יהודה יעלה אורח חיים קכד

ימי משתה שולל הלילה נ"ל ה"נ הימים האלה נזכרים ונעשים כתיב אתקשו זכירה לעשי': נאם י"נ הדש"ת הק' יהודאסאד תשובה קצא שלום וכל טוב סלה לאהובי ידי"נ וחביבי ה"ה הרב המאוה"ג מעוז ומגדל עוסק בתורה יום וליל החו"ב צדיק תמים כקש"ת מוה' שלמה שטערן ני' אבד"ק אלישטאבע. מכתב קדשו השגתי לנכון ושמחתי בשלותו שלום גופו ושלום תורתו וע"ד קושית פרו"מ ני' להט"ז בסי' תרנ"ה דלולב ה"ל מצוה דרבים איך יפרנס סוגי' דר"פ לולב הגזול דארי"ו ביו"ט ב' פסול משום מהבב"ע והא מסקי' בברכות מ"ז דבמצוה דרבים כגון תפלה ליה ביה משום מהבב"ע כו' ודפח"ח ונלע"ד דהנה הרמב"ם בפ"ח מהל' לולב פסק לולב הגזול כשר ביו"ט שני וכשמואל ותמהו עליו קמאי הא קיי"ל שמואל ור"י הלכה כר"י עוד תמהו הראשונים על שמואל גופי' הרי ר"י משמי' דתנא רשב"י אמרה ואיך פליג שמואל על התנא רשב"י עי' בס' הרז"ה ובמלחמות הרמב"ן ולי קשיא עוד והא ר"י קראי דריש א"כ שמואל דלא חייש למהב"ע קראי מאי דריש בהו. עוד תמהו על הרמב"ם שסותר א"ע בפ"ה מהל' איסורי מזבח הלכה ט' פסק לה"ט מהב"ע במנחות ונסכים מערלה וכה"כ שאסובה"נ עיין תשו' שאגת אריה סי' צ"ו ותשובת נוב"י תניינא חא"ח סי' קל"ג קל"ד. ונ"ל דיל"ד בסוגי' ר"פ לולב הגזול דמייתי ר"י ראיה למהב"ע מקרא והבאתם גזול כו' ואר"י משום רשב"י מ"ד אני ד' שונא גזל כו' תרתי ל"ל אסתגר בקמייתא וכן הקשה מהר"ם ברבי ונ"ל בפשוט עפמ"ש בירושלמי בגיטין נ"ה אמתני' על חטאת גזולה שלא נודעה לרבים כו' מייתי עלה הפלוגתא דבגמרן עולא ור' יודא ובירושלמי איתא עולא וריש לקיש דר"ל ס"ל ד"ת גם נודעה מכפרת דיאוש קנה ומתקנה אינה מכפרת שלא יאמרו מזבח אוכל גזילות וסיים עלה הירושלמי ר' אבין בשם ר' יונתן והבאתם גזול את הפסח ואת החולה מה פסח וחולה בגלוי אף כל בגלוי ונודע הוא דאינו מכפר עכ"ל א"כ מבואר כיון דמתני' קפסיק ותני לולב הגזול פסול ל"ש גזילה שנודעה לרבים ול"ש לא נודעה לרבים ומקרא א' והבאתם גזול את הפסח כו' שמעי' מהב"ע בקרבן גזול שנודעה לרבים דומי' דפסח וחולה לכן הוצרך ר"י משום רשב"י להביא עוד קרא ב' אני ה' שוכא גזל בעולה דוקא אני ד' אפילו גזל שאין יודע בו אלא אני ד' לבד אני שונאו ופסול מ' מהב"ע: עוד נ"ל ליישב מ"ט צריך לתרי קראי עפ"י דאשכחן פלוגתת המג"א בסי' תמ"ו כתב מצוה דרבים הוא דוקא כמו שופר שיחיד מוציא הרבים י"ח כו' אבל השבתת חמץ לא הוי עשה דרבים ולפי"ז ההד"נ לולב לא מקרי מצוה דרבים אבל באמת הט"ז הנ"ל סי' תרנ"ה פשיט' לי' דלולב יפה כחו דהו"ל מצוה דרבים ועל זה סובב קושית מעלתו הרמה ני' הנ"ל ולענ"ד נראה אטו גברא אגברא קרמית התם אליבי' דר"א ששחרר עבדו להשלימו לעשרה מסיק כן איהו ס"ל במצוה דרבים לית ביה משום מהב"ע ור' אליעזר תנא הוא פליג על רשב"י הכא דס"ל גם מצוה דרבים כגון לולב אית ביה משום מהב"ע א"כ מבואר מקרא והבאתם גזול י"ל כי קושי' הנ"ל לאמת דנביא הוכיחם רק על קרבן יחיד משא"כ גבי לולב שהוא מצוה דרבים לית ביה משום מהב"ע וכדס"ל הכי ר' אליעזר בברכות מ"ז לכן מייתי עוד מקרא שני אני ד' שונא גזל בעולה משל כו' שיברחו בני מן הגזל הרי ע"כ גם אגזל בקרבן ציבור קפיד והה"נ בלולב מצוה דרבים כנ"ל ועפ"ז ניחא ג"כ לתרץ הרגש מור"ם לובלין על התוס' כיון דיש מקום לחלק בין קרבן לשאר מצוה אלא דגם גבי חלה מצינו מהב"ע א"כ אדמייתי רי"ו ראיה מקרבן הו"ל להביא ראיה מהא ברייתא דראב"י גזל סאה חטין כו' אין זה מברך אלא מנאץ ולק"מ דחלה ודאי הוא מצוה דיחיד אבל לולב מצוה דרבים הוא לא שמעי' מהב"ע אסור אלא מקרא דקרבן כנ"ל: ובזה ניחא עוד שני הרגשות שהק' המפורשים א' מ"ש דבגיטין דף ל"ח שבק הש"ס קושיא זו מהב"ע היא כדפריך ליה בברכות מ"ז ב' מ"ש דבברכות מ"ז שבק הש"ס להביא מרי' דשמעתיה אר"י אמר שמואל המשחרר עבדו ולא נקיט אלא והאר"י המשחרר כו' ולק"מ לפי הנ"ל דשמואל הכא דפליג על רי"ו נ"ל בלולב דוקא משום שהוא מצוה דרבים וקראי מוקי להו בקרבן יחיד דוקא הוא דקפיד קרא על מהב"ע וכהאי תנא ר' אליעזר בברכות מ"ז דס"ל הכי ולכן בגיטין דף ל"ח דמריה דשמעתי' הוא שמואל לא פריך עלי' מהב"ע הוא דאסיק אדעתי' התירוץ מצוה דרבים שאני דהא שמואל לטעמיה הכי ס"ל גבי לולב גזול ביו"ט ב' כשר אבל בברכות מ"ז דלא הביא בקושי' א' משמיה דשמואל רק והאר"י המשחרר כו' מקשה תו שפיר והא מהב"ע הוא ומתרץ דר"י כשמואל רבי' ס"ל בהא דמצוה דרבים שאני ולא כרי"ו משום רשב"י מיהת א"כ במצוה דרבים כמו תפילה וכמו לולב פליגי תנאי ר' אליעזר ורשב"י אם אית ביה מהב"ע כמו דפליגי ביה שמואל ורי"ו וקי"ל מעשה רב לכן הרמב"ם פסק כשמואל וכר"א דשחרר עבדו כו' הרי עביד עובדא בנפשי' אבל במצוה דיחיד לא אשכחן פלוגתא כלל נ"ל גם שמואל מודה לאיסור לאסור מהב"ע ובהכי איירי הרמב"ם בפ"ה מאיסורי מזבח ונסכים דיחיד מערלה וכה"כ ולק"מ כנ"ל: [שוב אחר כמה שנים כשכתבתי תשובה זו בפנקס שו"ת שלי קבלתי מכתב מבני הנחמד הרב הגדול מוה' אהרן שמואל מק"ק נ"ש והאריך לי בענין הנ"ל וכתב לי ג"כ קו' נאה לפמ"ש השעה"מ הל' לולב דמהב"ע הוא רק אם בשעה שעושה המצוה יש כאן סרך עבירה אבל אם בשעת המצוה אין כאן עבירה א"ז מהב"ע לפי"ז מפה"ג בברכות מ"ז הא שם בשעת השלמה לעשרה אין כאן סרך איסור כלל וצ"ע. ותרצתי לו דקוה"ג שם על לכתחילה למה עביד ר"א לכתחילה הכי עבירה בשביל לצרף לעשרה ודוק עוד כתב לי בני הרב ני' דבר נחמד לפמ"ש תוס' סוכה למ"ד ובפ"י שם דל"ש מהב"ע רק היכא דא"א לעשות המצוה כ"א ע"י עבירה אבל היכא דאפשר לקיים המצוה גם בלי עבירה אף דמקיימה ע"י עבירה יוצא וליכא מ' מהב"ע לפ"ז הא איתא לעיל מיניה ט' נראין כי' מצטרפין אמרי לה כי מכנפי אמרי לה. כי מבדרי ומפה"ג מהב"ע הוא הא יכול לקיים המצוה בלי עבירה ע"י שיטריח ויכנוף כולם או מבדרי ובה"ג ליכא מ' מהב"ע וצ"ע ותי' כיון דגמ' משני הרי איצטרכי דהיה רק ח' ישראלים ול"ש דינ' דר"ה ט' נראין כי' כמובן ופהג"ש הא מהב"ע הוא וא"ש ג"כ דבגיטין לא פהג"מ מהב"ע כי קושי' הנ"ל לאמת ודו"ק וקצרתי ואיידי דחביבי כתבתי כן בשם בני ני' ונכון הוא]. נאם ידי"נ אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קצב חיים ברכה ושלום לכבוד אהובי ידי"נ הרב הגדול חרוץ נפלא ועושה פלא צדיק נשגב שמו מוה' אלעזר פשקיס