יהודה יעלה אורח חיים יז

בקרא [דברים יו"ד] לשרתו ולברך בשמו אפשר דכ"כ דמקדש אתקש דבשמו אפשר שמו המיוחד כמו ושמו שמי המיוחד וכו' עכ"ל נעלם ממנו דברש"י ערובין ח"י הנ"ל שכ"כ בהדי' כנ"ל וצ"ע] נקטינן מיהת מההוא דערובין דלכל אדם רשות להשתמש בשם שתי אותיות לברך את חבירו וע"כ ליכא איסור דאורייתא להוציא אזכרת ש"ש על ב"ו אלא שם בן ד' דאפי' לשבח לפניו ית' אין העולם כדאי בו כנ"ל ולכהנים אפי' לברך לישראל בו מצותן בכך הוא אבל שאר השמות אפילו בן שתי אותיות הנ"ל שאינו נמחק מותר לברך בו לחבירו וא"כ הדק"ל מאי הפרו תורתך איכא בדבר וצ"ל תקנת עזרא וב"ד היה לשאול שלום חבירו בשם ר"ל בשם העצם בן ד' אותיות וכדמייתי קראי דגדעון ובועז ומלאך דזה אסור להזכירו מיהת על ב"ו ואפשר דגם בכנוי ר"ל בקריאתו נמי אסור ושפיר קרי ליה הפרו תורתך והיינו כנ"ל כיון דהיה אפשר לשאול בשאר שמות שאינם נמחקים שאין איסור בדבר כלל כמ"ש כל הנשמה וכו' ומ"מ התירו ושום עת לעשות לד' וכו': אמנם הא גופא קשי' כיון דאפשר לשאול בשם אחר בהיתר גמור מאי חזי עזרא וב"ד עת לעשות לד' שתקנו לשאול בשם העצם ב"ה נהי דמכללא דר"ל דקאמר כ"מ שאתה מוצא עשה ול"ת אפשר לקיים שניהם אין עשה דוחה לל"ת לא קשי' משום די"ל אין למידין מן הכללות וכו' ועוד אינו ל"ת ממש אלא אזהרת עשה הוא את ד"א תירא כדמסיק ריש תמורה דמה"ט לא לקי אבל מ"מ קשי' למה הפרו תורתך להזכיר שם העצם וצ"ע בשלמא על גדעון ובועז ומלאך לא קשי' הא שהזכירו שם העצם על בשר ודם די"ל לפי שהיו ת"ח וש"ש שגור בפיהם והא גופא הוא מכבוד התורה כמ"ש הרמב"ם הנ"ל שיהא רוח הבריות נוחה מהן ועשה דכבוד תורה עדיף לדחות ל"ת אפי' באפשר לקיים שניהם (ובזה ניחא לתרץ תמי' הגאון בטורי אבן מס' מגילה דף כ"ח אההי' דשבועות דף ל"ב ע"ב דאותבינהו לכולהו משום עשה דכבוד תורה עדיף והקשה הנ"ל כיון דקיי"ל ת"ח שמחל על כבודו כבודו מחול א"כ אפשר לקיים שניהם שימחול הת"ח על כבודו וכה"ג אין עשה דוחה לל"ת כדאיתא בכתובות דף מ"ם אלו אמרה לא בעינא וכו' ע"ש ולפמ"ש לק"מ עשה כבוד תורה דחמיר טכי מת"ת דיחיד ודינו כת' דרבים כדמסיק הש"ס ריש מגילה עדיף מה"ט לדחות עשה אחרת או ל"ת אפילו באפשר לקיים שניהם) ועכ"פ איסור זה דהזכרת ד' על בשר ודם דמאת ד"א תירא נפ"ל רק שלא להוציא ש"ש לבטלה ממש בחנם על לא דבר אבל בברכה שא"צ דעת תוס' ורא"ש הוא שאינו אסור מדאורייתא רק מדרבנן והרי בעירובין דף י"ח הנ"ל השוה רש"י וכ"מ בגמ' שם בין לשבח לפני ד' ית' ובין לברך איש את חבירו א"כ כל שאינו מזכיר את השם בלבד לבטלה ממש אלא לברך לחבירו ולשאול בשלומו נמי רק איסור דרבנן הוא פשיטא דמשום כבוד תורה הותר להם לשואלים הנ"ל להזכיר לשם העצם נמי על ב"ו אבל על עזרא וב"ד שתקנו כן לכל אדם קשה מאי עת לעשות לד' כיון דאפשר הוא לשאול בא' משאר שמות הקדש שאינם שם העצם המיוחד לכהנים בהיתר גמור כנ"ל וצ"ע: ונ"ל דקשה עוד מ"ש דלא תני לתקנה זו דעזרא בס"פ מרובה בהדי אינך תקנות אלא סמכי' התנא להתם בס"פ הרואה ה דתנא עוד תקנת' שהתקינו לומר מן העולם ועד העולם מפני המינים וע"כ צ"ל דה"ט דתקנה זו נמי דומיא דאידך תקנתא מפני המינים ר"ל אותן הכופרים בתה"מ לכן התקינו להזכיר ש"ש אפילו שם העצם על בשר, ודם כדי לאמת ולחזק עי"ז אמונת תח"ה כמ"ש בפ' בראשית וייצר ד"א את האדם הזכיר שם מלא לפי שכתיב ויי"צר בשני יודי"ן א' יצירה לתח"ה והיינו עת לעשות לד' לכן הפרו תורתך ואפשר גם בגדעון ובועז וכו' מה"ט עשו כן ולכן עכשיו שבטלו תרעומת המינים הכופרים בהח"ה אוקמי' אדינ' דאסור לשאול בשם לכן השמיטו הרמב"ם שפיר כנ"ל וממילא מובן דהא קא משמע לן ר' מתיא בן חרש במסכת אבות גם אחר שבטל תקנת עזרא ואסור לשאול ולהזכיר שם העצם על ב"ו מ"מ הוי מקדים בשלום כל אדם בשאר כל לשון או אפי' בשאר שמות הקדש כנ"ל. ולכאורה מוכח ממתני' דברכות הנ"ל כדעת הרמב"ם דאפילו ברכה שא"צ אסור מדאו' מדקרי להו הפרו תורתיך להזכיר ש"ש לברך בו את חבירו עכ"פ בשם העצם כנ"ל וקשי' על תוס' והרא"ש וצ"ל דס"ל לחלק דוקא להזכיר על בשר ודם ה"ל איסור דאורייתא אבל ברכה שא"צ לשבח להקב"ה עדיף ומותר מה"ת וע"כ פליגי על פירש"י דערובין י"ח הנ"ל שהשוה ברכה לאדם עם ברכה לגבורה וס"ל קרא כדכתיב כל הנשמה תהלל וכו' דוקא לשבח לפניו ית' ולא לברך את חבירו אמנם לפמ"ש בהיתר שאר שמות שאינם נמחקים לכ"ע שוים ברכה לאדם בהם עם ברכה לגבוה כמשמעות לשון הגמ' העולם כדאי להשתמש וכפירש"י רק בשם העצם פליגי תוספות ורמב"ם בברכה לגבוה אבל ברכה לאדם לכ"ע אסור מדאו'. ולפי"ז צ"ל הא דר"א בערובין. משחרב בהמ"ק דיו לעולם להשתמש בשתי אותיות ר"ל אפי' לשבח לפני ד' קמ"ל וכדמייתי קרא כל הנשמה תהלל וכו' דאילו לברך את חבירו בשם העצם גם קודם חורבן בהמ"ק היה אסור מדאו' נמי לכ"ע גם לשיטת תוס' הנ"ל מדקרי ליה הפרו תורתיך והיינו מדייחדו הכ' לכהנים ושמו את שמי המיוחד וכו' אבל לישראל הוא בכלל אזהרת עשה את ד"א תירא