יהודה יעלה אורח חיים קכה

**(שליח לד"ע מדרבנן מיהת א"כ לר' יוסי דבעי דוקא עבירה דאו' דומי' דאלמנה לכה"ג כו' היינו איסור לאו במקדשה בעצמו לק"מ דשפיר אתיין שתי הברייתות כוותיה וממעט פרט לגזלן ע"י שליח וכן פרט לאלמנה לכה"ג במקדשה ע"י שליח דאשלד"ע והוא מנוקה מעון דאו' אבל הקשה רק לימא דלא כריה"ג כיון לדידיה גם בעבירה דרבנן חוזר א"כ נהי נמי דאשלד"ע מ"ע הא איסורא עביד מ"מ וחוזר הוא כנ"ל:)** תשובה קצג ששון ושמחה וברכת המועד יעלה ויבא לראש י"נ הרב הגאון הגדול בגדלו וצדקתו רם ונשא סיני ועוקר הרים ובצדקו ימלט אי נקי כבוד כש"ת מוה' אלעזר שטראסר ני' אב"ד ע"ח: נעימות בימינו קבלתי לנכון ושמחתי בנעימ' נאומיו אם במה ששמע לרברי עצתי אשרי לדור שגדולים שומעים לקטנים ומי יתן שגם הקטנים ישמעו לגדולים ואם בשאר אשר העליתי לפניו. וע"ד הקושי' שהעליתי מאז בסוף מכתב תשובתי לו. עור של תקרובת ע"ז למה אסבה"נ ביבמות דף ק"ד כיון דזבחי מתים אתקש ומת ילפי' מעגלה ערופה ועור קדשים מותר בהנאה הוא לתוס' בנדה דף נ"ה ע"א בד"ה שמא וכו' וכן בחולין ל"ט ע"א קי"ל כרי"ו ילפינן חוץ מפנים והרי עור קדשים מתחלק לכהנים והדר"ג כתב לי בפשיטות לתרץ דעגלה ערופה נמי הרי אסור עורה אע"ג דכפרה כתיב בה כקדשים דון מינה ואוקי באתרה: אחרי המחילה מכ"ת לא עיין כעת בלשון התוס' מס' נדה דף נ"ה הנ"ל ובתשובת הרשב"א סוף סי' שס"ה שכתב בהדיא כיון דע"ע ילפי' מקדשים ומינה דאף עור עגלה ערופה מותר בהנאה כמו עורות קדשים ודון מינה לעור המת וכו' יעו"ש והדין עמהם דהרי בזבחים דף ע' ע"ב איתא מה"ט כפרה כתיב בה כקדשים ערופה מטהרה מידי נבילה ולא אמרי' דון מינה ואוקי באתרה וטעמא נ"ל כמ"ש הבה"ז במנחות ק"ו בשם חתנו דבהיקש ובנין אב לכ"ע דון מינה ומינה ונ"ל ראי' לדעתי מזבחים דף ע' הנ"ל איברא באס"ז לב"ק דף כ"ה כתב להיפוך ממש והארכתי בזה אכ"מ: ומ"ש מעלתו דבתקרובת מיהא לכ"ע נמי הרי אפי' פירשה אסבה"נ דניחא ליה בנפחא. בהימנותא שהיה נגד עיני טעם זה כמו שבא במכתבו קצת מלשון רש"י בזה בחולין קי"ו ע"ב דעור העולה שהוא מתחלק לכהנים ודחיתיו משום דבפירשה דוקא איתא לסברא זו ניחא לי' בנפחא שנראית הבהמה שמינה ויפה משא"כ בעור שע"י העור לא נראית הבהמה שמינה יותר ואי משום לא ידבק בידך וכו', א"כ קרא דזבחי מתים היקשא למה לי כלל וע"כ משום דעיקר קרא לא ידבק וכו' בעיר הנדחת כתיב. אבל האמת עד לעצמו כמ"ש פרו"מ דקרא זבחי מתים גלי אקרא דלא ידבק וכו' דכל תקרובת בכלל הוא וגם עורה ופירשה והדרנא ביה. ובהראותי מכ"ק לי"נ הרב החריף מוה' דור כ"ץ ביסטריץ ני' אמר לי בשם רבו הגאון המנוח בעל ח"ס זצ"ל שאמר להם שנתקשה בקושיא זו כמה שנים ולבסוף העלה בידו תירוץ זה דפרו"מ ני' ושוב עיינתי בשו"ת חתם סופר ומצאתי בסוף סי' רי"ט העלה קושיא זו בצ"ע והנאני. וע"ד אשר העלה בכחו לחלק בין ע"ז