יהודה יעלה אורח חיים קלז

ונ"ל דאשכחן פלוגתי' בתרומ' פירות וזרעים אי חייבים בת"מ מדאו' או לא דהרמב"ם ס"ל מדאו' חייבים כמ"ש פ"ב מתרומות ועי' כ"מ ובמ"ל שם וז"ל הרמב"ם שם בהלכה ג' אבל הקצ"ח חייב בתו"מ והנה קצח וכמון גם שניהם מין זרעים מין קטניות הם כמ"ש בערוך ובשורש ישע ובקצח פליגי תנאי ב"ש וב"ה אי חייב בתו"מ במשנה בעוקצים ובעדיות ואילו גבי כמון לא פליגי הכא במשנה כמון של תרומה הרי דטפי הוא אוכל הכמון יותר מן הקצח ואפשר משום דריח הקצח קשה כמ"ש בברכות דף מ"ם ע"א א"כ כמון חייב מה"ת בתו"מ דהא לא אפיק הרמב"ם אלא ירקות בהלכה וי"ו פ"ב הנ"ל שהן מדרבנן ע"ש ונ"ל הוכחה לשיטתו זו מראי' רבא בע"ז ס"ו ממשנה זו דכמון ואם איתא דכמון רק תרומה דרבנן הוא מנ"ל למילף מינה לאיסורא יי"נ דאורייתא דריחא לא מלתא דלמא בדרבנן דוקא לא גזרו בריחא וכ"ה בהדיא בש"ך רסי' ק"ח בשם או"ה על חלה שלנו וכן הקשה באמת בכו"פ שם ונ"ל ברור דמזה הוכיח הרמב"ם שיטתו דכמון נמי תרומה דאו' היא ולק"מ: אמנם אשכחן עוד פלוגתא בפירות חו"ל שנכנסו לא"י שחייבים בתרומה במסכת חלה רפ"ב ודעת הרמב"ם בפ"א מתרומות הלכה כ"ב רק מדרבנן הוא כמ"ש הכ"מ שם ועי' בתוי"ט רפ"ב דדמאי ובס' הון עשיר להר"ע מריקי שם ובספר בית ישראל הל' דמאי סי' י"ח ס"ק כ"ד מזה וא"כ עדיין קשיא להרמב"ם לטעמיה נהי דתרומות כמון דאורייתא היא דלמא מיירי מתני' בכמון של חו"ל שנכנס לא"י דתרומה דרבנן הוא לכן ריחא לאו מלתא היא אבל באיסור דאורייתא מנ"ל לרבא למילף מינה אענם כיון דכמון סתם ע"כ כולל נמי הכמון הידוע הישר שאין כיוצא בו בח"ל ע"כ בתרומה דאו' נמי לא חיישי' לריחא וא"ש וא"כ הן הן דברי הרמב"ם במשנתינו הנ"ל ולטעמיה אזיל בשני פסקים הנ"ל לכן פי' כמון הוא הכמון ר"ל סתמא משמע טפי הכמון הידוע שכבר הזכירו מקודם בשם הכמו"ן בה"א הידיעה שהוא דאורייתא והעיקר אצלינו ריחא לאו מלתא היא לכן שפיר ילפי' מכאן שזה נוהג גם בכל איסורים שבתורה דייקא ולא פליגי אביי ורבא אלא בטעמא דמקלי קלי איסורא בלבד הנ"ל וזה כפתור ופרח ודו"ק: וע"ד המשנה ה' פ"ב דברכות א"ל איני שומע להם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת שעוררני עליו. נלע"ד כוונתו במ"ש אפילו שעה א' ר"ל אפילו אילו הי' עסוק בטרדא דמצוה רק שעה א' ואחר שעה א' עברה הטרדה דמצוה מ"מ לא הי' ממתין בק"ש מלקבל עליו עול מלכות שמים בעונתה וכ"ש עתה דממשיך הטרדא דמצוה זמן מרובה שאין המצוה עוברת אחר שעה ואינו מיטרד בעונת קריאת שמע כלל: א"נ ר"ל אפילו אם הי' קבלת מלכות שמים ממשיך שיעור שעה א' נמי לא הי' מבטלה מפני טרדה דמצוה ומכ"ש השתא שאינו ממשיך כ"כ אין הטרדה דמצוה מטרידתו בשע' ק"ש שהוא עיקרו רק פסוק ראשון או עד על לבבך אוקר פרשה ראשונה בכוונ' כדאיתא לעיל בר"פ הי' קורא בגמרא שם: א"נ ר"ל דר"ג לטעמיה ריש מכלתין ס"ל עד שיעלה עה"ש וכו' ותוי"ט כאן במשנה כתב דביום ישראל קדושים הן וכו' מסח דעתה מינה וליכא טרדה דמצוה וא"כ כיון דר"ג לא ס"ל סייג ודאי סמוך לעלות השחר לא יבעול אלא אחר חצות שאין אנשים עוברים בשוק ויכול לקרות ק"ש אחר מעשה בעילה סמוך קודם עלות השחר מ"מ לא