יהודה יעלה אורח חיים יג

וראי' לזה דאין לשנות התואר ומקום של דבר הנקבע בביהכ"נ שהוא מקדש מעט ממה דפה"ג בב"ת ד' צ"ט ולמ"ד ופניהם איש אל אחיו הא כתיב ופניהם לבית ומאי קושי' מכרובים של שלמה על כרובים של משה א"ו דמסתמא לא נשתנו זמ"ז וכמ"ש תוס' בחולין צ"ב ד"ה ברוך וכ"מ מפרש"י דאל"כ איך נתן רש"י ביאור ופי' לדורות עפ"י סימן שאמר כעין אלממר' שלנו ואולי ישתנה לדורות בתוארו ומקומו ואיך נדע תוארו שהי' להם בזמן רש"י אז ואולי ישתנה לדורות בתוארו ומקומו ואולי גם אז ל"ה בתואר זה כמקדם באלכסנדרי' וע"כ צ"ל דצורתו ומקומו אין לשנות לעולם: ובלא"ה יש טעמי' ע"ז כמ"ש מרן אבי הגאון ז"ל מזוהר פ' ויקהל ופ' שלח דאית' הבימה תהי' דוגמת הר ויהי' לו ד' סמוכים (וזהו רק אם מקומו באמצע) והקורא איהו לעילא וכל עמא לתתא דכתי' ויתיצבו בתחתי' ההר וכתי' ומשה עלה אל האלהים ע"ש וכבר נרמז בגמ' בתענית ד' ט"ז מאי הר המורי' הר שיצא ממנו הורא' לישראל ע"ש ברש"י ותו' וכן תהי' הבימה אשר תכליתה לקרות עלי' בתור' דוגמת מזבח שיהי' באמצע כי שמיעת התור' מכפרת עלינו כמו המזבח ומשום זה ודאי יתכן שלא לשנות מקומו שבאמצע: ובדברי הכ"מ כלול ב' עניינים א' דצ"ל בא באמצע ב' שיהי' הבימה בגובה של ביהכ"נ ולא בארץ ומליצת בימה ענינו דבר גבוה עי' בש"ע סי' קנ"ד הבימה פי' מקום גבוה ומ"ש כדי שישמעו כולם כו' טעם זה קאי על שניהם דבשביל שכל העם ישמעו ויקשבו צריך הקור' והדורש להשמיע דברי' בגובה ולא בארץ עד"ה בישעיה ל' והיו עיניך רואות את מוריך וע' עירובין י"ג א"ר אלמלא חזיתא וכו' הוה מחדידנא טפי וכו' ונ"ל עוד טעם לבימה באמצע עפ"י הדין בא"ח סי' תר"ס דיש להקיף הבימה עם ס"ת כו' בכ"י בימי הסוכות כו' ע"ש בב"ח יסוד נכון להקפת הס"ת על הבימ' משום דמלבד שהתורה מכפרת כמו המזבח וזהו א"כ זכר למקדש הנה גם הס"ת הי' כולה שמותיו של הקב"ה וע"כ כשמקיפי' אותה כאלו אומרים אנו ליה כו' ע"ש וא"כ כדי להיות יכולים להקיפה מכל צד ודאי יתכן יותר אם הבימה דווק' באמצע ומבלי לשנותה לעולם עוד נ"ל ראי' דאין לשנות הבימה מאמצע ביהכ"נ למקום סמוך לארון הקודש ממס' סופרים פ"ד הי"ד היבא ביתה יוסף סי' קל"ד ז"ל גולל הס"ת ומגביה ומראה פני כתיבתו לעם העומדים לימינו ולשמאלו ומחזירו לפניו ולאחריו שמצוה לכל כו' לראות הכתב ע"ש משמע בהדי' דהתירא בתורה עומר באמצע ביהכ"נ והעם סביביו בכל צד דאם הי' עומד בראש העם ולפני העם כשהבימה לפני ההיכל הלא אז בהחזר' א' די להראות הכתב לכל העם וכ"מ מהא דאית' שם וכן הי' נקיי הדעת שבירו' עושין כשהי' מוציאין את התור' ומחזירי' הי' הולכין אחרי' מ' הכבוד וזה א"א כ"א שהוציאו את ס"ת אל תוך הציבור והכניסוה מתוכם אבל אם לא יהי' מקום הקריאה כ"א מיד לפני ההיכל ל"ש כ"ז א"כ מה לנו ולצרה הזאת לשנות מקום הבימה אשר הי' מימי החורבן ע"ע עפ"י רבותנו הקדושים אשר רוח ד' נוסס' בהם: אכן אותן הרוצים לשנות בזה"ז מקום הבימה באמצע סמכו עצמן עמ"ש הכ"מ בפי"א מה"ת מ' דבזה"ז הביה"כ קטנים כו' כבר תמהו עליו שכ"ד הכ"מ תמו' ועי' נוב"י