דמצותו בשריפה ובין תקרובת ע"ז דאינו בשריפה לא אמרינן ביה מיכתת שיעור', ושכן מוכח ברמב"ם הל' עכו"ם ושזהו דעת רש"י בסוכה דף ל"א בד"ה לולב של עכו"ם וכו': הנה לא ציין מעלתו באיזו פרק ברמב"ם מוכח כן ולענ"ד נהפוך הוא בפ"ח מהל' עכו"ם דין ויו ז"ל הרמב"ם כיצד מאבד עכו"ם ושאר דברים האסורים בגללה כגון משמשיה ותקרובת שלה שוחק וזורה לרוח או שורף ומטיל וכו' עכ"ל הרי השוה תקרובת לע"ז עצמה בענין האיבוד וטעמו נ"ל משום כיון דגם תקרובת ע"ז הוא בכלל לא ידבק בידך מאומה וכו' וכמ"ש הרמב"ם פ"ז הלכה ב' בהדיא וקרא זה בעיר הנדחת כתיב את כל שללה תקבוץ וכו' ושרפת באש וכו' וכמ"ש הרמב"ם פ"ד מהלכות עכו"ם סוף הלכה וי"ו זיי"ן ע"כ שוים הם לעשותם כעפרא בשריפה או בשחיקה ודלא כמ"ש הדר"ג ני' וגם רש"י ע"כ לא פליג בזה מה"ט דאמרן מעיר הנדחת כנ"ל: הן אמת מה שהניח מעל' דאותן שמצותן בשריפה לכ"ע אין מבטלין איסור לכתחלה מדאורייתא שלא לבטל מצות שריפה זהו אמת ויציבא מלתא וכה"ג כתב המקנה בקידושין נ"ו ע"ב בד"ה המקדש בערלה וכו' ובקו"א על אה"ע סי' כ"ח סעי' כ"א לענין ליהנות שלא כדה"נ יעו"ש: אבל מאי דפשיטא ליה למר לאידך גיסא דבהקרובת אין מצותו בשריפה ומדאורייתא מותר לבטלו בתערובת היתר ולא מכתת שיעורי' ז"א חדא דגם תקרובת בשריפה כנ"ל: ועוד פשיטא לי דכל איסורי הנאה דאו' אף שאינן בשריפה לכ"ע אסור לבטלן בתערובת היתר מדאורייתא דזה בכלל הנאה הוא כדה"נ ובכל ענין אסרה תורה בהנאה וזה כמו עשרים שנה ויותר שחידש לי סברא זו י"נ הרב הגאון הצדיק מוה' דניאל פרוסטיץ רב"ד דק"ק פ"ב ני'. ואני בעניי מצאתי עין לי בחוות דעת ביו"ד סי' צ"ט סק"ח מתרץ בזה קושי' הסתירה בש"ע מנר חנוכה יעו"ש. והוכחתי כן עפ"י שהקשיתי לשאול לשיטת הרא"ש באה"ע סוף סי' כ"ח דבאסה"נ דרבנן מקודשת א"כ גם בכל אסה"נ דאורייתא איך תני במתני' אינה מקודשת הרי לתוס' וסייעתם דאין מבטלין איסור לכתחלה רק מדרבנן א"כ בכל אסורי הנאה דאורייתא יכולה ליהנות מהם כגון ע"י ביטול שתבטל אותם מדאורייתא לכתחלה ולא אסור לה בהנאה אלא מדרבנן אלא ע"כ כנ"ל דלכ"ע אסור לבטל איסורי הנאה לכתחלה מדאורייתא והארכתי בזה בתשובה. ובאותו פרק השיב לי הגאון בעל ח"ס זצוק"ל על קושיתי זו עפמ"ש בתשובת נוב"י תניינא חיו"ד סי' מ"ה בתירוץ השלישי דיבש ביבש אין מבטלין מדאורייתא לכ"ע דה"ל ניכר האיסור והוא ז"ל הסכים עמי בזה והביא ראיות לדבריו ולפי"ז נדחה ג"כ סברת פרו"מ ני' על לולב של תקרובת ע"ז וכל בנינו שבנה בזה הדר"ג ני' נסתר כנ"ל: ומלבד כ"ז ממקומו הוא מוכרע מרומי' דש"ס בסוכה ל"א ע"ב ושל אשירה פסולה והאמר רבא לולב של עכו"ם אם נטל כשר ואם איתא מאי קושיא הא רש"י פי' הא דרבא לולב של תקרובת קאמר ולא מיכתת שיעורא כיון דאין מצותו בשריפה ואילו מתני' של אשירה הנעבד קתני וכדפירש רש"י בהדיא במתני' של דף כ"ט ולמה הוצרך ש"ס לתרץ באשירה דמשה דוקא אע"כ דתקרובת שוה לנעבד בזה דלשריפה קאי וכתותי להו שיעורייהו וזה ברור בלי פקפוק: והא דעגלה ערופה כפרה כתיב בה כקדשים ופירש התוס' בנדה נ"ה ורשב"א בתשו' ססי' שס"ה הנ"ל דעור קדשים הרי מותרת ה"נ עור עגלה ערופה כנ"ל לולי דבריהם הי' נ"ל דעדיף טפי למילף מכפר בחוץ ממכפר בחוץ היינו עגלה מפרה והפרה לכפרה אתי וכתיב בה בהדיא ושרף וכו' את עורה וכו' ישרוף וה"נ עור עגלה ערופה אסור בהנאה וצ"ל משום דלא כתיב בהדיא כפרה גבי פרה אלא חטאת הוא דקרי' רחמנא לכן לא משמע להו לפרש כפרה כתיב בה כקדשים על פרה אדומה קאי כנ"ל אמנם רש"י במסכת כריתות דף כ"ה ע"א בד"ה אף מכשיר וכו' מפרש כפרה כתיב בה כקדשים ר"ל עגלה ילפי' מכפר ממכפר היינו משעיר המשתלח וכו' עש"ה ובשעיר המשתלח פליגי ביומא ס"ז רב ושמואל ולמ"ד איבריו אסב"ה מדכתיב קרא גזירה ע"כ הה"ד נמי עורו אסור בהנאה ומינה הה"ד לעור עגלה ערופה דאסור בהנאה והה"ד עור תקרובת ע"ז דאתקש למת ומת לעגלה ערופה וניחא קושייתנו הנ"ל דחלצה במנעל תקרובת ע"ז פסולה מה"ט דלשריפה קאי כדאיתא ביבמות ק"ד ומ"מ להלכה דקיי"ל התם כמ"ד איברי שעיר מותרים בהנאה וכ"ש עור השעיר ומינה דהה"ד עור עגלה ערופה דמותר בהנאה ובאמת דברי רש"י הנ"ל תמוהים לענ"ד מש"ס דזבחים דף ע' ע"ב הנ"ל דמה"ט כפרה כתיב בה כקדשים עריפתה מטהרתה מידי נבילה ואי משעיר ילפי' לה הא ודאי שעיר המשתלח מטמאה טומאת נבילה אחר שנעשה איברים איברים והה"ד לעגלה ערופה וע"כ דמקדשים הנשחטים ילפינן ליה וצלע"ג על פירש רש"י הנ"ל בזה ועיין בספר המקנה קידושין נ"ז נ"ח מזה ולענ"ד נ"ל הא דעור קדשים מותר ה"ט משום דלא חזי למזבח ואין שם הקדש חל עלי' מעיקרא פירש רש"י הכי בחולין קי"ו ע"ב ובשבת ק"ו ע"ב רש"י בד"ה להכשיר משא"כ עור עגלי ע"ז דניחא ליה בנפחי' גם העור בכלל אבל א"כ עור המת נמי ממילא מיתסר וצ"ע על תוס' ורשב"א. הכ"ד אוה"נ הדש"ת: הק' יהודא אסאד **((הג"ה מבן המחבר) מ"ש הגאון זצ"ל דהגאון דק"ק ע"ח לא ציין המקום ברמב"ם. לע"ד כוונתו הוא על הר"מ פ"ח מלולב ובסברתו יבואר דברי הר"מ שם שחילק באשיר' הנאבד פסול למצוה ושוב בסמוך כ' דע"ז יצא בו ונלאו נושאי כליו לבאר דעתו ולהנ"ל א"ש דכוונתו כרש"י בתקרובות ע"ז דיוצא וכסבר' הגאון אבל באמת נסתר כ"ז מיבמות ק"ג דמנעל תקרובות ע"ז פסול לחליצה ועי' בר"מ בפ"ד מיבום כ' דזה טעם חדש דגם במנעל תקרובות ע"ז הואיל ואסור בהנאה לאו להליכה עבידי ודינו כמו בזקן שעשה לכבודו ולא מנעל מקרי וצ"ע.)** תשובה קצד רב ברכות לראש כהן מברך יקר הערך שושן פרח זרע בירך כבוד תלמידי הותיק. מפורסם ומופלג חריף ובקי ירא שלם. ומושלם כ"ש מו"ה משה ליב כ"ץ ני': הנה בירך לקחתי ובירך לו אשיבנה ד' שוכן מעונה יתן לו רחמים וחנינה. ויהי' ידיו אמונה. כי ישלח ד' מקדש עזרו בא יבא ברנה. ויהיה לראש פירה אלס"ו: