יהודה יעלה אורח חיים כב

חביבה מצוה בשעת' כו' וק"ל דמהרי"ק שורש קע"ד כתב לצורך המצוה עצמה לא אמרינן חביבה מצוה בשעתה ע"ש וה"נ יעשה אח"כ מובחר וי"ל התם דוקא הוי צורך המצוה שמא יבא ביטול מצוה לגמרי כמ"ש מהרי"ק בנ"ד התם אבל משום לעשות מן המובחר לא. אמנם ז"א דבהדיא כתב דל"א הכי אלא בעושה שלא לצורך מצוה עצמה דוקא ע"ש וי"ל התם לאחר המצוה מיירי א"ש אבל הכא להקדים שיהוי מצוה לא משהי'. ולכן מייתי מג"א מש"ס יבמות ל"ט שיהוי מצוה לא משהי' אף דאפשר לעשותה אח"כ יותר מן המובחר אבל ק"ל דתה"ד בתשו' ל"ה פסק יש להמתין לברך על הירח עד מ"ש וביאר הח"ץ בתשו' סי' כ"ו טעמו לפי שע"י המתנה נעשית יותר משובח וכל כה"ג שאפשר לעשותה היום שלא מן המובחר ולמחר מן המובחר טוב להמתין ואין בזה משום אין מעבירין על המצות ת ע"ש וצ"ל לפי"ז ביבמות ל"ט ה"ט דחייב למיתה לזמן מרובה משא"כ לזמן מועט אין חילוק בין לאחר בין להקדים וא"כ צע"ג על מג"א ועל הח"ץ שנעלם מהם מהרי"ק הנ"ל ועיין קצה"ח סי' כ"ד מ"ש על הח"ץ: וע"ד הט"ז בסי' כ"ה סק"ז שהקשה לתי' הב"י דקודם הנחה אין לברך דה"ל קודם דקודם מ"ש מבדיקה שמברכין קודם בדיקה על ביעור שהיא עיקר המצוה ותי' משום דא"א לברך ביום שאין זמן קבוע ושמא ישכח לברך ע"ש וקשה לי מדברי הרא"ש פ"ק דפסחים שהק' אמאי אין מברכין בשעת הביעור שהוא דאו' ותי' דהוא נמי דרבנן וביאר הט"ז עצמו בסי' תל"ב סק"ב כוונתו להק' דטפי ה"ל לתקן הברכה על קיום מצוה דאו' והוא הביעור ולא על מצוה דרבנן שהוא הבדיקה ותי' דגם הביעור דרבנן וניחא טפי לברך בהתחלת המצוה ע"ש ולסברת ט"ז הכא ק' על הרא"ש אמאי לא ניחא ליה בפשוט אף אי הביעור דאו' הוא כיון שאין זמנו קבוע שמא ישכח כמו דעכצ"ל כן גם לפי תי' הרא"ש משום קושי' דה"ל קודם דקודם ונ"ל דוקא במצוה דרבנן חייב שמא ישכח משא"כ אי הביעור קודם זמן איסורא דאו' היא ודאי מזהר זהירי אינשי ולא חייב שמא ישכח ובאמת תרתי קשיא ליה בהרא"ש דה"ל לתקן הברכה אצל הביעור ולא אצל הבדיקה כיון דזה דאו' וזה דרבנן ועוד אצל הבדיקה ה"ל קודם דקודם ודברי הט"ז הכא הם לפי תי' הרא"ש דהוי הביעור קודם זמן איסורו דרבנן י"ל שמא ישכח ועיין ב"י א"ח סי' רנ"ג בענין גזירה מבע"י אטו משחשיכה בלא נתבשל כל צרכו וכו' סברא כה"ג ממש: וע"ד הטור בסי' כ"ט שתמה על רבינו האי שנתן רשות לברך הא ה"ל ברכה לבטלה וכבר הרגיש מהרל"ח בהגהותיו על שהטור בסי' תל"ב לא תמה כן גם על העיטור וגם על ש"ס דעירובין שהקשה ב"י בסי' תל"ב וכו' ותי' בטוב טעם ע"ש אבל לי ק' על הב"י שתמה בסי' תל"ב על העיטור בזה וגם הניחו בתימא ע"ש ובמהרל"ח וכאן תי' הב"י תמו' פטור על נקלה בתי' האחרון וז"ל א"נ דכיון דבני מערבא הו' מברכי אע"ג דאנן לא ס"ל כוותייהו הבא לברך אין מוחין בידו כיון שי"ל אילן גדול להתלות בו עכ"ל וא"כ העיטור נמי הביא תחילה איכא מ"ד מברך ואיכא מ"ד דלא מברך וכו' ומסתברא דרשות בידו י"ל נמי תי' די"ל אילן להתלות בו ואדרבה הכא אין מובן כלל תי' זה לענ"ד דהא בני מערבא נמי מודי דאי לילה ז"ת אין מברכים לשמור חקיו וא"כ אין לו אילן להתלות בו ואם ר"ל שיש לו בזה אילן להתלות בו ולסבור ג"כ בבני מערבא לילה לז"ת היא א"כ מספקא ליה הלכה כמאן וזהו תי' א' של הב"י שתי' ראשונה וצל"ע: וע"ד המג"א ס' כ"ז סק"ג ז"ל צ"ע דר"א דריש ידכה יד כהה וקיי"ל הכי ובספרי דריש לרבות הגידם ובמרדכי שלנו אי' דתרתי שמעי' מידכה עכ"ל ולענ"ד נראה דק"ל למה כתבה תור' ידכה יד כהה בפ' שניה והיה כי יביאך ולא הקדימה לכתוב כן בראשונה בפ' א' קדש ונ"ל דאי' בפסיקתא למען תהיה תורת ד' בפיך כל הקורא בתורה כאלו מניח תפילין ועי' במרדכי סוף הלק"ט ובתשו' מהרי"ק שורש קע"ד באורך והט"ז בא"ח סי' ת"מ כתב בקרא דכתיב ריבוי ואח"כ מיעוט לא קאי מיעוט בבתיכם רק על החידוש ע"ש וא"כ אי ידכה אתי לרבו' גידם ובקרא קמא כתיב למען תהיה תורת וכו' והא אין לך בו אלא חידושו דקורא בתורה פטור מתפילין דוקא גידם לכן כתי' התם ידך עד פרשה ב' וא"כ ה"פ בספרי רי"א מצינו יד שנקרא ימין ועכ"ל ידכה יד כהה אבל מה ת"ל ידך גרסי' ר"ל בפ' הל"ל ידכה ובפ' שניה ידך לז"א לרבות הגידם וליכא להפוכי כנ"ל ועי' ביאר מרדכי: נאם ידי"נ הק' יהודאסאד: תשובה יט ד' עמך גבור החיל לוחם מלחמת ד' יומם וליל ה"ה אהובי ידידי צמידי תלמידי הרב הגדול עמק חרוץ חריף ובקי בחידודי וליבוני צדיק ונשגב שמו מוה' משה ליב כ"ץ נ"י דיין בק"ק נ"ש יע"א: מכ"ק קבלתי ביום מתן תורתינו ונהניתי בטובו כו' וע"ד אשר שאול נשאל הלכה למעשה על איש א' שיש לו חולי ליאות האיברים ר"ל לעהמורג או שלאק ולא יכול לעשות מאומה בידיו גם אכילה ושתייה נעשית לו ע"י אחרים איך יעשה ההוא בהנחה תפילין בכל יום ועד היום הניחה לו בתו כי אין לו אחר מי שישמש אותו זולתה ופרו"מ נ"י שאל בשתים ועלתה לו באחת א' אם הוא חייב כלל בתפילין די"ל הוא ג"כ בכלל מצטער ומי שאין דעתו מיושבת דפטור מתפילין בש"ע סי' ל"ח ס"ט והעלה בזה בנידון הנ"ל דאפשר לו ליתובי' דעתי' ודאי חייב הוא בתפילין ומ"ש הרמב"ם פ"ד דין י"ג מתפילין והמחבר סי' ל"ח הנ"ל מצטער פטור היינו דווקא אם אי אפשר ליה ליתוביה דעתי' וכמ"ש הב"ח כן בכוונתו בפירוש ומעלתו הוסיף לפרש גם דעת הר' מנוח שבכ"מ ובב"י כן ולא ככוונת הפמ"ג יפה כיון בזה. ולענ"ד נ"ל גם דעת הב"י שוה בזה להב"ח ומפרש הכי לדברי הר' מנוח ולא מפשינן פלוגתא ומוכח כן מדברי הב"י סי' ל"ח בד"ה חתן ושושביניו כו' וז"ל והרמב"ם לא כתב דחתן פטור מן התפילין ואפשר שהוא בכלל מ"ש מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו נכונה פטור מתפילין עכ"ל ב"י ותמוה טובא חדא הא ליכא למימר דחתן בכלל מצטער הוא דהא שמח הוא ולא מצטער רק הוא טרוד טרדה דמצוה ואין דעתו פנויה כלשון הרמב"ם בפ"ד מק"ש ועוד הרי בריש פ"ו מסוכה פטרם הרמב"ם בפ"ע מצטער פטור מן הסוכה כו' וחתן וכל השושבינים פטורים מן הסוכה כו' ולמה בתפילין כללם יחד חתן בכלל מצטער להב"י ולא פרטם נמי בפ"ע ומכ"ש כיון דחתן פטור מתפילין מפורש בברייתא בסוכה כ"ה אבל מצטער דפטור אין מפורש בשום מקום אלא הרמב"ם חידשו וא"כ איך יכלול הרמב"ם דין הפטור דחתן דתניא בכלל מצטער דלא תניא אע"כ חלוקים בדינים כמבואר ברמב"ם פ"ו מסוכה הנ"ל ואיזהו מצטער כו' היינו צער דממילא שע"י הסוכה בא לו הוא פטור והמשמשין חייבים אבל חתן אינו מצטער ע"י הסוכה אלא טרוד במצוה לכן גם שושבינים פטורים מה"ט אף דיכולים לאתובי דעתייהו לא מטרחינן להו א"כ גם בתפילין כוונת הב"י הוא לתרץ וליתן טעם על השמטת הרמב"ם דין חתן משום שהוא בכלל מ"ש מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו נכונה פטור מתפילין כו' אין ר"ל בכלל מצטער אלא בכלל מי שאין דעתו מיושבת עלי' נכונה היינו חתן דטריד טרדה דמצוה ואין לבו פנויה אף דיוכל לאתובי. דעתו פטור אבל מצטער דפטור מתפילין ודאי דווקא בלא יכול לאהובי דעתיה הוא אבל אפשר לאתובי' דעתי' חייב כמ"ש הב"ח ע"כ גם הב"י לא פליג עליו בזה [איברא דצל"ע על הב"י בזה למה לתירוצו הנ"ל דחתן הוא בכלל כו', כנ"ל ות"ל דלא השמיטו הרמב"ם כלל שהרי רפ"ד מהל' ק"ש כתב מי שהיה לבו טרוד ונחפז לדבר מצוה כו' פטור מכל המצות ומק"ש לפיכך החתן פטור מק"ש כו' לפי שאין דעתו פנויה כו' הרי בהדי' לפטור מכל המצות קאמר ופשיטא דתפילין בכלל לשון זה מכל המצות הוא ומה שהוצרך לפרש חתן פטור מק"ש כו' לפי שאין דעתו פנוי' כו' משום דה"א לחייבו בפסוק ראשון עכ"פ ועי' תוס' סוכה סוף דף כ"ה דיכול ליישב דעתו שעה קטנה וגם בפ"ד מהל' תפילין הלכה ג' כתב וז"ל כל הפטור מק"ש פטור מתפילין א"כ חתן בכלל זה כמו דפטור מק"ש הה"ד וכ"ש דפטור מתפילין וצ"ע ועוד יותר תימא על הב"י שהוא עצמו כתב בכ"מ פ"ד מתפילין דין י"ג כל הפטור מק"ש פטור מתפילין כו' וז"ל וחתן כבר כתב רבינו בפ"ד מהל' ק"ש שהוא פטור מכל המצות עכ"ל ולא צריך א"כ לתירוצו בב"י הנ"ל וצ"ע] מיהת ברור כוונת הב"י בפי' דברי הר' מנוח כהב"ח ס"ל אף שדוחק לפרש דברי הרמב"ם והש"ע מ"ש מצטער ומי שאין דעתו מיושבת עליו ונכונה כו' דלצדדין קאמר מצטער אם אי אפשר לאתובי' דעתי' דווקא ומי שאין דעתו מיושבת עלי' כו' קאי בדבר מצוה ואפי' אפשר לאתובי' דעתי' נמי דא"כ לא הו"ל לכלול גם שניהם בבבא אחת וטעם א' לשניהם לפי שהמניח תפילין אסור לו להסיח דעתו מהם לכן נ"ל באמת דשווים ומצטער נמי אפי' יכול לאתובי' דעתי' קאמר כיון דצער דממילא הוא שע"י המצוה הוא וכמ"ש המג"א סקי"ב וי"א כמו מצטער דגבי סוכה אבל מצטער דחולה אינו צערא דממילא שהרי גם אם לא יקיים המצות הנחת תפילין לא ינצל מצערו ודאי י"ל דאפשר לי' ליתובי' דעתיה שלא יסיח דעתו מהם בשעת ק"ש ותפלה מיהת חייב להניחם ועי' ברמ"א סי' תר"מ סו' סעיף ד' ובט"ז שם באופן שבנ"ד חייב החולה להניח תפילין וכמו שהעלה גם פרו"מ נ"י להלכה ולמעשה כנ"ל [ומג"א סי' ל"ח ס"ק י"ג ז"ל כתב סמ"ג מוכח בברכות י"ח כל הפטור מק"ש פטור מתפילין עכ"ל ומחצית השקל בספרו הגיה דצ"ל פטור מן התפלה עש"ה וצל"ע על שניהם דלשון הרמב"ם כן הוא פ"ד דין י"ג הנ"ל כל הפטור כו' מן התפילין והב"ח סי' ל"ח לטעמיה פיר' בלא יוכל לאתובי דעתי' מיירי רמב"ם גם בסי' ע' פי' כוונת רמב"ם וטור טרדה דרשות אבעי' לי' לאתובי דעתיה אבל אם אינו יכול אסור לקרות ק"ש מבוהל ותמה והיינו כמצטער לגבי תפילין בהיסח הדעת כ"ז שעליו הן כמו כוונה בשעת ק"ש וב"ח סי' תר"מ לתרץ תמיהת מהרי"ק קע"ח פי' כוונת תי' הש"ס דאבל לא ינצל מצערו לכן חייב א"כ תפילין עכ"פ היסח דעת הוא בלא יוכל לאתובי דעתיה מצערו פטור ועי' טור יו"ד סו' סימן שפ"ח בשם רמב"ן ובתשו' מ"ב סי' דאבל גם תוך זיין אסור בתפילין אם אי אפשר לאתובי' דעתיה ועי' תשובת שמש צדקה והט"ז בסי' תר"מ סק"ח לא