יהודה יעלה אורח חיים קטז

כלאים דלא הותר כלאים דבגדי כהונה באבנט דכהן הדיוט שלא בשעת עבודה איך יפרנס סוגיא דיומא דף כ"ד ע"ב בין לר"נ בין לר"ש איך ס"ד להפיס בבגדי קדש והא ה"ל כלאים שלא בשעת עבודה: יפה כיון מעלתו בזה וכבר קדמו הגאון בתשו' שאגת אריה סוף סי' כ"ט ולא תירץ כלום ע"ש אבל מעלתו ני' כבר הערה לתרץ הרמב"ם לטעמיה דכל ספק ס"ל מדאו' להקל ושמא יבא הגורל עליו א"כ לובש ולצורך עבודה הוא ושהייתו עד אחר הפיוס ה"ל שוא"ת ועפ"י תי' זה מובן טעמו דר"נ דחייש לבעלי זרועות דחמסי ועבדי ושמא חמסי ועבדי ומודה הרמב"ם דמה"ת להחמיר כה"ג ואיכא איסורא משום כלאים כנ"ל לפי תירוץ מעלתו. אמנם מאי דפשיטא ליה לפרו"מ ני' דפיוס אינו מענין עבודה אלא תקנתא דרבנן ועפי"ז הקשה קושיותיו וגם השאגת אריה ע"כ כוונתו כך איברא לדידי חזי לי דהא מלתא אשכחן דפליגי ביה בס' שלום ירושלים רפ"ג דיומא מייתי בשם ספר לשון ערומים שכתב דפייסות כולם רק מדרבנן הם. ושהרב בס' יד דוד השיג עליו עפ"י סוגית הש"ס ריש יומא מפי' רש"י מוכח דס"ל מה"ת הן ר"ל הלממ"ס ושלום ירושלים שם העלה דיש מהן דרבנן ויש מהן דאו' יעוש"ה א"כ משמעות הרמב"ם רפ"ד מתמידין ומוספים נראה דס"ל הפייסות כולן הלממ"ס ר"ל מדלא כתב שהם תקנת חכמים א"כ הפייס גופי' הוא ענין עבודה כיון שהוא דאו' ובעידן עבודה מקרי ולכן שרי ביה כלאים דבגדי כהונה כנ"ל לתרץ על הרמב"ם לטעמי' קושי' הנ"ל ולפ"ז יש לי מקום עיון על המג"א ססי' שכ"ב דמייתי ראיה מהא דמפייסין ביוה"כ מי שוחט מי זורק וכו' ה"נ מטילין גורל בשבת על קדיש מי יאמר או מי יעלה לתורה ולפמ"ש הרמב"ם דס"ל מפיסין ביוה"כ אותו ס"ל הפייסות הלממ"ס הן ושייכות לעבודת היום אין מזה ראיה על אמירת קדיש ועלי' לתורה וצ"ע: והגאון בס' נתיב חיים תמה על המג"א בראי' זו איפכא דמייתי מג"א דהא הרבה פוסקים ס"ל מפייסין ביוה"כ וז"ל ולא ידעתי למה לא מביא ראיה מכל שבתות השנה ראיה מלחם הפנים שחלקו בשבת בלא גורל לפי שאסור לפי שהלממ"ס הן הפייסות ושייכים לעבודת היום כנ"ל א"כ אין מזה ראיה על אמירת קדיש ועליה לתורה כי קושי' אבל מהפסה דיוה"כ שפיר מביא ראיה כיון דפליגי הפוסקים ודעת בעל המאור וסייעתו דבטלו הפייסות ביוה"כ אפושי פלוגת' לרחוקה לא משוינן דיפלגו בהלממ"ס והרמב"ם הא ס"ל בהלממ"ס לא מצינו פלוגת' ודאי הפייסות ביוה"כ לאותן הפוסקים רק מדרבנן היו וכחילוק שלום ירושלים הנ"ל א"כ א"ש ראית המג"א כנ"ל ודו"ק: אבל מ"מ תמוה דרמב"ן בס' המלחמות ביאר ד' הפייסות ביוה"כ היו רק על תה"ד ועל דישון הפנימי ומנורה ומי שיזכה למחתה בקטרת שעל מזבח הזהב ולהעלות אברים דאמש של שבת לרי"ש וכו' אבל שחיטת התמיד וזריקתו בכה"ג היה לכ"ע עיין תוי"ט פ"ב דיומא משנה ב' א' א"כ מ"ש המג"א שהפיסו ביוה"כ מי שו"חט מי זו"רק וכו' זה אינו אלא ראייתו מאינך פייסות מי תורם וכו' מי מדשן הפנימי ומנורה וכו' ומתקנת דרבנן הי' משום חולשא דכה"ג וכו' כדפירש הרמב"ן גופי' ובתוי"ט ועין תשו' חסד לאברהם חא"ח סוף סי' ס' ע"ד המג"א: ואני בעניי הקשיתי לשיטת הראב"ד דאיסור כלאים הותר' בבגדי כהונה גם שלא בעידן עבודה א"כ מנ"ל למילף בכ"מ עשה דוחה לל"ת מהא דשרי רחמנא כלאים בציצית עדיין שמעינן רק ל"ת דכלאים שהוא קיל דהותר מכללו אצל בגדי כהונה אבל ל"ת שלא הותר מכללו מ"מ מנ"ל דעשה דחי ליה וצל"ע. שוב נזכרתי ועיינתי בתוס' יבמות דף ה' ע"ב בד"ה כולה וכו' הקשו קושי' זו מנ"ל עשה דוחה ל"ת שלא הותר מכללו ותירצו עפ"י שיטת הרמב"ם דכלאים דחויה הוא אצל בגדי כהונה יעו"ש וממילא דלשיטת הראב"ד הדק"ל וצ"ע וביותר תמיה על השאגת אריה שהכריע כהראב"ד איך לא חש לתרץ קושיא זו אליביה. שוב מצאתי בתשובת ברית אברהם חא"ח סי' ב' הקשה כן על הראב"ד ותי' אנן בהדיוט קיימינן ובהדיוט לא הותר מכללו ועוד תי' בכוונת התוס' יבמות ה' הנ"ל עש"ה והנאני: נאום יד ידי"נ ואוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד תשובה קפב חייא אריכא ובריות גופא ושלמא רבא מאלקי רבא לגברא רבא. ה"ה ידי"נ וחביבי פאר האישים מבחר האנשים ומהולל בקהל קדושים הרב הגאון הגדול ני' ע"ה פ"ה. צדיק כביר כש"ת מוה' וואלף ני' האב"ד דק' טאפלישאהן יע"א צדיק באמונתו יחיה אנס"ו: מכ"ק מיום עש"ק פ' נצבים קבלתי בזמנו ונעניתי ראשי לקבל ברכותיו אשר ברכוני חלציו בשמחה וכמים הפנים לפנים כו' ועזה אהבתי אליו חיבת הקדש מני אז. ועוד אני מדבר בתפילה לד' ה' יחייהו וישמרהו אורך ימים ישביעהו ויראהו בישועתו יחדש כנשר נעוריו יפרח כארז בלבנון עוד ינוב בשיבה דשן ורענן, כא"נ הקדושה אמן והנני מבקש מטו מכבוד הדר"ג נ"י על אשר לא השבתי דבר בעת כראוי ומחויב אבל לא יאומן כי יסופר מרוב טרדות אשר הקיפוני תמיד המון חבילות בשו"ת ומיד אחר החג העע"ל הוכרחתי ליסע אצל בניי ובנותיי יחיו בק"ק יארמוטה וק"ק פאסטא וק"ק יאסברין וק"ק אסאד וק"ק קאטה וברוך ה' אלהי ישראל אשר עד כה עזרנו והוא ברחמיו יגן עליהם ועלינו יהיה אתנו סלה ובעש"ק העבר באנו לביתי בחזרה לחיים ושלום בעזהי"ת ומצאתי בין המון אגרות דאתי לידי מכתב הדר"ג מעלתו ני' זה שנית מגילה עפה ראשון תחילה תמיהתו על איחור תשובתי הנה התנצלותי אמור ואתו הסליחה ושנית על ד"ת אשר העלה הדר"ג ני' לתרץ קושית המ"ל על הרא"ם מיומא דף פ"א אי כתיב לא תאכל בכזית משמע כו' והא אכילה בכ"ש משמע והלכתא מפקיע אשיעור' לעונשין ל"ש עינוי ל"ש אכילה כו' במשנה למלך בפ"א מחמץ י ועפ"י סתירת הסוגיא שתמהו תוס' ביומא ובסוכה וערובין ובפ"י ברכות דף מ"א אי שיעורין הלכתא אי מקרא והכתוב מסרו לחכמים כו' והעלה פרו"מ ני' דשניהם אמת דהלכתא לא קבעה שיעורין בפרט אלא כך נאמרה הלכה שפסוק זה דשבחה של א"י לשיעורין נאמר ומסור הוא לחכמים א"כ מתורץ קושי' של המ"ל השתא דכתיב לשון עינוי שיערו חכמים דבש אתי לכותבת ביוה"כ דמייתבי' דעתיה אבל אי הוי כתיב לשון אכילה הוי מוקמינן דבש לחמץ לבד אבל יוה"כ בכזית ולא בעינן יתובי' דעתיה דכך אמרה הלכתא שמסור לחכמים דרשות הפסוק בשבחי א"י לשער כפי סברת' עכ"ד. והמה דברים נכונים וראוי' וצורב א' שהתריס נגד זה באמרו שזה לא ניתן להאמר כלל שהלכה ימסור זאת לחכמים