יהודה יעלה אורח חיים טז

תשובה ח השם עבים רכובו יריק ברכתו וטובו. עלי ראש אהובי אדמ"ו הרב הגאון הגדול המפורסם קדוש ישראל ופארו והדרו צדיק יס"ע נ"י ע"ה פ"ה כש"ת מוה' פאליק סודיטץ נ"י אבד"ק סעטשין וכאל"ש: ע"ד אשר עמד מ"ו נ"י בחקירה ארוכה מארץ וקם בחצות לילה למה אנו מחשבים החצות לילה לקונן על החורבן כמו שהוא בינינו באשר הוא שם. והא זהו לפי המשמורת ברקיע וה"ל למחשב כמו שהוא בא"י וכמ"ש הרמב"ם ותוי"ט במנחות גבי הרחוקים מותרים מחצות היום דמחשבים החצות כפי שהוא בירושלים אתד"ק וביקש לחוות דעתי. לענ"ד ה"ט כיון דמקרא נפ"ל האי נ"מ בהני אשמורות להפיל תחנונים אז שנאמר קומי רוני בלילה לראש אשמורות כמ"ש בחי' הרשב"א ריש ברכות והרא"ש שם וקא יהיב ש"ס סימנא סוף ראשונה חמור נוער וכו' ע"כ בכ"מ באשר הוא שם נילה והני סימנים צווח הנביא קומי רוני בלילה לראש אשמורות שכל א' בזמן שיהיה לו הסימן במקומו ועוד משמע לי במעשה דר' יוסי ברכות דף ג' ע"א פ"א הייתי מהנך בדרך ונכנסתי לחורבה א' להתפלל משמע סתמא בעת הלוכו בדרך ביום ונכנס להתפלל מנחה ואמר שמעתי ב"ק אומרת אוי לבנים שבעונותיהם וכו' וא"ל אליהו ז"ל חייך וכו' שבכל יום ויום ג"פ אומרת כך וכו' הרי דגם ביום זוכר הקב"ה. את החורבן והגלות ג"פ בזה הלשון עצמו ששואג בג' משמורות דהלילה ' ומ"מ לא יהיב ש"ס סימנים אלא על ג' משמורות דהלילה לבד וקרא קפיד קומי רוני בלילה לפי שהגלות נמשל בכ"מ ללילה למ"ש והנה אימה חשיכה גדולה נופלת עליו שהראהו עול הגלות ושעבוד מלכיות וכתיב שומר מה מלילה א"כ בכ"מ שהוא לילה באשר הוא שם האדם ראוי לקונן על הגלות ואלו חושבים החצות לילה כפי שהוא בירושלים הרי כפי הקפת הגלגל במקומות הישוב ימצא ערב במקום א' ובקר במקום אחר כמבואר ברז"ה פ"ק דר"ה ובזמן חצות לילה בירושלים אז הוא בקר לשוכני מזרח ואין מקום לקונן ביום על הלילה שבירושלים והמקונן אמר בכה תבכה בלילה ע"ש שהקיל בכיה בלילה נשמע יותר למרחוק וע"כ בעינן לחשוב המשמורות בכ"מ באשר הוא שם כנ"ל. שוב עיינתי בס' חסד לאברהם עין הארץ מעין ג' נהר ח' העיר על החקירה זו על כמה ענינים וז"ל וכן עד"ז יקשה כי הלא המשמורות העליונים הם קבועים לערב ולבקר וא"כ הוא האיך יהי' ענייניהם כי פעמים רבים הוא לאלו יום ולאלו לילה. וכן עד"ז יקשה למנוחת שבת אשר אלו מהם שובתים ואלו מהם עושים מלאכה והאיך יהי' ענין זה וכו' עש"ה: ובס' שושן סודות להרמב"ן ורמ"ה אות קנ"ד ז"ל משמר הוא העולם הגלגל ככתוב ויהי באשמורת הבקר [שמות יז] והימים והלילות נחלקים למשמורות כדאיתא בגמרא ברכות ג' משמורות הוי הלילה וכללם ע"י הגלגלים משתנים וכו' עכ"ל ובס' פרשת דרכים דרך עצב דרוש כ"ג דף פ"ו ע"ד עמד ג"כ בחקירה זו ורש"י בתורה פ' בשלח ויהי באשמורת הבקר פי' וז"ל שלשה חלקי הלילה קרויין אשמורות ואותה שלפני הבקר קרוי אשמורת הבקר. ואומר אני לפי שהלילה חלוק למשמורות שיר של מלה"ש כת אחר כת לג' חלקים לכך קרוי אשמורת וכו' ע"ש ובאמת גם היום נחלק לג' משמורות כמו שהוכחתי מש"ס דברכות הנ"ל וכמ"ש ג"כ בס' שושן סודות כנ"ל אבל קרא דהתם מוכח