נ"י בקאטה. גי"ה קבלתי ושמחתי בדברי תורתו אשר העלה ברוח בינתו ליישב הקושי' הסוערת על הספר יראים במג"א סי' תרל"ד דאף אי גזל גוי מותר לא קרינן ביה לכם. א"כ מאי מקשה הש"ס בסוטה מ"ג גבי ולא חנכו כו' פרט לגזלן הא ת"ל דהוי מתיירא מעבירות שבידו והוא צריך לחזור ואם איתא לוקמה בגזל מעכו"ם ותי' מעלתו נ"י עפ"י מ"ש הפ"י דקרקע לא מהני ביה יאוש בתורת הפקר ה"ט משום דבאיסורא אתי לידי' אבל בגזל מעכו"ם שפיר קניא ביאוש משום הפקר ומקרי לכם ולמה לא יחזיר אתד"ק דפח"ח: [ולפי"ז הספר יראים בלפני יאוש דוקא קאמר]. אבל באמת מעיקרא לק"מ לפמ"ש האליה רבה סי' תרל"ד לדחות ראי' המג"א דהספר יראים קאי בארבע מינין התלושים אבל גבי סוכה דקרקע כיון דהוי כשאולה הוי כמו לכם כו' יעו"ש. א"כ גבי בית ולא חנכו פרט לגזלן ליכא לאוקמה בגזל מעכו"ם דממ"נ אי למ"ד אסור גזל עכו"ם ת"ל מתיירא מעבירות שבידו ואי למ"ד מותר קרקע הו"ל כשאולה ומקרי נמי לכם ולא מיעטי' קרא וודאי חוזר היא מעורכי המלחמה ועוד נ"ל אפי' את"ל דבגוזל קרקע נמי איתא סברת ס' יראים וכדעת המג"א אליביה היינו דוקא בקרקע חוצה לארץ שהיה של עכו"ם ממש אבל קרא דבית ולא חנכו בארץ ישראל קאי דלמ"ד אין קנין לנכרי בא"י כו' פשיטא ודאי דלכ"ע מותר לגזול ממנו הקרקע או הבית ואפי' למ"ד יש קנין לנכרי בא"י כו' מיהת למ"ד גזל נכרי מותר אליביה ודאי מודה הספר יראים דתו מקרי נמי לכם כיון דא"י ירושה מוחזקת היא בידינו מאבותינו וליכא למעט מולא חנכו פרט לגזלן מנכרי כנ"ל **((הג"ה מבן המחבר) אני הקשיתי שם בסוגיא דסוטה דף מ"ג פרט לגזלן לימא דלא כריה"ג כו' מעבירות שבידו כו' ודחק לתרוצי וק"ל ת"ל בגזל ע"י שליח שכולם בני חיובא הם ואשלד"ע כדאי' בהדיא בב"מ דף ח' אמר לשלוחו צא וגנוב וגנב פטור מ דאשלד"ע וצל"ע וכיו"ב הקשיתי שם בדף מ"ד אשר ארס כו' ולא לקחה פרט לאלמנה לכה"ג גרושה וחלוצה כו' ופ' לימא דלא כריה"ג כו' מעבירות שבידו כו' וק"ל לימא שקידשה ע"י שליח וכיון דאשלד"ע א"כ המשלח מנוקה מעון הוא לכן מיעטי' קרא ולא לקחה שפיר שאינם חוזרים ואי משום דתני נמי חלוצה שהוא דרבנן וכן נתינה דרבנן לשיטת רש"י בכ"מ הרי גם בעביר' דרבנן אשלד"ע עי' מ"ל פ"ב מרוצח וצ"ע לכאורה ונ"ל דבלא"ה תמוה בב' מקומות הנ"ל דף מ"ג פרט לגזלן כו' ודף מ"ד פרט לאלמנה כו' מ"ש דנקט הש"ס הקושיא לימא דלא כריה"ג כו' והרי בדף מ"ד ע"ב שם מסקי מאי איכא בין ר' יוסי לריה"ג א"כ עבירה דרבנן לריה"ג אפילו עבר על ד"ס חוזר ולר"י עד שיעבור על ד"ת דומי' דאלמנה לכה"ג כו' א"כ הא ברייתא גזלן וכן אלמנה לכה"ג גרושה כו' מילי דאוריי' נינהו. א"כ עדיפ' הל"ל בב' הקושיות הנ"ל דף מ"ג ודף מ"ד לימא דלא נר' יוסי ומכ"ש דגם דלא כריה"ג הוא וצ"ע. ונ"ל חדא מתו' באידך דהא אף דקיי"ל אשלד"ע העלה הש"ך בסי' ל"ב ובסי' קפ"ב דחייב לצי"ש בחיוב ממון, ובגמרא הא מבואר בעונש הגוף בדין שמים חייב המשלח לכ"ע מיהת בדינא זוטא. אמנם זה רק איסור דרבנן וכמ"ש בהדיא הט"ז ביו"ד סי' ק"ס סק"י אע"ג דאשלד"ע היינו לחייב המשלח אבל אסור לעשות)**: נאם ידי"נ המא"ה לו כל טוב הדש"ת הק' יהודא אסאד