יהודה יעלה אורח חיים קכב

לוה מיד וחייב עליהם באונסין וכו' עש"ה וה"נ המשלח א"ל טול ואכול ככר זה וכיון דשליח עשה שליחותו בנטילתו ע"מ לאכלו מיד בהגבהתו קני' לחיוב אונסין והרי המשלח התירו לו לאכלו מיד אחר נטילתו א"כ מיד דאגבהה שליח קני' השליח והמשלח לאונסין ואין לך הוצאה גדולה מזו ומעל המשלח גם קודם שאכלו שליח כמו כל גזבר שהוציא מעל. והרי בהיתר הוצאה כי לא הוציא נמי מעל ה"נ נהי דשליח זה בהגבהתו נעשה הוא הגזבר עליה ברשות המשלח הרי בהיתר תשמיש שהרשהו משלח ה"ל כאילו המשלח הוציאו מרשות הקדש לרשות הדיוט וכל גזבר נמי מועיל בהוצאה ועי' אס"ז ב"מ דף צ"ט ע"א. באופן שאין שום סתירה בתוס' והוא ברור ונכון. ובזה אני תמה על שני גדולי דור בשו"ת הגאון מור"ם מינץ אב"ד דק"ק אובן ישן סי' ט' שנתרשי ע"ד תוס' דקידושין מ"ג הנ"ל מאתקפתי' דרבא על ר' יודא במס' ר"ה דף כ"ח אימתי מעל לבתר דתקע כי תקע באיסור' תקע וכו' ומאי קושי' הא מדאגבי' מעל ויצא לחולין ע"י דקניי' לאונסין ושוב כי תקע שפיר בהיתר תקע וכו' ע"ש שהעמיק בתשו' קושיא זו ודפח"ח. אבל במח"כ בפשוט לק"מ עפ"י חילוק הנ"ל דדוקא במשלח ושליח כ"כ תוס' מדאגבי' שליח בשליחות המשלח שהרשהו ליטלו ולאכלו ה"ל כהלוה לו וקני' שליח לאחריות אונסין ובהיתר הוצאה זו ה"ל כאילו המשלח הוציאו מרשות לרשות לכן מעל משא"כ בלא שליחות אלא אינש דעלמא שלקח לעצמו שופר של עולה בשוגג ותקע בו ודאי לא מעל מדאגבי' עדיין עד שיוציאו או יהנה ממנו ע"י תקיעתו שיי"ח משום דבהגבהתו הוא נעשה גזבר עליו וביה גזא דרחמנא הוא כמו שגם בתורת פדיון לא קנאן במשיכה מה"ט וכן פירש רש"י בחולין קל"ט ע"א בד"ה אבל היכא דאיתנהו וכו' בי גזא דרחמנא איתנהו ואם הוציאם הגנב הוא מעל וכו' הוציאן דוקא ולא זולת אע"ג דודאי קנאו מיד לחיוב אונסין וגדולה מזו הוכיח המשנה למלך פ"ז דין ב' ממעילה דגם בשליח אם המשלח מזיד דשליח אינו מועל בהגבהת' עד שיוציאו או עד שאכל ויהנה גם להתוס' וכמ"ש הרמב"ם דין ה' שם החנוני מעל כשיוציא אותה פרוטה וכו' אע"פ שהנאת כבר וכו' עש"ה וכ"ש כה"ג דסוגיא דר"ה כהגבהה לבד בלא שום מעשה לא מעל ולק"מ: וגם בתשובת מי באר הקשה הגאון מור"ם מינץ הנ"ל בסי' ע"א שם וגם בשם שאר מחברים על ש"ס פסחים כ"ט מאן י"א לא מעל רנב"ה וכו' והרי לתוס' הנ"ל מדאגבי' מעל וכרת דחמץ אינו חייב עד שאכל וכיון דחייב בקרן כרת אינו פוטר מקרבן וכו' עש"ה ולק"מ עפ"י הנ"ל דמעולם לא כ"כ תוס' אלא דוקא דהמשלח חייב בהגבהת השליח ומשום דה"ל כאילו הוציא או כנ"ל. ותל"מ שוב מצאתי בחי' ריטב"א בקידושין מ"ג מבואר בהדיא כוונת התוס' והנאני אוה"נ החותם בברכה ודורש שלומו תמיד: הק' יהודא אסאד תשובה קפח מרוכב ערבות. ברכות רבבות. יחולו על ראש צדיק ידיד נפשי וחביבי. הרב החריף ובקי עצום. וגדול במדות ובמעשים. בנש"ק מו"ה שמואל עהרענפעלד. וכעת הוא הרב המאוה"ג הצדיק אבדק"ק סיקס נרו יאיר: מכ"ק קבלתי בזמנו ונהניתי לאור