יהודה יעלה אורח חיים קלב

מישכן חגורו על קידוש היום וברכי' רב י"ר דתיטום בשיראי כו' והרי"ף העתיק האי עובדא דר' זכאי או ר' ינאי ואימי' כו' בהלכות הרי בהדיא בגמרא שתי אלו עצות דהרמב"ם א' מכר כסותו וא' מישכן כסותו בשביל יין לקידוש וכיון דנר חנוכה עדיף מקידוש היום בודאי מכ"ש דראוי נעשות כן על חיבוב מצוה דנר חנוכה וכדברי הרמב"ם ומכ"ש לנר שבת דעדיף גם מנ"ח וכדברי הרמב"ם פ"ה משבת ולפי"ז הני עובדא דמגילה משמע רק ממידת חסידות עשו כן ולא מדינא ולפי שעלתה בידם שכר גדול. על חיבוב המצוה באופן זה קבעום הרי"ף והרמב"ם וטוש"ע להלכה ובאמת ודאי גם במצוה דאורי' ראוי כך לבזבז עליו ממדת חסידות לבד אבל הרמ"א ס' תרנ"ו מעיקר הדין קאמר לחלק בין קיים עשה לבין לעבור הל"ת דאף דגבי ל"ת בעי' בכל מאודיך בכל ממוניך ואין אונס הממון פוטרו מ"מ במ"ע הקלה ובשב וא"ת התורה חסה על ממונם של ישראל ושלא לבא לידי עוני כו' עשה שבתך חול כו' ואל יבזבז יותר כו' מדינא ולא הוצרך הרמ"א לפרש דמ"מ מידת חסידות הוא לוותר כל ממונו גם לקיים מ"ע דק"ו הוא ממצות דרבנן הנ"ל קידוש היום ונר חנוכה ונר שבת וממילא שמעי' ליה כנ"ל: ג' ועוד בה שלישי דלכאורה מלשון הר"ן ר"פ לולב הגזול בשם הראב"ד בחילוק זה שהביא הרמ"א סי' תרנ"ו וז"ל ומיסתברא מיהא דלא אמרי' הכי אלא במ"ע משום דשב וא"ת שאני אבל במצות ל"ת את כל הון ביתו יתן כו' עכ"ל משמע דוקא בלאו שיש בו מעשה דלקי עלה משא"כ לאו שא"ב מעשה לא חמיר יותר טפי ממ"ע כיון דתרויהו שב וא"ת הם אבל ראיתי בתשובת הריב"ש סי' שפ"ז שעמד בזה ודחה וז"ל ע"ד חילוק הראב"ד הנ"ל ואם יאמר בעל הדין שמצות לא תעשה שא"ב מעשה ה"ה בענין זה כמ"ע כיון שאינו עובר בידים עליו הראי' שאם התירו במ"ע הקלה ובשב וא"ת אין למדים על מצות ל"ת שאין למדין חמור מן הקל להקל שיהיה אונס ממון פוטרו כו' עכ"ל ריב"ש. והנה בתשוב' חו"י סי' ח' דעת השואל הוא דמניעת קריאת מגלה איסורה הוא לא אסור וכן בסי' י' י"א הביא הגאון בעל חו"י קושיא בשם הראב"ד דפ"פ למה ליה לריב"ל ה"ט על חיוב נשים במגילה וכיו"ב שאף הן היו באותו הנס ות"ל היכן ציונו מלא אסור ומצות ל"ת שהז"ג גם נשים חייבות יעו"ש א"כ כל הני מצות דרבנן נ"ח ונר שבת וקידוש היום וד' כוסות כו' בכלל מצות ל"ת הם לא תסור כו' ואת כל הון ביתו יתן במצות ל"ת שאין בו מעשה נמי להריב"ש הנ"ל משא"כ במ"ע דאורייתא ולק"מ קושי' פרו"מ נ"י. אלא דבאמת כבר דחה יפה הגאון בתשו' חו"י סברא הנ"ל בסימן ט' י"א ותי' הקושיא הנ"ל בתירוצים נכונים וכן נ"ל דאם איתא הרי גם בכל מ"ע דאורי' ודאי איכא ביה גם ל"ת לא תגרע כמ"ש רשב"א בחי' בר"ה דף י"ו ובס' ט"א שם וגם ובכל אשר אמרתי אליכם תשמרו כפירש"י פ' משפטים ליתן ל"ת אזהרה בכל מצות עשה ולפי"ז נפל חילוק הראב"ד בבירא אע"כ בתר תחילתו מצות עשה הוא אזלי' ומניעת מצות דרבנן נמי אינו בכלל ל"ת לענין ליתן כל הון ביתו חוץ מנ"ח ואינך הנ"ל ואדרבה הפמ"ג סי' תרנ"ו במג"א ראיתי שהוא מסופק לאידך גיסא בלעבור גם ל"ת דרבנן כגון לשתות סתם יינם וכיו"ב אם מחויב ליתן כל הונו או חומש דלא תסור ל"ת דאוריי' הוא להרמב"ם יעו"ש איברא הפמ"ג שם מסופק