וההלכה עצמה לא קבעה השיעורין על כל פרט ופרט והתוס' שכתבו כן ביומא ע"ט ע"ב כוונתם שחולקים על מ"ש הלכתא נינהו כו' צורב זה לא חש לקמחיה חדא דאת"ל נמי דכוונת התוס' הוא דלא כפרו"מ הרי פרו"מ העלה כן כדי לתרץ סתירת הסוגיות וגם קושי' המ"ל על הרא"ם ולמה לא נאמר דהרא"ם ס"ל הכי ולק"מ ועוד יאמר נא האי צורב לפי פירושו דתוס' כ' כן ור"ל לחלוק על מ"ש הלכתא נינהו. א"כ הכתוב מסרו לחכמים מי הגיד לנו זאת. הרי בתורה אין כתיב זאת שמסור לחכמים לשער כל השיעורים עפ"י דעתם. וע"כ צריך לומר ההלכה למשה מסיני אמרה כן בע"פ שזה הפסוק בשבחי א"י לשיעורין נאמר והוא מסור לחכמים לדרוש לדעתם ויכוונו האמת כי סוד ה' ליראיו לפ"ז ע"כ ה"פ כוונת התוספת דהלכתא הוא שהכתוב מסרו לחכמים וסגי בזה אף שלא קבעה הלממ"ס מיד השיעורים על כל פרט ופרט: א"כ אפוא האי צורב שיצא לחלק את השוים בדברי רוח הבל פצה פיו ופעלו מאפע ושארי' ליה מריה ודוגמא לזה בהרבה סוגיות הש"ס ואחת מהם ריש מס' יומא יליף צוה צוה ופריך ואימא צוה צוה דיוה"כ כו' אימא צוה דקרבנות כו' ומאי קושי' והא אין אדם דן גז"ש מעצמו אא"כ קבלה מסיני והלממ"ס אמרה הגז"ש על צוה דפרה ועכ"ל דכך נאמרה הלממ"ס דשני תיבות צוה אתי לגז"ש ולא פירשה בהדיא על איזה צוה אלא מסרה לחכמים ולכן חכז"ל שקלו וטרו בה ומבררים על איזו צוה בתורה כוונה הלממ"ס דאתי לגז"ש והרבה כיו"ב שלפעמים מקובלים היו המלות לבד ולא המקומות ולפעמים בהיפוך ועיין תשובת חות יאיר סי' קצ"ב דף קפ"ד באופן שצדקו דברי פרו"מ ובישישים חכמה כו' ושארי חידושיו לתרץ שיטת הראב"ד בפ"י מכלאים דבגדי כהונה מותר ללבשן גם שלא בשעת עבודה כו' שהעלה מר ני' בארחא חריפא ראיתי נכונים המה אבל אין אתי פנאי להפך בהן ואתו הסליחה. וע"ד אשר העלה הדר"ג ני' להקשות על תי' התוס' בקדושין ל"ו ע"א דבני אהרן ולא בנות אהרן אתי דמחללי עבודה, א"כ לא ריבה בנשים כהנות מצות כו' יתירות וכ"כ המקנה קשיא בסנהדרין נ' ונ"א ת"ר כי תחל יכול אפילו חללה השבת כו' אליביה דר"ש דשריפה חמורה ומשום דריבה בהו מצות יתירות כו' והא בנשים ליכא בהו מצות יתירות וקרא לזנות ל"ל: ואני בעניי תמה על הקדמה הנחה זו שכ"כ המקנה דהא ודאי מלבד עבודת הקרבנות נמי רביי' הכתוב מצות יתירות גם בבנות אהרן מצות אכילת תרומה עבודת מתנה מקרי בפסחים ע"ב וע"ג אכילת תרומה הוא מצוה ואקרי עבודה בביהמ"ק וכן מצות אכילה קדשים. וכן מצות פדיון הבן ומתנות זרוע ולחיים כמ"ש תוספת קדושין בדף ח' ע"א ר"כ לקח בשביל אשתו וגם באזהרת חייבי לאוין דכהונה איהי מוזהרת ביבמות פ"ד ע"ב וצ"ע: ומה שתמה הדר"ג נ"י ממ"ש תוס' שם ד"ה חוץ כו' למה לי קרא למיפסל נשים מעבודה ות"ל דכשים הן מחוסרי בגדים ותי' דאצטריך היכא דלבשו בגדי כהונה א"כ הדק"ל ת"ל דמ"ע שהיז"ג הוא ול"ל דקרא קמ"ל דעבודה פסולה הא נמי ת"ל דהא אין רשאין ללבוש בגדי כהונה משום שעטנז כיון דפטורות ממ"ע שהזג"ר עכ"ד. ויפה העיר. אבל נ"ל אדרבה מה"ט ניחא טפי תי' תו' הנ"ל דתמוה לכאור' הא מ"ע שהז"ג פטורות אבל איסורא ליכא אם רוצים לעשות