הי' מבטלה אפילו שעה א' לקרות ק"ש בעונתה דיקא והתוי"ט לקמן רפ"ה בשם הר"י מייתי דברוב המקומות כשאומר שעה אין ר"ל שעה דוקא אלא ר"ל זמן מועט והתם בדוקא הוא ע"ש א"כ משמע אפי' שעה א' דהכי נמי ר"ל זמן מועט ור"ל אפי' רגע זמן מועט אינו רוצה לבטל ממנו עמ"ש וכה"ג אז"ל בנדה דף י"ג ע"א ואל יעשה עצמו רשע שעה א' לפני המקום ע"כ אפי' רגע א' קאמר ועי' רמב"ם הל' עבודת יוה"כ ס"ף פ"א ז"ל עמוד והצטנן מעט וכו' וכתב בצדי הג"ה וז"ל בפי' כתב רבינו עד שתעמוד שעה א' וכו' אם לא נאמר ששעה א' לאו דוקא או מעט לאו דוקא עכ"ל ובאמת י"ל התם אין סתירה כלל בלא"ה דמעט קאי אצינון ור"ל עמוד שעה א' והצטנן מעט וכו' אלא דא"כ הו"ל להקדים תיבת על הרצפה והל"ל עמוד על הרצפה והצטנן מעט ולשון המשנה התם בפ"א דיומא עמוד והפ"ג אח"ת על הרצפה ע"כ שעה א' קאמר או פעם א' קאמר אמנם עי' תוס' מנחות י"ח ע"א בד"ה עד אח"ת וכו' פי' עד מא"ד כתרגומו לחד"א וא"כ שלא נפרש גם והפג אח"ת דהכא והצטנן מא"ד קאמר לכן כתב הרמב"ם והצטנן מע"ט משום חולשא דכ"ג וממילא ע"כ והפג אחת פירושו שעה א' או בדוקא או לאו דוקא אלא זמן מועט וצדקו יחדיו דברי הרמב"ם בפי' ובחבורו ועי' תוי"ט ספ"א דיומא העיר נמי על הסתירה ולענ"ד לק"מ כנ"ל: שוב ראיתי בתוס' סוטה י"א ע"א מרים המתיכה שעה א' לאו דוקא נקט שעה וכו' ועי' שו"ת מהרי"ט ספר ב' סי' כ"ו מחא"ה מזה ועי' תוספת הרא"ש בכתובות דף י"א כיון שהגדילה שעה א' וכו' ע"כ לאו דוקא אלא שנהגה שום יהדות קאמר כנ"ל: הנלע"ד כתבתי נאם אוה"נ הדש"ת: הק' יהודא אסאד תשובה רט חיים ושלום וברכה מרובה לאהובי ידי"נ הרב הגאון הגדול המפורסם ערוגת הבושם צדיק יס"ע. כש"ת מ' בער ני' אב"ד מיקלאש. מכ"ק קבלתי לנכון ועשיתי כמבוקשו ומ"ש הדר"ג ני' בענין נוטריקון במס' כריתות הנה אם כי אין דרכי להשיב בענינים אלו אבל לכבודו אציע לפניו מעה שכתבתי לסיום מסכת כריתות אשר חנני ה' הטוב לסיים ביום טו"ב מרחשון אור ליום ג' שהוכפל בו כי טוב תר"ב גדולתינו לפ"ק לנעוץ סופה בתחילתה שפותחת שלשים ושש כריתות בתורה וחותמת שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו ויש לדקדק תיבת בתורה דהל"ל רק ל"ו כריתות הן א"נ רק ל"ו כריתות הבא וכו' הנה כתי' על התורה ע"פ הדברים האלה כרתי אתך ברית. נ"ל לבאר הכוונה אז"ל במנחות נ"ג יבא טוב זה משה ויקבל טוב זו תורה מטוב זה הקב"ה וכו' וכ"ה בפרקי אבות אין טוב אלא תורה. ונ"ל לבאר נמי מאז"ל לית עלמא פחות מל"ו צדיקים שנאמר אשרי כל חוכי לו וצריך טעם על מספר ל"ו הנה כל התורה תרי"ג מצות כאז"ל תורה בגימ' תרי"א צוה לנו משה אנכי ולא יהיה וכו' מפי הגבורה שמענו ולדעת כה"ג אין לחשוב אנכי ה' וכו' בכלל המצות כי זה הוא היסוד ועיקר אמונת ה' והוא ית' המצוה ונותן התורה והמצות תרי"ב הן ברי"ת התורה ואם נחלק מספר ברי"ת ול"ו חלקים עולה כל חלק טו"ב במספר שוה לטובה ל"ו פעמים טו"ב עולה ברי"ת וכתי' אמרו צדיק כי טו"ב הרי כל צדיק נקרא טו"ב. ובמדרש שיר רבה אז"ל ע"פ ויגד לכם את בריתי עשרת הדברים ברי"תי מלשון ברי"אתו את העולם רק בשביל התורה וכדרש בראשית בשביל התורה שנקרא ראשית ועיין רמב"ן על התורה וכיון שברי"ת התורה כולל ל"ו פעם טו"ב לכן לית עלמא קאים אלא על ל"ו צדיקים שכל א' נקרא טוב ול"ו פעם טו"ב הוא ברי"ת התורה שבשבילה נברא העולם והיא קיומו כנ"ל וזהו שאמרו אין טוב אלא תורה יבא טו"ב ויקבל טו"ב וכו' כי ברי"ת התורה ל"ו פעמים טו"ב הוא ובזה מובן דיש לחקור כיון דכרת הנפש הוא אבדון כענף הנכרת מן האילן עיין רמב"ן פ' אחרי אם כן מי שעבר על כמה חיובי כריתות ת או על כל הל"ו כריתות מה עונשו יותר על מי שעבר רק על א' מח"כ בתרי קטלי לא אפשר למקטלי' אמנם להיות כי כל איש מישראל יש לו אחיזה בתורה כר"ת ישרא"ל י"ש ששי"ם רבוא אותיות לתורה ועל ידו יש לכל א' אחיזה בכל ל"ו חלקי הטו"ב שבה ובעברו על כרת א' נכרת נפשו מטו"ב א' מחלקי התורה וכן בכל כרת נכרת ובעברו כל הל"ו כריתות הנה הוא נכרת מכל הטו"ב בר"ית התור"ה וא"כ ה"פ שלשים ושש כריתות בתורה ר"ל במספר תורה תרי"א ועם עיקר אמונה אנכי ולא יהיה לך וכו' תרי"ב ברית ואם נחלק לשלשים ושש חלוקות כריתות דייקא טו"ב הוא כל חלק מהם. והנה בקדושין דף ל"ג ע"ב א"ר אלעזר כל ת"ח שאין עומד מפני רבו נקרא רשע ואינו מאריך ימים ותלמודו משתכח שנאמר וטוב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כצל אשר איננו ירא מפני האלקים וכו' ופי' רש"י וטוב לא יהיה וכו' אין טוב אלא תורה וכו' תלמודו משתכח וכו' וכתב בס' עין יעקב כיון דכבוד רבו עדיף מכבוד אביו שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו ובכבוד אב כתיב למען יאריכון ימיך ולמען ייטב לך א"כ ק"ו בכבוד רבו ח"ו פסקה טובה ואריכות ימיו ורמב"ן ביאר ג' מיני כריתות יש לגוף לבד בלא הנפש ויש לנפש לבד בלא הגוף ויש לגוף ולנפש א"כ נ"ל אריכות ימים הוא לגוף בעוה"ז שלילת כרת הגוף זה הטובה הוא לנפש בעוה"ב יום שכולו טוב שלילת הכרת להנפש ולפמ"ש לעיל חלק ל"ו ממספר תו"רה הוא טו"ב וכל א' מל"ו מחייבי כריתות טו"ב לא יהיה לו לרשע ר"ל שנכרת נפשו מעוה"ב שכולו טוב: ולא יאריך ימים כצל וכו' הוא כרת לגוף וא"כ לפי שפתח המס' שלשי"ם וש"ש כרי"תות בתו"רה היינו שלשים וש"ש פעמים טו"ב בחלוקת תור"ה שעליה נכר"ת בר"ית וטו"ב לא יהיה לרשע ולא יאריך ימים כרת לנפש ולגוף כנ"ל לכן סיים המסכתא בהיפוכו שהוא ואביו חייבים בכבוד רבו שבזה ק"ו הוא מכבוד אביו שיזכה לטו"ב זו תורה היא עץ חיים לנפש ואורך ימים לגוף ור"ת "ואביו "חייבים "בכבוד "רבו וחב"ר. ר"ל אפילו שהוא תלמיד חבר לרבו נמי חייבים בכבודו ונעוץ סופו בתחילתה באופן זה אשריך כריתות שנכנסת בטומאה שכן טומאה כתיב ברוב הכריתות ונטמתם בם אל תטמאו בכל אלה ויצאת בטהרה וטובה וחיים ע"י כבוד רבו כנ"ל. ובזה מובן ג"כ סיום בגמ' מס' זו אר"א ת"ח מרבים שלום בעולם שנא' וכו' דרמב"ן פ' אחרי פי' כרת מקרב עמה שהם בשלום ר"ל עולם הנשמות ונשמת שדי תבינם לכן סיים המס' בשלום סוף המשנה חייב בכבוד רבו כי הרב שלום נקרא דכל נתיבותיה שלום והתלמיד נקרא בנו להרב כדאיתא במדרש לכן סיים המס' סוף הגמ' וכל בני"ך למודי ה' היינו התלמידים שנוהגים כבוד ברבם כמורא שמים ור"ב שלו"ם בניך נקרא ולא כריתות ופירוד אלא שלים וטו"ב החיי"ם והשלו"ם