יהודה יעלה אורח חיים קיז

את המצות דקי"ל נשים סומכות רשות עיין עירובין דף צ"ו וא"כ מנ"ל לתוס' למידק מקרא בני אהרן אתי לפסול העבודה הא לא שמעינן רק איסורא ולא חיובא אבל מצות עבודה כיון דפטורות משום מ"ע שהזמ"ג מצילא אסורות לעבוד ג"כ ממנ"פ דאסורים ללבוש בגדי כהונה משום כלאים דלא הותרה אלא משום דעשה דוחה ל"ת כמ"ש תוס' ביבמות דף ה' ע"ב ומחוסרי בגדים נמי אסור לעבוד וע"כ הוכרח תוס' לתרץ דקרא בני אהרן אתי גם לפסול דמחללי עבודה וכ"כ הגאון בס' טהרת הקדש בר"פ כל הזבחים כוונת התוספת הנ"ל. ויהי נועם ד"א עליו ועלינו כו' כנה"ר ונפש אוה"נ הדש"ת: הק' יהודאסאד תשובה קפג בריתי אתו החיים והשלום לכבוד ידי"נ אוצר בלום. צדיק יסוד עולם ה"ה הרב הגאון הגדול המפורסם כגן הדסים ע"ה פ"ה כש"ת מוה' משה שיק ני' מברעזאווע אבדק"ק יערגין וכעת הוא אבד"ק חוסט במחוז מארמאריש. מכ"ק קבלתי ושמחתי בדבריו ד"ת אשר הרחיב לבאר דברי קדשו ולהצדיק את תירוצו על תמיהת המג"א סי' תקע"ו מהשגתי עליו (דז"ל מעלתו על גליון ספר מצות ה' סוף פ' בהעלותך עי' מג"א רסי' תקע"ו תמה למה אין נוהגין כן ועי' בתר"י ר"פ היה קורא תמצא ישוב לזה דהמצוה היה רק על כל צרה שלא תבא על כל ישראל והא דאיתא בש"ס דתוקעין היינו בתענית ציבור מדרבנן ואין ח"צ בבבל ועיין בר"ן ר"פ ראוהו ב"ד שכתב דהמצוה היה רק לתקע במלחמה וא"ש ג"כ כנ"ל עכ"ל מעלתו ואני אמרתי לו פא"פ וכן כתבתי ע"ז בספר מצות ה' על צדו וזה לשוני במח"כ לא ראה סוף דברי הר"ן שם וגם בספ"ק שגם בתעניות על כל צרה ילפינן מיניה אלא דחצוצרות דוקא לכנופי' דכל ישראל במלחמה בעי' אבל בתעניות בגבולין דלאו כנופיא נהגו רק בשופר וכדברי התר"י בברכות ממש עש"ה ע"כ לשוני) עפ"י דפירש כוונת הר"ן והתר"י דמצוה דאורייתא והרעותם בחצוצרות הוא דוקא בכנופי' דכל ישראל וזולת זה בשאר ת"צ רק מדרבנן תקנו בשופר ושוב מייתי מעלתו לדברי חידו' רמב"ן למס' תענית [ואין הס' תח"י] דס"ל גם במקום דליכא כנופי' דכל ישראל ילפינן מיניה נהי דחצוצרות לא בעינן מיהת תקיעה בשופר בעי' אלא דפרו"מ שדי ביה נרגא דמנ"ל למילף קילא מחמירתא גם לתקיעה בשופר ושוב הרגיש פרו"מ דבספרי פ' בהעלותך בהדיא דרש ר"ע דגם צרה דלאו כנופיא דכל ישראל בכלל הקרא על הצר הצורר כו' והעלה דהר"ן והתר"י ע"כ ס"ל דת"ק פליג על ר"ע בספרי ואין הלכה כר"ע מחבריו כו' ושוב גם ע"ז פלפל בחכמה מקושית הש"ס בתענית י"ד שופרות בשבת מי שרי כו' ודפח"ח. והנה אברא גם אני השגתי מאז ואעתיק לפני הדרתו ני' מה שהעליתי בזה לעצמי זה רבות בשנים בחידו' תורה שלי בפ' בהעלותך וזה לשוני בפ' עשה לך שתי חצוצרות כו' כתב הפענח רזא וז"ל כשצרו על יריחו לא מצינו להם כ"א שופרות ותימא דבסמוך כתיב כי תבאו מלחמה בארצכם כו' והרעותם בחצוצרות כו' והרי בשעת ביאתם לארץ לא היו חצוצרות וי"ל דבספרי אמרו וכי תבאו מלחמה בארצכם במלחמת גוג ומגוג הוא מדבר. א"נ ביריחו אולי הוראת שעה היתה לתקוע בשופרות עכ"ל פענח רזא ולא העלה ארוכה עדיין להרמב"ם ריש הל' תענית והר' אבודרהם וז"ל מ"ע מה"ת לזעוק ולהריע בחצוצרות על כל צרה כו' שנאמר על הצר כו' והרעותם כו' והעתיקו התוי"ט בפרק ג' משנה ז' דר"ה ועכצ"ל טעמו דפסק כר"ע בספרי ובילקוט שם דמרבה מקרא על הצר כו' גם שדפון וירקון ואשה מקשה לילד וספינה המטורפת בים דס"ל פי' על הצר זה שם הצרה הוא כמו בצר הרחבת לי ואינו תואר ולדידיה קשיא מיריחו. והנ"ל דמלבד קושיא זו הסתירה מחצוצרת לשופרת. עוד תמוה לי מתרועה לתקיעה דבתורה כתיב והר"עותם בחצוצרו"ת כו' וביום שמחתכם כו' ותקעתם בחצוצרות כו' ופי' הרמב"ן כ' במלחמה בעי' תרועה מידת הדין וביום שמחתכם כו' בעי' תקיעה ברחמים וביריחו כתיב בקרא "והכהנים "יתקעו "בשופרות. עוד תמוה מכל העם לכהנים בתורה כתיב כי תבואו כו' הצורר אתכם והרעותם כו' כולכם משמע כל העם מקצת אבל ביריחו כתיב והכהנים יתקעו בשופרות כו'. לכן נ"ל דקראי ביהושע ו' הכי כתיבי והכ"הנים ית"קעו בשופרות והיה במשוך בקרן היובל כשמעכם את קול השופר "יריעו כל הע"ם תרוע"ה גדולה ונפלה חומת העיר כו' וזהו באמת התרועה גדולה היה בחצוצרות וכמ"ש בתורה. וכ"כ בסוף הענין במעשה הישועה וירע העם ויתקעו בשופרות ויהי כשמוע העם את קול השופר ויריעו העם תרועה גדולה ותפול החומה כו' א"כ נ"ל כן עשו כמצות התורה והרעותם דייקא בחצוצרות ונושעתם כו' כולכ"ם הריעו תרו"עה בחצוצרו"ה כן עשו ביריחו ונצחו כנ"ל: עוד נ"ל בדרך צחות עפ"י הברייתא בשבת ל"ה ע"ב שופר מיטלטל חצוצרות אינם מיטלטלים ופירש רש"י לפי ששופר כפוף ראשו וראוי בו לשאוב מים ולשתות התינוק וכ"ה בגמרא שם הואיל וראוי לגמוע בו מים לתינוק חצוצרות פשוטים ואינם ראוים אלא לתקוע והו"ל דבר שמלאכתו לאיסור ואסור משום מוקצה כו' ובדף י"ט שם ת"ר אין צרין על עיירות של נכרים פחות משלשה ימים קודם לשבת כו' לפ"ז נ"ל בתורה כתיב וכי חבאו מלחמה כו' על הצר כו' דבעי' ג' ימים קודם השבת באה המצוה והרעותם בחצוצרות כו' אבל במלחמות יריחו שנוצחים ביום השביעי ופירש רש"י שבת היה ואז אסור לטלטל חצוצרות לכן היה המצוה בשופרות: אמנם בהדיא איתא בילקוט יהושע שם ובפ' בהעלותך יירע העם ויתקעו בשופרות מלמד שלא הי' להם אז חצוצרות שעשה עשה שגנזו שנאמר עשה לך כו' ולא ליהושע תלמידך כו' ואף בחייו של משה נגנזו הרי דגם התרועה והתקיעה רק בשופרות היה ודלא כתירוצי הנ"ל אבל א"כ מצינו מבואר מיהת תמיהת הפענח רזא הנ"ל ותירוצו השני דהוראת שעה היה לתקוע בשופרת ביריחו בילקוט הנ"ל לפי שלא הי' להם חצוצרות שכבר נגנזו כנ"ל וא"ש גם לכ"ע בספרי הנ"ל ועי' במג"א רסי' תקע"ו הניח בתימה למה אין אנו נוהגין לתקוע בעת צרה הלא מדאורייתא מצוה לתקוע ע"ש ובס' פרשת דרכים ריש דרך מצותיך כתב וז"ל ודע שכעת לא ראיתי להסמ"ג שהביא מצוה זו דלתקוע בעת הצרות ואפי' ולא ידעתי למה וכעת צ"ע עכ"ל. ונ"ל ברור דעת הסמ"ג הוא עפ"י תמיהת הפענח רזא הנ"ל ממלחמת יריחו של"ה תקיעה בחצוצרת וגם בשופרות הוצרך הקב"ה לצוות מחדש עלי' אז ע"כ דמ"ש בתורה וכי תבואו מלחמה כו' במלחמת גוג ומגוג מדבר וכהאי תנא דס"ל הכי בספרי כנ"ל ולכן השמיטו הסמ"ג שאינו מצוה לדורות והיינו נמי טעמא דידן ולק"מ תמיהת הפר"ד ותמיהת המג"א הנ"ל עכ"ל בחידו' תורה שלי. ועפי"ז היה פשוט אצלי הכוונה במ"ש הר"ן ספ"ק דתעני' והרא"ש פ' ראוהו ב"ד וז"ל דכיון דא"ר בשע' מלחמה מתריעין ילפינן מינה נמי בכל צרה כו' דמתריעין כו' ע"כ היינו אליביה דכ"ע בספרי קאי הר"ן דאילו לת"ק הא במלחמת גוג ומגוג דוקא קאי קרא והוא הבטחה לעתיד ולא מצוה לרוחות וכדמוכח מיריחו כתירץ הפענח רזא הנ"ל וגם לתקוע בשופרת ציוה ד' ליהושע אז מחדש ובכיבוש העיר עי לא תקעו כלל ורק אליביה דר"ע הוא דילפינן מרבוי על הצר כו' [ולאו דקילא מחמירתא יליף כמ"ש מעלתו ני'] על כל צרה דלאו כנופי' נמי מתריעין היינו כמו בר"ה תוקעין בשופר אבל חצוצרות מיועדים דוקא לכנופי' דכל ישראל כמ"ש והיו לך למקרא העדה כו' וה"נ במלחמת גוג ומגוג יביריחו שהיה גם כן כנופי' דכל ישראל הוראת שעה היתה לפי שלא היה להם חצוצרות כתירץ ב' דפענח רזא הנ"ל וס"ל להר"ן שפיר דהלכה כר"ע דספרי וכהרמב"ם והחינוך בס"פ בהעלותך והרד"א ושלא לאפושי פלוגתא ודאי גם כוונת התר"י הכין הוא כהר"ן ואם גם לשונו היה בקצרה במכתבי כך היה כוונתי ויפה השגתי והרי פרו"מ ני' אנהיר לן ג"כ דעת הרמב"ן הכין הוא: וקושיא מעלתו הרמה מפ' הגמרא בתענית י"ד שופרות בשבת מי איכא דשרי ודלמא הכי תנאי פליגי נמי בהני תנאי ב ספרי ת"ק סבר כר"ע ובודאי מקיים מצוה לא גזרינן שמא יעבירנו כו' וכמ"ש הכי בס' מעיין חכמה [שאינו תחת ידי] ור"י כת"ק כו': ל"ק מידי לענ"ד דהא ר' יוסי אמר לעזרה מיהת תוקעין בשופר בשבת והרי לת"ק דכ"ע בספרי ליכא מצוה כלל לתקוע לדורות ועוד גם לת"ק דר' יוסי אין כוונת המקשה שופרת בשבת מי שרי מטעם שמא יעבירנו כו' כמו בר"ה דהתם אמרינן הכל חייבין בתק"ש ואין הכל בקיאים שמא ילך אצל בקי ללמוד ויעבירנו כו' א"כ תק"ש דתעניות דוקא ע"י כהנים הוא על סדר הברכות במתניתן תקעו בני אהרן תקעו וכ"כ הטורי אבן בר"ה דף כ"ו וכן הוא בספר החינוך ס"פ בהעלותך ע"ש ובכ"מ אמרינן כהנים זריזים הם כו' ומה גם דכהנים הם בקיעים בתקוע' שופר וא"צ לילך ללמוד כו' ועי' ערוכין דף ג' כהנים איצטריך ליה חייבים בתק"ש כו' א"כ אין לחוש בהו שמא יעבירנו כו' ועוד תקיעות דמלחמה ודתעניות א"צ ביה תר"ת תש"ת כ' וגם לא שיעור תרועה כתקיעה ושאר דיני שופר ותקיעות של ר"ה דהתם ילפינן מקראי שכתיב ברה"ר וביוה"כ ג' תרועות וכל א' פשוטה לפניה ולאחריה משא"כ באילו והרעותם בחצוצרת כתיב רק כדי להעלות תפלה בתרועה ובכל דהוא סגי או בתקיעה לבד או בתרועה א' לבד כמתני' בתענית על סדר הברכות באחת אומר תקעו ובא' אומר הריעו כו' כמ"ש כל זה בארוכה הריטב"א במס' תענית ט"ז וטור סימן תקע"ט ורמב"ם ולח"מ פ"ד דין י"ז מהל' תענית א"כ אינו צריך ללמוד אצל בקי וליכא למיגזר בי' שמא יעבירנו כו' עי"ז אלא כוונה הש"ס הוא משום דהכל טרודים מלבד טרדה של קיום מצוה דתקיעה עוד טרודים ובהולים הם לעמוד על נפשם לפי שהם בסכנה עיר שהקיפוה כו' וספינה המטורפת קרוב לודאי הוא שיוציאנו לשופר מרה"י לרה"ר או יעבירנו כו' ד"א ברה"ר מתוך טרדה ובהלה אף שא"צ לילך ללמוד אצל בקי ומהאי טעמא נ"ל אף דבודאי מקיים מצוה פריך בפשיטות שופרת בשבת מי שרי לא דשמא יעבירנו כו' אלא ודאי יעבירנו כו' או יוציאנו כו' כנ"ל: