יהודה יעלה אורח חיים טו

ולאו דוקא אלא כיון שמאירה לנו באור היום אף שעננים מכסים אותה ואין גוף השמש נראה ראוי לברך בבקר עש"ה משמע דעתו כמג"א דאין להמתין על זריחתה דבבקר דוקא והרואה לאו דוקא. ולי העני נראה בהיפוך ממש דתיבת בבקר שלא הוזכר בגמ' יהיה דוקא ולשון הרואה דנקט ברייתא יהי' לאו דוקא אתמהה אלא ודאי כל היום זמנו ותרורה בדוקא בעינן ואם עננים מכסים אותה ימתינו מלברך עד סוף היום ויברכו בשם ומלכות אבל בלא ראייתה אין לברך בשם ומלכות. וראיה נ"ל מלשון הרמב"ם שכפל דבריו בלשון ראיה וז"ל הרואה את החמה ביום תקופת ניסן וכו' כשרואה אותה ביום ד' בבקר וכו' פתח בראי' וסיים בראי' והל"ל רק בקצרה כדרכו הטוב בלשון צח הל"ל ביום ד' בבקר מברך וע"כ שלא לטעות דגם בלא ראיי' השמש יברך על אור היום בבקר ולשון הרואה לאו דוקא וכדס"ל להפ"מ. לכן הוסיף שנית כשרואה אותה דוקא גוף השמש ביום ד' בבקר מברך וכו' ולא זולת ראיה וכן מוכח עוד מסיום דברי הרמב"ם וכן כשתחזור הלבנה וכו' וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה וכו' על כל אחד מאלו מברך וכו' הרי דייק וכתב בכל עת שיראה וכו' ובאלו ע"כ דוקא בעי' ראיה שהרי לבנה וכוכבים ומזלות שולטים בלילה ובין רואה אותם אין נהנה לאורם כלל וכמ"ש הגאון בפ"מ וכו' בעצמו על קידוש הלבבה. ה"נ בכל אלו לא שייך ה"ט שכתב על החמה הנ"ל וא"כ הרי ברייתא בחדא מחתא כללינהו בתיבה זו הרואה וכו' ופתח בחמה וכו' ע"כ כמו בכל אינך הרואה דוקא ע"כ גם בחמה דסמיך ליה ופתח ביה הרואה בדוקא הוא וגם הרמב"ם כללם בלשונו וכן כשתחזור הלבנה וכו' וכן בכל עת שיראה כו' וכן וכי דייקא כשרואה אותה מברך ולא זולת. ועוד מוכח כן דהא הערוך ערך חמה ובהגמיי' כתבו פי' אחר על הרואה חמה בתקופתה וכו' דכולהו בב"א קאמר בימי הגשמים בעת שהיו ג' ימים מעוננים ולא נראית בהן חמה וכוכבים בעת שיהראו לאחר ג' ימים צריך לברך עליהן וזולת זאת העת לא ומקורו מירושלמי הביאו הערוך בלשון פי' אחר. ולפי' זה הרי ודאי הרואה דוקא בעינן וכדדייק הערוך בהדי' בעת שיהראו וזולת זאת העת לא וא"כ נהי דפליגי ר"ה בירושלמי ואביי בגמרן בפי' הברייתא אי כל הני על כל א' מאלו בזמנו המיוחד מברך או על כולם בב"א קאמר דמברך אבל בפירוש הרואה דברייתא מנ"ל לאפושי פלוגתא וע"כ לכולהו פירושי הרואה דוקא הוא כנ"ל ובתשובת בית אפרים חא"ח סי' ז' ראיתי שכ' הגאון דלהך פירושא דהערוך וירושלמי גרס' חמה בתקפתה בלא וי"ו ואין בכלל פירושו סיבובה אלא ר"ל שהיא בתוקפה ב ביום וכמו דנקט אח"כ ר"ל לבנה בגבורתה עש"ה בדפח"ח א"כ בתקפתה פי' ביום ר"ל בזמן ממשלתה ה"נ לגמרן דפי' בתקופתה בתחילת המחזור תרתי משמע וכדדייק הרמב"ם והמחבר בלישני' הרואה את החמה ביום תקופת ניסן של תחילת המחזור וכו' ולשון ביום סתמא כל היום משמע כמו לפי' אחר דירושלמי והערוך הנ"ל לאחר ג' ימים הרואה חמה בתקפתה ביום הרביעי שלו מברך ודוקא רואה ה"נ לדידן כל היום זמנו ודוקא ברואה אותה ומה"ט נ"ל ברור שאין מברכין על יתר כוכבים ועזלות במסילותם וכסדרן שעמד עלי' בתשו' ב"א הנ"ל השואל ולענ"ד נראה לפי שחלקם הברייתא במקומותם ללשונותם חמה בתקופתה ונבנה בגבורתה ככבים במסילותם ומזלות כסדרן וכו' משינוי לשונות בכל א' מאלו למד הרמב"ם דבריו