יהודה יעלה אורח חיים קיח

ומה שהסביר פרו"מ את דברי התר"י דמדמי הלל לתקיעת צרה עפ"י מ"ש ברשב"א שם סברא זו ע"ש הבה"ג ובה"ג לטעמיה הלל דאורייתא ס"ל מביום שמחתכם כו' ותקעתם כו' ועיקר שירה בפה ס"ל א"כ ב' מצות סמיכי להדדי שוים בדינם כו' ודפח"ח: איברא דק' לי עלי' דלמא הוצרך למילפי' הנל מתקיעה דצרה שהוא בכנופי' דכל ישראל דוקא והא ת"ל מיניה וביה דילפי' הלל מקרא ותקעתם בחצוצרות על עולותיכם כו' וחצוצרות דוקא בכנופיא דכל ישדאל ככתוב והיו לך למקרא העדה כו' ועיקר שירה בפה על קרבנות חובה דציבור במקדש ברגלים בכנופי' כו' וצ"ע גם פרו"מ ני' לא הי' צריך להרשב"א דהא בתר"י גופי' כ' כן ע"ש בה"ג וכן ברא"ש אבל מאי דתמה מעלתו עוד בזה על הרמב"ן במנין המצות בהשגות דס"ל כבה"ג הלל דרגלים דאורייתא ונ"פל שהוא בכלל מצות שמחה דמרבינן בכל מיני שמחות א"כ גם אשה תחייב בהלל לר' זירא דנשים חייבות בשמחה ואם איתא איך יפרנס מתני' דסוכה ל"ח מי שהיה אשה מקרא כו' דמוכח נשים פטורות מהלל כבר הקדימו הגאון בשאגת אריה בסימן ס"ט להקשו' כן יעו"ש אבל לענ"ד נ"ל דלק"מ דהא ראי' הרמב"ן הוא מהא ילפותא דר' מתנא בערוכין י"א דנפ"ל עיקר שירה מה"ת מקרא תחת אשר לא עבדת כו' איזו עבודה שבשמחה וטוב לבב הוי אומר זו שירה כו' א"כ יו"ט שנתרבו בו כל מיני שמחות אפשר שהשירה בכללן א"כ י"ל ר' מתנא ס"ל כאביי דאשה בעלה משמחה והיא אינה חייבת בשמחה כמו שאינה חייבת בהלל וכמשנה בסוכה הנ"ל ור' זירא דס"ל נשים גם כן חייבות בשמחה מודה הרמב"ן אליביה הלל לאו דאורייתא ואינו בכלל השמחה ונפ"ל עיקר שירה מה"ת כשמואל מושרת בשם ד"א כו' או ככולהו אינך אמוראים ותנאים בערוכין י"א שם מקראי אחרינא טובא. והרמב"ן י"ל דפסק כאביי וכהראב"ד פ"א מהלכות חגיגה דנשים ניתנהו בשמחה וקרא דר' מתנא הנ"ל אתיא כפשטא לדידן ולכולהו אינך אמוראי על כל המצות וכמ"ש הרמב"ם פ"א מהל' לולב כנ"ל ועי' בס' קרבן נתנאל מס' תענית פ"ג סי' כ"ח תירץ על קושית מג"א ולע"ד צ"ע ע"ש: וע"ד אשר העיר כת"ר ני' על פי' רש"י בתענית י"ד ד"ה ולא לצעקה דאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל תפלתינו וקשה מה בכך הרי ספק פק"נ דוחה שבת באיסור דאורייתא ואפילו בתר רוב לא אזלינן ואיך נאסר כאן הצעקה מספק ומה גם ר' יוסי לטעמיה הא אמר בפ"ק דשבת כל מבקר חולה יאמר בשבת המקום ישלח רפואה כו' עכ"ד: הנה גם התוי"ט בפ"ג משנה זה שם העתיק לשון רש"י הנ"ל מדף י"ד ובאמת גם הר"ן במקומו