דכתיב בתר הכי וישב היום לפנות בקר לאיתנו וכו' ופירש רש"י לפנות בקר לעת שהבקר פונה לבא. והא"ע פירש לפנות בקר קרוב מבקר ע"ש א"כ ע"כ באשמורת הבקר אשמורה דלילה אותה שלפני הבקר קאמר כנ"ל וקרא קומי רוני בלילה לראש אשמורות ולא אמר איפכא קומי רוני לראש אשמורות הלילה משמע קצת דשם אשמורת אינו ביום אלא בלילה וכ"כ ואשמורה בלילה בתהלים סי' צ' וכ"כ בכהנים ס"ג אם זכרתיך על יצועי באשמורת אהגה בך היינו בלילה על משכבי על יצועי דייקא שוב מצאתי גם הגאון הפלסוף האלקי בס' יערת דבש חלק שני דף ס"ג עמד על החקירה זו לענין לחונן ברצות לילה אימת לפי שינוי מקומות הישוב עש"ה ודפח"ח שוב מצאתי עוד בתב"ש בחי' בכור שור ריש ברכות וז"ל עוד כתב בס' לקוטי האור שם שאין חילוק בין מדינה למדינה לעולם רצות באמצע חשיכה שבמדינתו עכ"ל. וגם העיר הגאון שם. על הא דר"י נכנס לחורבה וכו' עש"ה והנאני. הכ"ד תלמידי אוה"נ ודוש"ת הק' יהודה אסאד. תשובה ט במתניתין ס"פ הרואה תנן והתקינו שיהא אדם שואל את שלום חבירו בשם שנא' והנה בועז וכו' עת לעשות לד' וכו' והוא מתקנת עזרא ובד"צ והרמב"ם השמיט תקנה זו בחבורו וצל"ע מה ראה על ככה ועוד בסנהדרין פ' נגמר הדין ובריש מסכת מגילה אמרי' אסור ליתן שלום לחבירו בלילה והוא שנוי' בלי שום חולק וש"ס פריך מינה והשמיטו ג"כ הרמב"ם והפוסקים והדבר תמוה וצע"ג ולא ראיתי מי הקדימני לעמוד באלו: תשובה ד' אתנו ליישב הדברים על מכונם. וראשון תחילה נבואה שערי דעה דבפ"ה מהל' דיעות ז"ל הר"מ ת"ח מקדים בשלום כל אדם כדי שיהי' רוחן נוחה הימנו ע"ש ולכאורה קשה הרי זו מתני' היא במס' אבות פ"ד ר' מתיא בן חרש אומר הוי מקדים בשלום כל אדם וכו' ולכ"ע אתני' ולא לת"ח בלבד ונ"ל כיון שאז"ל מאן דבעי למהוי חסידא יקיים מילי דאבות הרי לאו לכ"ע אתני' רק למאן דבעי למהוי חסידא וכבר אמרו בפרקי אבות ולא ע"ה חסיד ממילא רק על ת"ח קאמר שיקדים בשלום כ"א וא"ש דברי הרמב"ם אמנם כן הא גופא קשה כיון דתקנה קדומה הוא זו ע"י עזרא וב"ד ותקנה כוללת לכל אדם ר' מתיא בן חרש מאי אתיא לאשמעי' וגם איך אמרה רק לת"ח ומילי דחסידות בלבד וכי לגרוע מתקנת עזרא וב"ד אתי והא אין ב"ד יכול לבטל דברי ב"ד וכו' וצ"ע לכאורה: ונ"ל כיון דטעם תקנת עזרא היה משום עת לעשות לד' וכו' ופירש רש"י שם משום כבודן של הבריות היינו כבוד הנשאל א"כ התקנה הי' דוקא לשאול בשלום ישראל חבירו בן ברית וכלישנא דמתני' בפ' הרואה שיהיה אדם שואל שלום חבירו דייקא וגם הראי' לזה להתיר הזכרת ד' מפני כבוד הבריות הוא מגדעון ובועז ומלאך שהזכירו את ד' היינו נמי על בן ברית. אבל על נכרי לא תקנו משום כבוד הנשאלים לא הוי בהו עת לעשות לד' וממילא אפילו איסורא איכא דהפרו תורתיך קרי לי' מתני' להוציא הזכרת ש"ש על בשר ודם כמ"ש רש"י שם. וא"כ רבי מתיא בן חרש בא להוסיף על תקנת עזרא ואמר הוי מקדים בשלום כל אדם דייקא אפילו לנכרי בשוק וטעמא ע"כ משום כבוד השואל וכמ"ש הרמב"ם כדי שיהיה רוחן נוחה הימנו והיינו כבוד השואל ולכן דוקא בה"ח מקרי' נמי עת לעשות לד' והוא כבוד הת"ח משא"כ אחר אין רשאי להזכיר