יהודה יעלה אורח חיים יב

כמ"ש בספר הפרדס רמונים שער ערכי הכינויים יעו"ש ועי' בספר מאורות נתן מערכ' אות א' ובס' שערי אורה שער א' בכינויי אבן גדולה ד' ח' ע"ב המפרש הביא שם לשון הזוהר הנ"ל אית אבן ואית אבן כו' ולא הראה מקומו איה והעתיק ואית אבן משכית דלית תמן נביעו דמיא ולא דבור כו' והשמיט תיבת דמיא דחכ"מהא כו' ובודאי מעלתו ני' משם ראה ועיניו הטעתו וגם המפרש הנ"ל לא כוון יפה לפי"ז וצ"ע עליו ועל הגירס' אב"ן משכי"ת שם: אבל כוונת התנא ר"ע באמרו לתלמידיו על אבני שיש טהור אל תאמרו מים מים פירש בו יפה הרשב"י בזוהר בראשית ד' כ"ו ע"ב ובהיפך ממש ממ"ש מעלתו לפרשו יעו"ש בפסוק ומשם יפרד כו' כי כן האמת הוא היפך השקר ואבני שיש מים עליונים ותחתונים טהור אין שם פירוד לומר שם מים מים שהם ב' מיני מים כמ"ש אבנים שחקו מים אלא הכל יחוד אחד אבני שיש שי"ש טהור מיד ומ"נ דייקא תמן לא יגורך רע אבל עץ הדעת טוב ורע תמן הפירוד כתיב ויבדל בין מים למים ב' מיני מים טו"ר וכנ"ל ובחי' סיום מסכ' יומא ביארתי יפה כוונת אבני שיש טהור יעו"ש ואין עלינו לנו ולבנינו כ"א הנגלות לנו ולבנינו לעינינו ולא לנעלם מאתנו עד יסיר ד' את לב האבן מקרבינו ורוח טהרה ממרום יערה עלינו ודי בהערה זו לחכם וצדיק כמי"ב וארשום לו קצת מה שאמרתי בסיום מס' יומא לנעוץ סופה בתחילתה תחילת המס' שבעת ימים קודם יוה"כ כו' מתקנין לו כו' שאם יארע פסול כו' תני תקנת' לטומאת קרי ביוה"ך שלא יבוא לידו וסוף המס' נמי מייתי הש"ס תקנה לקרי תנא דברי"ש הרואה קרי ביוה"כ ידאוג כו' ואם עלתה לו שנה כו' ונ"ל טעמ' רבה בזה עפ"י מ"ש ר"ע לתלמידיו בפ' אין דורשין כשתגיעו לאבני שיש טהור כו' ואם כי מאמר זה עמוק עמוק מיהת אנן השתא נקטינן מיני' מיהת דמקום יש בראש למעלה נקרא בשם זה אבני שיש ולענ"ד נראה לי כי אבני שייש טהור הוא חכמה ובינה ריעים אהובים זיווגא דלא מתפרדין לעולמים וכן אב"כי תמן א"ב תמן בי"נה ושניהם יחד בזיווגא תמיד שי"ש טהור נקרא כי הג' מוחין ג"כ הכתר נעלם נקרא בשם אי"ן מאי"ן יבוא עזרי והחכמה מאי"ן תמצא היא י"ש מאין כמ"ש להנחיל אוהבי י"ש ועתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק ש"י עולמו' נמצ' החכמ' י"ש ובינ' ש"י ושניהם יחד בזיווגא שי"ש והנה אבני שיש טהור בר"ת אשט עולה גימט' ש"י ויומא קא גרים יוה"כ הוא תשובה עלאה מידת בינה בו הקב"ה מטהר את ישראל ומה"ט פותח התנא מסכת' זו יומא שבעת ימים כו' לטהרתו של כה"ג בר"ת ש"י וחתם בסוף המסכת בתיבת ישרא"ל הקב"ה מטהר את ישראל תחילת התיבה אחרונה י"ש ונעוץ סופו בתחילתו רומז שי"ש כי יוה"כ הוא אבנ"י שי"ש טהור ובו שבו בנים לגבולם הניצוצי קדושה חוץ ע"י טיפות הזרע שנמשך מן המוח בראית ק"רי עולה בגימ' ש"י לכן פתח התנא מסכת' זו באותיות ש"י וגם בתיקון ק"רי וגם סיום המסכת' באותיות י"ש שבעת ימים כו' מטהר את ישראל וגם בתיקון קרי הקב"ה מטהר את ישראל באבני שי"יש טהו"ר ר"ל בג"ר שי"יש עולות בגימ' כתר חכמה בינה כו' ע"כ לשוני בחידושי והארכתי עוד בס"ד