יהודה יעלה אורח חיים קכג

בר כוונה הוא ובהדיא כתיב ויקחו לי תרומה קרי גם הנותן בשם לוקח ולקחתם לכם נמי עקירה והנחה ע"י הנותן והמקבל מקרי לקיחה אבל ודאי ולקחתם לכם ביום כו' בעי' עקירה והנחה בזמנו ביום משמע אבל קשה לי א"כ בסוכה ריש דף מ"ב דפריך מדאגבי' קני' כו' ות"ל שאחזו בידו בלילה ולא הניחו עדיין מידו שלא יי"ח והוציאו ברשות שפיר וצ"ע [וגם י"ל כוונת רש"י בזבחים י"ד שם מיתורא ולקח הכהן דיקא בעצמו משא"כ משמעות ולקחתם בצירוף הנותן ומקבל כמו מוכר ומקבל לוקח משמע] והנה גבי תפילין קיי"ל להניח קודם ע"ה לילה לאו זמן תפלין ע"כ מנענעם שנית למקומם ה"נ וצונו על נטילת לולב ולקחתם ביום ולא בלילה כן הדין וכה"ג איתא בשבולי לקט החליף אתרוג בימין יצא הוכיח מקושי' ש"ס סוכה מ"ב הנ"ל. ובתשובת ח"ט השני סי' כ"ח כיון לזה מדעתו שוב מצא כן במרדכי על הגליון ב' ר' יואל הלוי ובב"י סי' תרנ"א ב' בעל העיטור וה"ט משום דלולב בימין הוא דרבנן משא"כ בתפילין דאורייתא יד כהה מעכב דיעבד לא יי"ח ומינה לולב נמי ביום דאורייתא הוא מעכב צ"ע קושיתי הנ"ל מקוג"מ סוכה מ"ב [וע"ש בריטב"א בשם י"מ וברכי יוסף א"ח סי' קפ"ג] ומחמת טרדת עיו"ט א"א להאריך וד' הטוב שנותיו יאריך: וע"ד שאלתו להודיע לכבודו דעתי והנהגתי בהוראת היתר לאונן ר"ל שימסור עסקו וחנותו לאחד ממיודעיו לישא וליתן כרצונו וגם הריוח יעכב לעצמו אותו האחר. ופרו"מ ני' פקפק וכיהה להיות רוב בעלי החניות יש להם מגן שיל"ד למעלה מפתח החנות אשר בו נקרא שמו עליו. ומן הנמנע הוא שיסגרו חנויותיהן לגמרי מפני החשד מחשבת און עליהם שעל ידי ב"ח נסגרו דלתים כו': הנה אם אירע מילתא לאחד מהשותפים כבר הביא בתשובה מאהבה חיו"ד סי' שמ"א וסי' ש"פ מנהג פראג מעולם שמסלק א"ע מהשותפים בעת אנינות עפ"י ק"ס משליח ב"ד שלא יהי' לו עוד שום חלק בהשותפות במשך ימי האבילות והחתם סופר חיו"ד סי' שכ"ד מחלק יפה דבלא שותפים אלא בעל החנות לבד אף שמוכר באנינות לא' ממיודעיו ע"י נאמני קהילה תליא ליה בפלוגת' דרבוותא ודעתו כהמחמירין דאונן אסור לו למכור סחורתו כמו אבל. ומ"מ מסיק אין למחות בכח כו' ובאמת בתשוב' מאהבה מבואר בהדיא גם אם כבר הוא אונן מותר לעשות כן ולא אם הוא גוסס לבד כשמועת הח"ס הנ"ל וכן הוא עמא דבר וחשש מעכ"ת ני' משום שעל פתח החנות רשום שם בעלים ראשונים מה בכך כיון שנעשה הסילוק או המכירה בק"ס ע"י שני נאמני הקהילה קלא אית ליה ונודע לכל דמשום אבילות הוכרח ליתנו לאחר להרויח בו ולא חיישי' שמא איכא דידעי בהא ולא ידעי בהא וכבר פשט היתר זה יתענג על רוב טוב וחדות ד' יהי' מעוזו ברב ברכות ושוב שמחות כנפשו ונפש הדש"ת: הק' יהודא אסאד תשובה קצ מאלקי המערכה ישא ברכה. ברבי' והמשכה. שמור' וערוכה. ה"ה כבוד ידי"נ הרב הגדול. ותיק החריף ושנון מוה' אליעזר ני' אב"ד דק"ק קיקינדא יע"א: אחד"ש הטוב לפרו"מ ני' הנה בירך לקחתי ובירך לו אשיבנה המקום יהיה בעזרו יאשרהו לתורה ועבודה על במתי האושר והצלחה. וחפץ ד' בידו יצלח: וע"ד חקירתו אשר העיר מעלתו לבקש ולמצוא טעם נכון מספיק בעמדו על דרשות חז"ל לפעמים דרשינן ביום ולא בלילה כגון ביום השמיני ימול ודכותיה וביומא וגם בסוכה צריך למילף גז"ש תשבו תשבו ממלואים דבסוכות תשבו ז' ימים אף לילות בכלל ובכמה מצות מצינו דיום אף לילה עמו. ונפשו היפה אוותה לדעת תורה מה טעם ומה ראו על ככה. כי כמעט כל המחברים לא שתו לבבם לדבר קשה הזה את"ד: יפה העיר אבל כבר קדמו הגאון בספר טורי אבן מסכת מגילה דף ז' ע"ב אהא דסעודת פורים שאכלה בלילה לא יצא י"ח ימי משתה ושמחה כתיב מייתי הט"א עלה מ"ש הא דלענין שבת ויו"ט לילה כיומו לכ"ד ואילו מצות שמחת יו"ט ראשון אין הלילה בכלל שמחה והעלה לחלק במ"ע בקום ועשה כגון שופר סוכה ולולב ושמחת יום דוקא. אבל לענין שב וא"ת ליל שבת ויו"ט כיומו לבד וכו' ושוב סיים וז"ל מיהו הא גופא צריך טעם מ"ש דלפעמים אמרינן דאין לילות בכלל ימים דקרא ופעמים אמרינן דימים אפילו לילות בכלל ואין זה מקומו עכ"ל הט"א. הרי שעמד על חקירה זו ויצא לחלק כנ"ל ולא הונח לו עדיין בזה [ומ"ש הט"א בלשונו כגון שופר סוכה וכו' היינו סוכה אי לאו גז"ש תשבו וכו']: ונחזי אנן הנה בפסחים ע"א ע"א רש"י בד"ה או אינו אלא לרבות לילי יום ראשון כתב ז"ל ואעפ"י שאין קרבן בלילה נלמד שהטעינו הכתוב לשחוט שלמים מעיו"ט וכו' ע"ש הרי כיון דאין שמחה אלא באכילת שלמים ואין קרבן בלילה ה"א למעט לילה גם ממצות שמחה [ודברי התוס' שם בד"ה לרבות וכו' תמוהים מלהבינם כמ"ש בהגהות מו"ה וו"ב וז"ל דברים הללו תמוהים לא ידעתי להם מקום בשום מקום וצ"ע עכ"ל] א"כ בשופר נמי י"ל בפ' פנחס כתיב יום תרועה יהיה לכם ועשיתם עולה וכו' דרשינן סמוכים דיום ממעט לילה בשופר כמו בקרבנות דכתיב ביה ביום צוותו וגם את"ל לא דרשינן סמוכים כר"י דבר הלמד מענינו הוא בענינים דקרבנות כתיב ועדיף זה מדרש סמוכים דהא תדר"י לא חשיב סמוכים דס"ל כר"י וחשיב דבר הלמד מעניינו בי"ג מידות לתי' א' בספר כריתות להרא"ש מקינון ועי' בר"פ או"ב בחולין א"כ אתקש שופר לקרבנות כנ"ל אלא דק"ל במס' שבת דף קל"א ע"ב ור"א ביום ולא בלילה נפ"ל ביום הכפ"ו מביום הכפורים וגמרי' מהדדי ותוס' ד"ה נפ"ל כתבו וז"ל לרבנן ה"ט דלזמן דיום ודאי לא אתקיש ס"ל וקשה הא ת"ל מגופיה דקרא אתקוש לקרבנות ועשיתם עולה כתיב וגם לרבנן דר"א קשיא הא לשלול לילה לא צריך קרא יום מה"ט וצ"ע: מיהת נ"ל בכ"מ דכתיב יום אי לאו דאיכא איזו הוכחה לדרוש יום ולא לילה שפיר משמעות לשון יום הוא כולל יום שלם של כ"ד שעות חוץ מלשון יומם כמ"ש הראב"ע ר"פ בשלח בפסוק לא ימיש וז"ל יומם לא תמצא בכל המקרא רק על עת היות השמש על הארץ כי יום ימצא בתורה ובנביאים ובכתובים והוא לילה כי כתיב ביום הכותי כל בכור וזה היה לילה וכתיב היום הזה יום בשורה היא והוא היה לילה כי שם כתיב וחכינו עד אור הבקר וכתיב יום צעקתי לילה נגדך עכ"ל הראב"ע. והא דבשבת קל"ב ע"א ילפי' מילה מביום השמיני ביום ולא בלילה היינו נמי משום קרא בן שמונת ימים כמסקנת הש"ס שם ובתוס' שם דהוא עיקר ילפותא ונ"ל לפי דביום השמיני משמעו גם תחלת יום השמיני בכניסתו היינו מאורת' מתחלה כמו בשבת ויו"ט ומצוותו גם בלילה אבל מבן שמונת ימים שמעינן ודאי דשמורי הוקש לשבעה שקדמו ביום דוקא ולא בלילה וגם משום דהאי קרא לאברהם נאמר ולב"נ הלילה הולך אחר היום אתחלתא דיום יממא הוא כנ"ל: וכן בחולין דף פ"א ע"א והיה ז' ימים תחת אמו הא לילה חזי כשעבר שביעי וכתיב מיום השמיני והלאה ירצה לילה לא ומשני לילה לקדושה יום להרצאה נ"ל היינו משום דקשה דהל"ל ומשמינ"י והלאה וכו' שפיר ה"א מתחילת כניסת שמיני מאורת' אבל מיו"ם השמיני והלאה ע"כ מוכח לשלול לילה קאמר מיתורא תיבת מיום כנ"ל: וכן ספ"ק דברכות ראב"ע ובן זומא למען תזכור וכו' כל ימי חייך ימי אלו הימים כל ימי הלילות ואי לאו רבוי' דכל וכן לרבנן דדרשי כל לימות המשיח אמעטו הלילות מלשון ימי חייך. נ"ל דה"ט משום למען תזכור את יו"ם צאתך מארץ מצרים כתיב ויציאה יממא הוי ע"כ יום צאתך שולל הלילה ה"נ ימי חייך שולל הלילה דזכירה בעינן כעין המאורעי וגם איתקשו בחד קרא יו"ם זכירה דומיא דיו"ם יציאה ועי' פי' הראב"ע פרשת בא בפסוק ויקרא למשה ולאהרן לילה וכו' הרגיש על סתירת הפסוקים הוציאך ד"א ממצרים לילה וכתיב היום אתם יוצאים וכו' וב"י יוצאים ביד רמה בעצם היום ותי' כי התחילו מהם לצאת מתחלת עמוד השחר ואז עודנו לילה בדרך התורה עד זרוח השמש וכו' עש"ה: וכן בפ"ק דפסחים דף ה' ע"א ואימא לרבות ליל ארבעה עשר לביעורו ומשני ביום כתיב וכו' ה"ט לענ"ד משום דהל"ל שבעת ימים שאור לא ימצא וכו' אך "מיום הראשון תשביתו שפיר הוי משמע "מיום הראשון במ"ם היינו פי' מתחילת כניסת יום ראשון דמאורת' חייל אבל מדכתיב אך "ביום הראשון וכו' באות בי"ת ודאי כוונתו לשלול הלילה שמקודם רק ביום דוקא ומה"ט גופא כנ"ל ומה"ט נ"ל דה"א בקושית הש"ס דף ד' ע"ב בפסחים שם ואימא לרבות ליל חמשה עשר לביעור דסד"א ימים כתיב ולא לילות קמ"ל היינו משום דהיקשו בחד ענינא שבעת ימים שאור לא ימצא וכו' אך ביום הראשון תשביתו וכו' וע"כ ביום הראשון משמע ולא בליל ארבעה עשר מדלא כתיב "מיום הראשון כנ"ל ה"נ רישא שבעת ימים דומי' דסיפא קאמר קרא ימים ולא לילות וה"א למעט ליל ט"ו קמ"ל אך לרבות כנ"ל ומתורץ לפ"ז קושית התוס' סוף ע"ב הנ"ל ד"ה ואימא וכו' דהמ"ל ביום כתיב וכו' ולק"מ לענ"ד דאדרבה משום זה גופא דביום כתיב קאי הקושי' דש"ס כנ"ל ודו"ק וכיו"ב בכל שארי מקומות בש"ס הכל יבוא על נכון דרחז"ל עפ"י הקדמתינו זו דסתם יום משמע לכלול הלילה עמו אא"כ יש איזו הוכחה דלמעט לילה הוא ועיין דברי הראב"ע פ' בשלח בסוף פרשה ט"ז פסוק כ"ה וז"ל ודע כ' היום בלה"ק על שני דרכים האחת וכו' כ"ז שאור השמש עומד על הארץ כנגד כ"מ וכו' כי אלו היתה מדת היום כוללת עמו לילה למה יזכיר לילה וכו' והדרך השני' שמלת יום נופל על זמן קרוב או רחוק כמו ביום הכותי כל בכור וכו' יעוש"ה ודפח"ח. דבריו אלו סותרים לדברינו הנ"ל אמנם הרי גם דברי עצמו סותר בזה מ"ש ר"פ בשלח הנ"ל על פסוק זה ביום הכותי כל בכור והארכתי בזה בחידושי אגדה שלי בעזה"י ואכ"מ להאריך ועיין בנדרים ע"ו ע"ב מיום אל יום ולא לילה וצ"ע ברא"מ פ' מטות ובמגילה