אלא דצע"ק לפ"ז מ"ש דנקט ריש תמורה מהאי קרא מקלל את חבירו בשם ות"ל אפי' מברך לחבירו בשם נמי וצ"ל מברך דוקא בשם העצם אסור מדאו' אבל מקלל בשם אפי' בכינוים נמי אסור מיהת נקטי' דתקנת עזרא וב"ד הי' בשם העצם ומטעם הנ"ל מפני המינים ושפיר חזי הרמב"ם שהשמיטו כנ"ל: עוד נ"ל דתוס' בסוטה דף יוד ע"א כתבו דשם שלום אין נמחק א"כ לדעתם ודאי שם שלום נמי בכלל אזהרה את ד"א תירא שלא להוציא ש"ש לבטלה הוא אמנם בתשו' הרא"ש כלל ג' סימן ט"ו כתב בהדיא וז"ל ולא מצינו מי שאיסר למחוק שלום ובכל אגרת וכו' ע"ש וברמ"א יו"ד ססי' רע"ו ובש"ך ובנקודת הכסף שם מפלוגת' תוס' סוטה ות' הרא"ש בזה ולדידיה כיון דנמחק נ"ל שאינו בכלל אזהרת הכ' הנ"ל ומכ"ש דהרבה מבני אדם נקראים בשם שלום ופשיטא דשרי לשאול בשם שלום משום כבוד תורה או כבוד הבריות הנשאלים אע"ג דאפשר בלשון אחר א"כ צ"ל לדידיה נמי כיון דקרא כתיב ד' שלום ה"ל קדוש כמו אותיות כ"מ הנטפלים לשם מאחריו (או מלפניו) דמ"מ מדרבנן אסור למחקם עיין ט"ז יו"ד סימן רע"ו סק"ז אבל כיון שהוא שם ותיבה בפ"ע משא"כ אותיות הנטפלים אחריו שהם תיבה א' עם השם לכן לא גזרו בזה אסור מחיקה ומ"מ קדוש הוא כמו אותיות הנטפלים לפני ד' עיין ש"ך ס סימן רע"ו ס"ק ס"ג וראוי היה שלא להזכירו על בשר ודם ועיין ש"ך יו"ד סימן קמ"ח סק"ז וט"ז סק"ו בשם סמ"ק ובשם א"ח דשלום ושלמא דוקא שמו של הקב"ה אסור להזכיר על עכו"ם וש"ך רות על פירש"י וכוונתו בגיטין דף ס"א דפירש"י במתני' וז"ל להוציא שם שמים וגם הרמב"ם העתיקו בפ"י מעכו"ם א"כ ממילא מש משמע דבישראל משרא שרי ומצוה נמי איכא כיון דאפילו בעכו"ם שרי שלא ביום אידו ואפי' ביום אידו נמי במצאו בחוץ אמנם כל זה הוא מפני דרכי שלום אחר תקנת עזרא וב"ד שסמכו אקראי דבועז וגדעון וכו' ששאלו גם בשם העצם התקינו הם שיהיה חייב לשאול עכ"פ בשם שלום ע"ש הכ' בקש שלום ורדפהו וזה כבודו של הקב"ה ורצונו ית' לקיום העולם כנ"ל. וא"כ נ"ל תקנת עזרא וב"ד היה רק אם ישאל לשלום חבירו צריך לשאלו בשם שלום שמו של הקב"ה אבל מי שירצה למנוע ושלא לשאול כלל לשלום חבירו רשאי כדי שלא יצטרך להזכיר ש"ש על ב"ו ובא ר' מתיא בן חרש והוסיף תקנה הוי מקדים בשלום כל אדם לכתחילה לעשות כן למצוה וכיון שהעתיק הרמב"ם האי דר' מתיא בן חרש בהלכות דיעות תו ל"צ להעתיק כלל תקנת עזרא דיש בכלל וכו' וגם י"ל דהרמב"ם לטעמיה בפ"ג מהל' ק"ש פסק כתוספות סוטה הנ"ל דשלום אין נמחק א"כ י"ל עזרא תיקן לשאול בשם שלום להוראת שעה משום גדול השלום כמו בסוטה שנמחק השם מה"ט לכן השמיטו הרמב"ם וע' פ"ח א"ח סי' פ"ה ביאר בארוכה טעם השמטת הרמב"ם איסור הזכרת שם שלום בבה"כ והעלה דמפרש לברייתא דבית הפנימי אין שם שאלת שלום היינו דוקא בשמות המיוחדים דתנן בפ"ב דברכות ועוד התקינו שיהא אדם שואל בשלום חבירו בשם וכו' אבל שם שלום נמחק אינו שמו של הקב"ה ממש מדמזלזלינן כולי האי להתיר ליתן שלום לנכרי והוכיח הרמב"ם דנדחה האי מימרא דפ"ק דשבת אסור ליתן שלום בבה"כ ומשמע בפ"ח שם דגם האי מימרא דריש מגילה ופ' נגמר הדין אסור ליתן שלום לחבירו בלילה וכו' ופירש"י משום דשלום ש"ש הוא נדחה מהלכה מהני טעמי עש"ה וממילא א"ש השמטת הרמב"ם גם להא אע"ג שלא הרגיש בזה הפ"ח עש"ה. ולענ"ד אשכחן עוד טעמא ברייתא דבר קפרא ביבמות דף כ"ט לעולם ידבק אדם וכו' בהבאת שלום וכו' שנא' בקש שלום ורדפהו וכתיב רודף צדקה וחסד וכו' ופירש"י תשלום שכר גדול להבא' שלום וכו' משמע דעצה טובה קמ"ל ולא תקנה וחוב הוא לשאול בשם דוקא ועמ"ש בחי' סיים מס' נדרים בח"א בזה ע"פ סוגיא דברכות דף י"ד אסור ליתן שלום לחבירו קודם שיתפלל וכאלו עשאו במה ובמחבר א"ח סי' פ"ט בשם הר"י דוקא שלום שהוא שמו של הקב"ה אסור קודם תפלה וכו' ועי' בפ"ח סי' פ"ט שם הקשה ממשנה מס' תמיד איש הר הבית א"ל שלום עליך וכו' ותי' התם לא הוי משכים לפתחו א"נ כיון שלא הגיע זמן התפלה מותר עש"ה ויפה כיון שכן כתב הראב"ד בפירושו שם בשם רבותינו שהק' כן ותירוץ שני התירוצים (אבל פי' כדבריו שם משכים לפתחו וז"ל שעומד בפתח הבית וכל אדם שעובר לפני ביתו נותן לו שלום אז אסור אבל אם יפגע אדם את חבירו ברשות הרי יש לו ליתן וכו' ע"ש ולשון המחבר ס' פ"ט אסור להקדים לפתח חבירו וליתן לו שלום וכו') ועמ"ש בחי' כתובות כ"ד ע"ב מ"ש בזה: ושם בפי' הראב"ד על תמיד הקשה עוד וז"ל וגם הא דאמרי' שאסור ליתן שלום לחבירו חיישינן שמא שד הוא בפ"ק דמגילה שמא בעזרה לא היה לשום שד רשות לכנס ול"נ שמרחוק אסור ליתן שלום אבל כשמכיר שפיר דמי וכו' עכ"ל והוא פליאה דודאי בעזרה אין לחוש ואפי' בבית חול נמי במקום שב"א מצויים אפי' אין מכירו ומרחוק מותר ואפי' ברחוב העיר נמי כמ"ש תוס' ריש מגילה שם בהדיא ובפסקי תוס' שם במגילה פ"ק סי' ד' העתיקו אין ניתנים שלום לחבירו בלילה בשדה וכו' ע"ש ונ"ל כיון דהאידנא כבר החרימו אמוראי בתראי שלא יראו המזיקין בין הבריות אין לחוש שמא שד הוא ומותר ליתן שלום לכן השמיטוהו