יהודה יעלה אורח חיים קיט

ואגב עמדת בזה ע"ד החינוך ס"פ בהעלותך הביא דרמב"ם ס"ל פי' הקרא והמצוה לחלק בין מועד ור"ח כהנים דוקא תוקעים בחצוצרות והלוים אומרים שירה ובין כל הימים הלוים גם כן תוקעין והחינוך פליג עליו דמצוה זו לתקוע בחצוצרות היא מצוה תמידית על הכהנים דוקא בכל יום ויום וכמ"ש במסע המחנות. ועוד מייתי ראיה ממשנה פ"ו דמס' מידות דבכל יום בקרבנות בשעת ניסוך יין תקעו שני כהנים בחצוצרות ע"ש וראיה זו הביאה גם תוס' במסכת ערוכין י"ג ע"ב ממשנה סוף תמיד דכהנים בחצוצרות ולא לוים וכהחינוך ולא כרמב"ם פ"ג מכלי המקדש הנ"ל דס"ל בכל מועד ור"ח לבד אלא כולי שתא כך בכהנים לבד תוקעין בחצוצרות. ועוד מייתי החינוך ראי' מערוכין ג' ור"ה דף כ"ט דאמר כהנים איצטריכא ציה סד"א הואיל ואיתנהו בתקיעה דכל השנה כולה דכתיב ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם כו' ר"ל בכל יום ויום כל השנה עש"ה. ולענ"ד כוונתו דאילו להרמב"ם הל"ל כהנים ולוים איצטריך ליה מה"ט כיון דאיתנהו בתקיעה דכל השנה אבל זה אינו ראיה דתוס' בערוכין ג' התם כתבו בד"ה ובני כו' דהמ"ל גם לוים בסוף גב' גואלין לעולם וה"נ י"ל גבי תקיעה דכולי שתא מעיקרא דהמ"ל גם לוים ועוד הא שפיר י"ל הפי' בגמרא בתקיעה דכולי שתא על ראשי חדשים דכל המשנה קאמר דומי' דראש השנה דעלה קיימי' ושפיר קאמר כהנים איצטרוכא ליה גם לרמב"ם ונ"ל הכי קשיא לרמב"ם לא הל"ל כהנים איצטריכא ליה דהם איתנהו רק בתקיעה דכל ר"ח ומועדות אלא עדיפא טפי הל"ל לוים איצטרכיא ליה דאיתנהו בתקיעה דכולי שתא ממש בכל יום ויום אע"כ המצוה בכל יום ויום על הכהנים דוקא כנ"ל: ולענ"ד נראה גם מאבעי' דש"ס בערוכין י"ב עולת נדבה מאי ע"כ עולת חובה ודאי דכל יום קאי עלה קרא דכהנים יתקעו בחצוצרת והיינו כדעת החינוך מוכח ולא כרמב"ם ועי' תוס' ע"ז דף מ"ז ומנחות כ"ח הוכיחו דתקיעה דחצוצרת דקרא לכהנים הוא מעכב לכ"ע ולתוס' בערוכין י"א בד"ה השיר כו' היינו מעכב את הניסוך הו"ל מכשירי קרבן ובספרי בפ' בהעלותך איתא והי' לכם לזכרון כו' שומע אני כו' ולא תקעו עליהן לא יהיו כשרים ת"ל כו' לזכרון נתנו ולא להכשר קרבן היינו כתוס' הנ"ל דבלא שירה אין ניסוך אבל הניסוך אין מעכב הקרבן רק השיר מעכב את הניסוך. השיר דכהנים אבל השיר דלוים הן בחצוצרות הן בפה אין מעכב את הניסוך. אמנם צ"ע לר"מ בערוכין י"א ואתנה הלוים משוררים ס"ל מעכבת את הניסוך גם שירה דלוים כמו כפרה [ועי' שו"ת מור"ם אלשי"ך סי' קל"ח לחלק בין שיר דשחרית ודערבית] א"כ שוים כהנים ולוים בשירם וליתא לתי' תוס' בע"ז ובמנחות הנ"ל והדק"ל סתירת הסוגיא דחצוצרת של כסף בעי וצ"ל אבעי' במס' ע"ז קאי רק אליביה דרבנן דר"מ דמחלקים וס"ל שיר דכהנים מעכב את הניסוך. אבל שיר הלוים אין מעכב את הניסוך י"ל נמי א"צ של כסף חצוצרות דלוים כחילוק התוס' משום דלא הוי מכשירי קרבן [וי"ל בזה כמו דשיר אין מעכב הנסכים לרבנן דר"מ בערוכין י"א הנ"ל ה"נ וכי תבואו מלחמה כו' והרעותם כו' וי"ו מוסיף על ענין ראשון ה"נ אין התרועה בשעת הצרה רק למצוה בעלמא ומיושב תמיהת מג"א הנ"ל] ועי' במ"ל פ"ג מכלי המקדש הוכיח דרמב"ם ע"כ ס"ל כתי' תוס' הנ"ל לחלק בין חצוצרת דכהנים לשל הלוים ונ"ל בשל כהנים גופא דוקא לשיר בשעת ניסוך הוא עבודה כמ"ש ושרת ודוחה שבת דמכשירי קרבן הוא בעי' של כסף אבל כל שאר תקיעות שהיו גם כן בחצוצרת כמ"ש הרמב"ם פ"ז דין וי"ו הל' כלי המקדש כל מ"ח לאו מכשירי קרבן נינהו ולא מעכבי וה"נ בתעניות וה"נ בשעת מלחמה שהוכיח בס' טורי אבן במסכת ר"ה דף כ"ו כ"ז דחצוצרת בכולם היו של כסף ודוקא בכהנים כמו במועדות והיינו על סדר הששה ברכות שמוסיפין תקעו בני אהרן הכהנים כו' דמייתי הט"א ראיה מזה וכן משמע בחינוך בפ' בהעלותך הנ"ל ולענ"ד חילוק הנ"ל י"ל כיון דלא מעכבי כל הני א"צ שיהיו של כסף וצ"ל דכל כנופי' של כסף בעינן כדאיתא בראש השנה כ"ז ובילקוט פ' בהעלותך דף רי"ד ע"ד סי' תשכ"ג ז"ל שנו רבותינו שופר של ראש השנה פיו מצופה זהב בתעניות שני חצוצרת ופיהן מצופה כסף כל כנופי' דכסף הוא כו' יעש"ה הכי גריס על חצוצרות דתעניות פיהן מצופה כסף וע"כ מוכח דעצמן של חצוצרות לא היו של כסף אלא של קרן דאין ציפוי כסף ע"ג כסף ניכר ודלא כטורי אבן הנ"ל שהביא ראיה בהיפוך לפי גרסתינו במשנה ולפ"ז ארוח לן לתרץ תמיהת תוס' הנ"ל בסתירת הסוגיא בפשוט לחלק בחצוצרות דכהנים עצמן ר"ל אותן שתוקעין בהם לקרבנות בעי' כולם של כסף וביום שמחתכם כו' אבל אותן שמריעין בהם בשעת צרה וכי תבואו מלחמה כו' ובתעניות אף דמצותן בכהנים דוקא של קרן הי' המורה על הדין כח שור ומשום כנופי' דבעינן כסף היו פיהן לבד מצופה כסף כנ"ל ודו"ק: והנני חותם בכל חותמי הברכות כנפשו הטהורה ונפש ידידו השש בשעשועיו אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קפד ד' שלום. ישפות שלם. חיים וברכה. לאהובי בני הרב המאוה"ג. חו"ב המופלג מורג חרוץ. מלא ברכת ד' יראת ד' היא אוצרו כקש"ת מו"ה אהרן שמואל ני' עם זוגתך הצנועה הא"ח תי' עם כל הנלוים עליכם. ומצ"פ לבוא לק"ק קאט"ה: גי"ה קבלתי ועתה באתי עד"ת שהעלית הרבה בסוגיא דברירה הנני להשיב לך על קצת הערות א' מ"ש ע"ד הרמב"ם פ"ד מהלכו' איסור מזבח שפסק במחיר כלב שמפריש טלה א' נגד הכלב והשאר מותרים כו'. ותמה הל הל"חמ הרי בש"ס בכורות תליא ליה דף נ"ז הא מלתא בברירה והרמב"ם הוא פוסק בדאורייתא אין ברירה וכן הקשה המג"א סי' קנ"ג וכו' ותירצת כיון דגם בלא ברירה הו"ל ספק דאורייתא ולרמב"ם לטעמיה כל ספק מה"ת להקל הו"ל דרבנן קיי"ל שפיר יש ברירה את"ד בקצרה: אהו' בני לא העלה ארוכה דמ"מ תקשי כן על הש"ס דבכורות נ"ז דפ' ממתניתין ב' שותפים כו' דמחיר כלב למ"ד יש ברירה והא תקשי לכ"ע למאי דקיי"ל יש ברירה בדרבנן והא ספק מחיר כלב רק מדרבנן אסור לדעת הרמב"ם וע"כ צ"ל מ' דבאתחזק איסור מודה הרמב"ם דספק מה"ת להחמיר דאחת מב' חתיכות הרי מביא אשם תלוי וה"נ אתחזק איסו' דאחת מהטלאים היא ודאי מחיר כלב א"כ ממילא הדק"ל על הרמב"ם. והעולם מתרצים בסגנון זה גופא כיון דמדאורייתא הטלה שכנגד הכלב נתערב ונתבטל ברוב אלא מדרבנן בע"ח חשיבי ולא בטלי ובדרבנן קי"ל יש ברירה והא לכ"ע תקשי למאי דקיי"ל דיש ברירה בדרבנן ועי' בשעה"מ פ"ג מגירושין סוף הלכה ד' בשם המבי"ט ובספר שמלת בנימין דיני ברירה ה"ט דהרמב"ם וגם תירוץ זה נדחה עפ"י סוגיות הש"ס דפריך מינה בבכורות נ"ז רק למאן דאמר יש ברירה פ"ג אות יו"ד דעכ"ל כיון דתחלתו הוא ספק דאורייתא ועי' ביטול הוא שנעשה דרבנן בכה"ג לא אמרינן סדר"ב להקל כמ"ש הש"ך סי' ק"י ואת"ל לחלק כיון שהאיסור והביטול בא בפ"א ולא הי' האיסור עומד בפ"ע מעולם שפיר הוי סד"ר עמ"ש תוס' שלהי תמורה הכי א"כ הדק"ל על הש"ס דהו"ל להקשות בכורות נ"ז לכ"ע כנ"ל באופן שיפה הניח המג"א בצ"ע ובאמת כוונת בתירוצך הנ"ל להגאון בתשובת בית אפרים יו"ד סי' ע' ובמחכ"ת ליתא כנ"ל: וע"ד המ"ל בה' מעילה אקושי' הש"ס ביומא נ"ה נימא ברירה כו' הא בלא ברירה ת"ל דלהוי בטל ותי' מטבע חשיב לא בטיל והקשית עדיין לאו"ה שכתב דבניכר האיסור קודם התערובות דוקא וכ' בתשו' חו"י סי' קל"ג הדק"ל כוונת בזה להגאון בת' ב"א הנ"ל ומה שתירצת לעצמך דר"י לטעמיה מיירי התם ס"ל מין במינו ל"ב ודחית שוב דגם ר"י דוקא בניכר האיסור מקודם ס"ל הכי מב"מ לא בטל דדומי' דדם הפר כו' דהיה ניכר מקודם כו' נ"ל דז"א מדפריך סתמא דש"ס בחולין דף ק"ח ריש ע"ב חלב נבילה הוא אמאי מותר הא מב"מ לא בטל אע"ג דלא ניכר האיסור קודם התערובות ואין להקשות אדהתם מנ"ל לש"ס להקשות בחולין שם דהא שמעי' ליה שפיר מבריית' בנדה דף ע"א גבי דם תבוסה ר"י לטעמיה אין דם מבטל דם אפילו כה"ג שלא ניכר מקודם התערובות ודו"ק: ומה שתירצת לקושית הפ"י ביצה ל"ז ע"ב על פי' התוס' לאיסור מוקצה מה שמוספת שמנונית על פי חילוקו של הרז"ה שם בין בהמת שותפים לשור של פטם אליביה דשמואל כו' נכון היטב הוא: ומה שכתבת בסוגי' דביצה ל"ז בחביי' ובהמה בהקדמ' דתחומין עיקרו דאורייתא לרמב"ם דס"ל תחומין די"ב מיל הוא דאוריי' ומכ"ש למהרש"א בערובין דף פ' ס"ל רב תחומין דאוריי' ממש הוא וסד"א להחמיר אבל מוקצה דרבנן אין עיקרו דאורייתא כתירוץ ריש ביצה כו'. הנה הש"ס הוכיח תחלה ומסיק דע"כ קסבר רב י"ב גם בתחומין מדחביות מותרת ושני' בהמה דינקי תחומין מהדדי ואין כאן לברור. וע"ז מקשו ר"כ ור"א לרב איסור מוקצה לא חששו כו' דהא יניקת איברים ודאי מוקצה הוא ודאי איסור תחומין ולא ספק כלל ומה טעם לחלק ביניהם כמו דתחומי' אסור מדאוריי' ה"נ מוקצה אסור מדרבנן דבודאי איסורא קאכל ולא ספק ומלבד זה עוד זאת כבר כתב המג"א רסי' ת"ד י"ב מיל נמי דאורי' היינו לאדם דוקא אבל כליו ובהמתו לכ"ע תחומין דרבנן אפילו י"ב מיל נמי א"כ ודאי א"ש ואין מקום לקושייתך. איברא עפי"ז תמיה לי על הגאון מהר"א ווילנא רסי' ת"ד שם דחה כל ראיות שהביאו הפוסקים מש"ס שלנו דחולק על הירושלמי בדין זה תחומים י"ב מיל דאוריי' וז"ל ואינו כלום דודאי ד' אלפים אמות דרבנן. אבל ראיה גדולה יש ממ"ש בערובין מ"ה ב' ואמאי ליקני כו' ואב"א הוי וכו' ושם כמה מילין עכ"ל ולמג"א הנ"ל התם