ג"כ במצות ל"ת דאורייתא לעבור בשב וא"ת כגון חמץ בפסח בבל יראה י"ל דאין מחויב לבזבז הון רב והניח בצ"ע ונעלם ממנו תשובת הריב"ש סי' שפ"ז הנ"ל שדחה חילוק זה גבי מצות ל"ת דאורי' כנ"ל מיהת הא ודאי העלנו דמ"ע דרבנן א"צ לבזבז הון רב וליתא א"כ לתירוצי השלישי לקושיות פרו"מ נ"י: הן אמת דברי תשו' הריב"ש סי' שפ"ז הנ"ל דגם בלאו שא"ב מעשה אין אונס ממון פוטרו ק"ל מיבמות ז' אטו עשה דוחה ל"ת לאו ל"ת חמיר מיניה ופירש"י שהרי לוקין עליו ות"ל בלא מלקות כגון לאו שא"ב מעשה נמי חמור ממ"ע שחייב עליו בכל מאדך ליתן עליו כל הון ביתו וא"ל דלרבותא נקט רש"י עשה דוחה לל"ת אפילו שי"ב מעשה דחמיר מיניה בתרתי גם מלקות גם ממון ונ"ל אונס ממון מיהת פוטרו ממלקות דבעי' קיבל עליו התראה לומר אעפי"כ והרי אונס הוא ולא מזיד וליכא תרתי בהדדי, א"כ תלי' אי מלקות חמור או ממון הוא חמור פלוגתת דרי"ו ור"ל כתובות ל"ב וא"ש פירש"י. גם י"ל רש"י ותוס' ברכות דף כ' ומהרי"ק שורש קל"ז פליגי בהא דעשה דוחה ל"ת אי הותרה או דחוי' והוא תלי' בפלוגת' רש"י ור"ת בתוס' מנחות מ' איכא דפליג על ר"ל באפשר לקיים שניהם היינו הותרה נ"ל דוקא ביש בו מעשה ומלקות התם הוא דוחה דוקא ולא הותרה אבל שא"ב מעשה לכ"ע הותרה נגד עשה כרש"י ולכן כיון דש"ס נקט יבמות ז' לשון דחי פירש רש"י עליו משום חומר דמלקות דוקא אי דחי י"ל אמרי' מ"ל חומרא זוטא מ"ל חומרא רבה אבל אי הותרה כגון שא"ב מלקות בלא מעשה בודאי יש חילוק איברא י"ל נמי בהיפוך מה לי חומרא רבה כו' היינו הותרה גם אם אפשר לקיים שניהם אבל אי דחויה הל"ל לחלק ביניהם בין חמור לקל וצ"ע. ועיין בפמ"ג א"ח בט"ז ססי' ת"ם תמה על תשובת השאגת אריה סימן מ"ט מפי' רש"י יבמות ז' שהבאתי ע"ש והנאני ונ"ל להריב"ש בסי' שפ"ז הנ"ל לק"מ קושית פמ"ג ובתשוב' הרמ"ע סי' ק"ח ופמ"ג א"ח סי' תס"ח העלה באיסור עשה אמרי' הכתוב מסרו לחכמים אבל באיסור לאו לא אמרי' הכי לפ"ז ג"כ מתורץ קושית הפמ"ג ועפמ"ש בתשו' חו"י ס' קפ"ו מסוגי' דערוכין כ"ח מכל אשר לו כו' מאדם כו' שאין רשאי להחרים כל נכסיו כו' א"כ מפורש בתורה דצורך גבוה לא יתן כל הונו ולטו"ז אין יכולת רבנן להחמיר בכה"ג במצות עשה דאורייתא דוקא אבל בנר חנוכה כו' עשו חיזוק לדבריהם יותר מלד"ת כנ"ל מתורץ גם כן תמיהת פרו"מ נ"י וזהו כעין תי' ראשון הנ"ל שוב ראיתי בספר שערי דעה ביו"ד סי' רנ"ב מחלק להראב"ד כנ"ל ולא ראה תשובת הריב"ש כנ"ל: ועוד מילין לאלוק לפי הטעם דכתב הראב"ד כדי שלא יבא לידי עוני כו' ואז"ל עשה שבתך כו' והמבזבז אל יבזבז כו' מפני שהעוני כמיתה כו' זהו שייך, רק במי שהוא איש אמוד או בינוני שיש לו ר' זוז לכה"פ ועדיין אינו צריך לבריות משא"כ מי שכבר הוא עני והגיע לידי מדה זו ליטול עני חשוב כו' ליתא לה"ט פשיטא מלתא דגם במ"ע דאוריי' לקיימו שואל או מוכר כסותו או מחזיר על הפתחים מק"ו ממצות דרבנן ולרבותא נקטו הרמב"ם וטוש"ע להאי דינא גבי נ"ח וד' כוסות ונר שבת ומכ"ש כדי לקיים מ"ע דאורייתא בכה"ג שהוא עני אבל אמוד אין צריך לבזבז כל הונו רק חומש לבד אפילו במ"ע דאוריי' עוברת וה"נ וכ"ש במצות דרבנן הנ"ל ושוים הם בזה כנ"ל ולק"מ אלא דמשמעות הפוסקים אינו כן וכנראה ג"כ מדברי היש"ש במג"א סימן תרנ"ו ומחוורתא כדשנינן מעיקרא: ובענין זה דעסקי' ע"ד פסק הרמ"א הנ"ל. הנה זה יותר מעשרים שנה אשר כתבתי על הגליון בס' הר' עובדיה ספורני עה"ת ס"פ ראה שכתב ז"ל כמתנת ידו לא שיתן כל אשר לו ויצטרך הוא לבריות כמחשבת פתאי אומות עולם כאמז"ל המבזבז אל יבזבז יותר מחומש ע"כ לשונו. וזה לשוני על הגליון אילו ראה דברי הר"ש ריש פ"ק דפיאה ופי' הרא"ש שם אות ב' [וכן העתיק התוי"ט שם] לחד תי' בירושלמי אין שיעור לג"ח מדאוריי' לא היה קורא לזה מחשבת פתאי או"ה וכן משמע קצת בש"ס דידן ג"כ בשבועות כ"ה דפריך שם אי צדקה לעני מושבע ועומד מה"ס הוא כו' עש"ה ועפ"י ירושלמי מובא בתוס' קדושין דף ל"א דהקפיד הקב"ה בכבוד או"א יותר מבכבודו והובא ג"כ בר"ש פ"ק דפיאה י"ל דאלו ואלו דברי אלהים חיים כמובן אבל עדיין צ"ע דזהו חסד ה' נגד מה שמחייב השכל לפזר יותר משום כבוד ה' ואין ראוי לומר ע"ז מחשבת פתאים או"ה ע"כ לשוני בגליון הספורני. והן עתה היום ראיתי בתשוב' חו"י סי' קפ"ו מייתי מירושלמי הנ"ל דפליג עם הש"ס בב"ק ט' וגם מייתי קרא ומתניתא בת"כ פ' תזריע מסייע לירושלמי וכתמיהת הרשב"א על הש"ס דילן לאמת נכון ומ"מ קי"ל כש"ס דידן וביאר בזה חילוקים נכונים בארוכה ונהניתי ואחתום בברכה יברכהו ה' בכל מכל כל ובכן תרוממנה קרנות צדיק כנפשו ונפש ידידו נאמן אהבתו בלונ"ח הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה רג לכבוד ידידי תלמידי היקר הרב החריף ובקי טובא מופלג ביראה אה טהורה כ"ש מו' ש"א נ"י. מכתבך קבלתי לנכון וראיתי דבריך ד"ת דברים נכונים בסוף מס' מגילה והנכי למלאות מבוקשך להעתיק לך מחידושי מה שכתבתי זה לשוני במגילה דף כ"ט ע"ב תוס' ד"ה והלכתא אין משגיחין בחנוכה פי' לעשותם עיקר ואע"ג דהלכה כרבה לגבי ר' יוסף מ"מ הוצרך לפסוק הלכה כוותיה משום דפליגי עליו שאר אמוראי עכ"ל. ולענ"ד נ"ל לתרץ קושייתם עדיפא דתוס' בשבת כ"ד ע"ב ד"ה הדר פשטה רבא דכ"ח עדיף מקידוש היום אע"ג דתדיר פרסומי ניסא עדיף העלו משמיה דהרשב"א הא דר"ח טבת שחל בשבת מקדימין לקרות בשל ר"ח ה"ט דוקא לדחות פ"נ עדיף אבל להקדים תדיר עדיף א"נ כדי שיקרא המכטיר בנרות דזכרי' ע"כ מקדימין ר"ח כדי שיקרא המפטיר בשל חנוכה ויפטור מענין שקרא בנרות דזכריה והקשה בס' טורי אבן בסופו חידושי אבני מילואים לתירוץ אחרון דרשב"א ר"ח טבת שחל בחול דליכא הפטרה למה הקדימו ר"ח משום תדיר ה"ל להקדים חנוכה משום פרסומי ניסא עדיף וכו' וגם על ר' דימי קשיא אמאי תלה טעמא דחנוכה קודם בחל בחול משום מי גרם לד' שיבא ר"ח וכו' ות"ל בלא"ה משום פרסום ניסא עדיף וכו' עש"ה שלא תירץ כלום: ונ"ל דבס' זרע יעקב בשבת כ"ד שם הקשה ע"ד תוס' הנ"ל מסוגי' דמגילה הכא לעיל בסמוך אר"י נפחא ר"ח אדר שחל בשבת מביאין ג' ס"ת וכו' ואמר ר"י נפחא ר"ח טבת שחל בשבת וכו' וצריכא וכו' ולימא הא ולא בעי הא חדא מכלל חברתה אתמר ונדחקו התוס' ליישב מ"ד הך מכללא למאי איצטרך הא ידעי' ליה במכ"ש וכו' ולתוס' שבת הנ"ל הל"ל לגמ' בפשוט דהא קמ"ל להקדים של ר"ח אע"ג דחנוכה איכא משום פרסום ניסא וכו' עש"ה ונ"ל חדא מתורץ באידך דתירוץ