יהודה יעלה אורח חיים קלד

גרם לרביעי שיבא ר"ח וכו' וא"כ מתורץ קושי' התוס' אע"ג דבכ"מ הלכה כרבה נגד ר' יוסף הכא קמ"ל והלכתא וטעמא נמי בזה שמוסיף אדברי רבה ור"ח עיקר שזה מעכב וזה אינו מעכב כנ"ל אמנם נראה בהדיא דתוס' לא היה בגירסתם הא דור"ח עיקר לכן הקדימו לפרש והלכתא אין משגיחין בחנוכה פי' לעשותו עיקר היינו רק להקדימו ג' בחנוכה אלא איפכא אבל אם שכחו לקרות בחנוכה שאין קפידא כ"כ לא מיירי כלל גם רבה ור' יוסף בלשון אין משגיחין דנקטו לכן הקשו תו שפיר דהלכתא לבד לא צריך לומר וכנ"ל ולפי"ז מבואר דכוונת התוס' היא לשלול פי' הרוקח והתנחומא בלשון אין משגיחין בחנוכה וכמ"ש הכי באמת הרב שיורי כנה"ג בכוונת התוס' במ"ש אין משגיחין וכו' פי' לעשותו עיקר והרב פרח שושן כלל א' סי' ח' הנ"ל השיג עליו עש"ה ולענ"ד אין כאן השגה דלפי גרסתינו בגמרא ור"ח עיקר ודאי מיירי הש"ס מדין התנחומא והרוקח והא גופא קמ"ל והלכתא ומטעמא דר"ח עיקר אבל חנוכה אין מעכב כלל אבל התוס' לא גרסו הך ור"ח עיקר לכן לא מיירי תלמודן הכא מדין הרוקח כלל לכן הק' כנ"ל: והרב פרח שושן שם העלה עוד דדוקא בשבת חנוכה או ר"ח חנוכה אם טעו ושכחו אין משגיחין בחנוכה אין מעכב כלל כיון שכבר קראו בתורה אבל ביום א' מימי חנוכה לבד שכחו ולא קראו בס"ת פשיטא שצריך לחזור ולהוציא ס"ת כדי שלא תתבטל תקנת חז"ל שתקנו לקרות בתורה בחנוכה בכל יום וכו'. ושוב מייתי שמצא שכ"כ בהדיא במג"א סי' קל"ז סק"ו עפ"י התוס' דמגילה כ"ג ע"א הנ"ל עש"ה ולפי"ז נ"ל דהא אתי הש"ס לאשמעינן הכא בסיום לשון זה ור"ח עיקר ר"ל והלכתא אין משגיחין בחנוכה כלל אפילו אם טעו ושכחו לקרות בחנוכה לרביעי ור"ח עיקר ר"ל היינו דוקא נגד ר"ח כיון שכבר קראו בתורה בר"ח אבל בחנוכה לבד ודאי משגיחין ומעכב הקריאה כנ"ל: וקשית התוס' הא בכ"מ הלכה כרבה נגד ר' יוסף בר משדה ענין מחצה י"ל פשוט דבלא זה נמי קשה דהל"ל הכא והלכתא כרבה וצ"ל משום דאיכא דמפכא להו לכן אמר בהדיא והלכתא אין משגיחין בחנוכה וא"כ אין מקום כלל לקושי' התוס': אבל הא קשי' לי בשמעתין מ"ש דמקדים לר"ח נגד חנוכה משום מעלת תדיר ות"ל מקודש נמי הוא באיסור עשיי' מלאכה לנשים כמ"ש בפרקי ר"א פרק מ"ה כברייתא במגילה דף כ"ב ריש ע"ב ושאין בו ביטול מלאכה לעם כגון ר"ח קורין ארבעה וכמ"ש רש"י ותוס' שם משא"כ חנוכה ועוד ת"ל בלא מעלת תדיר נמי חנוכה דרבנן ור"ח מפורש בתורה ויש בו מוסף כמ"ש ובראשי חדשיכם תקריבו וכו' וכדמחלק הש"ס בשבת דף כ"ד ע"א מה"ט להזכיר ר"ח בברכת המזון את"ל בחנוכה דרבנן לא צריך ר"ח וכו' ועוד איתא בריש הפסיקתא רבתי נמצאת אומר שר"ח שקולים כמועדות והשבתות שנאמר וביום שמחתכם ובמועדיכם ובר"ח וכו' והשלים הנביא והיה מידי חדש בחדשו ומדי שבת בשבתו יבוא וכו' עש"ה והובא ברוקח סי' רכ"ו הנ"ל והני טעמי עדיפי ממעלת תדיר ועי' בפסחים דף ע"ז דר"ח נקרא מועד ובתוס' שם ותקנת מרע"ה הוא לקרות בתורה כל א' וא' בזמנו כדמסיים המשנה בשלחי מכלתין מוידבר משה את מועדי ד' מצוותן שיקראו וכו' [שוב בחנוכה שנת תרכ"ד מצאתי בשו"ת בית אפרים חאו"ח סוף סי' ח"י עם הגאון מוהר"י פיק הרגישו בקצת דברינו הנ"ל בסוגיא זו ובעזה"י מקום הניחו לי בעיקר ותוספת]: נאום אוה"נ הק' יהודאסאד תשובה רד בין גאולה לגאולה רנה ושמחה וצהלה חו"ש וברכה כפולה יעלה לראש מסביר גמיר וסביר ה"ה הרב המאוה"ג חרוץ עצום איש חי רב פעלים בנש"ק ני' מו"ה משה ליב הכהן הגדול ני' מורה ודאין בק"ק נ"ש. הנה זה ימים קודם ימי הפורים פגעתי את שש מכתב עוז מלא ברכת ה' וטוב טעם ודעת אמרי נועם יוצאים מן הלב טהור גברא רבא מפי כהן גדול כבוד הדרת מעלתו בקדושה ובטהרת ולעומתו ברוך אומר: כן יברכהו ת' ממעון הברכות יתנהו לשם ולתהלה ולתפארת בבית נכון ונשא לפני ה' לעמוד ולשרת אס"ו: גם קבלתי בשמחה את הדורן משלוח מנות איש לרעהו ע"י ציר נאמן לשולחיו עשה שליחותו. ומה שעלה ונסתפק כת"ר בדין אם תלמיד שולח מנות לרבו בפורים אי יי"ח מצותו בכך מי נימא כיון דרעהו כתיב מחזי דמשוי את רבו לרעהו והרי לדעת הי"א ברמ"א סי' רמ"ב סט"ז אין לתלמיד לשאול בשלום רבו הנ"ל י"ל אסור וגם לא יצא י"ח מצוה בזה עכת"ד קדשו: הנה בימי חורפי הרגשתי על הירושלמי ספ"ב דשקלים דזעירא לא לא שאל בשלמא דרבה מהא דבשבת דף פ"ט ע"א שאל הקב"ה למשה רבינו עליו השלום אין שלום בעירך ומשה השיב כלום יש עבד נותן שלום לרבו וא"ל היה לך לעזרני וכו' אמנם החילוק פשוט דבירושלמי מפיק ליה מנהגא זו דמקיימין בזה הקרא ראינו נערים ונחבאו וכו' באיוב כ"ט והיינו לשאול בשלומו בפניו ממש לכן מיטמר ר"א מקמי' רי"ו אבל שלב"פ ודאי מותר וכדמחלקי' כן בהזכרת השם רבו בין בפניו בין שלא בפניו ביו"ד שם סט"ו הקודם וש"ך ס"ק כ"ד וכן מרע"ה ויסתר משה פניו כי ירא מהביט וכו' ואז עוד לא השיג לראות האחוריים ה"ל כשלב"פ ופני לא יראו כתיב ומה"ש אומרים ברוך כבוד ד' ממקומו לכן א"ל הקב"ה למשה היותך מקיים ראוני נערים ונחבאו לכבודי וגודל מוראך אינך נותן שלום הרי שלא בפניו מותר והיה לך לעזרני עד"ה תנו עוז לאלקים להוסיף כח בפמליא שלי מיד אמר משה ועתה יגדל נא כח ד' וכו' א"כ ודאי גם משלוח מנות תלמיד לרבו דלא בפניו הוא מותר לכ"ע ומצוה נמי עביד בכפלים ומצות משלוח מנות דד"ק בפורים ומצות כבוד רבו דאורייתא דהרי כל המביא דורן לת"ח איתא ר"פ ב' דייני כאילו הקריב בכורים ואם בדורן של רשות כן ק"ו משלוח מנות בפורים דורן של מצוה הוא טפי עדיף תלמיד לרבו הואיל ואיתעבידא ביה חדה מצוה להעביד ביה אחרינא כדאמרינן גבי עירוב עי' שבת קי"ז ע"ב ובש"ע א"ח סי' שצ"ד בהג"ה ובנ"ח במג"א ריש סי' תרע"ג ואי משום דמחזי דמשוי את רבו לרעהו הא ודאי קשה לא מיקל בכבוד רבו דודאי גם רבו מקרי רעך והנה לא תעשוק את ריעך ולא תגזיל וכו' לא תעמוד על דם רעך וכו' ואהבת לרעך כמוך וכו' והרבה כיו"ב ת"ח רבו בכלל וז"ל רש"י בשבת דף ל"א ע"א דעלך סני לחבריך לא תעביד רעך וריע אביך אל תעזוב זה הקב"ה לא תעבור על דבריו וכו' הרי דמכנים גם להקב"ה אלינו בשם תואר זה ריע"ך: ועוד ממקומו הוא מוכרע במגילה דף ז' ריש ע"ב ר' יודא נשיאה שדר ליה לרב אושעי' אטמא וכו' שלח ליה קיימת בנו רבינ"ו ומשלוח מנות איש לרעה"ו וכ"ה בירושלמי שם הרי דקרי ליה לרבינ"ו ר"י נשיאה בשם רעה"ו וכן עוד שם רבה שדר ליה למרי בר מר וכו' הדר שדר ליה איהו וכו' אף דרבה הי' מלך וראש בפומבדיתא והן אמת דרעהו שולל את הרשע וכ"פ הרשב"ם בפ' קדושים בפסוק ואהבת לרעך כמוך וז"ל רעך הוא אם טוב הוא אבל לא אם הוא רשע כדכתיב יראת ד' שנאת רע ומה"ט פרש"י לענ"ד בפ' שמות רשע למה תכה רעך רשע שכמותך וכ"ה במדרש רבה שם ובפ' יתרו וישאלו איש לרעהו לשלום פי' רש"י בשם מכילתא וישתחו איני יודע מי השתחוה למי כשהוא אומר איש לרעהו מי הקרוי איש זה משה שנאמר והאיש משה והראב"ע שם כתב וז"ל וקראו הכתוב רעהו בעבור גודל מעלתו בחכמה הרי אף דמשה רבינו אדון הנביאים ורבן של כל ישראל ומלך עליהם קרא הכתוב ליתרו בשם רעהו אז מיד שנתגייר כדתרגם יונתן שם וסגיד ומנשק ליה וגייריה ושיילו גבר לחבריה לשלם ע"ש גודל מעלתו בחכמה רעהו קרי ליה ולכן יפה נסתפק הפמ"ג במג"א סי' תרצ"ה ס"ק י"א בעבד כנעני דוקא אי מקרי רעהו אם שלח לו ב"ח משום דסתמא עבדים הם פוחזים ורקים ועוד יותר גרועים הם ואינן בחזקת כשרות כמ"ש הש"ך ביו"ד רס"י א' לא מקרי רעהו ועכ"ז פשיט ליה הפמ"ג מדברי הרא"ם פ' משפטים דרעהו מקרי ואפי' אחיו נמי ונ"ל באמת היינו דוקא במוחזק בכשרות כעבדו של ר"ג ולא בסתם עבדים ועכ"פ בת"ח תלמיד לרב הן הן הריעים האהובים אמתיים ומצוה מן המובחר מקיים בשלוח מנות וכנ"ל וגם הנני מחזיק מלא חפני טיבותא לפרו"מ ני' יאשר ד' כחו וחילו לאורייתא אוכי"ר שוב מצאתי בס' קקיון דיונה במגילה ז' הנ"ל פי' כנ"ל והנאני: ועפי"ז נ"ל לתרץ תמיהת הראשונים ואחרונים הובאו בס' סדר משנה על הרמב"ם פ"ו מה' דיעות הלכה ז' סתירת הסוגיא בב"מ יליף דף נ"א תלמיד לרב מניין ת"ל הוכח תוכיח מ"מ ובעירובין דף ט"ז יליף מתיבת תוכיח אפילו ק' פעמים ולא מרבינן מניה תלמיד לרב ע"ש בחס"ז בשם הרמב"ן והר"ן וגליון התוס' ובסמ"ג עשין י"א ולא תירץ כלום. והלח"מ שם הקשה על הרמב"ם מדוע השמיט ולא הביא הדין דאף תלמיד לרב צריך להוכיח ונ"ל פשוט דכתיב אל תוכח לץ וכו' הוכח לחכם וכו' וטעמא נ"ל משום דהוכח תוכיח את עמית"ך בתורה ובמצות משמע עמיתך עמית בתורה ובמצות עם שאתך עיין בשבועות דף למ"ד מזה יליף שלמה המלך ע"ה אל תוכח לץ וכו' הוכח לחכם וא"כ ודאי דרבו בכלל עמיתך הוא אלא דה"א משום כבוד רבו לא יוכיחנו אבל א"ת עמיתך דריש א"ת לרבות ת"ח היינו אפילו תלמיד לרבו ובהא פליגי תנאי בעלמא אי דרשינן אתין או לא א"כ סוגי' דעירובין ס"ל דרשינן את עמיתך לרבות ת"ח כנ"ל וסוגיא דב"מ קאי רבא למאן דלא דריש אתין ע"כ יליף ליה מתוכיח וכו' וה"ט דרמב"ם השמיטו דפשיטא הוא כיון דס"ל דרשינן אתין ונפ"ל מא"ת עמית"ך כנ"ל: עוד העלה פרו"מ ני' ספק אם יי"ח במצות משלוח מנות קודם פורים עבי"ד באופן שיגיע ליד המקבל ביום הפורים הנה כבר העליתי ארוכה בזה בתשובה אחת דעכ"פ מיום שהקדימו הזמן הכפרים לקריאת המגילה משום ולא יעבור כתיב ה"נ נזכרים ונעשים כתיב איתקש עשייה לזכירה ר"ל גמר העשייה משלוח מנות בעינן בזמנו ולא יעבור ובג"א ריש סי' תרצ"ד בשם בעל המאור לא יתן קודם פורים דלמא יאכלו וכו' משמע הא לא"ה שרי א"כ בכה"ג לשלוח עבי"ד בקודם כדי שיגיע לידו בפורים ודאי שרי ואפילו מקודם זמן הרבה נמי שרי דזה רק