יהודה יעלה אורח חיים קכ

תחום כליו ומשקין ודאי דרבנן לכ"ע: אבל לאדם י"ל כירושלמי י"ב מיל דאורייתא וצ"ע וע"כ ס"ל להגאון כהר"ם אלשקר שכתב המג"א שחולק בזה והשוה תחום כלים ובהמה לתחום אדם וצ"ע ועוד דע דלריב"א בתוס' פסחים ה' ע"ב מה שבשבת רק איסור לאו הוא אינו בכלל שם מלאכה ומותר ביו"ט א"כ תחומין נמי ביו"ט לכ"ע רק דרבנן הוא אפילו תחום דאדם לפ"ז ג"כ אין מקום לקושיתך. איברא תוס' בחגיגה י"ז ס"ל גם ביו"ט תחומי' דאוריי' למ"ד ועי' בפ"ח א"ח סימן תצ"ה אות ג' מיהת נ"ל תרתי בהדדי תחום כליו ובהמתו ביו"ט לכ"ע גם לתוס' חגיגה וגם לדעת ר"מ אלשקר רק דרבנן הוא ר"ל אין עיקרו דאוריי' כלל אפי' י"ב מיל נמי וכ"מ ברמב"ם: ומה שהקשית בחולין י"ד מאי מקשה מר"י דהלוקח. ש"ה תרומה בזה"ז דאוריי' לכן אין ברירה אבל מוקצה דרבנן יש ברירה. ותירצת לרב קאי התם ורב סתמא כרבה תלמידי' ס"ל יש למוקצה עיקר מה"ת כתו"י ריש ביצה כו' יפה כתבת ונכון הוא. והנה אעתיק לך מחידושי בפנקס על מס' חולין וזה לשוני והא לית ליה לר"י ברירה דתניא הלוקח יין וכו' וקשה לי לפמ"ש התוס' בערובין ל"ז לחלק בין עיקרו דאוריי' ועיקרו דרבנן לענין ברירה א"כ נהי דהתם דרבנן הוא דמה"ת כל לקוח פטור ממעשר מ"מ עיקרו דאוריי' הוא להכי ס"ל אין ברירה. משא"כ מוקצה עיקרו דרבנן שפיר ס"ל יש ברירה ולרש"י פסחים דף מ"ו דס"ל מוקצה דאוריי' הוא ניחא וגם לתוס' דפליגי הרי מהרש"א כתב ב' תו"י ריש ביצה דמוקצה כעין דאוריי' הוא א"ש אבל הא קשי' כי מסיק הש"ס מדתני איו כו' דלמא ס"ל לר"י תחומין דאוריי'. לכן ס"ל התם אין ברירה אבל מוקצה דרבנן יש ברירה ס"ל ונ"ל מזה ראיה למ"ש הטור א"ח סי' ת"ח לפי דתחומין דרבנן מש"ה מהני עירוב בפת משמע דאי תחומים דאוריי' בעינן עירוב ברגליו דוקא א"כ הכא שאומר אם יבא חכם לכאן ולכאן למקום שארצה אלך אי אפשר לערב ברגליו בשני המקומות בב"א, וע"כ מיירי שמערב בפת ור"י פליג רק משום אין ברירה אבל אי יש ברירה מהני וע"כ תחומי' דרבנן ס"ל ומ"מ אין ברירה וא"ש: אמנם בהדיא כתב הרא"ש ערובין פ"ד סי' ח' דף מ"ו דר"י ס"ל תחומין דאוריי' גבי ס' עירוב דף ל"ה שם ומ"מ מערב בפת לדידיה מוכח דלא כהטור הנ"ל וצ"ע וגם הדק"ל מפה"ג כנ"ל וגם בערובין ל"ז ע"ב דפהג"מ ודלמא כי ל"ל לר"ש ברירה בדאוריי' גבי לוקח יין כו' תמוה הא לקוח ודאי פטור מה"ת כנ"ל והו"ל רק דרבנן שעיקרו דאורי' ותחומין נמי הכי הוא וצ"ע ומוכח כדעת ריב"ם בתוס' בב"מ דף פ"ח ד"ה תבואה כו' דלקוח פטור קודם מירוח דוקא ולוקח יין אחר מירוח הוא חייב שפיר מה"ת ודלא כר"ת דס"ל בהיפוך ע"ש ע"כ לשוני והנה כוונת בקצת לדברי וכעת א"א להאריך ואתה שלום וביתך שלום וכאל"ש נאם אביך החותם בכל חותמי הברכות. כא"נ הטהורה ונפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קפה ביום הכסא הבע"לט יכתב ויחתם לאלתר לחיים טובים ולשלום כבוד ידי"נ הרב החרוץ עצום מופלג ובנש"ק חריף פיפיות וצדיק כביר כש"ת מוה' יוסף דוב כהנא העלער עם כל הנלוים אליו אכי"ר: מכ"ק קבלתי היום ונענתי ראשי לקבל ברכותיו אשר ברכוני חלציו מקירות לבו הטהור וזאת ליהודה ואומר לעומתו גם ברוך יהיה מכירי פרו"מ ני' והיה לעת מצוא אי"ה כי בנו תלמידינו יצ"ו ישים לדרך פעמיו אעשה כרצונו בעז"ה: וע"ד שלשה הערותיו אשר פרו"מ ני' העלה בכחו וחילו לאוריי' ומן אלו השלשה א' התוספתא ביומא דמי שאחזו בולמוס וז"ל ת"ר כו' טבל ונבילה נבילה נבילה ותרומה מאכילין אותו תרומה ותמה מעלתו ני' אם נבילה קיל מטבל מכ"ש מתרומה כידוע ומ"ט מאכילין אותו תרומה: הנה בגמרן יומא דף פ"ג פליגי תנאי בזה מר סבר טבל חמור מתרומה משום דאיסור טבל שוה בכל אבל תרומה חזי' לכהן וליתא לדידיה הק"ו שדן מעלתו ני' אלא דהאי תנא נמי רק טבל ותרומה קאמר דשניהם במיתה ביד"ש טבל חמיר טפי מה"ט הנ"ל. משא"כ נבילה ותרומה לכ"ע משמע דנבילה שהוא בלאו קיל טפי מתרומה כמו דקיל טפי מטבל דשניהם בעון מיתה והדק"ל מ"ט דתוספתא אמנם הא מסיק בסנהדרין דף פ"ג דרב תנא הוא ופליג ס"ל זר שאכל תרומה לוקה ואינו במיתה ולדידיה ודאי נבילה חמיר מתרומה דשניהם בלאו ונבילה שוה בכל משא"כ תרומה והכי ס"ל התוספתא וא"ש אבל א"כ עדיין תקשה דהל"ל בסנהדרין פ"ג הנ"ל תני' כוותיה דרב מהאי תוספתא ולא היה צ"ל רב תנא הוא ופליג ובאמת הא גופא קשיא שוב ראיתי בירושלמי יומא פ"ח הלכה ה' מייתי תוספתא זו וז"ל תני' מאכילין אותו את הקל הקל נבילה ותרומה מאכילין אותו מתרומה כו' א"ר יוסי קשיתה קומי ר' בא תרומה בעון מיתה ונבילה בלא תעשה ואת אמר הכין כמ"ד מאליהן קבלו עליהן את המעשרות עכ"ל הרי ר' יוסי תמה כן על התוספתא זו וניחא ליה לתרץ דאתיא כהאי תנא דס"ל תרומה ומעשר בזה"ז דרבנן ונבילה איסור דאוריי' כפי' הק"ע שם ולפי"ז ניחא דלא מייתי מינה ת"כ דרב בסנהדרין פ"ג הנ"ל. וצ"ל לפ"ז הא דסיים בירושלמי שם עלה חלה וערלה צריכא ר"ל מספקא לן הי חמור דערלה אסובה"נ וחלה עון מיתה ס"ל אף דתרומה בזה"ז דרבנן חלה בזה"ז דאו' וכהאי תנא דברייתא בכתובות דף כ"ה ע"א יעו"ש בתוס' אבל תמוה לי טובא תירוצו של ר' בא בירושלמי הנ"ל דא"כ הדר תקשי לן רישא דברייתא טבל ונבילה נבילה ואי ס"ל תרומה בזה"ז דרבנן ה"נ טבל בזה"ז דרבנן דהא כל איסורו של טבל הוא רק משום התרומה שבו ונבילה דאורי' הוא ובאמת בירושלמי שבקה ולא מייתי האי רישא כלל דטבל ונבילה נבילה ואולי מה"ט השמיטו אבל בתוספתא שלפנינו איתא הכי ליתא לתירוץ הירושלמי והנה קושי' ופירוק' דר' יסי ור' בא הנ"ל איתא גם כן בירושלמי בפ' אחרון דמסכת' תרומות על ענין אחר והובא בטור ובב"י יו"ד סי' קכ"א ב' בעל העיטור תני קדירה שבישל בה תרומה מגעילה ג"פ בחמין ודיו א"ר אבא ואין למדין ממנה לענין נבילה כו' יעו"ש. והתם ניחא אבל בירושלמי דיומא אתוספתא שלפנינו אין מקום לשינוי' דר' בא דממנ"פ קשיא רישא אסיפא מ"ש טבל מתרומה וצל"ע י וע"כ צ"ל כתירוצו הנ"ל עפ"י דעת רב דף פ"ג בסנהדרין הנ"ל אתי' תוספת' זו ועל תי' הירושלמי צע"ג כנ"ל ועל אתר מן הנמנע לי לעיין על השתיים הערותיו וגם על ח"ת שהציע לרוב המון טרדותי חבילות ונקט מיהא חדא עד עת מצוא אי"ה אשים עיני עליהם ואשיב כיד ה' הטובה עלי ותנוח דעתו הרמה ני' יברכהו ד' בכל מכל כל ויתנהו למעלה לשם ולתהלה. כא"נ ואוה"נ הדש"ת. הק' יהודא אסאד תשובה קפו שלום רב לאור נערב יבא ויחרב לה"ה י"נ ורב חביבי הרב החריף המאה"ג המופלג באר מלא פלג כבוד כ"ש מוה' ליב לעפלער ני' האב"ד דק"ק שאמבעק יע"א: גי"ה קבלתי ושמחתי בשלומו ושלום תורתו ישגא ודבריו ד"ת ראיתי והמה ראוים להעלותם על הספר. וע"ד שדר לן חורפא מהאי דרבא ב"מ מ"ח הנ"ל דמתניתא מסייע לר"ל נתנה לבלן מעל וכו' הא כיון דבלא קנין המועיל לא מעל א"כ אפילו בקנין המועיל אמאי מעל מ"ש מנשבע שלא למכור חפץ ועבר ומכר דפסק רמ"א ביו"ד סי' ר"ל דלא מהני הקנין. ונחית מעלתו לחלק במעילה דבשוגג היא לא אמרינן אי עביד לא מהני ז וז"א דבהדיא כתב בתשו' נוב"י תניינא חא"ה סי' קי"א ובחיו"ד סי' ט' בפשיטות דלמ"ד אי עביד לא מהני אין חילוק בין שוגג למזיד דעכ"פ א"ר לא תעביד ולא מהני ע"ש ועי' בתשו' צלעות הבית בסוף ס' בית מאיר סי' ד' והכי מוכחא כולה סוגי' דריש תמורה דף ה' דמותב לרבא מאם תרם מן הרעה וכו' ממין על שא"מ וכו' וממקדים תרומה לבכורים וכיוצא בהרבה מקומות דמהני מעשיו ולא מוקים להו בשוגג יעו"ש ועיין פרי מגדים א"ח פתיחה כוללת להלכות שבת קודם ד"ה אמר הכותב וכו': ועוד נחית מעלתו להוכיח מקושי' זו כדעת תשו' הרא"ש כלל ז' במידי דאית' בשאלה לא אמרי' אי עביד לא מהני ופליג על פסקא דרמ"א ביו"ד סימן ר"ל בשם הגמ"ר דשבועות. הנה מלבד דעדיין צריך לתרץ הקושיא אליביה דהגמ"ר ורמ"א וסייעתם דלא ס"ל כהרא"ש. עוד נ"ל גם לדעת הרא"ש לא עלתה ארוכה דנתינה לבלן סתמא משמע בין בבע"ה שהקדיש מעות פרוטה זו ובין בגזבר שמסרו לידו מעות הקדש מיירי ובכה"ג שבא ליד גזבר הרי תו ליתא בשאלה: ולדברי מעלתו לא היה צריך לומר דרשב"א ביבמות ק"ג שכתב טעמא בשופר של עולה לא יצא דלא יהנה ולא יעבור ע"כ פליג על תשובת הרא"ש: אלא דשופר של עולה הא סתמא כבר בא ליד גזבר וליתא תו בשאלה מודה גם הרא"ש לדברי הרשב"א מיהת א"כ הקושיא במק"ע אליבא דכ"ע. והנ"ל בישובו דהא ודאי פשיטא מלתא מי שקונה חפץ בדמי פקדון שבידו ששלח בהם יד, ע"מ להחזיקם לעצמו כיון דפקדון כל היכא דאית' ברשות' דמריה איתא ואין הנפקד יכול להקדיש מעות הפקדון ה"נ אין יכול לקנות בהם חפץ וכמו שאם החפץ אינו של המוכר אין הקנין חל דאין אדם מוכר דבר שאין שלו ה"נ אין קונה בממון שאינו שלו וא"כ אפי' את"ל נשבע שלא למכור חפץ פ' ועבר ומכר מהני הקנין מ"מ במעות הקדש שבידו שאינו שלו אלא של הקדש ונתנן למוכר החפץ או לאומן בשכרו ודאי לא מהני ליה לקנות שיהיה המוכר או האומן משועבד לו לקיים המקח ומעות הקדש שקיבל מזה בי' גזא דרחמנא היא