שחלוקים הם בזמן לענין הברכה חמה בתקופתה ביום הרביעי כולו זמנו לברכה אבל במחזור הלבנה או א' משאר חמשה כוכבי לכת לתחילת מזל טלה התנה הרמב"ם שלא יהיה נוטה לא לצפון ולא לדרום וכן בכל עת שיראה מזל טלה עולה מקצה המזרח זה נקרא בגבורתה ובמסילותם בלא נטיה לצדדים וכסדרן הוא וזה אין נמשך משך זמן יום שלם אלא שעה או שתים או פחות ובין ביום ובין בלילה זמנם לברכה, כמ"ש הרמב"ם בכל עת שיראה מזל טלה וכו' בכל עת דוקא שיראה וכו' דוקא במשך זמן מועט בלבד שרואה אותם כך בלא נטיה וזה אין נראה בגלוי אלא ע"י כלי מחזה המיוחדים לכן בין ביום ובין בלילה ובצמצום שעה א' שיארע כן אז מברך דראי' דוקא בעינן ואם במחזור הגדול נתכסה השמש כל היום בענן גם ברכת החמה אין מברך בשם ומלכות. דלא כמג"א ודלא כהפמ"א כנ"ל להלכה ולמעשה. שוב מצאתי בתשובת ב"א הנ"ל בסופו הביא תשו' מאהבה ח"ב שבשנת תקמ"ה שכתב הורא' הגאון בעל נודע ביהודא גם בשעה א' קודם חצות לברך בשם ומלכות: ונ"ל מעשה שהיה כן היה ובאמת זמנו לברכה כל היום וע' בויקרא רבה סדר אחרי פ' כ"ג איתא האי דירושלמי ועי' בפי' מ"כ שם ז גירסא במ"ר חמה בתקופתה בוי"ו לבנה בכדורה וכו' עש"ה. וראי' הגאון מהר"מ א"ש מהא דכי שמע קול תרנגולא אומר ברוך הנותן וכו' וכתבו התוס' דף ס' ע"ב דה"ה כי לא שמע דאין ברכה זו אלא להבחנה וכו' ה"נ לאו דוקא הרואה וכו' ע"ש ובמח"כ ז"א דהתם גופא הא דעת הרמב"ם וכ"פ המחבר בש"ע סי' מ"ו ס"ח דשמע דוקא בעינן ואם לא שמע אינו מברך. וגם תו' וסייעתם החולקים וכ"פ הרמ"א שם דמ"מ מברך גם אינהו ס"ל דשמע דוקא אלא דאתי למעוטי רק לן במדבר דליכא תרנגול לא לו ולא לאחרים ואפי' לדעת הפוסקים דגם במדבר מברך כמ"ש מג"א ס"ק י"ד. הרי כתב הרא"ש ס"פ הרואה סי' כ"ג שם וז"ל הלב נקרא שכוי בלשון המקרא דכתיב מי נתן לשכוי בינה והלב הוא המבין וע"י הבינה אדם מבחין בין יום ובין לילה ומפני שהתרנגול מבין ג"כ ובערביא קורין לתרנגול שכוי התקינו ברכה זו לאמרה בשמיעת קול התרנגול ומיהו אם לא שמע קול התרנגול יכול לברך ברכה זו שאינה אלא הודאה למקום שנתן לנו בינה והבנה וברא לנו כל צרכינו דאף אם יש אדם בבית אפל יבחין ביאת היום ע"י קול התרנגול עכ"ל הרא"ש הרי בהדיא טעמא תבא איכא התם דנוסח הברכה עיקרה הנותן לשכוי בינה להבחין בינה וכו' על לב האדם הוא דשכוי הוא הלב בלשון המקרא אלא משום דבערביא קורין לתרנגול נמי שכוי ויש לו ג"כ בינה זו לכן עדיף טפי לאמרו כי שמע קול התרנגולא וכי לא שמע מברך כן על בינת הלב. ועיין רש"י ותרגום באיוב ל"ח ולשון רש"י בגמ' דר"ה דף כ"ו והגאון מהר"י עמדין בסידור שלו פי' וז"ל לשכוי הוא התרנגול היודע בינה זו והוא מלשון משכי"ת לב"ב סכ"יות החמדה סוכ"ה ברוה"ק וכו' עכ"ל ועיין בויקרא רבח פ' כ"ה שוב מצאתי בל"ח תמה על הלבוש בזה ומי"ט כתב נ"ל דיכול לברך כן כל היום ולכל הפחות עד חצות וכ"כ בס' צ"ל ע"כ עיין בס' בגדי ישע א"ח רס"י רכ"ט: שוב ראיתי שדברי המג"א הנ"ל לקוחים מהלבוש שכ"כ בהדי' סי' רכ"ט וז"ל כשרואה אותה ביום ד' בבקר מברך וכו' שאז היא עומדת בנקודה שהיתה עומדת בתחלת התלותה ברקיע במעשה בראשית והיא בכמו ג' שעות על היום ההוא וכו' עש"ה. ומצאתי עוד טעמו ונימוקו עמו בספרי הלבוש סי' תכ"ח אחר שסידר היד שערים העלה כי מוליד התוהו היה "ב"ה"ר"ד ומוליד ראשון של הבריאה הי' וי"ד ר"ל יום וי"ו אחר עבור י"ב שעות מן הלילה ו"ב שעות מן היום וז"ל ועתה יש לשאול למה היה מוליד הראשון של הבריאה וי"ד שהרי הכתוב אומר שביום ד' נתלו. המאורות וארז"ל ודאי כן הוא שביום ד' ג' שעות על היום נתלו המאורות מפני שלעולם ג' שעות על היום החמה היא בעיצומה של זריחה וכבר ידענו שכל מעשה בראשית במילואם ובצביונם נבראו וא"כ החמה והלבנה נבראו ג"כ בעת מילואתם שהוא ג' שעות על היום ואז עמדו שניהם בחלון א' ושניהם שוים נבראו שנאמר המאורות הגדולים ומצינו שקיטרגה הלבנה ואמרה וכו' ומעטי את עצמך וע"י אותה נזיפה לא שמשה ולא נראה אורה עד שבא אדה"ר וקדשה וחזרה ובכך נולדה ששה שעות קודם לכן כמו שאמרנו דהיינו וי"ד חשוב מיום ד' ג' שעות על היום וכו' ור' יהושיע אומר בניסן נברא העולם וסבר שנתלו המאורות בתחלת ליל רביעי ואותו יום ד' היה כ"ג אדר ושמשו יחד ט' שעות ותרמ"ב חלקים ואח"כ קטרגה הלבנה וכו' עש"ה באורך הרי דלר"א דבתשרי נברא העולם דקיי"ל כוותיה לדידיה ג' שעות על היום ד' נתלו המאורות וה"ט לברך ברכת החמה בעת ההוא וכמ"ש בהדיא בסי' רכ"ט וצדקו א"כ דברי המג"א. אמנם עכ"ז לא הונח לי לענ"ד כי לפי"ז אין ראוי לברך עלי' בבקר קודם שעה ג' על היום וגם בשעה ג' לא עד רגע אחרונה של שעה ג' שאז היא בעיצומה ואז ברגע ההוא נבראה ונתלה החמה וכן משמעות לשון הלבוש הנ"ל. באמת והוא בכמו ג' שעות על היום ההוא וכו' בכמו ג' שעות דייקא ובמג"א לא משמע כן אלא אחר ג' שעות אין לברך אבל עד ג' שעות מברך כל משך הג' שעות וצ"ל כיון שא"א לצמצם הרגע אחרונה מברך כל משך ג' שעות וא"כ ה"נ לאחר ג' שעות וכ"מ לשון בכמו ג' שעות וכו' שכ' הלבוש ולפי טעם דהלבוש הנ"ל מבואר היטב פי' חמה בתקפתה בלא וי"ו ור"ל בעיצומה של זריחה והוא בכמו ג' שעות על היום וכעין פירש הגאון בית אפרים לפי פי' הערוך הנ"ל. עדיפא השתא לפרש כן לפי פירש הרמב"ם וסייעת' א"ש טפי וכוונו חז"ל להגביל זמן הברכה אימתי וכדברי הלבוש ומג"א הנ"ל חמה בתקופתה דייקא בג' שעות על היום והרמב"ם וש"ע שהשמיטו תיבת בתוקפתה נ"ל מדוקדק היטב עפי"ז דברייתא כר"א דבתשרי נברא העולם אתיא ולדידיה נתלו המאורות בעת מליאותם שהוא ג' שעות על היום אז מברך עליה חמה בתקפתה דייקא עיצומה של זריחה כנ"ל אבל הרמב"ם לטעמיה שפסק בניסן נברא העולם כר"י וכמ"ש בהדיא שהתקופה בתחלת ליל ד' וכו' שאז נתלו המאורות לדידיה לכן סיים ביום ד' בבוקר מברך וכל היום זמנו משמע ובבקר לזרוזי מצוה קאמר. וא"כ עכ"פ צ"ע על הלבוש והמג"א דהא קי"ל כר"י וכמ"ש הרמב"ם ועיין תוס' בר"ה דף ח' בד"ה ולתקופות וכו' ודף כ"ז ע"א בד"ה כמאן מצלינן ועיין בתשובת מעיל צדקה סי' כ"א העלה דעת מג"א בסי' נ"ה ע"כ הוא כר' יהושיע ולא כר"א עש"ה וצ"ע ומ"ש הגאון בסוף התשובה ההיא ראי' דקי"ל בניסן נברא העולם מדברי הרמב"ם רפ"י משמיטה שר"ה אחר שנולד אדם היה שני' ליצירה עיין שם היטב. וז"א דכוונתו משום יום א' בשנה חשוב שנה וכמו שהרגיש הגאון בעצמו שאין זה לפירוש הכ"מ שם ויותר ה"ל להביא מדברי הרמב"ם שהתקופה בתחילת ליל ד' שאז נתלו המאורות וכו' שזהו לר"י בניסן נברא העולם וכמ"ש תוספות בר"ה ח' הנ"ל וצל"ע ותל"מ בזה כעת. נאום הק' יהודא אסאד.