יהודה יעלה אורח חיים כג

ראה קושי' מהרי"ק ותי' הב"ח והש"ס בסוכה כ"ו מחלק חולה גם משמשים פטורים ומצטער הוא לבד פטור נ"ל חולה ומצטער דווקא ע"י חליו אבל חולה מעיים בלא מצטער כלל כי הולך בשוק עי' באליה רבה סי', ל"ח הוא לבד פטור משום דצריך גוף נקי כנ"ל: אבל על השנית איך יעשה עם הברכה כיון דאיהו לא עביד מעשה לא יכול לברך כמ"ש הב"י א"ח סי' תל"ב גבי ביטול חמצו ותשו' הרשב"א סי' ח"י גבי יבמה במצות יבום וחליצה ואף דכל היום שמונחים עליו התפילין הוא עושה מצוה מיהת הברכה בעי' עובר לעשייתו דווקא ולא אח"כ וכמסקנת הש"ך ביו"ד סי' י"ט ובתשוב' שאגת ארי' סי' ק"מ וגם בתו שאינה בר חיוב אם תקשור לו תפילין לא תברך לו כיון שאינה בערבות להרא"ש בברכות דף ע"ב ורש"י בר"ה דף כ"ט פי' ה"ט דמוציא בברכות משום ערבות ועפ"ז העלה מעלתו דאיש אחר יקשור לו בר חיובא והוא הקושר לו דווקא יברך שהוא עושה מעשה בשליחותו של החולה השליח הוא מברך אף דהחולה מסייע' להקשירה לא מצינו לסייע שיברך. בזו לא עלתה לו כהלכה והלכה זו מפורשת בתה"ד סוף סי' ק"מ על מי שכבר יצא בתק"ש ותוקע להוציא החולה י"ח מי יברך החולה או התוקע בשליחותו והחליט שהחולה עצמו יברך שהוא מחויב בדבר אע"פ שזה מכשיר לו את השמועה מ"מ הרי הוא כמו שקושר תפילין לחבירו בראשו ובזרועו דמסתמא לא יברך רק המניח עכ"ל ומה שסיים התה"ד כך נראה מן הדין אלא שאין נוהגין כך נ"ל דקאי רק על נדון השאלה בתק"ש שייך בי' מנהג' אבל לקשור תפילין לחבירו דבר שאינו מצוי הוא לא שייך ביה מנהגא ומוכח כן נמי מדתלה דין דתק"ש בהא דתפילין ויליף לה מיניה ע"כ דהא דתפילין פשיטא ליה טפי גם ע"פ המנהג ולא מספקא כלל בהאי דאל"כ מאי אולמא דהאי מהאי וטעמא באמת לענ"ד הוא משום דבקושר לו תפילין הרי המניח ג"כ מסייע א"ע ועושה מעשה מקרי דבגופיה דידיה איתעביד מעשה על ראשו וזרועו ודאי מברך המניח אבל תתוקע לו שופר דלא מסייע לו כלל וגם לא אתעביד מעשה כלל בגופו של החולה לכן תלה תה"ד דינו דחק"ש נמי כיון דשלוחו של אדם כמותו הו"ל כאילו החולה עצמו תוקע ועושה מעשה לכן הוא מברך כמו בקושר תפילין כו' אלא שאין נוהגין כן גבי תק' ש אבל בתפילין נוהגין כן משום דעדיף מה"ט דגם איהו עביד מעשה כנ"ל: וגם ראיות מעלתו שאין לברך אי לא עביד מעשה ליתנהו חדא מב"י א"ח סי' תל"ב אין מברכין על ביטול חמץ לפי דביטול בלב הוא ואין מברכים על דברים שבלב לכן מברכין הנוסח על ביעור חמץ דביעור מעשה הוא וגם בכלל דביעור גם הביטול היא אבל הכא הרי מברכין להניח תפילין ועל מצות תפילין שהוא מעשה ומאי ענין האי דהב"י לכאן ועוד מתשוב' הרשב"א סי' ח"י דיבמה אינה מברכית על יבום וחליצה משום דקרקע עולם היא ואף שהיא מסייעת כו' ליתא כן ברשב"א אלא היבם אינו מברך לפי שאינו עיקר המצוה אלא משום פו"ר והיא אינה מצווה כו' יעו"ש אבל בהדיא כתב הרשב"א שם ריש התשובה האי כללא וז"ל כל מצוה שאין בה מעשה אין מברכין עליה כגון השמטת כספים וכיו"ב עכ"ל וכוונתו נ"ל היינו שהמצוה הוא בשב וא"ת אין שום עשייה במצוה זו יהי' כעין סברת הרא"ש ריש