יהודה יעלה אורח חיים קכט

לפי"ז מתו' קושית הנ"ל דלרבא צריך קרא לא יאכל על כד"א לאחר שנגמר דינו אם שחט כנ"ל נכון: תשובה קצז לדזיו ליה כבר בתי' שלם. העלה דברים נכוחים. אלקים ואנשים משמחים כפתורים ופרחים. ה"ה ידידי חביבי הרב המאוה"ג החריף ובקי, משנתו צח ונקי. צדיק תמים. כש"ת מו"ה אליעזר ליפמאן ני' אבד"ק מג"ד יע"א: מפני הטרדה כי רבה עלי לא פניתי להשיב מפני כבוד חכמים כי רב הוא עד היום. ועמו הסליחה ואחרי רואי דברי קדשו עריבים כעולות מחים. לבות משמחים ראיתי שהקשה קושיא גדולה. והוא דרי"ו הוא דס"ל מצוה הבב"ע לאו מצוה הוא כלל. א"כ איך מפרש הש"ס בפסחים דף ע"ב טעמא דרי"ו ביבמות בעל דפטור משום דקא עביד מצוה. הרי מצוה הבב"ע היא והניח בצ"ע וגם בני היקר הבחור יניק וחכים עוררני ע"ז. ואני תמה אעאי לא הונח למעכ"ת הרם ונשגב לתרץ עפ"י ס' התו' ריש פ"ג דסוכה בלולב דאשירה ועה"נ לפי שאין המצוה באה מחמת העבירה לית ביה משום מצוה הבב"ע וא"כ יבמתו נדה בעל נמי הכי אין מצוה באה מחמת העבירה ועוד אפילו להגירסא שהביאו תוס' שם דלא ס"ל סברא זו לחלק כ"ה דעת הרמב"ם פ"ה מאיסורי מזבח הלכה ט' [והשאגת אריה סי' צ"ט תמה עליו מסברת תוס' הנ"ל ובמח"כ נעלם ממנו דברי הרמב"ם בפי' המשנה רפ"ג דסוכה שהי' גורס בגמרא בלולב של אשירה ועה"נ פסולים משום מהבב"ע כגירס' הנ"ל בתוס' והארכתי מזה בחידושי אין עת האסף פה] אבל בכה"ג שאנו דנין עליו לכ"ע ליכא משום מהבב"ע דלכאורה קשה למ"ד טעה בד"מ ועשה מצוה חייב משמע בסוגיא דפסחים ע"ב הנ"ל דהה"נ יבמתו נדה בעל חייב לדידיה וקשה לי איך יכול איסור נדה לחול כלל על איסור אשת אח. אמנם הא בורכא דבמקום מצות יבום הוא ליכא איסור אשת אח. ושפיר חל עלי' איסור נדה. וא"כ תו ליכא למימר כלל הכא מצוה הבב"ע וליכא מצוה דאדרבא כל העבירה מחמת המצוה היא באה דאי לאו מצוה לא חל איסור נדה כלל ואם כן שפיר קאמר טעמא דפטור לרי"ו משום טעה בדבר מצוה ועשה מצוה: ועוד נ"ל כיון דכל עיקר מצות יבום בעבירה הוא דאשת אח בכרת אלא דמצותו בכך וכמו שהעלו תוס' יבמות דף ג' ע"ב סוף ד"ה ל"ת שי"ב כרת. וא"כ הואיל ואשתרי אשתרי וליכא משום מהבב"ע ואי לאו קרא דעליה אפילו אחות אשתו ה"א דמתייבמת מה"ט כדמסיק הש"ס ביבמות דף ז' ע"ב וכיון דנדה ליכא למילף מאחות אשה מהני טעמי שכתבו תוס' והרא"ש ריש יבמות בד"ה ואחות כו' נקטינן סברא זו לאמת הואיל ואשתרי אשתרי אלא דלכתחלה ודאי אסור ליבמה בעת נדותה כיון דאפשר להמתין עד שתטהר אבל אם עבר ובעל שפיר פטור וליכא בזה משום מצוה הבב"ע לכ"ע כנ"ל ברור ומר מעכ"ת ני' יבחן איזה יכשר אבל הא קשיא עדיין לפי"ז מ"פ הש"ס התם לרי"ו אשתו נמי עבד מצוה הא כיון דל"ל באשתו כיון דאשתרי כו' הול"ל מהבב"ע לר' יוחנן לטעמי' ועי' תוס' בחולין דף ק"ט ע"ב ד"ה נדה כו' אשת אח יבמה כו' ובתשובה אחרת הארכתי. לכן נ"ל הא בשוגג מיירי טעה בדבר מצוה כו' לחייבו חטאת ובשוגג ליתא לדין מצוה הבב"ע בט"ז א"ח ומהרי"ט אלגאזי כנ"ל. ומאי דבדק