כן ועוד דומי' דעקר טורא ולא הדר ביה ועוד דא"כ מאי איצטריך למימר מלכותא ת"ל דליכא למיחש שיפשע ויתעצל בבניינו לפי שהיה צריך לבנות לאלתר ובזריזות משום אימת המלכות כדאמר לקמן דשדר שליח וצוה לעכב ג' שנים וכן משמע מפירוש רש"י ז"ל שכתב משום פשיעות דלמא מתרמי אינך ופשעי ולא בנו אחריתי משמע שלא יבנה כלל,, וכ"מ מדברי הרמב"ם ז"ל פי"א מהל' תפלה שסתם וכתב שמא יארע להם אונס ולא יבנו וכו' עד ו וישאר חרוב עכ"ל הת"ח וכן ע משמעות לשון הטור והש"ט סימן קנ"ב שמא יארע להם אונס ולא יבנו האחרת כנ"ל אלא דפרו"מ נחית לחלק בין אי אפשר לאפשר: וגם ז"א לענ"ד מלבד דהא בנ"ד נמי שפיר אפשר לבנות תחלה כותל מערבית חוצה לפרוזדור במקום הפנוי ממגרש ביהכ"נ ומחברה לביהכ"נ ואח"כ לסתור הכותל הישנה מתוך אמצעית ביהכ"נ ואת"ל נמי שאי אפשר בכך הנה בהדיא כתב הרמב"ם פי"א מתפלה אין סותרין ביהכ"נ כדי לבנות אחר במקומו או במקום אחר וכו' עכ"ל. הרי דגם לבנות במקומו שאי אפשר זולת סתירת הישנה כולה תחלה [ומכ"ת הרגיש ג"כ בזה] ולענ"ד נפ"ל להרמב"ם הכי ממקומו הוא מוכרע מקושית הש"ס ב"ב דף ג' ובבא בן בוטא היכא אסבי' עצה להורדוס האר"ח לא לסתור וכו' וביהמ"ק הא ודאי במקומו בעינן לבנותו וא"א לשנות מקומו הראשון הרי דגם לבנות במקומו נמי אסור אף דא"א לקיים שניהם בב"א כנ"ל ואין להקשות הא גופא באמת מנ"ל לש"ס להקשות מביהמ"ק דבמקומו היה אבל ר' חסדא לא לסתור וכו' עד דבני בי כנישתא אחריתא אמר והיינו ע"כ עד דבני אחריתי במקום אחר קאמר דאפשר בכך שלא לסתור הישנה תחלה. ז"א דס"ל לש"ס באמת מהאי לישנא דר"ח עד דבני אחריתי א"כ לבנות במקומו ממש באמת אסור לסתור הישנה משום פשיעותא. ועוד נ"ל הרי הב"ח פירש כוונת הרמב"ם בלשונו הנ"ל וז"ל אפילו צריך לסתור את הישן תחילה כדי לבנות אחרת במקומו א"כ בונה במקום אחר וצריך לסתור את זו תחילה כדי לבנות האחרת בעצים ואבנים של ביהכ"נ הישן והכי איתא פ' בני העיר דף כ"ו בעובדא דרמי בר אבא דקא מבעי' ליה בהא ופשוט ר' פפא ור"ה לאיסורא וכו' עכ"ל הב"ח. א"כ מבואר דגם בא"א לבנות במקום אחר זולת הסתירות הישן מפני שצריך לעצים ואבנים של הישן מ"מ אסור א"כ הה"ד נמי לבנות במקומו הראשון אסור לסתור דמאי שנא האי אי אפשר דבמקומו מהאי אי אפשר דשלא במקומו ופשיטותא דר"פ ור"ה הנ"ל לאיסור גם בא"א פריך שפיר על ר"ח מביהמ"ק דהורדוס דע"כ גם במקומו דאי אפשר לבנות זולת הסתירה חייש ר' חסדא לפשיעה וזה נ"ל ברור וצל"ע על