יהודה יעלה אורח חיים קלה

הכנה הוא לגמור המצוה בזמנו וקרא כתיב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח וכו' ומתנות וכו' הוקשו כל עשיות דבקרא לעשות אותם להדדי כמו משתה ושמחה רק גמרה בעינן ביום הפורים אבל התחלתה להכין הסעודה אפילו זמן הרבה קודם. ה"נ משלוח מנות כו' וממילא אין בזה משום מלתא דלא מצי עביד השתא לא מצי משוי שליח דא"צ בזה שליחות כלל דהא משלחים גם ע"י קטנים ועבי"ד ע"י עכו"ם. והיא רק הכנה והכשר מצוה שעושה מקודם כדי לגומרה בזמנו ועוד הרי איתא בירושלמי כל החדש כשר לקריאת המגילה שנאמר והחדש אשר נהפך וכו' והכי קיימ"ל בש"ע סי' תרפ"ח סי' ז' המפרש בים ויוצא בשיירא ואינו מוצא מגילה להוליך עמו וא"א להמתין עד י"א וכו' קורא אפילו מתחילת החדש וה"נ נזכרים ונעשים כתיב איתקשו אם א"א להמתין יקיים משלוח מנות מתחלת החודש ומאז שפיר מקרי מלתא דמצי עביד לה השתא ומצי שפיר משוי שליח לשלחו עבי"ד מתחלת החודש כנ"ל נאם אוה"נ החותם בברכה כנה"ר ונפש הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה רה יהי שלום בחילך. שלוה בארמנותיך. לאהובי בני הרב החרוץ המופלג חריף ובקי כעמר נקי. משנתו כזית הנטופה. שופכני ובישנא צדיק מושל וכו'. מו"ה אהרן שמואל ני' בק"ק נ"ש: גי"ה קבלתי נכון ושמחתי על כל שאלותיך וספיקותך וכו' ועתה באתי להשיב לך על מקצתם ראשון תחלה ע"ד המג"א סי' תרע"ו אם שכח והדליק נר א' פחות מהראוי ידליק שוב ולא יברך כי הברכה שבירך קאי על כל הנרות והקשית בצ"ע מ"ש מאם לא נתן שיעור שמן ובירך והדליק שוב הוסיף בו שמן כשיעור דלא יצא יי"ח כמ"ש המחבר סי' תרע"ה: הנה בזה החילוק פשוט. דינו דמחבר הנ"ל מקורו מברייתא שבת דף כ"א ע"ב מצותה וכו' עד שתכלה רגל מן השוק וכו' נ"מ לשיעור' וכיון דקיימ"ל הדלקה עושה מצוה כל שלא נתן שיעור קודם הדלקה הרי לא מקיים מצותה דלשון מצותה עיכובא משמע כמבואר בר"ן משא"כ הוספת נר בכל לילה בהדיא קרי' ליה הש"ס מהדרי"ן מן מן המהדרין היינו רק לכתחלה אבל מצות נר חנוכה נר איש וביתו בנר אחד לבד בכל לילה נמי יי"ח אם אינה רוצה להקרא בשם מהדרין הרי נתנו לו חכמים רשות ורשאי בכך אף שכבר קיבל עליה ושווי' עליה כחובה מצד נדר מ"מ אם א אירע שטעה ושכח והדליק רק ד' נרות וסבר בדעתו שהם ה' כפי' שצריך ה' באותה לילה ובתוך הדלקתו נזכר והביאו לו עוד נר אחר לתוספת אותו לילה ודאי א"צ לחזור ולברך עליה ויותר נראה לי אפילו לא נזכר עד אחר שכבר סילק ידיו והסיח דעתו מהדלקתו נמי א"צ לברך שנית כנ"ל שוב מצאתי בברכי יוסף סי' תרע"א אות ג' מוסיף והולך אחד בכל לילה וכו' וז"ל לא הי' לו שמן כ"א לנר א' ובירך ותיכף נזדמן לו שמן לנרות השייכות להידור בלילה ההוא וכו' נסתפק מורנו הרב מוהר"א נחום אם יברך פעם אחרת על הנרות שמוסיף וצידד צדדים לכאן ולכאן והעלה מהרי"ו מזרחי דלא יברך והסכים עמו הרב הנזכר פרי הארץ ח"ג וכו' עכ"ל ואף דהתם אונס היה שלא היה לו שמן וכו' גם שכחה כמו בנ"ד מקרי אונס עיין מג"א סי' ק"ח וטעם אחד לכולם נ"ל כמו שכתבתי דעל הידור מצוה לבד לא תקנו ברכה "ע אף דלא הי' דעתו כלל על הנר ההוספה בברכה תחלה וא"ש דינו דמג"א סי' תרע"ו ולא מטעמי'. ומכ"ש בנ"ד כנ"ל: ב' הקשית מהג"ה רמ"א סס' תרע"ב אם עבר לילה אחד ולא הדליק ידליק בלילה אחרת כשאר כל אדם. על דברי המחבר סי' תפ"ט אם שכח לברך באחד הימים סופר שאר ימים בלא ברכה ה"נ הול"ל ידליק שאר ימים בלא ברכה: נ"ל החילק בזה ג"כ מבואר גבי ספירות העומר תמימות בעי' וליכא והיינו דוקא אם שכח ולא ספר בלילה כלל אבל אם ספר רק שלא בירך ה"ל תמימות דברכות אין מעכבות ויי"ח שפיר סופר שוב שאר הימים בברכה דהא אפילו שכח כל הלילה וסיפר אח"כ ביום כשנזכר בלא ברכה נמי קיימ"ל שסופר שוב בימים הבאים בברכה אלא אם כן דילג יום שלם דתו לא הוי תמימות אבל משא"כ בנר חנוכה בכל יום נעשה נס מחדש דהא מה"ט מברכים שעשה נסים בכל לילה לכן אף אם דילג לילה אחת ולא הדליק מדליק שאר הלילות בברכה. שוב מצאתי בתשובות הרמ"ה בסוף שו"ת רשב"א החדשות כמ"ש עש"ה והנאני: נאם אביך הנאמן הק' יהודא אסאד משובה תשובה רו לכבוד הרב המאוה"ג החו"ב הצדיק כו' כש"ת מו"ה מ"ל כ"ץ ני' בנ"ש: נסתפק פרו"מ ני' אם שולחים מנות מבושלים בפורים לאביונים אם יי"ח בתרתי משלוח מנות ומתנות וכו' ע"כ. נ"ל עיקר כיון דאפסקינהו קרא. ע"כ אינו יוצא בזה תרתי מצוה וראיה נ"ל מש"ס מגילה דף ד' ע"ב טעמא דר' יוסף מפני שעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה ופירש רש"י לקבל מתנות האביונים וא"א בשבת עכ"ל. ואם איתא הא אפשר ואפשר גם בשבת בה"ג במתנות מבושלים אע"כ מתנות בעי' בממון בפ"ע. ואף דר' אושעיא שלח ליה לר"י נשיאה במגילה דף זיין ע"ב קיימת בנו רבינו משלוח מנות וכו' ומתנות לאביונים. הנה משמע דהא גופא קמ"ל האי דינא דבמאכל ומשקה לעני קיים שניהם [ובתה"ד סי' קי"א כתב וז"ל ונראה דשתי' בכלל אכילה גבי משלוח מנות וכו' צל"ע דמפורש הכי בש"ס מגילה ז' הנ"ל גרבא דחמרא ואטמא וכו'] ז"א דרש"י כתב שם וז"ל ה"ג קיימת בנו רבינו ומשלוח מנות דהא תרי מנות איכא וכו' נראה כוונתו דר"ל במ"ש ה"ג וכו' דלא גרסי גם ומתנות וכו' שלפנינו כן הגירסא. ואי קשיא מאי שלח לי' שקיים משלוח מנות פשיטא לכן פי' דה"א מנות שני מנות מיני מאכל דוקא בעינן אבל אכילה ושתיה חד מנה מקרי. לכן שלח ליה דהא תרי מנות איכא בזה כנ"ל כוונת רש"י. וגם משמע דר' אושעי' לא היה עני ואביון דומי' דאידך עובדא שם בסמוך רבה שדר למרי בר וכו' אמר אביי וכו' התם קריבו ליה שיתין צעי וכו' דעשיר הוי כנ"ל. ואעתיק הנה גרגיר א' מחידושי מגילת אסתר בפ' ע"כ היהודים וכו' עושים וכו' שמחה ומשתה ויו"ט ומשלוח מנות איש לרעהו. ושוב כתוב לעשות אותם ימי משתה ושמחה ומשלוח מנות איש לרעהו ומתנות לאביונים ותמוה מ"ט תחילה כתיב יום טוב ולא כתיב מתנות לאביונים. ושוב שונה איפכא ונ"ל פשוט דבגמרא משני יו"ט לא קבילה עלייהו. ורש"י במסכת מגילה דף ד' ע"ב מגילה בשבת מ"ט לא קרינן משום דעיניהם של עניים נשואות למקרא מגילה. וז"ל רש"י וא"א בשבת לקבל מתנות האביונים ותמוה דשבק רש"י רישא דקרא גם משלוח מכות וגם מ"ש לקבל דנקט רש"י בלשונו הל"ל רק וא"א בשבת ליתן וכו' וצ"ל לשנא דגמרא דנקט שעיניהם של עניי"ם דייקא נשואות וכו' היינו לקבל מתנות האביונים אבל יותר נ"ל כוונתו דמ"ש וא"א בשבת דמאי איסור יש בדבר וצ"ל משום דאסור בשבת ליתן מתנה דה"ל כקונת קנין כמ"ש המג"א סי' ש"ו ובסוף ס' י"ג וזהו דוקא במתנות לאביונים שהוא רק לקבל לבד דודאי האביון לא יחזיר ליה ליתן מתנה ה"ל קנין אבל משלוח מנות איש לרעהו שחוזר המקבל ושולח לו בחזרה מנות לא הוי זה קנין רק מחלפי להו מנות דרך כבוד ובהדיא תנן סוף פ"ק דביצה משלחין מנות ביו"ט וכו' ובמג"א סי' ש"ו בהדיא מבואר דגם ביו"ט אסור המתנה משום קנין וכן בדין אין בין יו"ט לשבת וכו' וא"כ מבואר הם שרצו לעשות יו"ט ג"כ לכן לא כתבו מתנות לאביונים משום דאסור ביום טוב. אבל הם שלא קבלו עליהם לעשות יו"ט קבלו עליהם גם מתנות לאביונים. כנ"ל עכ"ל בחידושי ויקבל נא פרו"מ ני' ממני גרגיר זה במקום משלוח מנות איש לרעהו. ויהיה לבו שמח וטוב לב וחדות ד' יהיה מעוזו כנפשו היפה ונפש אוה"נ הדש"ת: נאם הק' יהודא אסאד תשובה רז שפע שלום וברכה והצלחה. לכבוד אהובי תלמידי הותיק הרבני מופלג מאד נעלה מלא יראת ד' טהורה. ושוקד על התורה אומנתו כבוד שמו מו"ה ליפמאן טויסק ני'. מ"צ בקירכבערג. בערב יום אתמול קבלתי אגרתך עבי"ד רעציפיסע. ומתוכו ראיתי כי דברי ריבות בשעריך. ואתה מתרעם על אשר לא השבתי לך על אגרת הפונה קדום בימי החורף וכל זה בושה לך נגד זקני עמך: הנה עמוס התלאות אני להשיב לרבים קרובים ורחוקים דבר ד' תמיד מלבד מילי דמתא ובני הישיבה המבקשים תפקידם ד' עליהם יחיו: ולפעמים בא לידי שכחה מלהשיב לא' מהנה וגם לא חשבתי שימשוך הריב כ"כ זמן בקרביכם כאמרו ז"ל כל מחלוקת שאינה לשם שמים אין סופה להתקיים. ועתה שהזכרתני עוד לא שקטה המחלוקות נזכרתי כי כבר השבתי לך כמדומה באגרת אשר יחדתי לכבוד י"נ הקצין ר' אברהם כ"ץ ני' [ע"ד האיסור אשר ביניכם. דפשיטא מלתא אחר שהכרזת ברבים האיסור על בשר שחוטי חוץ זולת תשלומי חק הקצוב במקומכם עפ"י הסכמתך והסכמת רוב מנין ורוב בנין הוא איסור גמור על כל א' וא' מהשייכים לאותו ציבור עפ"י דין תורה בלא שום פקפוק ולא אפונה כי אנשי עדתך אנשי ברית אמת מחזיקי דת תורה הקדושה המה יודו על האמת. ולא יעשו עולה אבל ישתדלו לעשות שלום כי גדול השלום והכל שלום: ומה שעלה ספק בידך במעות פורים אי יוצא י"ח מצות מתנות לאביונים אם הוא משלח עבי"ד בימי הפורים באופן שיגיע ליד המקבל אחר ימי הפורים. או איפכא צריך לשלטם עבי"ד קודם פורים.