ודי בזה נאום ידי"נ ואה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. הנה מבן המחבר אבנ"י שי"יש טה"ור אותיות הם נקראים אבני"ם שיי"ש כ"ת שמע ישראל יראת שמים שי"יש טהור יראת ד' טהורה כו': תשובה ג ישא ברכה מאלקי המערכה ה"ה כבוד ידי"א וידי"נ הרב המאוה"ג הגאון המפורסים כגן הדסים צדיק ונשגב שמו מוה' אברהם בעק נ"י יאיר אבד"ק האלליטש יע"א: יקרתו קבלתי על נכון ונהנתי מדבריו וע"ד שינוי מקום הבימה שכ' הד"רג ני' אשר אנשי קהילתו גמרו בדעתם לעשות שלא ברצון פרו"מ ני' ועתה לאו שפיר ושלא כדין עבדו כאשר כבר הורה זקן מרן הגאון בעל חתם סופר זצ"ל ודבריו דברי אלקים חיים המה ע"ש דגם להכ"מ פי"א מתפילה יש חילוק בין ביהכ"נ חדשה לישנה ומעלת כת"ר פקפק עלי' מה שהשמיט הרב המחבר בש"ע סי' ק"נ ולא חשש לתרן ראי' הגאון מהפסיקתא בקדושת הקרשים קנו מקומם שהוא ראי' ברורה עי' מג"א סי' ח' סק"ו ומג"א סי' קנ"ג סקמ"ט ובא"ר סי' כ"א ועי' מג"א סי' מ"ב ס"ג וגם האר"י דפליג התם נ"ל בטלית דווק' דתשמיש מצוה הוא ולא דמי לקרשי משכן תשמיש קדושה אבל מקום הבימה לקריאת ס"ת עליו אדמת קדש היא זו תשמיש דתשמיש קדושה הוא מידה דאין לשנות כנ"ל: וטעם השמטת המחבר נ"ל לפי שטתו שלא הראה מקור נובע לדברי הרמב"ם והטור בזה ולדברי הכ"מ תלי' רק במנהג מקומות שכתב הכל לפי המקום בזמנים שהיו ביהכ"נ גדולים כו' אבל לע"ד אם אית' דהכל לפי המקום וזמן הו"ל לרמב"ם לכתוב ונהגו להעמיד הבימה באמצע כו' אבל כתב ומעמידין בימה באמצע כו' משמע דינא קאמר ולא מנהגא וכן כ' הרמב"ם סוה"ל חגיגה בקריאת משנה תורה ע"י המלך כ' ועושים בימה באמצע ונ"ל מקור מקומו טהור מתוספת פ"ד דשוכה והוב' בגמרן פ' החליל ד' נ"א ע"ב ובירושלמי שם בסילק' גדולה כו' ובימה של עץ באמצעיתה וחזן הכנסת כו' הלה מניף בסודרין וכל העם עונין עונין אמן כו' ובתוס' שם ד' נ"ב ע"א בד"ה וכיון כו' מבואר דלקריאת תורה היה והתם גם שהי' באמצע ביהכ"נ ל"ה כולם שומעים הקריאה אלא צריך הי' להנפת סודרין לענות אמן על ברכת התורה וגם אם הי' הבימה סמוך לכותל שבו ההיכל יכולים היו להניף בסודרין ע"י ב' או ג' ב"א כמו גבי משיאין משואות כה"ג וע"כ דבכל ענין ראוי כן לעשות הבימה באמצע דווקא במקדש מעט מטעם המלך הקב"ה שצווה כן בפ' בהעלותך בדגלים נושאי המקדש באמצע דוגמא של מעלה ת"ה מידת יעקב באמצע והוא לכבודן של ישראל כמשמעות התוספת' הנ"ל בסוכה נ"א הנ"ל: ורמב"ם שכ' טעמא כדי שישמעו כולם טעם הפשוט יותר נקט דשייך ברוב ביהכ"נ וגם הוא טעם הכולל על העולה על הבימה לקרות בתורה, או מי אשר אומר לעם דברי כבושין כמ"ש הרמב"ם בלשונו אבל באמת חזינן בסוכה נ"א אפי' דלא שייך ה"ט מקומו לקרות בתורה הוא באמצע ביהכ"נ: ונ"ל נמי דה"ט משום דקריאת התורה דומי' דקבלתה בסיני בעי' שהיו ישראל מקיפים ההר סביב והתורה באמצע על גביהם: וצל"ע על הכ"מ דהתוספת' שרמז הוא בפ"ג דמגילה לא מצאתי שמה דבר מבימה באמצע ובחי' תורה שלי פ' יתרו הוכחתי כהנ"ל משינוי דקרא והגבלת את העם סביב כו' ואח"כ הגבל את ההר וקדשתו כו': והנה אמרתי כבר במקום אחר אשר זה מקרוב חידשו ההמון בעו"ה בהרבה עיירות לשנות מקום הבימה ממקומו הרגיל באמצע ביהכ"נ ומעמידים אותו למעל' ראש סמוך לארון הקודש אם אמנם שלא כדין ושלא כתורה עשו וכל המשנה ידו על התחתונה עכ"ז עלתה על דעתי למצוא טעם על שינוי קדש מדוע קרה כזה בדורותינו אלו דהנה במשכן ובבי"המק ציוה הקב"ה לעשות שני מזבחות א' מזבח הנחשת הוא מזבח העולה להקריב עלי' הקרבנות ב' מזבח הזהב הוא מזבח הקטרת והנה זה של זהב משמשים בו רק בכל יום ויום ערב ובוקר לשעה קלה ומקומו של מזבח זה מקטר קטרת בפ' תצוה מבואר ונתת אותו לפני הפרוכת אשר על ארון העדות אבל מזבח העולה של נחשת משמשים בו תמיד יום ולילה ממש כל הלילה עד הבקר ומקומו מחוץ לשלחן ומנורה כמעט באמצע המשכן וכתיב בפ' תרומה ע"ש ובפ' צו כתוב זאת תורת העולה היא העולה ידוע מדרז"ל כל העוסק בתורת עולה כאילו הקריב עולה ולכן הבימה המוכנת לקריאת התורה והגית בו יומם ולילה היא דוגמת מזבח העולה זאת תורת העולה היא העולה שהוא נוהג ג"כ ביום ובלילה תמיד לא יחשו מקומו הראוי באמצע כמזבח העולה שוה לכל נפש לזכות בה בעץ חיים תורה במקום עולה וכ"כ ג"כ רפאות תהי לשריך הוא הטבור באמצע הגוף וכ"כ ותורתך בתוך מעי דייקא וכן הוא באמת ספירת הת"ת באמצע הבריח התיכון: אבל אלו החדשים הרוצים לפטור א"ע מד"ת והגית בו יומם ולילה בק"ש שחרית וערבית לבד ערב ובקר מדמים הקריאה בתורה וללומדה לקטרת ולא לעולה מדמים הם אותם לכן מקומו הו' כמזבח הזהב למעלה סמוך לארה"ק לפני הפרוכת משימים גם את הבימה לקריאת התור' עליה למעלה ראש במקום מזבח הקטרת כי לדעתם הבזוי' השמים שמים לד' והארץ נתן לבני אדם זהו כבודה של תורה שלא יזכה בה כולם בשוה כי דומה למזבח הזהב ובאמת לא כן הוא אלא לד' הארץ ומלואה מקומה של תורה באמצע להיות יד כולם שוה בו כל הרוצה לזכות בה תהלתו מלאה הארץ דומה למזבח הנחשת במרכז האמצעי נתונה נ"ח ש"ת משם הושתת העולם ונתפשט והבן: ועכ"פ יראה נא הדר"ג וישתדל בכל כחו להסיעם מדעתם לבל יתנו מקום ח"ו לשינוי הנ"ל וגם נא נא יראה מעכ"תה ני' בחכמתו ובצדקתו שלא ישנו עוד בשאר דברים ודי בזה לחכם כמי"ב הכ"ד אוה"נ הדש"ת: הק' יהודא אסאד (הגה מבן המחבר) ע"ד שנות הבימה בביהכ"נ נ"ל דאין כאן מקום ספק ושאלה כלל דמבואר כבר באבות העולם אשר כל בית ישראל נשען עליהם בכל הוראתם בקדושה כי כן כתב הרמב"ם פי"א מתפילה ה"ג מעמידין הבימה באמצע כדי שיעל' עלי' הקורא בתורה כו' וכ"כ הטור ורמ"א סי' ק"ן באין חולק גם הב"ח בסי' קמ"ח וסי' ק"ן כ' בפשיטות שהבימה הו' בכ"מ ובכ"ז בגובה באמצע ביהכ"נ גם ממה שהעתיק הט"ז ומג"א דברי הלבוש דאסור לישב בין הבימה והיכל נרא' דלדעת כולם ראוי להיות הבימה באמצע ביהכ"נ דווק' ויסודו של הכ"מ שצ"ל באמצע דווקא הוא בירו' ובבלי בסוכה נ"א דקאמר ביהכ"נ של אלכסנדרי' היתה בימה של עץ באמצעיתו פרש"י אלממרא שלנו והי' ס"ל לכ"מ דאין לשנות מעמד הבימה צורתו ומקומו לעולם וכ"מ בתשוב' רשב"א סי' צ"ח עש"ה