יהודה יעלה אורח חיים כו

אעתיק לך מה שכתבתי בזה מאז זה לשוני ע"ד הב"י בא"ח סימן נ"ה בשם האגור ע"ש תי' מהר"י מולין אם ישן א' מ"מ מצטרף משום כל הראוי לבילה אין בילה מעכבת בו ע"ש ובמגיה במ"ל הל' בכורים פ"ג כתב בשם בני יעקב וכה"ג ע"ש מהרד"ך דלא אמרינן הכי, אלא היכא דאתמר בגמרא ונעלם מהם דברי האגור אלו וראיתי להט"ז בסק"ד השיג ע"ז ולענ"ד לק"מ דמה שהקשה על הראי' דנפ"ל מדריב"ל דאפילו קטן מצטרף והרי לא קי"ל כריב"ל ואפילו ר"ת לא עשה מעשה הכי ע"ש כבר מבואר כוונת האגור בזה הראי' ובמג"א סק"ח דה"ט דלא קיי"ל כריב"ל משום דאין שכינה שורה אלא על גדולים מחויבים במצות אבל בהא דס"ל דא"צ שמיעת וכוונת הקטן קיי"ל כוותי' ונ"מ בישן דמצטרף: ומה שהקשה עוד ע"ז הראיה דלמא קטן שאני דישן גרע טפי כיון דסליק נשמתי' ושרי' עלי' רוח מסאבות' לא הוי בכלל קדושה ע"ש וזה תמוה בתרתי חדא הא גופא מנ"ל דלמא האי דזוהר דוקא בישן יחידי מיירי אבל כה"ג שהיו עשרה ושכינתי' שרי' בגווייהו אע"ג דא' מהם ישן אזלה שכינתא מינייהו וממילא נשאר בו נשמתו כיון דשכינת' תמן ולא שלטא שם רוח מסאבותא כלל אפילו שהוא ישן בתוך עשרה: ועוד א"נ סלקא נשמתיה מאי הוי הרי עבריין עובר עבירה יוכיח שג"כ ע"י החטא נסתלק נשמתו ולא נשאר בו רק נפש ורוח וג"כ רוח מסאבא שרי' עליו ומ"מ מצטרף דאעפ"י שחטא ישראל הוא וקרינן ביה ונקדשתי בתוך ב"י וה"נ ישן נהי דרוח מסאבא שריא עלי' וסלקא נשמתו ישראל מקרי לכל דבר ואסור להזיקו ואיכא קידוש ה'. ומה שהקשה עוד דאפילו ריב"ל דוקא בקטן קאמר כיון דלא אפשר לעשותו גדול, משא"כ בישן דאפשר להקיצו ק' הרי גם עבד מצטרף לדידיה אע"ג דאפשר נמי לשחררו משום מצוה דרבים וכדעבד ר"א באמת. ומה שהקשה עוד על הראי' שהביא רבו של הב"י מהא דמתפלל ואין יכול לענות עמהם מצטרף דהתם מ"מ יכול לשתוק ושומע כעונה משא"כ בישן נ"ל דהא דמתפלל ואין יכול לענות עמהם הרי כולל אפילו לחרש אינו שומע מצטרף והרי היא כישן שאינו מדבר ואינו שומע מ"מ ונקדשתי בתוך ב"י מקרי. ומה שהקשה עוד על מ"ש האגור לנפשיה ממ"ש הרא"ש דבעי' י' דצייתי ותי' מ"מ נהגו עלמא לצרף אפילו משיחים שיחת חולין ותמה ט"ז אין מביאין ראיה מן השוטים שעושים איסור גדול כזה וגם חלילה לצרף אנשים פושעים כאלו וכו' ותו כבר קבע בש"ע לקמן אם אין ט' מכוונים לחזרת ש"ץ התפלה ה"ל קרוב לברכה לבטלה א"כ כ"ש לישן ע"ש. לענ"ד כל דבריו בזה דברי תימא הם. חדא הרי האגור עצמו הקשה מדברי הרא"ש דבעי' י' דצייתי והוא הוא דברי הש"ע באם אין ט' מכוונים וכו' הנ"ל וכמ"ש המג"א סק"ח ותי' דלא נהוגין הכי דהא חזינן אפילו משיח שיחת חולין ואין שומע נהגו עלמא להצטרף ור"ל ומנהג עיקר ומבטל הלכה ולא נתפשטה הוראת הרא"ש ופסק הש"ע הנ"ל ופוק חזי מה עמא דבר ובדבר דכולי עלמא נהוגים דינא הכי דאטו כולי עלמא פושעים נינהו ועוד דברי הרא"ש וש"ע הם לענין תפלת י"ח דוקא אבל קדושה וקדיש וברכו אפי' א' לבד שלא שמע אומרו בעשרה בשביל עצמו אף שאותן הט' כבר יצאו י"ח ובכה"ג ודאי אפילו ישן מצטרף וגם המשיח שיחת חולין מאותן הט' מצטרף וחלילה לומר ולקרותו פושע דמה לו בזה אם חבירו שלא היה שמע מקודם קדושה ועד עתה שרוצה לאמרו בצירופי לעשרה לא מצאתי לו עון בזה ושפיר מצטרף ישן ג"כ ועוד מה זה שכתב ט"ז חלילה לצרף פושעים כאלו וכו' והרי עבריין עובר עבירה. נמי מצטרף ודברי הרא"ש רק משום לתא דברכה לבטלה הוא בחזרת תפלה אחר שכבר יי"ח בתפלה אבל לעולם אפילו אין עושים כדין בשיחתן דברי חול מצטרפים שפיר לדבר שבקדושה והה"נ ישן ותדע דהא ריב"ל ס"ל קטן מצטרף ומדהביא המחבר הכא בסימן זה ס"ד דעת ר"ת ליש מתירין לצרף קטן דס"ל כריב"ל ואלו לקמן סימן קכ"ד ס"ד הביא בסתם סברת הרא"ש בלי חולק משמע דגם ר"ת מודה לו בזה ואתמהה הרי קטן לאו בר כוונה הוא וכן עבד ועכצ"ל חזרת תפלה שאני מדבר קדושה וראיתי להפ"ח הסכים עם הט"ז עפ"י קושיא זו מהרא"ש דלקמן קכ"ד דבעי' ט' מכוונים לתפלת ש"ץ ע"ש ותמוה מאד מאחר שהאגור הקשה לנפשיה מהא דהרא"ש ותי' לי' כנ"ל שוב אין לתפוס עלי' יותר בזה אפי' אם תירוצו לא ניחא להו ומכ"ש דתירוצו נכון כמ"ש לעיל ובהג"ה בפ"ח ציין על מ"ש הב"י בא"ה סימן קל"ח בשם הרא"ש דישנה לית בה דעת כלל וגריעא מחרשת ע"ש ור"ל א"כ דון עינה ק"ו כיון דחרש אינו מצטרף ק"ו לישן ע"ש ולענ"ד לא דמי להדדי דהתם הב"י הביא מיד אח"ז וז"ל והרשב"א כתב דאין הענין משום דעת אלא לפי שאין לה יד כלל וה"ז כנשתטית או שאינה יודעת לשמור גיטה וגם הר"ן כתב אע"ג דלא בעי' דעתה דידה מקום המשתמר בעי' וכשהיא ישנה לא מינטר כלל ע"ש וא"כ לכאורה דברי הרא"ש תמוהים הרי א"צ דעתה וגם מה חילוק יש בענין הדעת בין ישנה לחרשת הרי חרשת ג"כ לית בה דעת כלל ודוחק לומר דכוונתו לר"א בפ' חרש דס"ל דעת' קלישתא אית ליה משא"כ בישן מודה ר"א לכן נ"ל דלא פליגי וגם הרא"ש כוונתו כהר"ן ורשב"א אע"ג דחרשת מתגרשת משום דל"צ דעתה מיהת חרשת יודעת לשמור עצמה וגם את גיטה אבל ישנה לית בה דעת כלל ולא מינטר כלל לא את עצמה ולא גיטה לכן גריעא מחרשת וא"כ התם בגט דוקא דמשתמר בעי' בשעת נתינת הגט לרשותה משא"כ בתפלה נהפוך הוא חרש אין מצטרף דהוא כשוטה וקטן וגרע מינייהו דבעי' יודע' למי מברכין וקטן אתי לכלל ידיעה וגם משחרב בהמ"ק נתנה נבואה לתינוקות ושוטים א"כ מצטרפים טפי להשראת שכינה וגם ריב"ל נקט קטן דוקא מצטרף אבל חרש דלא אתי לכלל דעת למי מברכים וגם לא ניתנה לו נבואה דהא אינו מדבר לכן אפילו ריב"ל מודה דלא מצטרף אבל ישן אתי לכלל דעת כשיעור משינתו וגם אז"ל חלום א' מס' בנבואה לכן אפילו עודו ישן שפיר מצטרף ועדיף אף מקטן דקטן מחוסר זמן משא"כ ישן כנ"ל: ודע דהח"ץ בתשו' סי' צ"ג נסתפק באדם שנוצר ע"י ס' יצירה כמו רבא ברא גברא אי מצטרף לעשרה ע"ש ולדעת הפ"ח וט"ז דישן אין מצטרף א"כ ק"ו הוא דהא טעמא הוא לפי שנשמתו נסתלקה ואדם כהאי אין בו נשמה כלל רק רוח חיוני כמ"ש בספרים וע"כ גם הח"צ פשיטא ליה מלתא כפסק הש"ע ומג"א דישן מצטרף כנ"ל להלכה ולא למעשה: שוב ראיתי בחי' רשב"א גיטין ע"ח אמתני' נתן לה גט והיא ישנה וכו' וז"ל וחרשת נמי וכו' מגורשת אבל בישנה אינה מגורשת דלאו בת אגרושי היא ולאו משום דבעי' דעתה אלא שאין גיטה שמור בידה וגריעה מחרשת דחרשת יודעת לשמור גיטה ומ"ה י"ל יד להתגרש אבל זו אין לה יד כלל וכו' וישנה אעפ"י שיש כאן דעת ועדים אינה מגורשת דאין הענין משום דעת אלא לפי שא"ל יד כלל וה"ז כנשתטית שאינה יודעת לשמור גיטה וכו' הרי שכ' כלשון הרא"ש ופי' כנ"ל: וע"כ גם הב"י בא"ה לא נתכוין לומר דפליגי דא"כ הל"ל אבל הרשב"א כתב וכו' אלא כמ"ש ועוד נ"ל דעת הר"מ בישן טעמא אחרינא ס"ל שכתב בפ"א מגרושין דין ט' ומנין שאינו נותנה לה אלא בתורת גרושין שנאמר ס"כ ונתן בידה שיתן אותו בתורת ס"כ אבל אם נתנו לו בתורת שהוא שט"ח או מזוזה או שנתנו בידה והיא ישנה ונעורת והרי הוא בידה אינו גט וכו' הרי דעתו בהדיא דה"ט לפי שלא היה הנתינה בתורת גירושין ולא משום שאינה בת דעת וע"כ משום סמי' בידן להקיצה וממילא נשמע לדין תפלה דשפיר ישן בר דעת מקרי ומצטרף לעשרה: וע"ד ב"י א"ח סימן נ"ה כתב מרדכי בשם ר"ש דעבד ואשה מצטרפים וכו' ופשוט הוא שזהו לר"ת שפסק כריב"ל דעבד א' מצטרף וסובר רבי' דה"ה לאשה דבכל דוכתי' אשה שוה לעבד וכו' ע"ש לשון זה ק' דהא קודם לזה כ' מרדכי הביאו ב"י נמי קודם לזה וז"ל ועבד נמי איתא בכלל ונקדשתי דשכינתא שרי' אכל מחויבי מצות וב"ב וכו' וא"כ כל עיקר חיוב מצות שעבד חייב בהם מאשה היא דילפינן לה מגז"ש לה לה וא"כ ריב"ל נקט עבד לרבותא אע"ג דחזקתן רשעים עיין ש"ך יו"ד סימן א' ומכ"ש אשה ולא כב"י דה"ה לאשה דאשה שוה לעבד אלא לא מברכי' אשה וקמ"ל דעבד שוה לאשה. אבל ק"ל הרי ונקדשתי בתוך ב"י כתיב ובכ"מ דרשינן ולא בנות ישראל וצ"ל דוקא כל עשרה נשים אמעטו מהאי בני ישראל אבל אחת שפיר מצטרפת וקרינן בהו בתוך בני ישראל כנ"ל: נאום רבך הנאמן הק' יהודא אסאד תשובה כז יתענג על רב טוב ושלום עד בלי ירח. ה"ה כבוד אהובי תלמידי הותיק מלא ברכת ד' חמר חדת ועתיק. חריף ושנון ובקי צדיק ונשגב שמו מוה' משה ליב כ"ץ נ"י דיינא בק"ק נ"ש יע"א: גי"ה קבלתי זה שלש שבועות ואתו הסליחה על איחור תשובתי. ועתה הנה באתי להשיב שואלי דבר ע"ד בתי הכנסיות קטנים אשר המה בעיר ד' שמה ולהיות כעת נתמעטו דיורים ותושבים מהולכי לביהכ"נ הגדולים גם בשבתות ויו"ט. לכן רצו אקרו"ט יצ"ו לבטל קצתם מבהכ"נ הקטנים מפני כבודם של הגדולים והבד"צ יצ"ו הסכימו והורו לאסור לשנות בהכ"נ הקטנים לדבר הרשות לדור בהם ומשום דלא פקעה קדושה בכדי אבל אם רשאים ז' טובי העיר למוכרם ולתפוס דמיהם בקדושה כזה בזה לא השוו דעת הבד"צ יצ"ו בהסכמה אחת ונפשו הטהורה אוותה לדעת מה דעתי אומר בזה. ואליעה לו אשר ד' יורני: הנה ז"ל הג"א ר"פ בני העיר יחיד שבנה ביהכ"נ ונתנו לבני העיר לגמרי שגם הם יש להם רשות לחזק בדק הבית ולהוסיף על הבנין ואין לא הוא ולא יורשיו יכולין למחות בידם הרי הוא של הקהל יש לו מכר עפ"י ז' טובי העיר אבל אם נתנו כך לטובים שאין לו ולב"כ למחות מלבוא אל תוכה להתפלל אלא ששייר לעצמו שאין רשות לחזק בדק הבית ולהוסיף על הבנין אלא הוא או יורשיו אין לו מכר כ"א עפ"י הקהל ועל פיו או עפ"י יורשיו מא"ז עכ"ל ובב"י ובד"מ ובב"ח וברמ"א א"ח סימן קנ"ג סעיף ד' הובא בקצרה ורמיז עלי' מעלתו במכתבו