יהודה יעלה אורח חיים יט

בלעם קום בלק ושמע ועיין פירש"י שם מדאמר בלעם קום דלמא לא ירצה לעמוד ש"מ שע"כ יקום מדאמר לו שיאמר דבר ד' וזה ראיה ברורה מן התורה והניחו והביאו מנביאים ו וצ"ע עכ"ל שם: ולענ"ד דלק"מ דלשון רש"י ובמדרש רבה שם קום בלק כיון שראהו מצחק בו מתכוין לצערו עמוד על רגליך אינך רשאי לישב ואני שלוח אליך בשליחותו של מקום הרי רק לצערו אמר לי' כן לפי שציחק בו. אבל זולת שהי' מצוחק בו לומר לי שאינו ברשותו מה דבר ה' גם הוא לא היה אומר לו קום בלק וכמו בפעם הראשון ע"ש א"כ מה"ט שבק הירושלמי ללמוד משם. אבל תמוה לי טובא איך מכולם אשתמיט להו להביא מקור הדין וראיה זו דירושלמי הנ"ל מעגלון מלך מואב הוא בגמרן סנהדרין ד' ס' בקבלת עדות דמגדף דתנן והדיינין עומדין על רגליהם כו', מנ"ל, א"ר יצחק בר אמי דאמר קרא ואהוד בא כו' ויאמר אהוד דבר אלקים לי אליך ויקם מעל הכסא והלא דברים ק"ו ומה עגלון מלך מואב שהוא עכו"ם כו' עמד ישראל ושם המפורש עאכ"ו עכ"ל הש"ס מפורש הילפותא הוא מק"ו וכמ"ש המג"א בכדומה שכן הוא במדרש ואינו ט"ס בירושלמי וצ"ע שוב אח"ז רב חפשתי ומצאתי להגאון בספר מחה"ש על מג"א הראה מקור זה מש"ס סנהדרין ס' הנ"ל והנאני ע"ש. ועל כל הגאונים הנ"ל צלע"ג: הק' יהודא אסאד תשובה יב שפע שלום וברכה לכבוד ידי"נ וחביבי הרב המאוה"ג מופלג בתורה ובמעשים החריף ובקי כש"ת מוה' ירמיה ני' בהגאון בעל שעה"ת אבד"ק מג"ד נ"י. וכעת הוא הגאון העצום המפורסם דק"ק אוהעלי נ"י. נתכבדתי בנעימי נאומיו בשוק טירנוי העבר ושמחתי במו בדפח"ח כו' והנני להשיב על ד"ת הקושיא אשר העלה פרו"מ נ"י למהרי"ק הובא בב"י א"ח סימן י' דה"ט היא של עור וכנפיה של בגד פטור משום קרא אשר תכסה בה מורה על עיקר הבגד א"כ מאי פריך במנחות דף מ"ג לרבנן אשר תכס' בה מאי עבדי ליה והא מבעי' ליה להנ"ל עכת"ד: נלע"ד שלש תשובות בדבר א' דהא פליגי בהאי דינא ד' מ"ם ע"ב במנחות שם רבא אזיל בתר עיקר בגד והכי קי"ל ור' אחאי אזיל בתר כנף ועביד איפכא היא של עור כו' חייב א"כ שפיר קאי קושית הש"ס לר' אחאי מיהא מאי עבדי לי' רבנן דר"ש בקרא אשר תכסה בה ב' ועוד הא גם בלא קו' הגמרא לרבנן נמי ק' לכאורה קושית פרו"מ נ"י על ר"ש מנ"ל לרבות כסות סומא מאשר תכסה בה הא מבעי' לית להיא של עור וכנפיה של בגד דפטור אמנם נ"ל הרי מסיק הש"ס דף מ"ג לר"ש מנ"ל לרבות בעלת חמש מאשר נפקא ורבנן אשר לא משמע להו. א"כ כיון דאשר תכסה בה כתיב ולר"ש אשר ע"כ אתיא לרבוי' כנ"ל ע"כ גם תכסה בה לרבוי אתי על כסות סומא ולא למעוטי היא של עור כו' דלא יתכן למדרש אשר לרבוי ותכסה בה למעוטי וה"נ לרבנן דר"ש אשר לא משמע להו למידרש כלל אבל בהא לא פליגי על ר"ש דתכסה בה משמע לרבוי אתי ולא למעוטי עיקר קרא אלא דמהרי"ק אסמכי' נמי להאי דינא דרבא אקרא זה דממילא משמע מיעוטא נמי. אבל עיקר קרא על כרחך רבוי הוא לכ"ע ולא מיעוטא ג' ועוד נ"ל ילפותא דמהרי"ק הנ"ל גם בלא קרא יתירא דתכסה בה שמעינן ליה מלישנא דקרא כנפות כסות"ך לשון כסות מורה על עיקר הבגד ומדמשני קרא מפ' ציצית כנפי בגדיהם. ובמשנה תורה כנפות כסות"ך שמעינן לה ובהדיא דייק מהרי"ק שם אמילתא אחריתי יעו"ש אלא דהר"ר מנוח אשיגרי' דלישנא נקט גם סיפא דקרא תכסה בה כנ"ל ולק"מ הכ"ד אוה"נ בלונ"ח המאוה לו כ"ט סלה הדש"ת. הק' יהודא אסאד. תשובה יג ברכות ינוחו על ראש צדיק יסוד עולם ה"ה אהובי ידי"נ הרב המאה"ג מורג חרוץ סיני ועוקר הרים. ובנש"ק כש"ת מוה' מרדכי קאטה נ"י מורה ודאין בעוב"י ק"ק נייטר': אחד"ש הטוב וכו' הנני להשיב לכבוד פרו"מ נ"י בדבר ד' ע"ד הפרשיות של תפילין אשר הציע והעלה בדעתו הרחבה העיקר כדעת הב"י בשם העיטור ומהרמ"פ והד"מ בשם הא"ח בהג"ה רמ"א בא"ח סי' ל"ב לעשות כולם פתוחי' לכתחלה ראיתי דבריו דפח"ח אבל מצאתי במו תייהא ע"כ אבוא על סדר מכתבו: ראשון תחלה כתב ע"ד המג"א שכתב לעשות פתוחות לכתחילה משום דלא ידעינן לעשות סתומה לכ"ע דבריו תמוהים דהא מזוזה עושין סתומה ולמה לא ידעינן בתפלין: הנה גם הגאון מוה' אניהו ווילנא זצלה"ה במג"א שנו כתב עליו שדבריו אין מובנים בזה ובודאי ר"ל כתמיהת מעלתו אבל אם כן הוא כוונתו לא זכיתי להבין דהא ודאי משכחת צורת סתימה א' שהוא לכ"ע סתימה והוא אם מניח ריוח פנוי שיעור ט' אותיות באמצע השיטה ובתחילת אותה שיטה וגם בסופה כתיב תיבה אחת או שתים וזה שייך דיקא במזוזה שכתובים ב' הפרשיות בדף א' זה למטה מזה. משא"כ בתפילין שכל פרשה ופרשה בדף מיוחד א"א לעשות סתימה כזו שהוא סתימה אליבי' דכ"ע וא"ש תי' המג"א: אבל כוונת הגאון מיהרא"וו זצלה"ה נ"ל עפ"י שהקדים לתמוה בצ"ע על המכשירים ונוהגין לעשות כולם פתוחות בהג"ה הרמ"א שם דהא בש"ס מנחות ל"ב רנב"י אמר מצוה לעשותן סתומות רק בדיעבד אף פתוחות כשרים והיא הוא קושי' המג"א ותירץ המג"א כנ"ל א"כ יפה כתב הגאון עליו שדבריו אין מובנים ור"ל דאע"ג שא"א לעשות סתומה אליביה דכ"ע משום זה א"א לדחות דברי רנב"י בגמרא שאמר מצוה לכתחילה לעשות סתומה ולנהוג בהיפוך לעשות כולן פתוחות אליביה דכ"ע לכתחילה כנ"ל אבל קושית מעלתו על המג"א לק"מ: ומ"ש מעלתו לחלק בין תפילן למזוזה מסברתו כיון דהסתומה שייכי לעיל לפרשה הקדומה ה"ט דבמזוזה סתומה אף שאין סמוכה לה בתורה מ"מ שייכה לעיל כמתניתין דפ"ב דברכות שקדמה שמע לוהיה אם שמוע כדי שיקבל עליו עול מלכות שמים תחלה ואח"כ עול מצות אבל בתפלין שכבר כתובים בו פרשת קדש ופרש' והיה כי יביאך שם נאמר קבלת עול מלכות וגם עול מצות וזכירת יצ"מ תו לא שייך והיה אם שמוע לפ' שמע כיון דכבר קיבל עליו עול מלכותו ית' בפ' הקודמין לכן מצוה לכתוב כולן פתוחות אד"ק דפח"ח: אבל אם כי דבר חכמה הוא אינו אמת דמבואר בר"ה דף ל"ב ע"ב קראי דכתיב בהן אני ד"א וכי"וב דוקא מקרי קבלת עול מלכות שמים וכן קבלת עול מצות היינו כלל כל התרי"ג מצות וזהו רק בשני פרשיות אלו פרשה שמע ישראל ד' אלהינו כו' הוא קבלת עול מ"ש ופ' והיה א"ש תשמעו אל מצותי אשר אנכי מצוה אתכם כו' כל התרי"ג מצות במשמע וכמו בפ' ציצית הוא קבלת עול מצות אבל פ' קדש ופ' והיה כי יביאך לית ביה קבלת עול מ"ש ולא קבלת עול המצות כולן רק איזו מצות פרטיות לבד, וא"כ אי ה"ט דסתומות במזוזה כמ"ש פרו"מ גם בתפלין הל"ל כן. ג' העיר הדרתו לתמוה על הפוסקים כולם בשם ירושלמי פ"ק דמגלה כתבו פתוחה מראשה פתוחה כו' ולפנינו הגירסא הוא פתוחה מראשה סתומה ובודאי שזה היה גרסת הרמב"ם שפסק הכי וממילא לפ"ז ליתא לחילוק המרדכי בהלק"ט דף פ"ד ריש ע"ב בשם הר"י דמודה הרמב"ם בראש הדף פתוחה מראשה הוי פתוחה כדי ליישב הירושלמי הנ"ל אליביה אבל כיון דגירסת הרמב"ם הוה כמו גירסת שלפנינו פתוחה מראשה סתומה ליכא הוכחה לחלק לדידיה בין ראש הדף לאמצע הדף: הנה בזה יפה כיון וכבר קדמוהו רבנן קדמאי בכלל זה הגאון בתשו' מנחם עזרי' סי' כ"ו בד"ה הטעם השני וכו' והשלישי וכו' כי דברי הרמב"ם מיוסדים על פי הירושלמי ספ"ק דמגילה כפי גירסת ספרים מדפוס הנמצאים אצלינו כי היא היתה גירסת הרמב"ם לפי דעתו וכו' ועוד שם בד"ה נקטינן דדברי הרמב"ם עיקר וכו' יעו"ש דף נ"ח ע"א וע"ב וריש דף נ"ט וכ"כ בפשיטות המפרש בירושלמי שם בשירי קרבן דרשב"ם ורא"ש פליגי בגירסא זו בירושלמי ולא ראה תי' הרמ"ע הנ"ל ד' הביא פרו"מ מ"ש הב"ח יו"ד סי' ע"ה דהרא"ש והטור ס"ל סימני פתוחה וסתומה אפרשת שלפניה קאי ולא על שאחריה כדס"ל להרמב"ם ומייתי מעלתו סמך וראיה לזה מדברי תוס' מנחות דף ל"א ע"ב ועושה פרשיותיה סתומות וז"ל קצת קשה דנקט לשון רבים סי' גם בזה יפה כיון בפי' כוונת התוס' עפ"י הב"ח הנ"ל וכבר קדמוהו רבנן קמאי בזה בתשו' מהרש"ל סי' ל"ז בארוכה והוא המובחר מן הג' פירושים בכוונת התוס' שכ' שם וכן בתשו' הרמ"ע הנ"ל דף נ"ט ע"א בד"ה רק אין דבר כו' כתב כן ראיה זו דלא כהרמב"ם. ושוב דחה לי' משום דתוס' רק בלשון שמא תירצו כן וגם הקושיא רק בלשון קצת קשה כתבו וכו' יעו"ש ובתשובת הרמ"א סי' כ"ה מזה. ומה שתמה מעלתו על הב"ח בזה אי ס"ל להרא"ש והטור דהסימן סתומה ופתוחה אפרשה שלפני' קאי איך א"כ כתבו דיעשה שלשה פרשיות ראשונות פתוחות והא אחר והיה כי יביאך כו' קודם פ' ויהי בשלח פרעה וכו' סתומה היא וה"ל והיה כי יביאך סתומה והצריך עיון ודחק ליישב דבס"ת של הרא"ש היה כתוב קודם ויהי בשלח פתוחה היינו שהתחיל ויהי' בשלח באמצע שיטה דזה להרא"ש פתוחה הוי עכ"ד מעלתו: הן אמת קושייתו תמוה מאד אבל עדיפא ה"ל לתמוה בזה מפ' שמע דמפורש בגמ' שהם סתומה ובפירש"י במנחות ריש דף ל"ב ותוס' דף ל"א הנ"ל ואי קאי סי' אשלפניו, א"כ איך כתבו הרא"ש והטור בא"ח סי' ל"ב יעשה כל ג' פרשיות פתוחות והרי שמע סתומה היא והרי הקשה מרן הגאון רשכבה"ג בס' ביאור מרדכי על הלק"ט ריש דף וי"ו בסוף פירוש הא' דמייתי מתשובה מהרש"ל בכוונת תוס' דמנחות הנ"ל והניח בקושי' ע"ש וכי ידחוק מעלתו גם בזה לומר בס"ת של הרא"ש והטור לא היה כתוב סתומה אחר ובשעריך דפ' שמע הרי מפורש בש"ס