יהודה יעלה אורח חיים יא

שתין לקבל שתין מסכתות כו' ע"כ וע' במג"ע אופן רל"ז ל"ו מ"ס: ודע דעפ"י תי' הון עשיר הנ"ל בחשבון ס"א מסכתות דמעשרות ומעשר שני אחת היא מובן לענ"ד יפה המשך הפסוק הנ"ל לפי מדרש חז"ל הנ"ל ששים המה מלכות אלו ס' מסכתות ועלמות אין מספר אלו הלכות וא"ת ששים ואחת הם המסכתות לז"א אחת היא לאמה ברה היא ליולדתה כו' ר"ל שמעשרות חד הוא רמז לכנסת ישראל ואם לבינה מעשרות היא האם כל חי אם הבנים כוללת כל העשיריות ומע"ש היא כנסת ישראל ראות בנות ויאשרוה לאשת חיל מלכו"ת ופלגשים ויהללוה ושפיר הו"ל רק ס' והמשכיל יבין בינה: ואגב אכתוב לו קצת מה שאמרתי בסיום הש"ס דסיים שלהי מס' נדה בתנא דבי אליהו כל השונה הלכות בכל יום מובטח לו שהוא בן עוה"ב שנאמר הליכות עולם לו א"ת הליכות אלא הלכות וכ' רש"י הלכות משנה ובריית' הלממ"ס ותו' הרגיש מאי שייאטי להאי סיומ' הכא לפי' רש"י ור"ת ותי' דאיידי דאיירי לעיל בהלכתא מייתי לה לסיים בדבר טוב וע"כ מפרשים תוס' הלכות הלממ"ס לבד דאיירי לעיל וק' א"כ מנ"ל לרש"י להוסיף ולפרש ג"כ משנה וברייתא ועוד קשה הא באמת קיי"ל אין פוסקים הלכות מתוך משנה וברייתא והט"ז בשם הפרישה ביו"ד רס"י רמ"ו כתב בשם רש"י דמפרש הלכות פסוקות ע"ש וכ"כ הסמ"ע בהקדמתו לח"מ בשם רש"י ותמו' דמלבד שלא פי' רש"י כן ועוד כמעט נהפך הוא דהא מפרש הלכות משנה וברייתא שאין מורים מתוכם הלכות פסוקות ועוד תמוה משנה וברייתא הלממ"ס הל"ל בוי"ו העיטוף והלמ"מס ונלע"ד דקשי' עוד לשנא דתדב"א כל השונה הלכות כו' טפי הל"ל כל הלומד הלכות ונ"ל דז"ל הירושלמי דפיאה א"ר יוחנן כמה הלכות נתנו למשה בסיני וכולם הם משוקעות בתוך המשנה כו' וכ' בס' הון עשיר וז"ל משוקעות דייקא דמשמע דאף כי אינם מפורשים בתוכה מדקדוק לשונה הטהור אנו מוציאים כמה דינים להלכה פשוטה כאשר יראה הרואה אותה כו' יע"שה וא"כ הן הן דברי התדב"א כל השונה הלכות דייקא ופירש"י משנה וברייתא הלמ"מ דייקא וה"פ שונה הלכות שמוציא הלמ"מס המשוקעו' בתוך המשנה וברייתא וא"כ כ"ד חכמים קיימים דברי רש"י ופי' התוס' ודברי הסמ"ע וט"ז ב' רש"י דברים אחדים המה ודו"ק: עוד נ"ל לפי שסיים ר' אשי הגמר' חשש שלא ילמדו עוד יתר המסכתות משניות שלא חיבר עליהם תלמוד לכן חתם ספרו בהאי תנא דב"א כל השונה הלכות דייקא כפי' רש"י משנה וברייתא הלמ"מ בלא גמר' ר"ל אותן מסכתות שלא חיבר עליהם גמר' בן עוה"ב הו' שנאמ' הליכות עולם ל"ו כי על ל"ו מסכתות חיבר ר' אשי ור"ל אחר שלמד ל"ו מסכתות עם גמר' ילמוד הלכות משנה לעולם: עוד יובן לענ"ד טעם הסיום וסמיכת מס' ברכות דאית' בס' שומר אמונים פ' משפטים שם זה לשונו ש"ש שני"ם יעב"ד בגימט' זרעי"ם ומוע"ד ונשי"ם נזי"קין שסודן תו"רת חכ"ם בגימט' וכן קדשי"ם טהרו"ת בגימט' זרעי"ם, מוע"ד נשי"ם נזיקי"ן כו', ובס"פ משפטים כתב וז"ל סיים ארבעי"ם יום וארבעי"ם ליל"ה בגימ' קי"נין ופ"תחי נדה הן גופי הלכות שלמד באותן מ"ם יום ודפח"ח: והנה כתיב ראשית חכמה יראת ה' וכתיב ראשית דעת יראת ה' כו' ונ"ל לבאר עפימ"ש המ"דש ובעל עיון יעקב בפ"ג מאבות הנ"ל בפי' קינין ופתחי נדות הן הן גופי הלכות שהלימוד בהם הוא לשם שמים כנ"ל ונ"ל דה"ט דקינין קדשים אין נוהג בזה"ז ופתחי נדה פי' רש"י לידע מתי הן ימי נדה או ימי זיבה והמ"ש בשם ה' יונה פי' פתחי נדה פתחי דייק' שלשה חדרים באשה החדר והעלי' ופרוזדר וקיי"ל דם צדדים הוא מן העליי' ולדידן דקיי"ל חומרא דר"ז שאפי' רואות טיפת דם כחרדל בעי' ז' נקיים ואפי' מצדדים אתי נמי כהראב"ד בטור יו"ד סי' קפ"ז והב"ח ססי' קפ"ג ובס"ט שם א"כ פתחי נדה אין נ"מ בזה"ז כלום לשני הפירו' הנ"ל והנה בשבת ד' ל"א דרש רבא והי' אמונת עתך כו' חכמה זה סדר קדשים ודעת זה סדר טהרות וא"כ קיני"ן ופת"חי נד"ה הן קדשי"ם וטה"רות חכ"מה ודע"ת שני אלו הן הן גופי הלכות שוה בשוה עם שאר ד' סדרים עולים במספר א' ואז"ל דע"ת חסרת מה קנית לכן ראשית חכ"מה וראשית דע"ת הן קד"שים וטה"רות ושונה בהם בז"הז שאין נוהגין ע"כ לש"ש הוא היינו יראת ד' טהורה כו' וז"ש והי' אמונת עתך כו' חכ"מה ודע"ת ג"כ ודאי יראת ד' היא אוצרו ככ"ל ולכן סיים ר' אשי מס' נדה בתנא דב"א כל השונה הלכות בכ"י הלכו"ת דייקא אלו קיני"ן ופת"חי נד"ה שהן גו"פי הלכות ושונה בהם בכל יום דייקא גם בזה"ז שאין נוהגים ע"כ לשם שמים הוא כן מובטח לו שהו' בן עוה"ב כו' וכיון דהלכות אלו הוראת' יראת ד' לכן סמך ענין לו תחילת הש"ס בק"ש קבלת עמ"ש כנ"ל: והנה בר"כות נ"דה בר"ת שם ב"ן הוא התורה שבע"פ קרינן לה ובי"ר בראשית ד' כ"ב ע"ג אית' מה"ט אין הלכה כשמאי לפי שהי' מצד קין כו' יע"ש ונ"ל להסביר לפי שעונשו היה נע ונד תהי' לכן נאיד גם שמאי מהלכה וכעין זה פי' בירושלמי אין הלכה כר"א משום דשמותי הוא ר"ל מתלמידי דב"ש עי' תוס' ביצה ס"פ אין צדין ותוס' ערובין ד' ל"ט ותמוה להבין אמנם לפמ"ש מובן היטיב שהוא בכלל עונשו של קין הנ"ל ונ"ל מה"ט גופא מתחיל מס' נד"ה שמ"אי אומר כו' שלא כהלכה כתוראת שם נד"ה נ"ד מהלכה וכיון שכן שפתח המס' נדה שלא כהלכה לכן סיים ר"א בשונה הלכות בן עוה"ב הוא ולפי דפליגי ריש מס' נדה שמאי והלל בסייג וכן פליגי ריש ברכות אי עבדי' סייג או לא ובתרוייהו קיי"ל כהלל וכרבנן דר"ג עשו סייג לכן סיים ר"א המסכת' סוף התלמוד בשונה הלכות דייקא תרתי משמע כהלכה דעבדי' סייג בנדה וגם בק"ש וגם הלכות עיקר דינא ולא מסייג בעי' לשנות כנ"ל ודו"ק ור"ל שונה הלכות עיקר דינא להלכה אע"ג דלמעשה אינו כהלכה אלא הלכה עבדי' סייג וזהו לשון שונ"ה תרי גווני הלכו"ת הלכה ולא למעשה והלכה למעשה מובטח לו כו' ועוד הארכתי הרבה בכמה אנפין בס"ד ואין עת האסף פה ואם כי אין מדרכי לכתוב בתשובותי מעניינים כאלו אבל לכבודו הרמה והנשאה יצאתי קצת ודי כעת: שוב כמו אחר שנה שכתבתי כל הנ"ל ראיתי להפייטן במוסף יום שני של שבועות המתחיל אזהרת ראשית כו' שייסד וז"ל חקרי הלכות וסדרים ששה ועליהם תלמוד שלשים וששה כו' וז"ל המפרש ועליהם התלמוד שי"ב ל"ו מסכת' שיש להן גמרא חוץ ממס' תמיד שלאחר ר' אשי סדרו ועשו חכמים מספר המסכתות ל"ו כנגד ל"ו כריתות שבתורה ומי שלומדה יזכה לעדן שהוא ל"ו יותר גדול מן העולם הזה ועליו נאמ' בישעי' למ"ד פ' אשרי כל חוכי לו וכתב בחבקוק ג' פ' ה' הליכות עולם לו עכ"ל המפרש והנה גם הפיוטים ליום שני הם מהתנא ר"א הקליר כמ"ש בארוכה הגאון בתשובה מאהבה חא"ח סי' א' אות כ"א ואות מ"ו עפ"י תוס' מגילה כ"ה ופי' רש"י ביומא ס"ז ע"ש וכתב ויסד כן בפשוט ועליהם על הששה סדרים תלמוד שלשים וששה דל"ו מסכת' שעליהן גמר' וכמ"ש מהרי"ו ודלא כהרמב"ם הנ"ל והדין עם הקליר כאשר הוכחתי במישור כנ"ל וגם מ"ש המפרש בטעמו שהם נגד ל"ו כריתות כוונתי לדבריו בס"ד וגם לטוב כי עדן ל"ו פעם גדול יותר מן העוה"ז הנה כוונתי לדבריו ל"ו פעם טו"ב הוא ברי"ת עולם כנ"ל ונהנתי שכוונתי לדעת הגדולים תהל"י אבל מ"ש המפרש בפשיטות דגמר' ממס' תמיד לא חשיב לי' במנין דלאחר ר' אשי סדרוהו והיינו כמ"ש גם בעל סדר הדורות הנ"ל במח"כ נעלמו מהם דברי הרמב"ם והסמ"ע כנ"ל. הנ"ל לענ"ד כתבתי וחתמתי אוה"נ בלו נח הדש"ת הק' יהודאסאד: תשובה ב אל אבן הזוהר כעצם השמים לטוהר ה"ה אהובי ידיד נפשי הרב המאור הגדול מפורסים מוכתר בנימוסין החו"ב עמק החריץ עצום עוש' דבר ד' כש"ת מו' אהרן אלעזר פשקיז ני' האבד"ק גאלאנטא והגליל יע"א: גי"ה קבלתי ועל שאלתו עצה בענין הדפסה את אשר הכין ופעל ס' כתוב על כל אגדות תמוהות שבש' הנה כבר אמר החכם מכל עשות ספרים הרבה אין קץ ומה יתרון כו' ואמר ריב"ל בירושלמי בפ' כל כתבי ובמס' סופרים פ' ט"ז מימיו לא הסתכל גו ספר דאגדת' אלא חד זמנ' אסתכל חדא אגדת' כתוב בה הכותב אין לו חלק לעוה"ב והדורשה מתברך והשומעה אינו מקבל שכר והוא ג"כ מאמר תמוה עכ"פ שמעינן מיני' שב וא"ת עדיף כנ"ל לפע"ד: ומה שהביא פרו"מ מעלתו ני' בכוונת ר"ע אבני שיש טהור דובר שקרים לא יכון כו' אם כי ריק אני בעו"ה מדעת תורה ודרך אמת מני נסתרה אבל שקר אין לו רגלים ע"כ אומר אני אל תאמרו מים מים שזה לשון מעלתו לפי דעת הזוהר אית אבן ואית אבן אית אבן דלית תמן נביעי דמיא והיא ס"א וידיע כי זהו לע"ז כו' לכן אמר כשתגיעו לאבני שיש אל תאמרו מים מים למען לא יטעו שיש גם שם מים כו' עכ"ל מעלתו ני': חס מלהזכיר ולהעלות כן על מחשבה לומר על טהור טמא דה"נ תאנא אית מים ואית מים אית מים מי החסד וגבורות הם באים ממקור מים חיים מדת החסד מים העליונים כמ"ש הרבינו בחיי ר"פ חקת הם מים קדושים מים טהורים מים מתוקים מים צלולים מים זכים אינין דהיכלא דזכותא ואית מים כנגדם הוא דס"א חלק הרע מעץ הדעת הם מים טמאים בצד החיצון בקליפה מים רעים מים הזידוכים מים עכורים וסרוחים מים המאררים המרים אינין דהיכלא דחובה כמ"ש בזוהר גדול שמות ד' ב' ויקם מלך חדש כו' בד"ה בספרא דרב ייבא סבא כו' שאינם באים מן המקור מימי החכמה נביעי דמיא אשר לא יכזבו מימיו כ"א ממקור משחת בורות נשברים אשר לא יכילו המים ועי' ספר שערי גן עדן שער האותיות אות מ"ם פתח ב' דרך א' וז"ל הזוהר שהביא מעלתו ולא הראה מקומו איה והוא בפ' תצא ד' קל"ו פתח רעי' מהימנא כו' ואית אבן דאיהו אבן משכית דלית תמן נביעי דמיא דחכמ"תא כו' דייקא ולא כוון בזה על הס"א שהיא לע"ז כי היא נקראת אבן נגף וצור מכשול כמ"ש בזוהר פ' ויצא ע"פ והשיבו האבן עפ"י הבאר כו' אבל אבן משכית היא מסטרא דקדושה מצד מט"ט