במשנה ד' י"ט פי' כלשון רש"י ממש וגם עליו תשוב תמיהת מעלתו והב"י סי' תקע"ו וכן הב"ח סי' רפ"ח הביא פרש"י זו מדף י"ד [והעלימו עין דגם הר"ן פי' כן] והאריכו בכוונתו ובכוונת פסק הרמב"ם והטור לפי פירושו ולא הרגישו לתמוה עלי' כנ"ל ובאמת כבר תמה כיו"ב בתשובת נחלה שבעה סי' ל"ט וסי' פ"ח וסי' פ' על מהרי"ל בליקוטים שאין לברך חולה בשבת במקום שאינו שם דשמא כבר מת או הבריא [והוא ג"כ דעת מהרי"ו בתשובת בד"מ ובב"ח ומג"א ססי' רפ"ח אפילו במקומו] ותמה הנ"ל הכי הרי אפילו ספק וספק ספיקא ורוב לא אזלינן בתריה בפק"נ דספק נפשות להקל ושמא עדיין חי הוא ושמא נוכל להצילו ע"י תפילה וברכה והשיג עלי' יעו"ש. אמנם לע"ד נראה לתרץ ולחלק דודאי לא לחנם נקיט ד' יוסי מילתי' בלשון זה אבל לא לצעקה והל"ל אבל לא לתפלה א"נ אבל לא לתחנה. אלא ר' יוסי נימוקו עמו ופרש"י בגיטין ס"ז וז"ל פירושו עמו לתת טעם לדבריו כו' יעו"ש ונ"ל כלפי דקיי"ל בברכות דף כ"ב ברייתא המשמיע קולו בתפלתו ה"ז מקטני אמנה כו' המגביה קולו בתפלתו ה"ז מנביאי שקר דכתיב בהו קראו בקול גדול כו' ובטור וש"ע א"ח סי' כ"א אמנם ודאי בשעת צרה ממש מלבד שאין אדם נתפס על צערו אם גם צועק בתפלתו בקול שלא עפ"י דין עוד זאת כי אדרבא גם מצותו בכך כמו שכתב הרמב"ם מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע כו' וכ"פ רש"י בתענית י"ד וז"ל מתריעין בפה בד"ה רי"א מתריעין ענינו בקול רם היו צועקים ענינו כו' אבינו כו' וטעמא דמלתא ודאי לעורר מידת חנון ע"י הצעקה כמ"ש וחנותי כו' אף לשאינו הגון לעשות בקשתו וכתיב והיה כי יצעק אלי כו' ושמעתי כי חנון אני וכמבואר בהג"ה בתוס' ר"ה דף י"ז ע"ב בשם הפסיקתא מידת חנון שחונן בעת הדחק לגאול את הצועק אף שלא כדין כו' והיינו למי שהוא עצמו בצרה ודאי כיון שצועק מכאב לב עונג הוא לו אפילו בשבת שרי אבל אחרים המתפללים על השוכנים בצרה אפי' את"ל גם המה מותרים לצעוק בתפלתם בקול רם על אחרים מה"ט הנ"ל היינו בחול דוקא אבל בשבת דבלא"ה איכא איסורא להרעיש ולפרסם הצער והיגון בקול משום חילול שבת בפרהסיא לכן שפיר קאמר ר"י לעזרה ולא לצעקה דייקא [ובר"ה י"ז אר"י צעקה היא מקרעת גז"ד כו' יפה צעקה כו' בין לאחר גז"ד כו' ובמסכת תענית דף י"ז צעקה לאליהו כו'] ופירש"י שפיר לעזרה צועקים לבני אדם שיבואו לעזרם ולהצילם. אבל לא לצעקה תפלה ר"ל לא שיבואו להתפלל עליהם בקול רם בצעקם שאין אנו בטוחים כ"כ שמועיל תפלתינו לצעוק עליהם בשבת דייקא להתפלל על אחרים בקול צעקה בשבת כיון דתרי איסורי יש בזה אבל הא ודאי מתפללים עליהם בשבת בלחש אף שאין אנו בטוחים כ"כ שתועיל ספק פק"נ נמי דוחה שבת וכדס"ל לר' יוסי גופי' גבי' ביקור חולים וכהשגת הנ"ש בתשובת הנ"ל על מהרי"ל לברך את החולה בשבת ובזה ניחא פרש"י ז"ל מפי מורי וסיים רש"י נ"א לעזרה דקאמר ת"ק מתריעין דמשמע בקול רם וא"ל ר' יוסי לעזרה שיהיו מתפללין כל א' בביתו לעזרה בעלמא עכ"ל ונ"ל דלא פליגי אלא דברים אחדים המה אלא דפירש לעזרה הוא תפלה בלחש בהיפוך מצעקה שהוא תפלה בקול רם. והא ניחא טפי לפרש הכי דבר והיפוכו ממש לעזרה ולא לצעקה שניהם על תפלה קאמר אבל גם פירש א' מפי מורי דרש"י מודה לזה ע"כ בדקדוק לשון ר' יוסי ולשון רש"י ואין כאן ספק פק"נ בצעקה כנ"ל ועי' תשובת ריב"ש סוף סי' תקי"ג ועי' גמרא בתענית י"ז צעקה לאליהו ופרש"י שם: אבל על ה"ה פ"ב הלכה ב' מהל' תענית יש לתמוה לענ"ד הכי שכתב וז"ל ופשוט הוא שאין דוחין שבת לתקוע בחצוצרות שאין תקיעתן דבר ברור שיציל והעתיקו התוי"ט בפ"ג משנה ז' דתענית הנ' והא ודאי קשיא הרי ספק פק"נ נמי דחי' שבת ובהא ליתא לתירוצי הנ"ל וצ"ע לכן נ"ל ודאי הצלה שהיא טבעית עושין ומחללין שבת גם על הספק וכמ"ש ה"ה פ"א מתענית הלכה וי"ו מה"ט תוקעין לקבץ את העם לעזור וכ"כ הב"י סי' תקע"ו בא"ח משא"כ הצלה ע"י נס כגון כל אלו תעניות ותפנה ותקיעות שתועלתם אינם טבעיות להציל מצרה כ"א דרך נס לבטל הגז"ד ע"י אלו כיון שאינו בטוחים כ"כ ואין ברור שיציל ויש איסור בדבר בשבת אין עושין ומעתה לק"מ כנ"ל: וע"ד המג"א סי' קצ"ח סק"ע אשר הרגיש פרו"מ ני' יפה ביארו התב"ש והמחה"ש סי' רפ"ח במג"א סקי"ג ולפמ"ש טעם א' לכל אלו שתועלתם רק דרך נס וגם מה"ט לא הותר ליתן צדקה ביום שבת להעביר את הגז"ד לפי שזהו עפ"י נס כנ"ל: והנה ע"ד ה"ה בפ"א מתענית הנ"ל הלכה וי"ו בכוונת הרמב"ם לפסוק כת"ק דר' יוסי ס"ל כתב הב"י סי' תקע"ו לפי"ז לא פליגי פירש רש"י דברי ר' יוסי הנ"ל על הרמב"ם ומ"ש הרמב"ם תוקעין לקבץ העם כדי לעזור לאחיהם אף על גב דר"י אמר לה ע"כ ת"ק מודה ביה בהא דהא מחללין שבת משום פק"נ כו' והב"ח שם דחה לדברי ה"ה וז"ל ותו קשה דלמא כו' הכל מודים דתקיעה אסורה אפילו אינו תוקע אלא לעזור דלא שרינן משום פק"נ לתקוע בשופר כיון דאפשר בפה כו' עכ"ל: מזה למדתי תירץ על קושית פרו"מ ני' מ"ש גם בשם ס' מעיין חכמה לחד תי' הר"ן משום דלא בקיאין בקביע' דירחא גזרי' שמא יעביר ד"א ברה"ר א"כ מאי