יהודה יעלה אורח חיים כה

הקב"ה למשה והראהו ר"ע דורש כו' כאמרו והוריתיך. ומיד אמר משה מעתה אין לי עסק בשליחות הקב"ה גם בשליחות הראשון במראה הסנה ולא כשעלה למרום. ולמדרש זה לא היה זה חידוש אצל משה בשעת מתן תורה וע"כ מדרשים חלוקים הם והעקידה יותר הו"ל להביא לעניינו מאז"ל מש"ס דמנחות: ומה שהביא העקידה בשער פ' בחטא משה שהיה על שהכה הסלע במקום הדבור שהיה מתקדש ד' יותר כו' ע"ד לחכימא ברמיזה ולשטייא בכרמיזא כו' הנה הוא מאמר חז"ל במדרש משלי רבתא פרשה כ"ב בפסוק חנוך לנער כו' וז"ל וכה"א אולת קשורה בלב נער שבט מוסר ירחיקנה ממנה ומי מסירה שבטה של תורה אם זכה אדם לשבט מוסר מוטב ואם לאו הרי מלקות ב"ד מתלא אמר לחכימא ברמיזא ולשטייא בכרמיזא כו' עכ"ל ופירש באגרוף תרגום כרמיזא. ומ"ש בשער פ"ח מייתי ענין שאמרו כתבוה בשוקא וחתמוה בברא כו' הוא נוסח השטרות שנוהגים הסופרים כמבואר בנחלת שבעה ומקורו הוא בש"ס בב"ת ד' מ"ם ע"ב בתוס' וברא"ש עפ"י סוגי' הש"ס יעו"ש. ומאמר כל זמן שאין בהמ"ק קיים אין הכסא שלם ואין השם שלם הוא מבואר בתנחומא ס"פ תצא ובילקוט ס"פ בשלח רמז רס"ז ורס"ח כי יד על כס יה כו' וכי בשר ודם יכול לפשוט ידו בכסא של הקב"ה אלא ע"י שהחריב ירושלים שנקרא כסא ד' כו' כל זמן שזרעו של עמלק קיים בעולם לא השם שלם ולא הכסא שלם כו' ע"ש והיינו כל זמן שאין ביהמ"ק קיים שעמלק פשט ידו בכסא ד' כנ"ל. ובמסכתא עירובין דף י"ח וא"ר ירמי' א"ר אלעזר מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות שנאמר כו' ועיין מהרש"א ורי"ף בחיא"ג שם בזה. ומאמר הכל תלוי במזל אפילו ס"ת שבהיכל הוא בזוהר גדול פ' בראשית עמוד קל"ד בד"ה ותוסף ללדת כו' ובתקוני זוהר תיקון ס"ט בד"ה ותוסף ללדת כו' ובז"ג פ' נשא עמוד רנ"ג בד"ה קם ר' אליעזר בריה כו' וכן הוא בתיקון ע' בתק"ז סוף דף פ"ט הכל תלוי במזל כו': ומ"ש העקידה בפ' הברכה שנפש הרשעים הוא קשה לצאת כמו הצמר הנאחז בין הקוצים כו' הוא מחז"ל במסכת ברכות דף ח' ע"א ע"פ ולמות תוצאות כו' קשה שבכולן כו' כחזרא בגבבא דעמרא ופירש רש"י כדברי העקידה ע"ש והנה הראיתיך מקומם לכן כשיודפסו העקידות החדשים מקרוב יוכלו לציין כל מאמרים הנ"ל כמו שכתבתי: הכ"ד אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה כד ד' שלום ישפות שלום לאהובי תלמידי הרב הגדול מופלג החרוץ ובקי הצדיק כש"ת מוה' מל"ך דיין נ"י. מה שנשאלת על נער א' יתום מאו"א ואין יודע אם הוא בן י"ג שנים לבר מצוה או הוא בן יב"ש. הנה המ"ל פ"ב מאישות הלכה י"ט על ספיקו דהרמב"ן בקטנה שלא נודעה מספר שנותיה והביאה ס סימנים וכו' דקדק המ"ל מדברי ה"ה דוקא אם עכשיו היא גדולה בשנים בודאי הוא דמסופק הרמב"ן וכו' אבל בקטנה אשר נסתפקו בשנותיה והביאה סימנים אם דנין אותה עתה כגדולה בודאי כדי שתחלוץ להקל לא עלה על דעת שום ספק בזה להקל וכו' עש"ה ומינה משמע דבלא הביאה סימנים אין שום ספק כלל להחזיקה בגדולה אפילו להחמיר נמי לא דאוקמה אחזקת קטנות דמעיקרא וזה מוכיח מדלא הביאה סימנים ע"כ בודאי קטנה היא דעפ"י הרוב הגיעה לכלל שנותיה מביאה סימנים כמ"ש תוס' בנדה מ"ו ע"ב ומ"מ להחמיר במצות חינוך להחזיקו שהוא סמוך לפרקו מופלא סמוך לאיש ודאי חיישינן דקודם י"ג לא היה לו להביא סימנים וספק הוא להחמיר ולא מהני ביה חזקת קטנות חזק' דמעיקרא בלבד. כיון דעשוי ליפסק ולהשתנות כמבואר בתוס' יבמות ס"ח סוף ע"א [עיין בס' שב שמעתתא להגאון קצה"ח ח שמעתא גי פי"ג ושמעתא א' ספ"ק השיג על מהרי"ט בתשו' והעלה דחזקת קטנות חזקה מעליא היא ע"ש] כפי שפירש כוונתם מהרי"ט בתשו' ח"א סימן מ"א מ"ש באורך בדברים אמתיים דזמן ממילא אתי דבכל יומא גדלה ואתאי וכו' אבל להקל ודאי נהי דחזקת קטנות לאו חזקה היא. מיהת ספק הוי ולהחמיר אפי' באיסור דרבנן בכה"ג דספק חסרון ידיעה הוא זה כנ"ל פשוט ולא עיינת במקומו לכן כתבת שלא מצאת כעת מי שמעורר בזה: ונידון מעות המקובץ לסיועת אנשי הצבא לפדותם יפה דנת דכבר זכו בהם הנערים כולם ע"י הגזברים ואסור לשנותם ומעשים בכל יום שגם במעט ממון יכולים להשיג רשיון (אורלויב) או חפשי לחירות עולם [אבשיד] ע"י השתדלות ועצות וגם אז"ל גזירה עבידא דבטלה ואין מעצור לד' להושיע כו' וכבר הוריתי כן דנתי הלכה למעשה להתם י"א כ"ה רפאל נ"י וואלנער בק"ק בוהר על בן השמש דשם, והסכים הקב"ה על ידינו שבקרוב אחר איזו חדשים נפדה הנער ומבואר אצלינו בתשו' ארוכה עפ"י דיני התורה. נאום רבך אוה"נ הק' יהודא אסאד. תשובה כה שוכן סנה שלום יענה בכל עת ועונה ורעה אליו לא תאונה. ה"ה ידידי תלמידי חביבי הרב המאור הגדול מעוז ומגדל עוסק בתורה יום וליל. הצדיק כבוד ש"ת מוה' מב"ל נ"י: וע"ד שאלתו דפרו"מ בדבר הלכה, וז"ל בכפר א' ישנו שם מנין מצומצם עשרה ישראלים בתוכן א' מהם שיכול לקרות את המגלה והוא נשבע על א' מאותן העשרה שלא ידבר עמו אם אותו איש הנאסר רשאי לשמוע המגילה מהאיש שאסר על עצמו הדיבור עמו. כי מבלעדו אין להם מנין עשרה ע"כ: ודימה פרו"מ ני' נדון זה לדין מודרים הנא' שאין מצטרפים לזימון בש"ע א"ח סי' קצ"ו ובאוכלי' מככר בעה"ב מצטרפים א"כ בנשבע שלא ידבר עם חבירו מסתבר דאסור לזמן עמו דכשאומר לו נברך הא ודאי מקרי מדבר עמו. וה"נ בנ"ד אינו רשאי לשמוע מאותו איש האוסר עליו דיבורו עמו קריאת המגילה עכד"ק: הנה לענין ברכת המזון יפה כיון האמת שכ"כ בס' ברכי יוסף בא"ח ססי' קצ"ו וז"ל ראובן נשבע שלא ידבר עם שמעון ואכלו ביחד עם אחר אין ראובן יכול לזמן לפי שהוא מדבר עם שניהם ואומר להם שיהיו מזומנים לברכה הרב מוהר"י פראגי והמה בתשו' כנ"י סי' ק"ה עכ"ל: אבל לשמוע קריאת המגילה מהאיש שאסר א"ע בשבועה מלדבר אליו שפיר רשאי זה לשמוע ממנו ויו"ח בזה דשומע כעונה וכמו דפרו"מ נ"י עצמו הראה על הדין בש"ע יו"ד סימן רכ"א סעיף י' דמי שנשבע שלא ידבר עם חבירו מותר לדבר עם אחר והוא שומע: ואף דהש"ך סקנ"ד בשם הב"י מחלק דדוקא באין מכוין להשמיעו הוא דשרי א"כ קריאת המגילה דצריך לכוין להוציא את השומע יהיה אסור. נ"ל אין דמיונו שוה בזה דודאי אם הקורא המגילה כבר יי"ח לעצמו. וקורא שנית כדי להוציא את זה הנאסר שנשבע הקורא כבר מלדבר עמו לבד. נ"ל שאסור אע"ג דהוא מחויב ומצווה עליו להוציא את חבירו י"ח מצוה משום ערבות דכל ישראל הם ערבים זה על זה למצות ואם נשבע שלא לדבר עמו ה"ל נשבע לבטל את המצוה ולא חל כלל: ומסתמא הל"ל דלא כיון בשבועתו רק על דברי רשות ולא לבטל את המצוה מ"מ גם לבטל את המצוה חל ע"י כולל סתם כמ"ש תוס' בשבועות כ"ד פ"א ואפילו להש"ך ביו"ד סימן רל"ט סוף סק"כ וט"ז שם י"ל בעי' כולל לכ"ע אין כופים אותו לשאול עליו לבטל מצוה דרבנן. משא"כ בכה"ג בנ"ד שבע"כ הוא קורא המגילה להוציא א"ע י"ח וגם את אחרים שעמו ואינו מכוין בפרטות להוציא את זה שאסר א"ע מלדבר אליו אלא סתמא מכוין הקורא להוציא את כל השומעים קולו ידי חובתם אף למי שהיה עובר אחורי ביהכ"נ וכו' ואינו מייחד קריאתו אליו ודאי הוא מותר לקרות המגילה לפני כולם וכולם יוצאים י"ח אע"ג דזולת זה האיש הנאסר ליכא מנין עשרה הא קיי"ל בש"ע סי' תר"צ סח"י מגילה בזמנה אם א"א בעשרה קורים אותה ביחיד ולשון הב"י בש"ך ססי' רכ"א הנ"ל ז"ל אבל אם נתכוין להשמיעו אעפ"י שיש אחר ביניהם שדבריו כלפי אותו האיש לא יפה עשה עכ"ל ובנ"ד הרי אין דבריו כלפי אותו האיש וגם ל"ל לא יפה עשה דהא בע"כ הוא עושה המצוה לקרוא את המגלה לעצמו ולאחרים וודאי אינו מחויב לומר או לכוון שאין מכוון להוציא את איש פלוני. ואדרבה הרי הרמ"א בסימן תקפ"א כתב צריך שיוציא כל אדם בתפלתו ואם יהיה לו שונא ומכוין שלא להוציא גם אוהבו אינם יוצאים וכו' ובע"כ א"כ מכוין להוציא כל מי שישמע קולו בסתם ומיגו דכל שמנה האנשים אחרים יי"ח גם אותו פ' הנאסר יוצא בשמיעתו מפי הנשבע הנ"ל וכעין דוגמא דאמרי בסוכה דף ז' מיגו דהוי דופן לענין סוכה הוי דופן לענין שבת. וה"נ איפכא סיכך ע"ג מבוי שיש לו לחי מיגו דהוי דופן לשבת הוי נמי דופן לענין סוכה והנה הר"ן בנדרים דף ט"ו ע"א ד"ה הלכה ודף ל"ה ע"א ד"ה למעול פליג עם הרמב"ם מי מהם עליו האיסור ולוקה אי על האוסר או על הנאסר ונ"ל התם דוקא בזה נהנה וזה מהנהו דאיכא מעשה אבל בנ"ד נשבע שלא לדבר עמו ושוב משמיע לו קול קריאתו המגילה אגב אחרינא ודאי לכ"ע אין כאן שום איסור על שום א' מהם כנ"ל ברור. נאום אוה"נ הק' יהודא אסאד. תשובה כו לכבוד אהובי תלמידי היקר הרבני המופלג מורג חרוץ ושנון ומחודד כ"ש מוה' חמ"ש נ"י: יקרת מכתבך קבלתי לנכון ושמחתי בשמעי משלומך הטוב כן יהי' ה' עמך עד עולם. ועד"ת שעמדת על הב"י א"ח סי' נ"ה