לן מר עוד בהקשותו על הר"ן בגיטין ופ"ח באה"ע קכ"ד דס"ל במידי דבעינן שיעורא גם לרבנן דר"ש אמרינן מיכתת שיעורי' א"כ בירושלמי דר"ה הובא בב"י בא"ח סי' תקפ"ו דקאמר ר' יוסי שופר של ע"ז ושל עה"נ כו' ה"מ בלולב שהוא פסול שנאמר ולקחתם לכם כו' ולא משל עה"נ כו': ואם איתא למה לי קרא. ות"ל משום דמיכתת שיעורי' כדאמרי' בש"ס בבלי וע"כ צ"ל דלרבנן דר"ש קאי דלא ס"ל הכי וצ"ע אתד"ק: הנה באמת בדברי הר"ן בגיטין ליתא כן אלא דלפי מה שפי' הפ"ח באה"ע דברי הר"ן נשמע כן דעתו ויותר הו"ל למעלתו ני' להביא דברי תוס' בסוטה דף כ"ה ע"ב ד"ה לאו כו' שכתב כן בהדיא דהאי מיכת' שיעורא דגבי לולב של אשירה רפ"ג דסוכה הוא אפילו לרבנן דר"ש יעו"ש ואגב שיטפי' הביא מעכ"ת הכי משמי' דהר"ן ופ"ח איברא לא מצאתי חולק בזה על התוס' ולענין קושיתו דמר ני' נ"ל הרי תוס' בש"ס דילן בסוכה דף ל"ה בד"ה לפי כו' הקשו קושי' זו אש"ס דילן גבי ערלה למה לי קרא דלכם ות"ל משום מיכתת שיעורי' ותירצו דמיכתת שיעורי' הוא רק מדרבנן לפי' מהרש"א שם ועוד תי' תוס' שם בענין אחר וה"נ מיתרצא קושית מעלתו על הירושלמי הנ"ל דמ"ש. ועוד אני אומר עדיפא דדוקא אש"ס דילן קשיא להו להתו' שפיר דמפרש בהדיא בערלה ה"ט לפי שאין בו היתר הנאה ובעינן לכם בכל דרכי הנאתן ות"ל משום מיכתת שיעורי' אבל אירושלמי לק"מ קושית מעלתו דלענ"ד אין כוונת הירושלמי מתיבת לכם למעט עה"נ דהרי הריב"ש ס' ת"א פ' דיש זכיה באיסוה"נ. וכן הרשב"א בחידו' בסוכה דף ל"ה שם כתב בהדיא דאיסוה"נ מקרי לכם דאית ליה בעלים ועי' בתשו' מור"ם מינץ מהגאון דאובן ישן זצ"ל אבל כוונת הירושלמי נ"ל שהוא דרש תיבת ולקחתם דבעינן לקיחה דמינכר דמה"ט פסלינן לאתרוג בגמרא דילן דף ל"ה שם והה"נ לולב דאשירה דאיסוה"נ הוא ומיכתת שיעורי' אפילו לרבנן דר"ש משום דלא הו' אלא כעפרא בעלמא וליכא שיעורא כמ"ש תוס' בסוטה דף כ"ה הנ"ל ולא שמיה לקיחה וא"כ הוא גופיה טעמי' דמיכתת שיעורי' הוא דקאמר הירושלמי גבי אשירה כמו בגמרא דילן כנ"ל ברור דלהריב"ש וחי' הריטב"א הנ"ל א"א לפרש דברי הירושלמי בע"א אלא כמו שכתבתי יותר אין להאריך ד' שנותיו יאריך. ירים קרנו ושעתו כנפשו היפה ונפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודא אסאד תשובה קצח לפרי עץ הדר. בקדש נאדר. ה"ה תלמידי הותיק הרב המובהק גדול ומהולל מאד החריף ובקי עצום כ"ש מו"ה משה בער שעהן ני' אב"ד בווידען יע"א: מ"ק קבלתי ועד"ת אשר עמד למה בא ניסוך המים ברמז ולמה לא כתיב בהדיא ואי משום דמסיק הש"ס דהוא הלממ"ס א"כ גם רמז לא צריך כמו דלא צריך קרא. עכ"ד: הנה כבר הרגישו תוס' בזה בשם הר"ח ריש מס' מ"ק דף ג' ע"ב בד"ה ניסוך וכו' והא דאמרינן בעלמא מ"ם יו"ד מ"ם לרבות ניסוך המים מה"ת אינו אלא אסמכתא בעלמא עכ"ל ע"ש ובאמת משני הש"ס כן בסוכה דף וי"ו גבי שיעורין הלממ"ס הן וקרא אסמכתא בעלמא הוא אבל הכא תמי' לי על התוס' בזה דהא בריש מסכת תענית דף ב' ג' בהדיא איתא דפליגי ריב"ב ור"ע דדרשי רמז לניסוך