את ה' על נכרי מפני כבוד השואל כנ"ל ואע"ג דאיתא בסוף פרק הנזקין והעתיקו הרמב"ם בפ"י מעכו"ם ובש"ע יו"ד סי' קמ"ח אין כופלין שלום לגוי אבל שואלים בשלומם מפני ד"ש ע"ש הרי דהתירו לכל אדם ולא לת"ח בלבד התם מפני ד"ש היינו כבוד הכלל של כל ישראל וגם בזה מצוה לא אמרו אלא התירא אבל בת"ח מצוה וחסידות הוא לעשות כן משום כבוד וכמ"ש הרמב"ם וא"ש וכ"ז טעמא משום דשלום שמו של הקב"ה לא התירו להזכיר שם שלום אלא מפני עשה דכבוד תורה ר"ל אם השואל ת"ח אפילו הנשאל נכרי או מפני עשה דגדול כבוד הבריות ר"ל הנשאלים בני ברית ועיין פירוש רש"י במתניתין דברכות שם: אמנם צריך להבין כיון שמותר ורצון ד' הוא משום בקש שלום וכו' א"כ מאי הפרו תורתיך דקרינן לי' וכי בכ"מ דעשה דוחה לל"ת נקרא הפרו תורתיך הרי מצותו כך הוא ועי' מהרי"ק "ק שורש קל"ט בטעמא דדחי' עשה לל"ת אי גזה"כ הוא דנדחה או משום דבמקום עשה לא נאמרה ל"ת כלל. והנה ריש מס' תמורה ובמג"א סי' רט"ו מבואר דבלא ברכה מוציא ש"ש לבטלה לכ"ע אסור מדאו' ונפ"ל מאת ד"א תיר' וא"כ מתני' דברכות א"ש דעשה דכבוד הבריות דוחה רק לא תסור דרבנן וא"כ בשב ואית כדאיתא ברכות כ' לכן קרא לי' הפרו תורתיך משום אסמכתא דקרא דדברי קבלה בקש שלום וכו' אבל מתניתין דפ' אבות ק' מאי קמ"ל לת"ח דת"ל עשה דכבוד תורה דוחה לנ"ת. ונ"ל כיון דאפשר לשאול בלשון אחר בלא הזכרת ד' אפשר לקיים שניהם מקרי ובכה"ג אין עשה דוחה לל"ת בעלמא אבל עשה דכבוד תורה עדיף ודוחה אפי' בכה"ג והנה בערובין דף י"ח ע"ב אהא דאמר ר' ירמיה בן אליעזר מיום שחרב בהמ"ק דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות שנאמר כל הנשמה ההלל וכו' פירש רש"י מיום שחרב בהמ"ק ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש וכו' דיו לעולם וכו' בין לשבח לפניו ובין לברך איש את חבירו דכתיב כל הנשמה וכו' כלומר זה השם שכל הנשמה כולה ראוי להשתמש בו וכו' מכלל דשם בן ד' וכו' לכהנים בלבד דכתיב ולברך בשמו וכתיב ושמו את שמי המיוחד לי עכ"ל. ואריכות לשון רש"י וכפל טעמים נ"ל כוונתו כלפי מ"ש כל הנשמה תהלל וכו' היינו לשבח לפניו ית' משמע ועדיין לברך איש את חבירו מנ"ל שראוי להשתמש בו לכן סיים דהרי שם בן ד' יחדו הכ' לכהנים בלבד שמי המיוחד לי והתם לברך את ישראל קאמר ממילא שמעי' דשתי אותיות ראוי להשתמש בו כל הנשמה מלבד הכהנים לברך את חבירו נמי וקרא כל הנשמה תהלל וכו' לרבותא נקטה אפי' לשבח לפניו העולם אינו כדאי להשתמש אלא בשתים אותיות לבד ומשחרב בהמ"ק אפי' לכהנים נמי לא כנ"ל והקדים רש"י להביא פסוק המאוחר תחילה דכתיב [דברים י] ולברך בשמו וכתיב [במדבר ו] ושמו את שמי המיוחד לי. נ"ל כוונתו משום ולברך בשמו היינו דומיא דלשרת ר"ל לשבח ולהלל לפניו בשמו המיוחד לכהנים בלבד ניתן ואח"כ מייתי דגם לברך את חבירו מושמו את שמי וכו' על ב"י אלא דעדיין י"ל לכהנים מצוה ולישראל רשות לברך חבירו אפי' בשם בן ד' לכן כתי' קרא דד"ק כל הנשמה וכו' דאמרה דהע"ה גם בזמן המקדש אסור לישראל כנ"ל. ובספר פרי מגדים על א"ח בטו"ז אות ל"ה בסי' קכ"ח כתב וז"ל והנה