כתובות שאין מברכין על אזהרת לאו ה"ט נמי במצוה שאין בה מעשה כלל וכלל אבל מצוה בקום ועשה ויש בה מעשה בקיומה וגם נוסח הברכה הוא על קיום מעשה המצוה שפיר מברך זה על המצוה שעושה חבירו בשליחותו להוציאו למברך י"ח בלי פקפוק: ועוד נ"ל אדרבה מדברי רש"י בר"ה דף כ"ט ותוס' ברכות דף מ"ה שפירשו טעמא דכל הברכות אע"פ שיצא מוציא משום ערבות ות"ל משום שליחות כיון דבעינן שיתכוין שומע ומשמיע א"כ שלוחו הוא וצ"ל דס"ל מילי לא מימסרן לשליח וכדעת תשובת מהרי"ט סי' קכ"ז בכה"ג שליח להקדיש וגם להחולקים על מהרי"ט בזה וס"ל דשליח קמא שפיר מימסרן ליה מילי. נ"ל לפמ"ש התוס' רי"ד בקידושין דף מ"א סוגיא דשליחות לדבר מצוה לומר הנח תפילין בעבורי וכיוצא בו אין מועיל שליחו' שהמצוה חייבי' רחמנא לעשות בגופו וכו' ע"ש וביאר דבריו יפה הגאון בקצה"ח ריש סימן קפ"ב ה"נ כ תפלה וברכה אקרקפתא דגברא רמיא עליה דוקא להודות ולברך לד' ולא מהני לזה שליחות אם לא מטעם ערבות שמחויב כל אחד נעזור לחבירו ולפטרו מן המצות לקיימם וה"ל שלוחא דרחמנא אם כן בעושה שלוחו המצוה בגופו של המשלחו היינו שקושר ומניח לו תפלין על ראשו וזרועו של החולה הרי המניח החולה מקיים המצוה בגופו והוא עצמו מברך כיון שחבירו סייעו בהכרח מצד ערבות מה שלא היה יכול בעצמו אם כן לא מיקרי כלל שליחו אלא מסייע בעלמא פשיטא מלתא דהמניח מברך ולא הקושר שלא יהיה הטפל לעושי מצוה טפי עדיף בברכה מן העיקר עושה המצוה בגופו ויותר מזה תמה המג"א סימן תל"ב סק"ו איך יברך הבודק הא אין המצוה עליו ונהי דהתם תירץ משום דמ"מ מצוה קעביד יעויין במחה"ש שם היינו במצוה שחוץ לגוף המשלחו. אבל בהנחת תפילין על גוף חבירו לא מקרי כלל זה השליח מצוה קעביד במה שקושרן על יד חבירו כ"א מסייע בעלמא הוא זה וזה שהתפילין מונחים על גופו הוא העושה המצות בשעת הנחתן והוא מברך דאיך יברך זה הקושר כיון שאין המצוה עליו כי קושית המג"א הנ"ל לאמת וכמ"ש לעיל בכוונת התה"ד [וברכת מילה מברך האב להכניסו ואח"כ מל עיין רמב"ם וראב"ד ריש הל' מילה ובהל' ר"ה. גבי תק"ש להוציא נשים וע' בר"ן פסחים דף ז' מזה] ותמיהני אחר שלנגד עיניו למעכ"ת היו דברי תה"ד עפ"י שהביאו במג"א סי' תקפ"ה סק"ג שוב אין מקום להסתפק כלל בדין זה כאמור: ושפיר הורה גבר בגיברין ה"ה י"נ הרב הגאון מוהר"ש קוועטש נ"י דאפילו בתו יכולה לקשור לו את התפלין והיא יברך ועדיפא מינה אמינא ולא מטעמי' דהגאון דאתי עלי' מצר שלוחית אלא אפילו קטן נמי שאינו בשליחות מ"מ יכול לקשור לו התפלין דמעשה קוף בעלמא הוא עושה בסיוע זה וכה"ג מצינו בחליצה בכ"מ אי' החולץ ליבמתו כו' אף דבאמת האשה היא החולצת כיון דהיבם צריך למדחסי' לכרעי' יחסי עיקר מעשה החליצה אליו שהוא החולץ כמ"ש הרמב"ם והנמ"י והתי"ט פי"ב אמתניתין החרש שנחלץ הה"נ וכ"ש הכא שהגוף שמחויב והניחם עלי' ע"י אחר המסייעו בהנחתם והוא העושה ומברך כנ"ל. ותמיהותיו של מעלתו על המג"א סי' ל"ט סק"ה מי שנקטעה ידו שמאלית ה"ל גברא בר חיובא וכו' שהוא נגד הסברא דודאי אינו ראוי לבילה מקרי וגם ה"ל כמו אלם ומוכח כן מתו' יבמות ק"ד שהקשו אנקטעה יד העדים אמאי חייב הא אינו ראוי לבילה וגם רמיזת המג"א על א"ה הל' חליצה ליתא שם הא ודאי תמוה וצ"ע טובא. ועיין מג"א סי' תקנ"א בנקטעה ידו אי בעינן קרא כדכתיב או לא וכבר הרגיש הפרמ"ג עלי' סימן ק"ה הנ"ל וז"ל ולא מצאתיו כעת שם ועיין פמ"ג במג"א סימן כ"ז סק"ג וסי' תרנ"א סק"י מזה. הכדי"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. תשובה כ חיים ושלום וברכה וכ"ט לכבוד ידי"נ הרב המאור הגדול מופלג החריף ובקי זך הרעיון במיטב הגיון בהלכה בעומק מושל ביראת ד' ע"ה כו כק"ש מוה' דוד שיק ני' האבד"ק סעטשין יע"א וכעת הוא הגאון אבד"ק ווראנאף יע"א: גי"ה קבלתי לנכון וע"ד שאלתו היות המנהג שמה בקהלתו כי ביום ש"ק אחר התחדשות החברה בכל שנה ושנה הגבאי הוא הסגן אצל הס"ת הוא קורא לעלות לתורה הגבאים חדשים וישנים מלבד שארי בני הח"ק למלאות מספר הקרואים וזה ימים איתרע ביה מלתא בגבאי הא' ואירע יום ש"ק ההיא תוך זי"ן לאבלו והורה מעכ"ת נ"י שאסור לו לעלות בתורה דלא דמי הא לעובדא דר"ת ולא הוי פרהסיא כדמוכח מהוראת מהרש"ל בתשובה הובא בט"ז סי' ת' בחיוב אבי הבן ביום המילה כו' וביקש ממני דעתי: הנה גם מהרי"ט ובכנה"ג הורו כהוראת מהרש"ל הנ"ל אבל הפ"ח בליקוטי יו"ד חולק עליהם ודחאם דלדידן הוי פרהסיא יעו"ש אמנם בתשובת נאמן שמואל סימן ל"ט ובתשובת נחלת שבעה וכן בעל ברכי יוסף הסכימו כהוראת מהרש"ל ובודאי הלכה כרבים ויפה הורה מעלתו גם בנ"ד הנ"ל אבל לא היה צריך לזה אלא דגם אהא דר"ת גופא חולקין האחרונים ואין נוהגין כר"ת כמ"ש מהרש"ל בתשו' סימן ע"ו ובספר בית לחם יהודה ביו"ד סי' ת': איברא בתשוב' ה הלכות קטנות סימן רפ"ט מח"א כתב וז"ל הלכה למעשה אבל שהוא בעל ברית כו' קרוב בעיני שיקראו לו לס"ת אם אירע בשני או בחמישי כו' מאחר שיו"ט שלו הוא. ועוד נ"ל דבזה"ז שנהגו לקרות לאבי הבן בש"ק לס"ת שמותר לקרותו בשבת ג"כ דהוי דברים של פרהסיא כההיא דר"ת ז"ל כו' ואין להחמיר כ"כ בד"ת שהרי ר"י התיר כמ"ש מרנא סי' ת' ואעפ"י שפסק הרב דלא כר"י. מ"מ כשיהיה לנו איזה ספק ראוי לתפוס דברי ר"י מעתה הדברים פשוטים שיכולים לקרוא את האבל בשבת מאחר שנהגו עתה לקרותו בשבת ובחול כשהוא בעל ברית וזה נראה פשוט כפי האמת כו' עכ"ל תשובת הלק"ט הנה דעתו כהפ"ח ונ"ל גם שניהם בירושלים מה"ק עיר מושבם היה הוראת' בקדושה עפ"י מנהג ארץ ישראל אבל ודאי אנן לדידן קיי"ל הלכה כרוב דבתראי הנ"ל מיהת אין להקפיד ולהחמיר כ"כ בד"ת שהרי ר"י התיר כו' כנ"ל כ"ש אם יהיה פרהסיא עי"ז ששואל בשבת ואוסרים לו ועכ"פ עלייתו להיות סגן בלבד בקריאה דמנחה מותר בלי פקפוק וגם בקריאה דקודם מוסף היה פרו"מ נ"י יכול להתיר לו זאת להיות סגן ולקרות אחרים כדי לקיים מנהגם עכ"פ בזה וגם לעשות לו ולכוללו עם אחרים במי שבירך עפ"י מנהגם הנ"ל מותר מלבד עלייתו לקרות בתורה כתורה הורה גבר בגוברין מעלתו נ"י לאסרו עפ"י רוב הפוסקים ומנהגינו כנ"ל: ולהיות תלמידי ר' מנשה נ"י שם תלמיד ותיק היה אז כשלמד אצלי תמיה לי עליו ואולי יש דברים בגו על איזה ענין