קושי' הש"ס תענית י"ד שופרות מי שרי בשבת אמאי לא הא ודאי מקיים מצוה דאורייתא להרמב"ם דפסק כר"ע בספרי וכנ"ל ונ"ל דהא לכאורה תמוה למה ליה לש"ס להביא ד' י"ד שם גם סיפא דר' יוסי אומר לעזרה כו' רק מת"ק קאי ההוכחה מתריעין במאי אלימא בשופרת כו' ועוד תמוה סיום לשון הש"ס שם אלא לאו בענינו וקרי לה התרעה ש"מ הך וקרי לה התרעה יתיר נפיש הוא דהא עלה קאי מתריעין במאי כו' אלא לאו בענינו ש"מ הכי הל"ל גם תמוה על רש"י שהקדים לפרש דברי ר"י לעיל התם דלא מייתי ליה הש"ס אלא בגררא דת"ק ולא צריך ליה התם לדר"י כלל טפי הל"ל לרש"י להמתין לפרש דברי ר"י במקומו במשנה דף י"ט וצ"ע לכן נ"ל אדרבא מדברי הת"ק אין להוכיח כלל דקרי לי' לענינו התרעה אלא מתריעין בשופרות קאמר וכי קושי' מעיין חכמה ופרו"מ לאמת כיון דמקיים מצוה דאורייתא ודאי לא גזרינן שמא יעבירנו כו' ושרי שופרות בשבת והיינו תרועה בסדר הברכות להעלות תרועה בתפלה כמצו והרעות' בחצוצרת אבל הוכחת הש"ס קאי רק מדברי ר"י דאמר לעזרה ולא לצעקה ופרש"י לעזרה צועקין לבני אדם שיבואו לעזרה כו' והרי ר"י לא אמר בפי' צועקים לעזרה אלא דסמך אמתריעין דנקט הת"ק ודייקינן עלה שפיר במאי קאמר ר"י דצועקין לב"א שיבואו לעזרם אלימא בשופרות כמו מתריעין דת"ק שופרות בשבת מי שרי ר"ל מי שרי לזה שאינו בכלל המצוה והרעותם התרועה בתוך התפלה אלא לקרוא לב"א שיבואו לעזרם והא ליכא פק"נ בזה כיון דאפשר לעשות כן בפה וכמ"ש הב"ח ודאי אסור כן בשופר אלא לאו בענינו ר"ל בהרמת קול בפה אר"י צועקים לעזרה וקרי לה התרעה שהרי סמך על לשנא דמתריעין דת"ק שמע מינה ופרש"י וז"ל אלמא צעקת פה קרי התרעה ר"ל מדברי ר"י מתריעין לעזרה כו' והכא מוכחים דברי התוס' ומובנים היטב שציינו בד"ה מתריעין לעזרה [אף דלא הוזכר הכי בדברי ר' יוסי לשון מתריעין הא עלה קאי ומזה הוא ההוכחה דש"ס] פירש שיבואו לעזור העיר כו' ומתריעין בפה פי' והאי תרועה ר"ל מתריעין בפה דאין להתיר תרועה בשופר בשבת עכ"ל היינו לעזור לבד שאינו מן המצוה דקרא והרעותם בחצוצרות כו' והא אפשר בפה כנ"ל ודו"ק ורש"י בתענית ריש ד' י"ז ובשעת מלחמת כו' ז"ל ולא ידעינן מנא אתפרש דאומר ברכות ופסוקי מלכיות זכרונות ושופרות בשעת מלחמה ובהדי' איתא בספרי שם וברש"י על התורה מייתי ליה וצ"ע ובב"ק פ' ע"ב פרש"י מתריעין בתפלה ברכות ענינו בשופר וחצוצרות נ"ל כוונתו כתי' הראב"ד והרז"ה בר"ן על הברכות בחצוצרות אח"כ בשופר בגמר תפלה ועיין הנראה לע"ד כתבתי: