יהודה יעלה אורח חיים כ

מנחות במזוזה דבתורה סתומות הן שמע והיה אם שמוע והא ודאי צע"ג טפי על הב"ח: עכ"פ מעלתו יפה כיון בקושיתו לדברי רבינו ז"ל שהק' עדיפא קושיא זו אבל עכ"ז סיים שם רבינו על שורה ל"ו בציונו על המרדכי בד"ה ואע"ג שבדף וכו' העלה דהר"י והסמ"ג והרא"ש כולם מסכימים לעשות הצורה כמנהג שכתב הט"ז והכי נהיגי עלמא האידנא עכ"ל הזהב וכן מסיק בתשו' הסמ"ע מפאני סוף סי' כ"ו הנ"ל וכן מסיק הגאון החסיד מוה' אליהו ווילנא ובזה יצא ידי כולם גם הרמב"ם מודה לזה ומינה אין לזוז וכן מסיק הפמ"ג יעו"ש: וכן בתשובת ברית אברהם חא"ח סי' ט' כתב על המג"א ס"ק מ"ח וז"ל ותירוצו אינו מובן דעכ"פ ראוי לעשות סתומה עכ"פ לשיטת הרמב"ם ועדיף טפי הכי מלעשות פתוחה לכל השיטות ולא מצאתי ליישב הך מנהג דרמ"א רק לפמ"ש בתשו' מהרש"ל סי' ל"ז וכו' אך באמת מהרש"ל שם השיג ע"ז והוכיח דלכתחלה מצוה והיה אם שמוע להיות סתומה וכו' לפי דעת הט"ז היא המובחרת שבדרכים וכו' עש"ה: ומורי זצ"ל בביאורו הנ"ל על הלק"ט וגם הגאון בתשו' חתם סופר על א"ח סי' לא ראו בזה גם שניהם תשובת הרמ"ע סי' ק"ו הנ"ל ועי' בני יונה הקשה קושי' מורי וגם הוא לא ראה תשו' הרמ"ע בראי' להרמב"ם שכתב' ותשו' הרמ"א סי' כ"ה אזיל לטעמיה בא"ח ל"ב ותשו' הרמ"ע מסיק כט"ז ועי' תשו' מהר"מ פאדוה סי' ע"ו יפה דחה ליה מורי בדבריו וגם הרמ"ע שם ועי' היטב בתשו' הרמ"ע סי' ל"ז ובתשו' מהרש"ל סי' ל"ז בארוכה. והנני אוה"נ חותם בברכה ודש"ת: הק' יהודאסחד תשובה יד ד' עמו גבור החיל לוחם מלחמתה של תורה יומם ולילה ה"ה ידי"נ הרב המאה"ג החרוץ וכו' מוה' אורי מיללער נ"י דיין בק"ק שויסבערג יע"א: גי"ה קבלתי זה שבועות שתים וראיתי דבריו ד"ת מה שהעלה להוכיח הדין כהט"ז בא"ח סי' ל"ח אם מת ביום א' ונקבר ביום אחר אסור בתפילין ביום קבורה ולא כס' חיי אדם שהשיג עליו דיניחם בלא ברכה: הן אמת מצינו חבר קדמון לסי' חיי אדם בזה היא מהרי"ט צאהלון בחידושי פ' איזה נשך דף י"ב העלה דחייב בתפילין ביום קבורה שאינו יום המיתה והביאו הרב יד אהרן בסתם וכן בס' בית הרואה גמגם על דעת הט"ז בזה אבל כבר השיגו על מהריט"ץ הנ"ל כל האחרונים האליה רבה סי' ל"ח דמייתי ליה גם מעלתו והברכי יוסף שם ובשיורי ברכה שם וביו"ד סי' שפ"ח והדגול מרבבה ביו"ד שפ"ח ובתשובה מאהבה שם ביו"ד ובס' לשון חכמים ובס' לחם יהודא ספ"ה מהל' אבל ובס' שערי דעה יו"ד סי' שפ"ח כולם השיגו על מהריט"ץ הנ"ל וכולם כוונו לדבר אחד ע"פ מ"ש הב"י סי' ת"ב בשם הרמב"ן שגם ביום שמועה קרובה אסור להניח תפילין א"כ הה"ד וכ"ש ביום הקבורה וכ"ה בט"ז יו"ד סי' שצ"ח ובב"ח סס"י שפ"ח ובתשו' משאת בנימין סי' פ"ב הראה עליו הש"ך סי' שפ"ח: ואני תמה על הרבה מהמחברים שלמדו כן הדין יום קבורה הוא ק"ו מיום שמועה קרובה וכאשר גם מעלתו כיון לזה ותמוה אדרבה מקור דינא דשמועה קרובה אסור בתפילין רק משום דדין שמועה קרובה שוה היא ליום הקבורה לכל דבר וגם לזה לאסור בתפילין ילפינן ליה כמ"ש הב"ח והמ"ב הנ"ל וא"כ לא הוצרכו המחברים הנ"ל למילף יום קבורה בהה"ד וכ"ש מיום השמועה קרובה דתלי תניא בדלא תניא אלא עדיפא אית לן למימר דיום שמועה קרובה הא משוינן ליה ליום קבורה לאיסור תפילין א"כ פשיטא מלתא ביום קבורה מיהת דאסור בודאי ואמז"ל אבל אסור להניח תפילין ביום הראשון ר"ל יום ראשון לקבורה קאמר ולא יום ראשון למיתה דוקא והמ"ב הוכיח במישור דע"כ גם זה לאו דוקא יום ראשון לקבורה אלא הה"ד יום ראשון לאבילותו כגון שמועה קרובה דיום ראשון דידיה כיום הקבורה גם לזה דיום מר הוא כמו כן כנ"ל: וראי' מעלתו מדברי ר"א וגם מדברי רי"ה במ"ק כ"א דבקר שלישי וגם בקר שני ע"כ רק דרבנן היא אפי' תפיס לילו עמו ואפי' ביום מיתה וקבורה אנינות לילה רק דרבנן ואסור בתפילין ה"נ ביום קבורה לבד נמי אונן דרבנן הוא כל היום ראי נכונה הוא וכה"ג מייתי השערי דעה ראי' להשיג על מהריט"ץ מהא דקיי"ל בסי' שצ"ג סעיף י"ג עיקר כהפוסקים אבילות יום ראשון דמיתה וקבורה נמי רק דרבנן ואסור להניח תפילין ה"נ ביום הקבורה לבד דרבנן דמ"ש: וגם מה שהעלה פרו"מ דר"א ורי"ה מיירי ע"כ ביום שני ושלישי לקבורה יפה כיון וכן פשיטא ליה להמ"ב סי' פ"ב הנ"ל ומזה יליף דבין לר"א ובין לרי"ה לאו דוקא יום הקבורה אלא כל שיש מרירות כיום הקבורה דמי וה"נ יום השמועה קרובה שבלי ספק שיש מרירות יותר מיום ב' דקבורה ודאי אסור בתפילין אבל דעת הרי"ף והרמב"ם שפסקו רק ביום ראשון לבד אסור בתפילין ביאר יפה הב"ח סי' שפ"ח טעמם דס"ל ר"א ורי"ה פליגי דוקא ביום שני ושלישי אם באו פנים חדשות אסור להניחם בפניהם וכ"כ המ"ב הנ"ל בפשיטות אבל בלא פנים חדשות מותר להניחם ביום שני מיד וה"נ מפורש בירושלמי דמ"ק הלכה כר"א בנתינה וכו' לפי גרסת הירושלמי סי' יעו"ש וא"ש ר"א ורי"ה נמי כהלכה כרבנן דרבי בזבחים פ' עיקר מררא חד יומא ואינו תופס לילו עמו באופן דפשיטא דקיי"ל להלכה ולמעשה גם ביום הקבורה אסור בתפילין: ואדרבה איפכא יש לדין ביום המיתה מאי לפי חוקי המדינה ופקודת המלכות יר"ה שאין מניחים לקבור ביום המיתה עד אחר מ"ח שעות י"ל ביום המיתה מניח תפילין וחייב בשאר המצות כולן דלא חל עליו אנינות כיון שאין מת מתעסק בצרכי המת עד יום שני ואשכחן בזה פלוגתא בש"ך יו"ד סי' שמ"א סי' ק"ט דעתו בכה"ג חל אנינות אבל בט"ז שם סי' ק"ג הסכים עם מהרי"ל וכ"כ מהר"מ לובלין בתשו' סי' ע"ג וכ"ה דעת הפרישה וכ"ד המג"א בסי' תקמ"ח סק"ח דאם א"א לקוברו מחמת איזה אונס לא חל אנינות וכ"כ עוד המג"א בסי' תקכ"ו ס"ק כ"א בשם המ"ב ועוד במג"א סי' תרצ"ו ס"ק ט"ז וכ"ה דעת אליה רבה סי' תקמ"ח והמ"ל פ"ד דין וי"ו מהל' אבל וכן העלה השערי דעה ביו"ד סי' שמ"א איברא בתשו' נוב"י תניינא יו"ד סי' רי"א וכן בדגמ"ר בא"ח ח סי' תקמ"ח פלפל ופקפק על המג"א בדמיונו ע"ש אבל מ"מ לא חולק עליו ואדרבה בדגמ"ר ביו"ד שמ"א בעצמו ציין על המג"א הנ"ל דפליג על הש"ך ובטלה דעת הש"ך נגד כל הפוסקים הנ"ל ולפי"ז נ"ל דגם מהריט"ץ לא פליג אלא בנקבר ביום שני שלא ע"פ אונס אלא כגון שהלינו לכבודו וכיו"ב ברצון שהיא אנינות חל ופטור ואסור בתפילין ביום ראשון למיתה אבל בכה"ג שע"י אונס נקבר ביום שני דקיי"ל ביום המיתה לא חל עלי' אנינות וחייב אז בתפילין ודאי גם מהריט"ץ מודה דביום הקבורה הוא אסור להניח תפילין דהיא הוא היום ראשון כיון דלא חל האנינות קודם כנ"ל: אלא באמת ז"א דהרי הב"י ובש"ע סי' שפ"ח בשם הרמב"ן בת"ה פסק וז"ל ומבעי ליה לאבל לאתובי' דעתי' לכווני' ליבי' לתפילין שלא יסיח דעתו מהם הלכך מנח להו בישוב דמתו אבל בשעת הספד ובכי לא מנח להו עכ"ל והמ"ב סוף סי' פ"ב הוכיח מזה דיני הנ"ל וז"ל וע"כ לא מיירי הרמב"ן ביום הקבורה דביום הקבורה לא מהני ישוב הדעת ומדכתב ומבעי' לאבל לאתובי דעתיה היינו בשאר ימי אבילות ואפ"ה כתב אבל בשעת הספד ובכי לא מנח להו ואין לך הספד גדול וצער יותר מיום השמועה הלכך יום ראשון דשמועה קרובה אסור ר בתפילין כיום הקבורה עכ"ל א"כ אף אנן נקח דבריו אלו על פסקא דהמג"א וט"ז וסייעתי' הנ"ל באם ע"י אונס אינו נקבר ביום א' אין חל אנינות וחייב בכל המצות ובתפלה מ"מ נ"ל מתפילין ודאי פטור ואסור להניחם מה"ט דרמב"ן והמ"ב הנ"ל על שאר ימי אבילות אחר יום הקבורה וכן יום השמועה קרובה כנ"ל והרי יום המיתה אין לך שעת הספד ובכי וצער גדול יותר מזה בשעת חימום והרי אז"ל ג' לבכי ויום המיתה היא יום ראשון לבכיה והספד טפי מיום השמועה קרובה ופשיטא לי נמי דהוא אונן דאו' לאיסור אכילת קדשים ומע"ש גם להמג"א מבעי' לאתובי דעתיה לתפילין ולא מנח להו שהרי מתו מוטל לפניו מרירותי' טפי מיום השמועה ומעולל באפר קרנו ואין ראוי פאר תחת אפר ודוקא תפלה וק"ש וכל המצות שפטרו חכמינו ז"ל לאונן קיי"ל כהמג"א וסייעתו הנ"ל דבכה"ג שאינו נקבר ע"י אונס לא פטורים אבל להניח תפילין שאסור מה"ת ומדאו' הא ודאי אונן הוא ובאיסורי' קאי מלהניח תפילין מדאו' נמי וגם ביום קבורה מדרבנן (ובתשו' שמש צדקה חיו"ד סי' ח' וסי' ט' גם השואל גם המשיב עמדו ע"ד הרמב"ן שנתן טעם הנ"ל לאיסור התפילין על יום מיתה וקבורה עצמו אחר הקבורה שאסור בתפילין כל אותו היום אף שהאנינות פסקה והא באמת מגזה"כ ילפי' לה מפארך חבוש עליך וכו' ע"ש. בהעלם היה מהם תשו' מ"ב הנ"ל בפיר' דברי הרמב"ן הנ"ל דלא קאי על יום הקבורה כנ"ל) ולענ"ד נ"ל דבירושלמי פ"ג דמ"ק איתא והובא גם בילקוט יחזקאל מ"ד פארך חבוש וכו' איכא מ"ד זה התפילין ואיכ' מ"ד זה הגיהוץ דבגדים נאים הם תפארת ע"ש וקשה לאידך מ"ד זה הגיהוץ מנ"ל איסור תפילין וצ"ל לדידיה מקרא דר"א ורי"ה נפ"ל במ"ק כ"א ויתמו ימי בכי אבל ר"ל וכטעם הרמב"ן הנ"ל וכיון דשלשה לבכי לכן בשעת בכי והספד לא מנח ליה כל שלשה ימים לר"א ושני ימים לרי"ה אבל להרמב"ם פ"ד מאבל פסק כסוגי' דמ"ק ט"ו וסוכה כ"ה דילפי' ליה מקרא פארך חבוש וכו' זה התפילין מגזה"כ ולא מטעמא הרמב"ן וכן פסק ביום ראשון לבד אסור ולא כר"א וכרי"ה דסוגי' הש"ס פליגי בהאי פלוגתא דירושלמי הנ"ל ומתורץ תמיה' הר"ן בסוכה על הרמב"ם ורי"ף ודו"ק. שוב ראיתי ברייתא במס' שמחות פ"ד הלכה י"ט וז"ל איזהו אנינה מיום מיתה עד יום קבורה דר"מ וחכ"א אין לך איסור באנינה אלא יום א' בלבד עכ"ל ופשיטא דהלכה כחכמים ומשמע יום מיתה לבד וצ"ע: שוב מצאתי אח"ז בשו"ת גידולי טהרה שנדפס מחדש סי' כ"ט