תורתו ויען לא הייתי אז במזג השוה וגם רבו כמו רבו טרדותי להשיב על עניינים נחוצים הלכה למעשה זהו סיבת איחור תשובתי ואתו הסליחה ועתה באתי לבדוק בד"ת אשר הציע פרו"מ ני' קמא קמא דמטא לידי בעזה"י: א' קשיא ליה למ"ד נו"נ אין קרבים ביום טוב פליגי במס' ביצה כ' ע"ב לענין זריקה אם עבר ושחט אבל השחיטה כשירה לכ"ע ואמאי לא נימא אי עביד לא מהני ול"ל כתי' מהרי"ט על שוחט בשבת כיון דמ"מ העבירה כבר נעשית דביום טוב ז"א לשיטת רש"י דאמרינן מתוך כו' וגם שלא לצורך כלל עכ"ל הא דנו"ב אין קרבים משום דקרא מיעטי' בהדיא לכם ולא לגבוה אבל אי נימא לא מהני ושחט תו הו"ל פסולה לא מקרי תו לגבוה לא עביד איסור חבור' למפרע משום מתוך כו' את"ד: ונלע"ד הא ודאי לכם תרתי משמע. משמע לכם משלכם כמו בסוכה ל"ה אתרוג דערלה ות"ט פסול דלכם שיהיה בו היתר אכילה ולמ"ד שיהיה בו דין ממון בעי' משמע נמי לכם בשבילכם לכל צרכיכם ולא לגבוה או בשביל נכרים א"כ פשיטא מילתא דהא דלרש"י אמרי' מתוך כו' גם בלא צורך קצת היינו רק שלא לצורך כלל ביום טוב אבל ודאי הוא לצורך יום מחר אחר יום טוב ושפיר הוא בכלל לכם לכל צרכיכם אבל קדשים פסולים שאסור בהנאה הם ומצוותן בשריפה כמו דלא מקרי לגבוה ה"נ לא מקרי לכם שאין בו היתר אכילה וגם אין בו דין ממון ובעי' לכם דוקא ואם נימא לא מהני ושחיטתו פסולה לא יהיה ניצול מעבירה דמלאכת יום טוב דבעי' לכם שיהיה בו צורך בשום פעם אחר יו"ט אבל ביו"ט אין בו צורך כלל. אבל קדשים פסולים לא מקרי לכם דאסור בהנאה הם לעולם ול"ל בו מתוך: ואין להקשות לפי"ז א"כ מנ"ל לרב' בפסחים ד' ה' ש"מ מדר"ע ל"א מתוך כו' ותוס' לטעמם ד"ה לא כו' הקשו הא בעי' צורך היום קצת ותי' מה שמבער הוי צורך משמע דלרש"י דלא בעי' צורך קצת ניחא בלא"ה ולפמ"ש אדרבה הרי לרש"י עדיין תקשי הא כמו דמיעט קרא נו"נ שאין קרבים מלכם ולא לגבוה דבשבילכם בעי' ה"נ מיעט קרא דבר האסור בהנאה דלא אמרי' ביה מתוך כו' דלכם שיהיה בו היתר אכילה או דין ממון בשום פעם בעי' עכ"פ אחר יו"ט וחמץ הרי אסור בהנאה ואינו לכם ולא מהני לזה תי' התוס' דמה שמבער הוי צורך דמ"מ לא לכם מקרי וצ"ע לכאורה. אמנם נ"ל לפמ"ש תוס' שם סוף ע"א ד"ה ואומר כו' וז"ל אע"ג דכשישרף ויעשה גחלים הנאתו מותר כו' אומר ר"י דסברא הוא דקרא דתשביתו מיירי בכל ענין אפילו אינו צריך לגחלתו כו' א"כ ניחא הש"מ דלא אמרינן מתוך כו' דהא שפיר מקרי לכם כשיצטרך לגחלתו אחר יו"ט דהנאתו מותר אף דביו"ט אין צריך לו כלל הול"ל מתוך כו' אבל נו"נ כשיהיו פסולים משום אי עביד לא מהני הרי קיי"ל אפר הקדש לעולם אסור ומכ"ש הגחלת אפילו מדאורייתא. ודאי לא מקרי לכם לצרכיכם בשום פעם לא מהני ביה מתוך גם לרש"י משום דהוי לא לגבוה ולא לכם ואיסור' דעביד עביד לא אמרינן ביה אי עביד לא מהני כנ"ל. ועפי"ז נ"ל דלק"מ נמי קושית הרא"ש בביצה י"ב על שיטת רש"י הנ"ל אמאי אין שורפין קדשים ביום טוב נימא מתוך כו' ולפמ"ש ניחא: ב' קשיא ליה מנ"ל לר"ש בשבת ק"ו מדאיצטריך קרא למשרי מילה מקלקל בחבורה חייב דלמא קרא ביום אפילו בשבת קאי על בשר דיקוץ הבהרת דהוי ודאי תיקון גופו מיד בשעת החיתוך קודם הפריעה שנטהר מטומאת צרעת משא"כ תיקון חבורת המילה שהתיקון מצוה באה לבסוף אחר הפריעה ותחלה מקלקל בחבורה החיתוך באמת לא צריך קרא למשרי בשבת את"ד בקצרה: נ"ל לפמ"ש בחי' רשב"א שבת ק"ו דתיקון גברא במילה הוא שמתקנו לתרומה ולקדשים וכן לאכילת פסחים היינו תיקון אצל אחרים ולא בגוף המילה דתיקון מצוה לבד לא חשיבא ליה לר"ש ור"ל דמילת זכריו מעכבתו מפסחו ואכילת תרומה וקדשים היינו לסוכו לקטן בשמן של תרומה דמבעי' לן ביבמות ע"א אפילו ערלות שלב"ז תוך שמונה אי מעכבה היינו אחרים מוזהרים עליו זהו התיקון אצל אחרים ותיקון זה בא אחר החיתוך והפריעה מיד משא"כ התיקון גופו של קוצץ בהרתו שהוא גם כן רק תיקון לאחרים מוזהרים עליו מלסוכו בשמן של תרומה [אבל מלעשות פסחו אין צרעת בנו מעכבתו] ושלא יטמא עוד אדם וכו:' כדין מצורע וכל תיקון זה אצל אחרים לא בא מיד אחר קציצתו אלא אחר הטבילה והערב שמש ככל טבול יום אסור בתרומה ומטמא כל טומאת נגעים כמו קודם קציצת כדאמרי' בשבת קל"ב ע"ב וברמב"ם פ"י מטומאת צרעת ואצל גופו של קטן ביום שמיני לא תיקן כלום. ותיקון אחרים בטהרתו לא בא ביום קציצתו עד הלילה בהיפוך ממש מדברי פרו"מ ני' ואין כאן קושיא: ועוד לפמ"ש הרמב"ם פ"י מט"צ ה' ג' וה' הוא ספק כשמל במקום הבהרת אם יטהר כלל בקציצתו ושמא לא יהיה תיקון כלל וספק דאורייתא לרמב"ם מה"ת להקל לא צריך קרא למשרי בשבת משא"כ תיקון המילה בחתיכת הערלה הוא תיקון ודאי אצל אחרים צריך קרא למשרי וא"ש הוכחת ר"ש דמקלקל בחבורה חייב כנ"ל: נאם ידי"נ הק' יהודא אסאד תשובה קפט העליון ועינו אל יריאיו. יפרוס סוכת שלומו על ראש ידי"נ. הה"ג המפורסם בתורתו וצדקתו. חכם הכולל. צדיק צדקות אהב. כקש"ת מו"ה עזריאל הילדסהיים ני' האב"ד בק"ק א"ש יע"א: גי"ה מיום א' העבר קבלתי לנכון בעיו"הכ וע"ד בקשתו כו' ומה שכבדני הדר"ג ני' קונטרס פליטת סופרים נדפס בעיר ווילנא לעיין בו ואמרתי אגב כי ראיתי שם שאלה מגדול א' בקאוונא בסוגיא דזבחים ד' י"ד ולקח הכהן מדם החטאת משמע הוא בעצמו יקח ואי אתי קוף רמי להו אידי' בעי' למישקל זימנא אחריתי ה"נ נימא ולקחתם לכם צריך בעצמו ליקח ובמתנה ע"מ להחזיר קודם שלקח עדיין אינו שלו כי לא זכה עד שלקחו ואחר זה כבר הוא בידו ואינו עושה לקיחה אחרת א"כ צריך הוא להניחו מידו ואח"כ לקיחה וכן אחזו קודם ע"ה אם יוצא אחר ע"ה או צריך להניחו תחלה ולחזור וליטלו אחר עמוד השחר ע"כ: ולענ"ד נ"ל ולקח ולקח אינו שולל שליח דהא שלוחו של אדם כמותו בקדשים וגם שליח עושה שליח כמ"ש הריב"ש סי' פ"ב אלא הנחת קוף דוקא שאינו בר כוונה כמו דפליגי ר' יוסי ורבנן בנט"י מקוף ספ"א דמס' ידים ובעי' לקיחה כולה עקירה והנחה מבר חיובא ובר כוונה אבל אדם ישראל רמי' אידי' לא מימעט משום דשלוחו כמותו