יהודה יעלה אורח חיים קמ

תלך רכיל דכתיב וישלח משה לקרא לדו"א ויאמרו לא נעלה למימרא דאהדר שליחא וכו' עכ"ל.. ובגמרן מ"ק די"ו הכי איתא ומנ"ל דאי מתפקר בשליח' דבי דינא ואתי ואמר לא מתחזי כלשנא בישא דכתיב העיני האנשים ההם תנקר עכ"ל. דקדקו בגמרן מתפקר בשליח דב"ד מייתי הראיה מסיפא כנ"ל. ושאלתות דייקא משתעי כלפי בי דינא לכן מייתי מרישא דקראי שהתריזו כלפי משה אבל קשה על השאלתות קושית הגאון ודו"ק: שוב ראיתי בפי' הר"ן במ"ק די"ו שכ' וז"ל דמתפקר שהעיז פניו וחירף הב"ד ואתי שליח ואמר לב"ד דכתיב העיני האנשים ההם ואמשה קאמר אלא שכינה הכתו' וכתיב ויחר למשה משמע דאמרו לי' עכ"ל. הנה פ' בהדיא דלא כרש"י שפירש שחירף השליח ב"ד ושליח אמר חרפוני אלא שחירף הב"ד לכן הכרח לפרש אח"כ ראי' הגמ' מסיפא העיני האנשים ההם אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב כנ"ל לכן נראה עדיפא לתרץ קושית הגאון ני' דבגמרן איתא דלא מתחזי כלשנא בישא והשאלתות כתב לית ביה משום לא תלך רכיל ותמוה אמנם מבואר לפמ"ש הרמב"ם פ"ו מהל' דעות החילוק שבין רכילות ללה"ר דלה"ר מספר בגנות חבירו אף שאין נוגע לאותו שהוא מספרו לו והוא יותר חמור מרכילות שהיא נוגע לאותו איש שמספר לו אבל אינו גנות חבירו ע"ש בכ"מ א"כ י"ל הא דהגמ"יי פ"ו מדיעות שם שהביא מג"א מותר לומר לה"ר על בעלי מחלוקות מ"ט ואני אבוא אחריך ומלאתי דבריך התם לה"ר הוא בגנות חבירו ה' ולא נוגע בכבוד דוד כלל וכ"ש דרכילות מותר לומר עליהם דקיל אבל דוקא חדא לריעותא אבל תרתי לריעותא רכילות שהוא לה"ר ג"כ גנות חבירו מנ"ל וא"כ או"א דא"ח תמה גירסת השאלתות לית ביה משום לא תלך רכיל וגירסת גמרן משום לישנא בישא ולפי פי' הר"ן והשאלתות הרי אתפקרו דתן ואבירם בב"ד והשליח סיפר למשה רכילות ולה"ר וע"כ מוכח דשליח ב"ד שאני דמותר לו מה שאסור לומר על בעלי מחלוקת אבל פי' הר"ן הנ"ל תמוה במ"ש העיני האנשים ההם אמשה קאמר אלא שכינה הכתוב ומשמעו דר"ל האנשים ההם לנקר עיני משה אלא שכינה הכתוב ונקט לשון האנשים ההם על אחרים רבים וזה א"א דהא פירש הר"ן עצמו בנדרים דף זיי"ן ע"ב דליכא למימר שנסתמו ומדכתיב העיני האנשי' ההם תנקר וכו' הרי דעל עצמם אמרו ול"ל אפי' אי כלפי משה אמרו כן מ"מ מדכינה הכתוב. על עצמם מוכח שלא היו סומים דהא באמת לא כינה הכתוב על עצמם אדרבה כינה הכתוב על אחרים וכמ"ש רש"י כאדם התולה קללתו בחבירו כנ"ל וגם, אם לנקר עיני משה אמרו אין מובן לדברים כלל העיני וכ' תנקר לא נעלה. וצ"ל כוונת הר"ן על תיבת תנקר שהשמיטו בדבריו להביאו כלפי משה אמרו אם משה ינקר עיניהם מ"מ לא יעלו וצ"ל שגם זה מקרי העיז פניו וחירף הב"ד אבל א"כ מאי זה שכינה הכתוב הרי אין שום כינוי בכתוב וצ"ל שהם אמרו ינקר בלשון נסתר כלפי משה והכתוב כינה בלשון נוכח תנקר כלפי שלוחו של משה ומלבד שזה אינו כינוי כלל כיון דשלוחו של אדם כמותו ינקר ותנקר חדא הוא וכפי' רש"י בחומש אפילו אתה שולח לנקר את עינינו אם לא נעלה אליך לא נעלה עכ"ל. ועוד מדמסיים הר"ן וכתיב ויחר למשה מאד משמע כפירש ראשון הנ"ל שהיא חירוף גדול וראוי לחרון אף וגם הרי השמיט הר"ן תיבת תנקר כנ"ל וע"כ כוונתו כפי' ראשון א"כ צ"ע: ומ"ש הר"ן וכתי' ויחר למשה משמע דאמרו לי' ולא סגי לי' בפי' רש"י דאי לא דשליחא לא אמר למשה משה לא הוי ידע משום דקשיא לי' דלמא משה בנבואה ידע תשובתם לשליח לכן סיים וכת' ויחר למשה ור"ל וסתמא דבר שמביאו לידי כעס וחרון לא גילה לו הקב"ה בנבואה אע"כ דאמרו לי' תשובתם כנ"ל: ואקצר נאם ידי"נ ואוה"נ השש בשעשועיו המחוי קידה: הק' יהודא אסאד: תשובה ריד לכבוד אהובי ידי"נ מחמדי. גאון עוזינו רוח אפינו. ה"ה הרב הגאון הגדול המובהק. שר התורה. מנורה הטהורה. ציס"ע. כקש"ת מו"ה מאיר א"ש נ' אב"ד ור"מ בעוב"י אונגוואהר: אמרותיו הנעימים. קבלתי בשמחה ובאהבים וכעולות מחים עלי עריבים. וערבו לחכי וחביבים. ובפרט שמחתי כי האיר עיני באו"ר רז"י התורה. ושנינו כווננו לדבר א' ומה שרצון הדר"ג ני' הוא לידע מה שיש אתי בזה וביקש לחוות דעתי. ורצונו ש"א הי' כבודו והנני לעשות רצון צדיק גאון ישראל לרשום מה שכתבתי בענין זה. וזה לשוני מאז: בסיום מסכת מידות הדרן עלך כל העזרה וסליקא לה מס' מידות נ"ל לבאר דיש לדקדק בסיום המשנה שהיו אומרים ברוך הוא וכו' לשרת לפני ד' בבית קה"ק טפי הל"ל בבהמ"ק הכולל כל העזרה ומהרש"א בח"א פי' כפל הברוך הוא שלא נמצא פסול בזרעו של אהרן להיות כהן הדיוט וברוך הוא שבחר באהרן ובניו שהם נבחרים ביותר מתוך הכהנים ג"כ להיות נכנסים לבית קה"ק ביוה"כ והיינו אהרן ובניו כמ"ש והכהן המשיח תחתיו מבניו וכו' אם בנו ראוי בנו קודם להיות כה"ג עכ"ל ודפח"ח. א"כ בדוקא צ"ל לשון זה בבית קה"ק: ולפי דרכו נ"ל אע"ג דגם הדיוטי' ואפי' ישראלים ובאמצע השנה נמי נכנסים לפעמים לבית קה"ק כדי לתקן הבנין או הס"ת כמ"ש שלהי מסכת עירובין ובתוס' ב"ב דף י"ד ע"א בד"ה שלא וברמב"ם במכלתין לעיל פ"ד משנה ה' ואפילו בלא תיבות דרך פתחים ואפילו פסולים נמי עש"ה אמנם הוא היה אומר ברוך הוא שבחר וכו' לעמוד לשרת לפני ד' זהו דוקא באהרן ובבניו בית קה"ק ולא בהדיוטים כנ"ל: אבל קשה מה לו לברך ע"ז אם הוא אינו בנו של כה"ג וגם על דבר שהוא פ"א בשנה. ומכ"ש בבית שני שנתמנו לכה"ג ע"י ממון ולא מינו בנו של כה"ג תחתיו עפ"י הד"ת ולמה לו אז לומר כן באהרן ובבניו וכו' כפי' מהרש"א וצ"ע: לכן נ"ל כוונתם באה"רן ובבני"ו כמו שהקדימו לומר בזרע"ו של אה"רן וגם על כהנים הדיוטים כוונו אלא על שלא נמצא פסול לא אמרו באהרן מפני כבודו שהרי לא בדקו אחר אהרן והקב"ה בחר בו ואמרו רק שלא נמצא פסול בזרע"ו וכו' ועל שבחר באה"רן ובני"ו בעצם ובראשונה לעמוד ולשרת לפניו והל"ל לסיים מאמרם בבהמ"ק שכולל העזרה כולה גם לכהנים הדיוטים אילו היו אומרים בלשונם לשרת לפניו אבל הם אמרו והזכירו בלשונם לשרת לפני ד' ולשון זה לפני ד' כתיב בקרבנות צפונה לפני ד' וכן במנורה נר מערבי לפני ד' וכולם היו בהיכל שכל הכהנים עובדים שם ופי' לפני ד' ר"ל דשכינה במערב על הארון בבית קה"ק והי' נר מערבי ומקום שחיטת קרבנות כולם נוכח פתח קה"ק היינו לפני ד' ר"ל השם השוכן לפני ולפנים א"כ מה שסיימו בדבריהם בבית קה"ק לא קאי על אהרן ובניו דא"כ הל"ל איפכא לשרת בבית קה"ק לפני ד' וגם בכל זמן רק א' מבניו הוא כה"ג ולא כולם וטפי הל"ל שבחר באהרן ובזרעו דלשון זה משמעו שפיר גם לשון יחיד משא"כ לשון ובבניו כנ"ל. אלא בבית קה"ק על השם דסמיך לו קאי. ור"ל לפני ד' שהיא כבודו בבית קה"ק ויפה ברכו על עצמם ברוך הוא שבחר באהרן ובבניו כולם לעמוד לשרת לפני ד' שהוא שוכן בביתו קה"ק וזהו בהיכל כולו שכל כהנים עובדים שם לפני ד' כמ"ש בתורה כנ"ל: ולולי פי' מהרש"א הי' נ"ל דכהנים היו מברכים על שלא נמצא פסול וכו' וסיום ברוך שבחר וכו' רבי אמרו לעצמו לסיים בשבח ד': ועוד נ"ל עפמ"ש הגאון מוהר"א ווילנא זצ"ל לפרש סיום מסכת כלים אר"י אשריך כלים וכו' וז"ל שהעולם נחלק לשלשה שמים ארץ. וימים. והארץ נקראת כל שכוללת כל הבריות וכל הצמחים וכל הדוממים וכל שבארץ הן טמאים וים כולל כל הטהרות שכל שבים טהור וכל הנמצא ממה שבארץ מיטהרין במים, כגון אדם וכלי שטף. שמים הן תשעה רקיעים כנודע לכל היודע. ובכללן הן אחד עשר ט' רקיעים וארץ וים וכנגדן א"ת ב"ש ג"ר ד"ק ה"ץ ו"ף ז"ע ח"ס ט"ן כ"ל תשעה כנגד תשעה רקיעים י"ם כנגד י"ם. כל כנגד הארץ. שנקראת כל. ונמצא בא"ת ב"ש י"ם. מתחלה. ואח"כ כ"ל שהיא כנגד הארץ. אבל כ"לי"ם אשריך כ"ל י"ם שמתחלה כ"ל ואח"כ י"ם שבכלים יש תיבת כ"ל י"ם שנכנסת בטומאה בתיבת כל שהוא כנגד הארץ. וכל שבארץ טמאין ויצאת בטהרה בתיבת י"ם. שכל שבים טהור ושבארץ נטהרו בים עכ"ל ודפח"ח: והנה כי כן אומר אני שג' תיבות אלו בבית קה"ק אינו לשון הכהנים דא"כ הל"ל בבהמ"ק כנ"ל. אבל באמת אמרו רק עד לשרת לפניו ולא הוצרכו להזכיר המקום בהמ"ק שהיו בתוכו אבל תנא דמתני' הוסיף תיבת אלו להיות תחלת סדר קדשים התחלתו כ"ל הזבחים וכו' וכן פרק אחרון ממסכת מידות כאן התחלתו כ"ל העזרה לכן סיים בבית קדשי הקדשים כדי לרמז אשריך מידות ואשריך ס' קדשים שנכנסת בטומאה בתיבת כ"ל ויצאת בקדו"שה ובטה"רה בתיבת הקדשי"ם כמו כ"ל י"ם. ה"נ כ"ל העזרה בית קה"ק טהור. וזה"ש הדרן עלך כ"ל העזרה שנכנסת בכ"ל. וסליקא לך שפיר מסכת מידות בבית קדשי הקדשים שיצאת בקדושה ובטהרה בי"ם. ולא תקשה לך כנ"ל. ולולי מהרש"א הי' נ"ל דכולה סיומא ברוך שבחר וכו' לשבח כלל הכהנים ובהמ"ק רב' שנאו כנ"ל: עוד נ"ל בהקדים ליתן טעם על אמרם ג' פעמים ברוך וטעם הכינוי מקו"ם שאמרו ברוך המקו"ם וכו' ונ"ל לפי ששנינו בפרקין דלעיל ההיכל מאה על מאה על רום מאה וטעם לשיעור זה נ"ל עפ"י אז"ל פ' הבונה באותיות א"ב ק' קדוש וכו' ובמדרש אר"ע קו"ף זה שמו של הקב"ה וביארו חכמי האמת עפ"י צירוף זה בהיכל כל אות מאותיות השם בעצמו יו"ד פעם יו"ד ק' ה' פעם ה' כ"ה וכו'. וע"ש שההיכל כולו קדש מכל צד ששרתה בו שכינה וה"ט דכינוי מקו"ם שהוא בגמטרי' קו"ף ודהע"ה אמר עד אמצא מקו"ם לד' לכן בכל שלשה שטחיותיו היה ק' באורך ורוחב ורום קו"ף שמו של הקב"ה נקרא עליו בית ד' שהוא מקו"ם לד' כמו שכתוב קדו"ש קדו"ש קדו"ש ד' צבאות בעליונים כן מלא כל ה"ארץ כבודו כמ"ש וכבוד ה' מלא את הבי"ת א"כ נגד ד"פ ק' קידוש אמרו ג"פ ברוך המק"ום ברוך הוא וכו' ברוך הוא שבחר באהרן וכו' בבית ק"דשי ה קדשים ק"דש חד ק"דשים תרי הרי תלת ק"דש לעומתם ברוך יאמרו. א"כ כל ההיכל נקרא כאן בי"ת קד"ש קדשי"ם ע"ש שיעורו