יהודה יעלה אורח חיים קלא

רמב"ן על נרות חשמונאי קאמר והקשה הכ"י עליו הרי מתחלה שניהם בטלום היוונים הקרבנות והנרות וכאשר נחו שניהם חזרו ומה יתרון א"כ לנרות על הקרבנות ותי' כיון שבחזרתן נעשה נס בנרות ולא בקרבנות כלל מוכח דקדושת נרות גדולה יותר ע"ש וטעם רמ"א דמצוה יש במשתה לפי שהם חנוכת מזבח אבל כיון שזה גדולה יותר אין ראיה למשתה ועונ"ל אי משום חנוכת מזבח א"צ לשבח במשתה כמו גבי ימי ניסן בסי' תכ"ט בב"י שם דה"ל מצוה. אבל בל"ז צריך דוקא שיר שיהיה סעודת מצוה וזה"ש יוונים נקבצו עלי כו' ופרצו חומות כו' שנתצו מזבח ובטלו קרבנות וגם הנרות שטמאו כל השמנים ונעשה נס רק בנרות לבד לגודל קדושתן ול"ל מצוה משום חנוכת מזבח לכן קבעו שיר כו' כנ"ל. הק' יהודא אסאד תשובה רא רב ברכות ושלום לבני אהובי נופך ספיר ויהלום. ה"ה הרב המאוה"ג החריף ובקי נפלא עסיס רמוני זית שיפכני איש צדיק כש"ה מוה' אהרן שמואל נ"י האבד"ק קאטה זה יומים השגתי מכתבך הנחמד אשר בו הודעתני משלומך ושלום תורתך ב"ה ותודות לו ית"ש על כל הטוב כן יהי ד' עמך תמיד וירים ויעלה קרנך ומזלך למעלה ראש אמן ועל עתה באתי להשיב קצת על דבריך בד"ת שהעלית' קושי' נאה והוא מוזכר בס' זרע יעקב בשבת דף כ"א לתי' הב"י בהלכות חנוכה דה"ט ח' ימי חנוכה לפי שחלקו השמן שבפך שנמצא מיד לח' חלקים על ח' לילות וגם בלילה ראשונה היה הנס ולמה הוצרכו אבותינו לחלק כן ולסמוך על הנס הלא הי' להם שמנים טמאים והו"ל לערות דרך צרצור קטן השמנים טמאים לתוך אותו השמן הטהור שהיה בפך דהכי קי"ל ביו"ד סי' קל"ד גבי יי"נ עירה יינ"ס מצרציר קטן לתוך הבור של יין אפי' כל היום כולו קק"ב וה"ה לענין טומא' ג"כ שנתבטל עיין במ"ל פ"א ממשכב ומושב ובס' הנ"ל כ' דעדיפ' הו"ל להביא דתוס' וראשונים הרי הק' על ר' דימא מסוגי' דבכורות כ"ב לענין טומאה דציר נימא קק"ב ותי' המחבר הנ"ל ז"ל לשיטת הראב"ד דאין מבטלין איסור לכתחילה אסור מדאוריי' לק"מ אלא לשיטת החולקים דאין אסור אלא מדרבנן קאי הקושי וגם לדידהו י"ל דעדיפא להו שוא"ת ולסמוך על נס מלעקור בידים איסור דרבנן לבטל לכתחלה כו' ע"ש. ואתה אהובי בני כתבת וזה לשונך תי' ב' הנ"ל ליתא דבמקום מצוה לא גזור רבנן ומבטלין איסור לכתחילה כמ"ש המג"א רה"ל סוכה סי' תרכ"ו בשם המרדכי וגם א"צ לתי' ב' הנ"ל כלל דכיון דשמן קדש שנטמא מצותו בשריפה בקדש באש תשרף עיין פסחים כ"ד ע"א מודה דאסור מדאורייתא לבטל בתערובות שלא לבטל מצות שריפה וכמ"ש המקנה קדושין דף נ"ו כה"ג וגם אתה אבי מחמדי ני' עלתה בזכרוני שהארכת בענין זה ולק"מ. ואת"ל דגם בהדלקת השמן במנורה ע"י ביטול מתקיים מצות שריפה ג"כ וליכא איסור דאוריי' לבטלו מ"מ י"ל כיון דשמן טמא לשריפה קאי כתותי מיכת' שעירי' ותן לה כמידתה בעי' במנורה עיין מנחות פ"ט ולק"מ. ואת"ל כיון דק"ק בטיל שוב אינו עומד לשריפה ואין מיכתת שיעורי' כו' ע"כ לשונך: הנה דבריך טובים ונכוחים וישרים הם ולע"ד נ"ל כיון שבאו בה פריצים חללוה ופקעי קדושה כמו בע"ז דף נ"ב שוב כשטמאו השמנים של חולין היו ואין מצותן בשריפה ולרמב"ן במלחמות שם בע"ז נ"ב גם קדושת הגוף יצאו לחולין ע"י פריצי נכרים וליתא לתירוצך ונ"ל לשיטת רש"י דר' דימא רק בהנאה מתיר ע"י קמא קמא בטיל וה"נ לר' יצחק ע"י צרצור רק בהנאה א"כ הדלקת נרות במקדש הו"ל אכילת מזבח אכילת גבוה שמיה אכילה ולא הנאה ולא מהני ביה קמא קמא בטל ולק"מ: ועוד נ"ל לשיטת רש"י בחולין צ"ח ע"ב לא נצרכה אלא לטע"כ ס"ל בקדשים לכ"ע בכ"ש אוסר מדאורייתא מב"מ ע"ש בתוס' דפליגי והרי מדברי הרא"ש הכא מוכח בהדיא דלר"י דמב"מ מדאוריי' לא בטיל ובמשהו ליתא לדר' דימא ארי"ו אלא רי"ו לטעמות דס"ל מב"מ בנ"ט חוץ מיי"נס משום חומרא דע"ז הם אמרו והם אמרו באיסור לנו היתיר' ק"ק בטיל א"כ בשמן קדש שנטמא לכ"ע מב"מ במשהו מה"ת לדעת רש"י לא היו יכולים לבטלו ועוד נ"ל דכבר העליתי בתשובה דבאיסוה"נ דאורייתא לכ"ע א"מ איסור לכתחילה מדאורייתא דא"כ הרי נהנה בביטולו והתורה אסרו בהנאה עיין בס' חות דעת סי' צ"ט כה"ג על שמן שנתיתר מנר חנוכה וה"נ השמן הקדש שנטמא אסור בהנאה כו' וגם אתה אהובי בני שי' עוררת ע"ז והראית לדעת ג"כ תשובת מהרי"ט סי' ה' והנאני ועיין רש"י כריתות כ"ג ע"א ופסחים כ"ב סוף ע"א. אלא דמצות לאו ליהנות נתנו ולהדלקת המנורה היה מותר לבטלו מדאו' ועיין תוס' חולין ק"מ ומרש"א שם ועיין במ"ל פ"ה מאיסורי מזבח ובתשובה א' הארכתי הרבה ולקצר אני צריך ותנוח דעתך בזה כעת. ואי"ה עוד חזון למועד. נאם אביך הנאמן הטרוד מאד ומצפה לישועת ה' ולהרמת קרנך בקרן בן שמן: הק' יהודאסאד תשובה רב כחדש אדר שלמא אשדר לבקדש נאדר פרי עץ הדר ה"ה כבוד ידיד נפשי הרב הגאון הגדול המפורסם מהולל בתשבחות כש"ת מוה' משה ברעזווא ני' אבד"ק יערגץ,: וכעת הוא אבד"ק חוסט וגליל: גי"ה קבלתי ונהניתי לאורו אור תורה ונר מצוה. וע"ד אשר העיר פרו"מ ני' והעמידני על סתירה פסקי הרמ"א וש"ע א"ח בסי' תרפ"ז פסק אין לך מצוה דאורייתא נדחית לגמרי מפני מקר' מגילה הרי דמצוה דאוריי' עדיפא מפרסומי ניסא דרבנן לדחות זה מפני זה. ואילו מפני אונס ממון פסקינן משום פרסומי ניסא אפי' עני שואל או מוכר כסותו בסי' תע"ב גבי ד' כוסות ובס' תרע"א גבי נר חנוכה ובסי' רס"ג גבי נר שבת. ובמצוה דאוריי' פסקינן בסי' תרנ"ו אפילו מצוה עוברת א"צ לבזבז יותר מחומש ומי דשעת' דחיקא ליה אונס הוא ופטור לגמרי ע"כ דפח"ח: הנה מ"ש פרו"מ ני' טעמא לחלק מהא דר"א שחרר עבדו ועבר אדאוריי' משום מצות תפלה דרבנן ה"ט דהתם ע"י שחרורו קיימו רבים מצות ונקדשתי כו' משא"כ במגילה הוא לבדו יקיים קריאתו ופרסום ניסא אין מצוה דאורי' לדחות כו' יפה כיון בסברתו זו לדברי הרא"ש בפ' ואלו מגלחין סי' נ' וכן בתשובת חות יאיר סי' קי"ב לתרץ בזה קושית תוס' על הבה"ג יעו"ש ונעלם ממנו שם דברי הר"ן בר"ה ל"ב ומג"א סי' תמ"ו הא בעידנא כו': ונ"ל לענ"ד ליישב קושית פרו"מ בפשוט נ"ל אף דבמצוה דאורייתא פטור ע"י אונס ממון רק החמירו במצוה דרבנן ועשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה לחייבו גם באונס מדוחק ממון דהפקר ב"ד הפקר והרי גדולה מזה מצינו לכ"ע שלא פטר א"ע ממצות דרבנן אפילו במקום אונס סכנת נפשות בערובין כ"א וע"ז אמרו שם הזהר בני בד"ס יותר מד"ת שד"ת יש בהן עשה ול"ת בלא חיוב מיתה וכל העובר על ד"ס חייב מיתה ואע"ג שע"י אונס סכנת נפשות לא מקרי עובר ולא העמידו במקום פיקוח נפש ור"ע מחמיר על עצמו היה כמ"ש שם אבל במקום אונס ממון העמידו דבריהם משא"כ באתרמי ליה לאדם מצו' דאו' ומצוה דרבנן כחדא ואי אפשר לקיים שתיהן מהי תיתי למיעקר מצוה דאו' מפני מצוה דרבנן הא ודאי מצוה דרבנן לא עדיפי מאזהרת ל"ת דאורי' שיש בה כרת והיינו לא תסור דלהרמב"ם דאורייתא ממש הוא הרי קי"ל באי אפשר לקיים שניהם עשה דוחה לל"ת דכרת וכ"ש שנדחית מצוה דרבנן מפני מצוה דאורייתא עיין פ"ח סימן תרפ"ז שם כנ"ל ברור: ב' שניות מד"ס נ"ל דלשון הש"ע סי' תרע"א שואל או מוכר כסותו ולוקח שמן כו' הוא לשון הרמב"ם בהל' חנוכה בסופו. וה"ה והלח"מ ביארו מקורו דיליף ליה מד' כוסות במכ"ש או הה"ד מה"ט דפרסום ניסא אפילו אין לו מה יאכל ומתפרנס מן ההמחי' חייב בהם. והנה קצרו במקום שה"ל להאריך ולהראות מקום גם על פי' הרשב"ם במשנת ר"פ ערבי פסחים שפירש כן ימכור את מלבושו או ילוה כו' וכדברי הרמב"ם ממש אבל קשה מנ"ל לרמב"ם למילפינהו מהדדי הא ודאי אין לדמות כל מילי דרבנן להדדי בכל דיניו כמ"ש תוס' בכ"מ ובתשובת הריב"ש סוף סימן שפ"ז ובתשו' חו"י סי' קי"ב ודלמא דוקא בד' כוסות דתנן במשנה דינא הכי אפילו מן התמחוי ולא כן בשאר כל פרסומי ניסא כגון בנר חנוכה. ונ"ל באמת ה"ט דה"ה דהוצרך למילפי' במכ"ש מד' כוסות ולא בהה"ד ור"ל כיון דבשביל כל הד' כוסות צריך למכור כסותו וא' מהם הוא כוס של קידושא מכ"ש נר חנוכה שהוא עדיף מקידוש ולק"מ הצ"ע דהלח"מ על ה"ה אלא דמ"מ קשי' אחריתי והא מיפרך הק"ו דפרסומא ניסא דנר חנוכה עדיף ממעלת תדיר דקידוש כל שבת דיקא אבל קידוש של הד' כוסות דאית ביה תרתי תדיר וגם פרסומי ניסא נגד ד' לשונות של גאולה מנ"ל א"כ למילף מיניה גם פרסום נס דנ"ח לבד נמי דינא הכי לא בהה"ד ולא במכ"ש כנ"ל וצ"ע עוד ק' לי ידוע דרך הרמב"ם מדקדק בלשונו שלא לשנות מלשון ששנו חכמים בגמרא ומאין לקח הרמב"ם דברים אלו שהוסיף גבי נ"ח הנ"ל שואל או מוכר כסותו כו' ורבי לא שנה כן עצה זו במשנה גבי ד' כוסות במקומו בהדיא וגם הרמב"ם עצמו במקומו פ"ז מהל' חמץ ומצה לא נתן עצה זו איך יעשה אלא העתיק כלשון המשנה ויש לפרש בו ג' פירושים כמ"ש בב"י סוסי' תע"ב וגם לפי' זה הנ"ל הרשב"ם הוסיף עוד עצה או ישכיר א"ע אבל הרמב"ם גבי נר חנוכה שבק לעצה זו ואי כה"ה ולח"מ דיליף לה מד' כוסות קשה מ"ט דשינויים אלה כנ"ל לכן נ"ל מקור דברי הרמב"ם לקוחים מעובדא דמס' מגילה כ"ז ע"ב ר' זכאי ואימי' זקינה מכרה כי כיפה שבראשה בשביל יין קידוש ועי"ז וכו' זכו לעושר ואריכת ימיה ור"ה