מ"ת סי' ח"י וגם אם גם הי' לדנפשו דעתו להתיר שינוי זו ומש"ה באמת שתק המחבר בש"ע מהך דינא דמעמידין בימה באמצע אבל אחרי שהרב בהג"ה חזר והעתיקו בכיוון אלמא דלא ניח' לי' בהיתר דכ"מ ואולי מטעמים הנ"ל וא"כ הלא כבר קימו וקבלו עליהם לקיים הכרעת רבינו משה איסרלס בשולחנו הטהור והב"י עצמו סי' תר"ץ כ' דאין לבטל שם מנהג אשר כבר הוקבע ועי' מג"א סי' מ"ח ע"ש ירושלמי אף ששלחו לכם סדר התפילות אל תשנו ממנהג אבותיכם כו' וה"נ לענין מנהג אבותינו בבחינת מקום ומעמד הבימה אשר י"ל יסוד בגמ' וראשונים וגם י"ל לולא דמסתפינ' להשוות גם דעת הכ"מ עם שאר הפוסקים שאין מחולקים כלל דידוע שמרן הכ"מ מקום מושבו בא"י הי' במלכות תורגמא וכנגד ביהכ"נ במלכות זו ידבר וכבר כתב הב"י סי' קנ"ד שביהכ"נ במלכות תורגמא להיותם המה רק דרך ארעי בשכירות חדש או שנה דמי' לרחובה של עיר שא"ב קדושה אשר ע"כ אין בו ג"כ הדין לבנות דווק' בגובה של עיר דזה דווק' כשבונים בתחילה בקבע אבל במלכות הנ"ל אין לנו רשות להזמין בית קבוע לשם ביהכ"נ ע"ש ועתה מ' טעם זה הנה גם שאר קדושת ביהכ"נ אין בו כ"כ וא"ב ג"כ חומרת שאר דיני ביהכ"נ כגון בהעמדת בימה באמצע מ' דמתחילה אין בונין אותן לשם ביהכ"נ קבועות א"כ רק באותן ביהכ"נ שבמלכות תורגמ' התיר הכ"מ לשנות מעמד הבימה דל"צ באמצע דווק' וי"ל לזה גופ' נתכוין הכ"מ במ"ש אך בזמנים הללו שבהכ"נ שלנו קטנים וכ' ביהכ"נ שלנו בארץ תורגמא דשם ליכ' בית גדול קבוע אשר תהי' מזומן רק לשם ביהכ"נ כ"א כל דירותיהם הכל דרך ארעי. ועוד בלא"ה הכ"מ גופ' לא כתב רק שהעמד' באמצע אינו מהחיוב כ"כ אבל בודאי במה שצ"ל הבימה בגובה של ביהכ"נ בשביל הקורא בתורה גם הכ"מ מודה דחיוב הוא וכמ"ש בפ' בראש הומיות תקרא וכמ"ש והי' עינך רואי' את מוריך וכמ"ש ומשה עלה אל אלוקים המוב' בזוה"ק ואולם כשבא הש"ץ להתפלל אדרב' צ"ל למטה בארץ מ' ממעמקים קראתיך ה' וכמ"ש הרמב"ם שם ה"ד ובטור סי' ק"ן וכבר כ' הב"י שם דמשו"ה כ' המשנה לשון יור"ד לפני התיבה דזה להיות שמקודם החזן עלה על הבימה לקרות בתורה ותו אח"כ יורד לארץ להתפלל מוסף ועי' ב"י א"ח סי' קכ"ו בש"ץ שטעה דמסלקין אותו ועי' ברכות כ"ט עכ"פ תמיד דרכו של הש"ץ לעמוד לתפילה במקום נמוך ומ"ש בסוכה נ"א החזן דביה"כ עומד עלי' כו' א"ז ש"ץ המתפלל רק השמש או הממונה עומד שם כדי לעשות סימן בהנפת סודר וע"ד דאיתא בסוכה פ"ד מ"ד החזנים מקבלין מהם דקאי על השמשים וכ"כ הרא"ש ס"פ אין עומדין דחזן הי' המתעסק בצרכי ציבור אבל הש"ץ עומד למטה לפני התיבה להתפלל ולפי"ז אותן אשר פינו את הבימה מאמצע ועשאוה סמוך לארוה"ק ועל אותו בימה שקור' בתורה עמד גם הש"ץ שם להתפלל ממנ"פ שלא כדין עושים דאי שעושים אותו בגובה אז הרי לא מקיימים בתפילת' ממעמקים קראתיך כו' ואי שהניחוהו נמוך תו בהיפוך שלא כדין ע"מ שאין קוראין בתור' במקום גבוה ועי' מג"א סי' צ' ב' אגודה וראב"ד בפ"ה מתפילה לכן בודאי שלא כדין עשו המשנים ועי' ת' רשב"א סי' צ"ח כמה צריך הנוגע יראת ד' בלבו להתרחק ולהשמר מן המקילין שוב מצאתי וראיתי קצת מדברי בת' אמרי אש מהגאון מהרמא"ש סי' ז' חא"ח עש"ה ונזכר שם גם קצת מדברי מרן אבי הגאון ז"ל עש"ה וברכתי ברכת נהנין: תשובה ד שלום וישע רב יבא ויקרב לאור נערב, ה"ה ידי"ע וידי"נ הרב המאה"ג מופלג ומפורסים ריחו נודף כגן הדסים צדיק ונשגב החכם השלם מוה' מרדכי ליב סאנטוב ני' אב"ד דק"ק יהאנע יע"א וכל אשר לו שלום. גי"ה קבלתי וע"ד אשר עלה ברוחו הטהור פי שנים לעמוד על המכשילה אשר במחנה העברים עוברים דרכה של תורה שתים הנה קוראותיו אחת על פונדקאות המאכילים לפריצי עמינו גם בימי תענית ציבור גם בשר ויין בשבוע שחל בו ט"ב והם עוברים אלפני עור וכו' הרי אחת: ואחת שנית מדברי סופרים על המדפיסים הש"ס בלשון העמים ובגופן שלהן והרי גוי שעסק בתורה ח"מ ואיכ' לפני עור וכו' ומעלתו קורא תגר על גדולי ישראל שמניחים לעשות כן: הנה שאלת חכם חצי תשובה או רובה ויפה השיג לעצמו כהלכה והיטב לראות דגם שניהם אסורים משום לפני עור וכו': אבל בפלפולו שהציע פרו"מ כו' בזה לא שפיר חזי במחכ"ה: ראשון תחלה נאמר במכתב מעלתו דגם באיסור דרבנן איכא לפני עור וכו' כמ"ש תוס' בע"ז דף ז' ליתא שם במח"כ אלא בתוס' ע"ז ספ"ק דף כ"ב ע"א בד"ה תיפוק לי' וכו' כ"כ בשם ר"ת עפ"י ראייתו וכ"כ השעה"מ הל' אישות פ"ט הלכה י"ו בפשיטות בשם ס' משאת משה להדליק הטיטין בנר של חלב להמונעים מזה איכא משום לפני עור וכו' אף שהיא רק חומרא דרבנן בעלמא ע"ש ועיין תשובת עמק בנימין סי' י"ג ובדברי המגי"ה בסוף התשובה ההיא בשם הרב בעל תשו' משאת משה. אמנם הרי בעל התו' במס' חגיגה דף י"ח ע"א סוף ד"ה **(הג"ה מבן המחבר) דברי תוס' שם צל"ע שכ' דצדוקים מודים בה כו' ע"ש חגיגה דף י"ח ותמי' לי דלפ"ז לא מקשה גמ' מידי בע"ז דף כ"ב ת"ש מ' לפ"ע כו' וצ"ע כיון דמודים בה לא יעשו מלאכה בחוה"מ.)** וחוש"מ וכו' אחר שהעלו דמלאכת חוה"מ רק דרבנן הוא הקשו לנפשם וז"ל והא דאמרי' גבי כותי בע"ז כ"ב ות"ל משום לפני עור במלאכה דחוה"מ וכו' הרי פשיטא להוא מלתא דברבנן ליכא משום לפני עור וכו' וזה נ"ל דעת הפמ"ג ביו"ד סי' ס"ב בש"ך סק"ט יעויין שם. **(נ"ל ראיה דגם בדרבנן יש לפ"ע מבב"מ י' קדש לי גרושה כו'. והא קידושי' בלא ביאה ליכא רק אי' דרבנן. עיין תוס' יבמות. ועיין שלום ירושלים ריש שבת וע' תשו' פ"י סי' ט' וסי' ג'.)** איברא בתוספתא ספ"ב דדמאי איתא וז"ל ע"ה שאמר לחבר תן לי ככר זה ואוכלנו יין זה ואשתנו לא יתן לו שאין מאכילין טהרות לע"ה היה נזיר מן הככר וא"ל תן לי ואוכלנו: אבטיח וניקר יין ונתגלה וא"ל תן לי ואוכלנו ואשתנו לא יתן שאין מאכילין לאדם דבר האסור לו כיו"ב לא יושיט ישראל אמה"ח לב"נ ולא כוס יין לנזיר שאין מאכילין את האדם דבר האסור לו וכו' עכ"ל. הרי דהשית התוספתא דין אוכלין ומשקין שנתגלו שהיא רק דרבנן כמ"ש הרמב"ם פי"א דין ה' ו' מהל' רוצח לדין אמה"ח לב"נ ויין לנזיר וצ"ע על התוס' דחגיגה הנ"ל וגם על תוס' ע"ז אמאי לא מייתי מתוספתא זו ראי' לאיסור וצ"ל כיון דחמירא סכנת' מאיסורא לכן אסור גם בדרבנן ואדרבה יש לומר מדנקט תוספת' הני דסכנת' מוכח דבשארי דרבנן