יהודה יעלה אורח חיים יד

דאיסורא בעלמא נינהו לית לן בה: אלא דמ"מ ראי' אחרונה דמייתי תוס' בע"ז כ"ב מש"ס דף ט"ו שם מדאסור למכור לישראל החשוד שימכור לנכרי אע"ג דליכא איסורא אלא מז מדרבנן והכי קיי"ל ראיה ברורה היא וצ"ל תוס' דחגיגה הנ"ל קאי להס"ד דרבה בע"ז דף ט"ו דזבין לישראל החשוד וכו' והרי הדר בי' ואף בדרבנן איכא לפני עור וכו' ודברי הפמ"ג הנ"ל תמוהים וצ"ע וכ"פ בהג"ה רמ"א א"ח סס"י קס"ג ובמג"א שם: וגם מה שהעיר פרו"מ עפ"י שני הדיעות ברמ"א יו"ד סי' קנ"א אם גם זולת זה הנותן היה יכול לעבור ליכא לפני עור וכו' ועפ"י שיטת הרשב"א ביבמות דאיסור דרבנן מותר לספות לרען בידים הענה מעלתו דה"נ באיסור דרבנן לכ"ע ליכא לפני עור וכו' אפי' מדרבנן אא"כ בתרי עברי דנהרא דה"ל תרי דרבנן חילוק נכון הוא וש"י משיב דברים נכוחים אבל מעלתו חשש בזה לתרץ הרגש הש"ך על סתירת הרא"ש: לענ"ד ז"א כיון דהרא"ש בע"ז דף ז' שם נקט בקושי' וגם בתירוצו דהל"ל להושיט נבילה לישראל לישראל גם כשסיים אסור ליתן למומר דבר איסור סתמא אנבילה וחזיר איסורו דאו' קאמר וכלשון התוס' שם וגם הרי הרגיש הש"ך ג"כ על סתירת הרי"ו בזה ובנתיב י"ז ריש חלק ו' בהדיא על אמה"ח כתב דאם יכול ליטלו בלא הישראל מותר ליתנו לו וכדברי הרא"ש בע"ז והרי"ו הוא תלמידו של הרא"ש ושפיר חזי הש"ך להקשות על הרא"ש ועל הרי"ו תלמידו. וגם אפילו אה"ל כן כמ"ש מעלתו לתרץ על הרא"ש מ"מ אי אפשר להשוות המחלוקות דע"כ גם בתרווייהו פליגי תוס' אהדדי בע"ז דף ז' ע"ב ודף י"ד ע"ב בד"ה מקום וכו' ובחגיגה דף י"ג ע"א בד"ה אין מוסרין וכו' נקטו להתירא גם באיסור דאו' ליכא לפני עור וכו' אפילו מדרבנן היכא דיכול בעצמו ג"כ לעבור בהיפך ממ"ש תוס' ריש שבת אבל לחילוק הש"ך לא פליגי כלל תוס' ורא"ש והרי"ו אהדדי ובאמת לולא דברי הש"ך נ"ל לתרץ סתירת התוס' ורא"ש ורי"ו בפשוט דדוקא גבי שבת דאיסור סקילה החמירו על לפני עור וכו' ואפילו ביכול לעבור גם בלא זולתו משא"כ בכל איסורים ועיין במס' עירובין דף פ"ו ע"ב תוס' בד"ה אבל שבת וכו' ובסוכה י"ו ע"ב דאפילו מידי דרבנן חשיב איסורי' מה"ט ועי' בית מאיר בא"ה סוף סי' ה' אלא דמ"מ קשיא לי דברי הר"ן אהדדי בפ"ק דע"ז דף ז' גבי אמה"ח לב"נ כתב הר"ן וז"ל דיקא נמי דקתני לא יושיט בלשון הושטה משמע שהוא אינו יכול לנוטלו. ומיהו משמע דה"מ לענין איסורא דאו' אבל מ"מ מדרבנן מיהא אסור שהרי מחויב להפרישו מאיסור הוא והאיך יסייע ידי עוברי עבירה עכ"ל ובספ"ק דע"ז הביא דברי הרמב"ן דהא דאסור לעשות שותפות עם עכו"ם לאו איסורא ממש קאמר דהא לא מיתסר אפילו מדרבנן דמשום לפני עור ליכא אלא במה שאי אפשר לו לעשות אלא ע"י ישראל כגון מושיט כוס יין לנזיר בדקאי בתרי עברי דנהרא וכו' עכ"ל וצ"ע וגם חילוקו של ש"ך ליתא בזה ויותר תימא לי על המג"א סי' שמ"ז שגם הוא מחלק כדברי הש"ך וציין על הש"ך הנ"ל וגם ציין על הר"ן בשני המקומות הנ"ל שמסכימים לזה ובאמת הם סותרים זא"ז וצע"ג: עכ"פ חילוקו דפרו"מ להלכה נכון הוא דתרתי דרבנן לא אמרי' בי' אבל יפה דחה ג"כ מעלתו בעצמו היתר זה דבכה"ג מלבד דלא קיי"ל כרשב"א לספויי לקטן איסור דרבנן גם כיון שקבלנו עלינו כבר איסור דאו' הוא מצד נדר וכ"ש כה"ג שנמשך האיסור מהאבות על הבנים לדעת הרבה פוסקים לא מהני התרה כלל וכן דבר שקבלו עליהם כל ישראל אין לו שום התרה אבל מה נעשה אם לא אכשור דרא לשמוע בקול מורה אין עולה על ראשם מורא עד ישקיף ד' וירא וממרום רוח טהרה עלינו יערה בב"א: ועיין בס' תשובה מאהבה חא"ח סי' קנ"ז ובתשובתי לקמן סי' ועי' חי' רמב"ן יבמות **((הג"ה מבן המחבר) הרמב"ן כ' שם לפ"ע הי' רק בלאו השוה בכל כו' וצל"ע מתו' בב"מ י' גרושה לכהן איכא לפ"ע כו' הא לאו שא"ש בכל הו' ולי נ"ל דסברת רמב"ן הו' כסברת אמונת שמואל סי' י"ד דכל שמותר לדידי' ליכא לפ"ע ועי' במחזיק ברכה בי"ד סי' ס"ב ובעין זוכר אות למ"ד ותשו' בית יהודה סי' י"ז וגינת וורדים כלל מ"ג:)** ר"פ יש מותרות וביאור כוונתם. בתשו' חתם סופר חלק חו"מ שי' ר"ב בפשיטו' ועי' תוס' ב"מ י' ע"ב: וע"ד הדפסת הש"ס בלשון העמים הנה בהדי' איתא בחגיגה י"ג ע"א אמר רב אמי אין מוסרין ד"ת לנכרי שנא' לא עשה כן לכל גוי והקשה תוס' ות"ל משום לפני עור כיון דנכרי העוסק בתורה ח"מ ותי' דמיירי היכא דאפשר לו ללמוד בלא"ה מנכרי אחר. וע' תוס' סוטה דף כ"א ע"ב ד"ה בן עזאי וכו': מבואר דלפמ"ש תוס' והרא"ש ריש שבת דמ"מ גם בכה"ג אסור מדרבנן ליתא לתירוצם וגם בהדפסת ספרי ש"ס ה"ל כתרי עברי דנהרא ממש דזולת הישראל המעתיקו אין יכולין בעצמם הנכרים לעשות כן ואיכא גם לפני עור דאו'. אמנם הגאון בס' טורי אבן תי' קושית תוס' הנ"ל יפה כיון דילפינן לה מתורה צוה לנו מורשה וגוי העוסק בתורה מיגזל גזלה. ומה"ט לא חשבה בהדי' ז' מצות דבכלל גזל היא והרי בממונא אי יהיב ליה מדעתו ליכא ביה משום גזל וה"נ ישראל שמוסר לו ד"ת ומלמדה ברצונו תו ליכא משום גזל כיון שאין מחסרו דבר רשות א' מהשותפין כל ישראל סגי יעו"ש ודפח"ח. ועיין תשו' יד אליה סי' מ"ח בסוף הרשה כקושי' טורי אבן מתשובת ר"ג לנכרי במרחץ וכו' ותוס' שם [ועי' אהבה עולם למהר"ש אלגאזי דף כ"ז ע"ג תי' קושי' תוס' חגיגה הנ"ל כתי' הט"א ודחאו. אבל יפה תרצו רט"א ועי' תשו' אתם סופר סי' י"ט ובחידושיו שם כתב מעצמו חילוק הש"ך והמג"א הנ"ל ותירץ על תוס' בשבת דף ג' ע"א הקושיא מע"ז דף ז' בזה כמ"ש נתרץ קושיא זו דטורי אבן הנ"ל ועי' תשו' בית אפרים חא"ח סס"י ל"ו] ולפי"ז כבר יצאנו מידי איסור לפני עור בהדפסת ספרי הש"ס לפני האומות מכל וכל אבל למ"ד מאורסה דינו כנערה מאורסה דבסקילה העלה הגאון הט"א שם דגם ברשות לא מהני והדק"ל האיך לפני עור וכו' דאו' ולכ"ע נמי קשיא הרי איכא איסורא מדר' אמי בחגיגה י"ג מלא עשה כן לכל גוי וכו' גם זולת אי' לפני עור וכו' ומאז מרגלא בפומי כי אותן המורים חדשים הדורשים בלשון אשכנז המה התחילו בקלקלה להדפיס הדרשה ומאמרי חז"ל בתוכם ועתה מי ימחה בידם ואל מי ישמעו ומי יפר מחשבותם ועי' בס' סדר משנה פ"ב מיסהת"ו בארוכה ד' צבאות יגן עלינו יעזרינו על דבר כבוד שמו ותוה"ק יטה לבב עמו ישראל אליו לעבדו שכם א' בב"א. הכ"ד ידידו ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. לע"ד הא דאסור ללמוד תורה לעכו"ם היינו רק תורה שבע"פ שאינה בכתב רק נמסרה לישראל בע"פ מפה לאוזן אבל תורה שבכתב בודאי נמסרה לכל כדמצינו במדרש ובגמרא שקב"ה גילה את התורה לכל אומה ולשון ועיין תוס' בסוטה דל"ה וגמרא סנהדרין דנ"ט בזה אין איסור ללמוד לעכו"ם. וע' בט"ז א"ח סי' מ"ו בברכת אקב"ו לעסוק בד"ת דעוסק הוא בטורח ויגיעה ובפלפול במשא ומתן בהלכות התורה. ומה"ט אר"י בסנהדרין נ"ט גוי העוסק דייקא בתורה ח"מ ולא אמר לשון לימוד דלימוד שייך על תורה שבכתב ועסק הוה על תורה שבע"פ שוב מצאתי חילוקי כנ"ל בספר המצרף סי' צ"ז ע"ש שהאריך מאד בזה. תשובה ה להשר הגדול בישראל צדיק יסוד עולם כש"ת מוהר"ץ לעהרין נ"י באמסטרדאם. שילת לעיני כל ישראל יאירו פתח דברינו בלי לב עקוב אחינו בני אבינו אברהם יצחק ויעקב הנאהבים והנעימים אוהבי האמת והשלום אשר בכל מדינה ומדינה עיר ועיר יושבי חוצה לארץ צבי הנודעים אצלינו בשמם אשכנז וצרפת האללאנד ופרייסען השולחים ברכתם למקום גבוה ומקודש מכל הארצות ה"ה רישי כלה ורישי גלוותא רישי מתיבתא רבנים וגאונים פרנסים ומנהיגים גזברים ואמרכלים על תרומת הקדש ד' עליהם יחי' וכצנה רצון יעטרם אמן וכן יהי רצון: למען ציון לא נחשה ולא נשחוט בזעקה. מי לה' אליהם מגישי מנחה בצדקה למען הקול קול יעקב שועת בת עמינו מארץ מרחקים נאחזים בסבך בוקה ומבוקה ומבולקה הם בני ציון היקרים שוכנים באה"ק בערי יהודא ובחוצות ירושלים עוסקים בתורה ובמצות מתוך צער ועוני דוחקא דכלה בתר דוחקא דציבורא שומרים לבוקר אור שמש צדקה משלוח מנות להם נתונים נתונים המה מאחיהם שבגולה. חלף עבודתם תמה בערי הקדש עיר ה' שמה בשליחותייהו דקמאי וקמאי דקמאי ובתראי בתרייהו גרירן ליתן לכסף מוצא להחיות עם רב תמיד לא יחשו מלקיים כל דבר כזאת מלפנים בישראל להרים תרומה להיושבים לפני ה' המחזיקים בעץ חיים בארץ החיים ד' עליהם יחי'. ובריך רהמנא מהקים מלכין דשדר לן רב חינא וחיסדא דומה למלאך ד' צבאות הוא נשיא הארץ עטרת תפארת בני עמינו נגיד ומצוה מקודש מקודש החסיד ורב בתוי"ר המפורסם כבוד שמו מוה' צבי הירשל לעהרן הי"ו בעוב"י אמשטרדם ואחוזה מרעהו שלש ריעים אהובים כסא ושנרן של ארבעה רגלים בל ימוט לעולמים כי מאז נודע לנו למשגב מהותם וטבעם להטיב ולהשפיע שפע רצון טוב בעין טוב. כאשר שמענו ונדעם מפי רבותינו הקדושים אשר בארץ החיים המה קדש ישראל לה' אשר שלחו מהם מכתב פתוחי חותם קודש לה' מצדקת פזרונם ומן השמים הסכימו למעשיו מקובלים מאז ומלפנים בלי משוא פנים. וככרם אז כרם יפה ביתר שאם ויתר עז גם עתה וגם לעתיד מבקשים אנחנו את פני הרב הצדיק יסוד עולם מוה' צבי הירש לעהרין נ"י להיות רועה נאמן לשה נדחה צאן קדשים כאשר עד הנה באמונה הוא עושה כל מעשיהו רד עם אל ועם קדושים נאמן יהי חן ה' עמו ויעל: