יהודה יעלה אורח חיים קל

דף פ"ד סוף ע"ב וכתובות כ"ט ד"ה ועל הכותי ושבועות ל"ט סוף ע"א ושבת ע"ה ע"ב ד"ה חסר אחת ובזבחים פ"ד ריש ע"א וז"ל רש"י בחולין נ"ד סוף ע"א כל היכא דתניא אלו מיעוטא משמע אלו ותו לא. א"כ גם במשנה כתובות כ"ח דתנן ואלו נאמנין להעיד בגודלן מה שראו בקטנן וכו' דוקא אלו דחשוב להו במשנה שם משמע ותו לא דל"ל תני ושייר מדפרט כל הני ונקט ג"כ לשון אלו וכו'. וכ"מ לשון הרמב"ם בפ' י"ד מהלכות עדות דין ג' ויש דברים שסומכים בהן על עדות שמעיד כשהוא גדול הואיל והם דברים של דבריהם. ואלו הן הדברים שאדם נאמן להעיד וכו' שכל אלו הדברים וכו' מדבריהם וכו' עכ"ל ולא סיים בלשונו וכן כל כיו"ב כדרכו בכ"מ וע"כ משום אלו דוקא ותו לא ומסולק בזה תמיה תשוב' הח"ץ סוף ס' ס"ה על הגאון מו"ה רא"ב. ותמי' לי על הח"ץ דהא ע"כ אלו דוקא קתני דנאמן הקטן מתשובת חכמים לר' יודא במשנה דף כ' במגילה אין מביאין ראיה מן הקטן. שוב מצאתי בספר ברכי יוסף בח"מ שם הביא קושיא זו ותירצה ע"ש והעיקר כנ"ל: נאם אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קצט רב ברכות ישועות ונחמות לראש אהובי בני הרב המאוה"ג חריף ובקי המפורסם כש"ת מוה' אהרן שמואל ני' האבד"ק קאטה וכאל"ש: גי"ה קבלתי זה ימים: וע"ד הערה קטנה שהעלית על מ"ש תוס' גיטין י"א שבתאי שם גוי שם רוח רעה אבל שבתי שם ישראל משמע שאין קורין לישראל בשם שד וצ"ע ביוסף שמצינו יוסף שידא בערובין מ"ג סי' ע"א: הנה התם פירש"י דלא מינטר שבתא וע"כ צריך לפרש כן. א"כ התם לא הישראל נקרא בשם שד אלא איפכא אותו השד שאמר הני שב שמעתא קמיה דר"ח וקמיה דרבא קראו אותו חכמי התלמוד בשם יוסף אולי משום שלא רצו להזכיר שם שד מזיק בלבד ע"ד ותבחר לשון ערומים הוסיפו לו שם קדש אבל ביבמות דף קכ"ב ע"א איתא אר"ח א"ל יונתן שידא כו' והתם פירש"י וז"ל לימדנו יונתן שידא שד היה או בקי בהן עכ"ל. הנה לפי' א' נמי הכי הוי השד שלימד כן לריח קראו אותו גם בשם קדש יונתן ג"כ ומטעם הנ"ל ולפי' ב' ישראל היה הרי ביאר רש"י דה"ט דכינוהו גם בשם שידא על שם שהיה בקי בהן ושם העצם שלו היה יונתן בלבד ולא הזכירו אותו בכינוי זה אלא אז באותו פעם ע"ש אותו שמעתא שלימד לר"ח דשדים בבואה דבבואה לית להו שהיה בקי בהן כנ"ל: וע"ד המאמר שהבאת שאול ע"י שמלכותו היתה שאולה בידו לכן נקרא שאול ופירושך עפ"י התוס' ר"פ ב' דיינין שאין קוראין בשם רשע ומצינו בתורה ושאול בן הכנענית ופירש"י זה זמרי שעשה מעשה כנענית והיינו דקשי' איך קראו לשאול בשם חוטא כזמרי עכ"ד: נ"ל פשיטא שאם יש גם צדיק באותו שם ודאי שפיר מסקינן בשמי' ולא איכפת לן במה שגם יש רשע בשם זה והנה שם שאול שם מצינו עוד בתורה בס"פ וישלח שאול מרחובות הנהר ואותן מלכי קדם שזכו והצליחו למלוכה לפני התורה היו וקיימו ז' מצות ב"נ מחסידי או"ה היו דומי' דמלך שאחריו שם בעל חנן כו' ופי' הרמב"ן שהי' שמו חנן לבד והרי חנן ודאי מסקי' בשמיה בתו' ר"פ ב' דייני כו' וכמה תנאים **((הג"ה מבן המחבר) לע"ד דברי מרן אבי הג' זצ"ל צל"ע מתוס' מגילה י' ד"ה רבה בר עופרן גרסי' דעפרון רשע היה והא עפרון היה ג"כ קודם מ"ת ועוד עיין במדרש רבה פ' וישב פ' פ"ד מה כתיב למעלה מהענין אלה המלכים כו' וישב יעקב כו' משל לכת של כלבים כו' הרי דמד"ר מדמה לשמונה מלכים אלו לכת של כלבים ומ"ש מרן זצ"ל מרמב"ן משם חנן עי' בעה"ט כתב בעל חנן הוא שמו ועי' ספורני פ' שלח ע"פ למקומותם של"ה חשובים לקרותם בשם ונקראו על מקומם כן י"ל גם בבעל חנן מ' של"ה חשוב נקרא ע"ש מקומו דשם חנן היה רק ע"ש עירו ולא שם העצם דאל"כ איך אסקי' בשמיה כל חנן ועי' תשו' מהר"י מברונא גבי אם מטילים שם לחולה ונמצא שם של אדם רשע אין לקרותו כן מ' שם רשעים. ירקב ואסור לקרות בשמם:)** וגם בכתובים הרבה צדיקים בשם חנן וכבר כתבתי בארוכה בזה בתשוב' א' ומה"ט שפיר קראו למלך ראשון שבישראל ג"כ שאול כנ"ל ועוד נ"ל הא דלא מסקי' בשם רשע נפ"ל מקרא ושם רשעים ירקב היינו מן אז ואילך שאמר שלמה כן במשלי ברוה"ק אבל בדורות שקדמו לו י"ל לא קפדו. ושאול המלך היה קודם זה קרא דשלמה ולפ"ז ניחא נמי אפי' את"ל דשאול מלך אדום בס"פ וישלח ל"ה צדיק שומר ז' מצות ב"נ שפיר אסקינן בשמי': אבל בפירושך הנ"ל עדיין לא מתורץ הקושי' דאף שהיה מלכותו שאולה בידו מ"מ ל"ה ליה לאסוקי בשמי' דרשע וגם בתחילה קריאת שמו הרי לא ידעו כלל מקנין מלכותו וגוף פירש רש"י שכתבת בשמו דשאול בן כנענית הוא זמרי שעשה מעשה כנעני כו' לא מצאתי בשום מקום עיין רש"י פ' וארא אבל הכי דחז"ל שאול בן הכנענית בן דינה שנבעלה לכנעני ולפי"ז גם שאול זה היה צדיק ומעיקרא אין קושיא כלל אלא משאול מלך אדום דפ' וישלח יש להקשות כמו שהקשיתי אני וגם הא לק"מ מתרי טעמי הנ"ל: ואחרי כותבי נזכרתי וראיתי בפ' ויגש במספר ע' נפש בראשונה בני שמעון כו' ושאול בן הכנענית ושם פירש"י בן דינה שנבעלה לכנעני כו' שנשבע לה שמעון שישאנה ב"ר עכ"ל אבל בתרגום יונתן שם כתב ז"ל ושאול הוא זמרי דעבד עובדא דכנעני בשטים עכ"ל והובא ג"כ בי"ר שם וע"ז היה כוונתך אהו' בני מיהת לק"מ כמ"ש. וע"ד מי שהרג נפש מישראל ע"י שם או כישוף פשיטא מלתא דחייב כמו שהבאת בשם תשובת הלק"ט ח"ב סי' צ"ח וטעמ' נ"ל דקרא כתיב ומ"כה אדם יומת. והנה במרע"ה מצינו שהכה בשבט פיו ובשפתיו המית רשע כמאז"ל ופירש"י הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת כו' שהרגו בשם המפורש וכתיב ביה לשון ויך את המצרי א"כ גם כה"ג במשמע ובכלל מ"כה אדם יומת הוא כיון דבדיבורי' עביד מעשה היינו הורגו בידים וחייב עליו כנ"ל וגם האיסור לאשה לשתות כוס של עקרין כדי שתפיל ולדה נמי פשיטא מלתא דבכה"ג ע"י שם או כישוף נמי אסור דמ"ש הרי איבוד נפש אסרה תורה היכא דאסור בכל אופן שמאבדו או מדרבנן ואין לדחות מהא דכתיב קרא גם ענוש לצדיק לא טוב דמשמע אבל חיובא ליכא למענש באופן זה ע"י תפלה או ע"י הזכרת שם עלי' ז"א דהתם מיירי קרא במענש המחייב מיתה כבר אשר הוא רשע למות קאמר קרא דעכ"ז גם ענוש לצדיק לא טוב אבל יבוא בעל הכרם כו' **(**(וגם אין ראיה להיפוך מהא דקי"ל במשנה סנהדרין ע"ו ע"ב שיסה בו את הכלב או נחש ומת פטור דהתם הוא רק סובב מיתתו והכלב ונחש הם המיתוה משא"כ בנ"ד שעל פיו ועל ידו לבד מת לאלתר אומר בפיו זה חמיר כעושה מעשה ועי' ס' דבש לפי מבעל ברכי יוסף מערכת מ' אות ה' דף ל"ב ובהשמטות.)** לכן מה שכתב לך הגאון המפורסם הידוע הזהר בו ונקוט מיהא פלגא כו' וד"ל: נאם אביך הנאמן המאוה לך כ"ט ומצפה להצלחתך הק' יהודא אסאד. תשובה ר חיים ושלום וכל טוב לכבוד ידי"נ הרב המאוה"ג הצדיק כו' הרב מוה' כו': גי"ה קבלתי כו' וע"ד הט"ז סי' תר"ע שמדמה מנהג הנשים במניעת מלאכה בחנוכה לר"ח כו' ומעלתו עמד עליו. הנה כבר השיג עליו הח"צ בת' סי' פ"ט דשאני ר"ח מ' דאיקרי מועד וי"ב קרבן מוסף ע"ש ולענ"ד אי מה"ט גם באנשים היה לאסור מדינא וכמו בע"פ אחר חצות שכ' תוס' ר"פ מקום שנהגו דאסור מה"ת להירושלמי ובמרש"א שם דלגמרן מיהת מדרבנן ע"ש מ"ש בחדושי בס"ד ועי' פ"ח סי' תס"ח ומ"ל הלכה בהב"ח פ"ו וצ"ל מ' דקרי' נמי לר"ח יום המעשה כדנפקא לן מה"ט דמותר במלאכה ומ"מ נהגו נשי וה"ה בחנוכה: ומ"ש הט"ז להכריע כב"י נגד כל הני רבוותא שמביא המג"א מטעמ' דחנוכה לא עדיף מאפוקי שבת' שבירו' מובא בתו' ר"פ מ"ש דלאו מנהגא ע"ש. לע"ד ז"א דודאי עדיף דהתם ליכא טעמא דאי משום כבוד שבת להוסיף מחול על הקדש מ"ש נשים דוקא הרי באנשים טפי הו"ל לאזהורי בזה ושמרו בני ישראל כו' כתיב: ועיין תוס' שבועות כ' ע"ב ד"ה כל שישנו כו' שהק' ואיפכא ל"ל כו' וא"כ אין טעם לנשים יותר מלאנשים משא"כ ח חנוכה ור"ח בנשים איכא טעמא כמ"ש הט"ז לפי שע"י נעשה עיקר הנס ועיין תוס' מגילה ד' על שאף הן כו' כנ"ל ודלא כהח"צ במח"כ ועי' ט"ז ססי' תרע"ה: ומ"ש ע"ד הט"ז סי' תר"ע שתי' לקו' הב"י למה תקנו ח' דגם ביום א' נעשה נס שנשתייר קצת ועי"ז נס אח"כ כו' ע"ש ולענ"ד נ"ל על כוונה זו יסדו בשיר מעוז צור ישועתי כו' ומנותר קנקנים דייקא נעשה נס כו' לכן בני בינה שהבינו למפרע שנעשה בלילה הראשון ג"כ נס ימי שמנה דייקא קבעו שיר ורננים גם י"ל לפמ"ש הט"ז בסימן זה לתרץ מ"ש דבפורים תקנו נמי משתה ושמחה ותי' מ' דעיקר פרסום הנס בנרות היה וזה מורה הודי' לא על שמחה בעוה"ז לכן תקנו רק להלל ולהודות כו' ע"ש וזה"ש אף דיונים נקבצו עלי אזי כו' ופרצו כו' מ"מ בפרסום היה רק כי מנותר קנקנים נעשה נס כו' בפרסום. לכן בני בינה ימי שמנה קבעו שיר ורננים דייקא להודות ולהלל ולא למשתה ושמחה וגם לתי' הלבוש שתי' שהיוונים לא בקשו נפשות כלל רק להכניעם ולהעביר דת וזה"ש יוונים נקבצו עלי כו' אבל לא בקשו נפשות רק פרצו חומות מגדלי ובקשו הכנעה וטמאו כל השמנים להעביר דת ועיקר הנס היה רק ומנותר כו' לכן קבעו שיר ורננים דייקא ועוד יותר יובן לפמ"ש רמב"ן בפ' בהעלותך בכוונת המד' שא"ל ד' לאהרן לגדולה מזו אתה מוכן הקרבנות הם רק בזמן שבהמ"ק קיים והנרות לעולם ופי'