המים מה"ת מ"ם יו"ד מ"ם. או מונסכיה דיום הששי לא ס"ל הא דרי"ו משום ר' נחוני' וכו' דניסוך המים הלממ"ס הוא. וכן מוכח בזבחים דף ק"י ע"ב דפליגי לריב"ב ור"ע דאתקשו בקרא ניסוך מים ליין בעי' ג' לוג'ן אבל לרי"ו הוא הלממ"ס אין לו שיעור וצ"ע: שוב עיינתי בירושלמי ר"פ לולב וערבה בהדיא קאמר הכי הא דרי"ו ניסוך המים הלממ"ס דלא כר"ע דאמר ד"ת. ומצאתי שהמפרש בעל קרבן העדה שם תמה כן על התוס' ריש מס' מ"ק הנ"ל שכתבו. אסמכתא הוא והניח בצ"ע ולענ"ד נ"ל ליישב כוונת תוס' בשם הר"ח הכי ודאי ר"ע וריב"ב דקאמרי ניסוך המים מן התורה מהאי קרא אינהו לא ס"ל דהלממ"ס הוא. ונ"מ טובא דלא בעינן כל שבע' אלא ששה לריב"ב או תרי לר"ע אבל איפכא קשיא לר' יוחנן דהלממ"ס היא קרא למה לי וצ"ל לדידי' קרא היא אסמכתא בעלמא ודלא כר"ע והן הן דברי הירושלמי ממש כדברי התוס' בשם הר"ח הנ"ל דברים אחדים ולק"מ: וממילא שמעי' דה"ט דלא כתובי בהדי בקרא אלא ברמז כדי ללמוד לריב"ב ניסוך המים רק ששה ימים ולר"ע רק תרי ימים כפירש רש"י בתענית דף ג' ריש ע"א וממילא לפי"ז כיון דבגמרן פליגי תנאי דר"ע ס"ל ניסוך המים רק תרי יומא ממשמעות ונסכיהם היינו ע"כ ששי ושביעי והרמז מ"ם יו"ד מ"ם לדידי' אתי דמים בעינן ולא תרי ניסוכין דחמרא וכפירש רש"י בתענית דף ג' שוב אין קושי' אם רשב"י בספר הזוהר ס"ל דהרמז אתי לשלשה ימים אלו בו"ז נוהג ניסוך המים ומתני' דתני ניסוך המים כל שבעה דלא כרשב"י כמו דלא אתי כריב"ב וגם דלא כר"ע כנ"ל ועי' בליקוטי שושנים בסוף ספר קרניים למהר"ש מאוסטרפולי: ועוד נ"ל מ"ש הרעי' מהימנא בספר הזוהר ס"פ פנחס דף רנ"ו ודף רנ"ט אתפלגא מים בבו"ז ואשתארו ביומין חר"ש [היא בר"ת ח"מישי ר"ביעי ש"לישי היינו גד"ה] אין כוונתו דלא היו בהם ניסוך המים. אלא כוונתו דביומין בו"ז דרשימו בהון מי"ם לית להו לאו"ה חולקא בהדן אשתארו ביומין ח"רש יש להם ג"כ חלק וכפרה קצת [כמו שמקריבים הפרים עליהם כל יומי חג. ושמיני עצרת תהיה לכם דייקא אתפליג מינייהו כהמשל לאוהבו של מלך בתנחומא ע"ש] לרמז דאתחשבו לגבן חר"ש נשבר כחרשי האדמה וכו' וס"ל כריב"ב בגמרן ששה ימים לבד היו מנסכים מים. באופן שאין כאן שום סתירה מגמרן עם ספר הזוהר וכולם דברי אלקים חיים המה כנ"ל ודוק: ובר מן דין הנה ידוע מאז"ל פ"ק דתענית ליכא מידי דלא רמיזה באורייתא וא"כ אין ספק דגם כל ההלממ"ס נרמזים בתורה אלא שקצתם גילו לנו חכז"ל איך רמזה תורה עליהם ואת שאינם גלוים לנו לטעם ידוע מסוד ד' ליריאיו וכיסו והעלימו חכמז"ל מלגלות מקומם איה אפוא נרמזים ולמה לא נכתבו בפי' בתורה כל הלממ"ס עי' תוס' ערובין דף ק"א ובגמרא שם ע"ב ובתשובת חות יאיר סי' קצ"ב מזה ועיין שבת צ"ז: עוד שאלת על מה שאמרו במגילה דף כ' א"ל. לרבי אין מביאין ראיה מן הקטן וכו' והא קיי"ל בח"מ סי' ל"ה בדרבנן נאמן בגדלו להעיד מה שראה בקטנותו עכ"ל: נ"ל דלק"מ דכ"מ דתני אלו בדוקא היא וכדפריך הש"ס דף י"ו בקידושין תנא אלו ואת אמרת תני ושייר וכו' ועי' תוס' ביבמות