יהודה יעלה אורח חיים קיג

דליכא איסור נבילה ואסורה באכילה ביוה"כ היינו לפי דגלי קרא רבוי' תענו ועניתם דגם חולין וכל חתיכות היתר אסור לאכלן וא"כ אי יוה"כ אינו אסור שלא כדה"נ ודאי ליכא איסור מוסיף אחתיכה עצמה לפי שאסורה גם ע"י ביטול ברוב דזה שאסורה ע"י ביטול ברוב נמי ה"ט לפי שריבה קרא כל דברים המותרים כמי והה"ד נמי חתיכות איסור שנעשה היתר ע"י ביטול ואי לאו דחתיכת היתר אסורים ביוה"כ גם חתיכת איסור שנתבטל היה מותר וכולל בלבד מקרי יוה"כ על נבילה אבל שלא כדה"נ אסרה תורה ביוה"כ מדלא כתיב ביה אכילה אפילו אם כל חתיכת היתר היו מותרים גם ביוה"כ מ"מ דברים האסורים היו אסורים ביוה"כ גם שלא כדה"נ היינו איסור מוסיף אחתיכה עצמה כנ"ל: ועפי"ז הונח לי סוגי' ברייתא הנ"ל עדיפא דהגאון מהר"מ חביב בספרו תוספת יוה"כ הקשה שם על הברייתא הנ"ל וז"ל קשה טובא דמהיכא תיתי שיאכל פיגול ונותר דאצטריך קרא להזהירו ותו קשה מנ"ל דועניתם ריבה שלא יאכל חולין ותרומה וקדשים וכו' עש"ה ועוד יותר הנני מוסיף להפליא מאי ס"ד כלל דלא אסרה תורה ביוה"כ אלא דברים האסורים וכי אם ימלא אדם כריסו בדברים המותרים כזה יקרא עינוי נפש אתמההא אמנם לפמ"ש ניחא דגם להס"ד שפיר ידעינן דגם דברים המותרים אסורים לאכילה ביוה"כ דהא בעינן עינוי נפש אבל כיון דע"כ גם דברים האסורים אסרה תורה דבר שחייבים עליו במקום אחד פיגול ונותר וכו' ונבילה דומי' דמלאכה. וכיון דאין איסור חל על איסור למאן דל"ל כולל ע"כ דה"ל איסור מוסיף דיוה"כ גם שלא כדה"נ אסור ומשום דלא כתיב ביה אכילה אלא תענו כנ"ל א"כ ה"פ הברייתא אביא פיגול ונותר שהן בכרת וכו' ונבילה שהיא בלאו וכו' ר"ל היינו אם נאמר הא דלא כתיב אכילה כדי לאסור גם שלא כדה"נ מרבינן מדכתיב תענו היינו דברים האסורים לבד וה"ל יוה"כ איסור מוסיף אחתיכה עצמה אבל דברים המותרים מותרים שלא כדה"נ גם ביוה"כ כמו בכ"מ ת"ל תענו ועניתם ריבה ר"ל בהיפוך מפשוט כיון דמלשון עינוי מרבינן גם שלא כדה"נ ותו ממילא ליכא מוסיף וקאי תענו רק אדברים המותרים לבד תרומה חולין וקדשים אבל דברים האסורים אין איסור יוה"כ חל על איסור נבילה דגם יוה"כ אינו אסור שלא כדה"נ כנ"ל ומתורצים כל הקושיות הנ"ל והדברים ברורים בס"ד. והנה עיקר סברתם וכוונתם הנ"ל היא לחלק בין אם האיסור מוסיף על החתיכה היא בפ"ע גם בלא סיבת האיסור כולל כגון שלא כדרך הנאתו ביוה"כ דאפילו אם החתיכות היתר היו מותרין לאוכלם ביוה"כ כהס"ד ביומא דפ"ח הנ"ל מ"מ דברים האסורים היו אסורים אף שלא כדה"נ דהא לא כתיב ביה אכילה שפיר איקרי איסור מוסיף דאיסור זה שלא כדה"נ לא נצמח ע"י הכולל שאסרה התורה דברים המותרים ג"כ ובין אם האיסור מוסיף הוא נצמח רק בסיבת האיסור כולל כגון נבילה שנתבטלה ברוב היתר היה מותר ביוה"כ להס"ד הנ"ל דה"ל נמי היתר כה"ג לא מקרי איסור מוסיף ומוסיף זה נדון רק כא כאיסור כולל כיון דלולי האיסור כולל גם מוסיף ליכא וחילוק זה היא נכון בסברא לענ"ד [וזהו כעין חילוק הרמב"ם בפי' המשנה בכריתות י"ד בנקודה הנפלאה לחלק בין אסה"נ דקדשים לאסה"נ דבב"ח] ואם ימצא כת"ר סתירה לחילוק זה יודיעני בטובו ואודה על האמת כי זה האהוב אצלינו עד מאד: נאם ידי"נ אוה"נ הדש"ת הק' יהודא אסאד. **((הג"ה מבן המחבר) לי נ"ל לתרץ קושי' הגאון הנ"ל ולחלק דמוסיף הוא דוקא אם השני נתוסף עליו בעוד האיסור ראשון קיים משא"כ בביטול ברוב הרי פקע ממנה איסור הראשון לא מקרי מוסיף וסברא נכונה הוא לע"ד שוב נזכרתי שהוא דעת הרמב"ם בפ"ד משבועות דין י' גבי שבועה שלא אוכל היום, וחזר ונשבע על הככר שלא יאכלנה ואכלה א"ח אלא אחת אמנם הראב"ד השיג וס"ל אפילו כבר פקע מיני' איסור ראשון בשעה חלות השני הו"ל מוסיף וכולל וביאר בארוכה בשעה"מ פרק י"ז מאיסורי ביאה והעלה סברת הרמב"ם הנ"ל בצ"ע מסוגי' דף כ"ג שבא על אחותו אלמנה ע"ש א"כ לא עלתה ארוכה תירוצי בזה לקושית הגאון אם לא כמ"ש אאמ"ו הגאון זצ"ל. ולסברתי הנ"ל מתורץ ג"כ קו' הגאון בעל שאג"א דיוה"כ אנבילה הוי איסור מוסיף דאסור אפי' שלכד"ה כידוע ולק"מ לענ"ד דאיך אפשר לומר מ' דאתוסיף עלה שלכד"ה חייל עליו איסור יוה"כ כדה"נ ז"א דהא אז כשאמרי' המיגו דחייב איוה"כ גם שלכד"ה אזי שוב אין כאן איסור נבילה כיון דנבילה מותר כדה"נ כנ"ל: תשובה קעח לכבוד הרב המופלג הגדול בתורה וביראה טהורה ויושב באהלה של תורה וחכמה מפוארה כש"ת מוה'. מכ"ק השגתי זה יומיים וראיתי פלפולו הנחמד וראוי למ"ש יהי ד' אלקיו עמו והנני לרצונו להעתיק לו מחידושי בענין זה וזה לשוני שלהי מסכת יומא תנא תנא קמיה דר' נחמן הרואה קרי ביוה"כ עונותיו מחולין לו והתניא עונותיו סדורין מאי סדורין סדורין לימחל והנה במס' ברכות נ"ז איתא הכי על המקיז דם בחלום וז"ל הגאון בס' צל"ח שמעתי מזקני אבי אמי הגאון החסיד מוה' אלעזר זצ"ל שאמר בשם זקינו הגאון מאיר עיני הגולה מוה' העשיל זצלה"ה פירוש הדבר דכשהם סדורים ודאי הם למחול כי מעביר ראשון דרכו של הקב"ה שעון הראשון הבא לתת בכף מאזנים הקב"ה מעבירו ושומטו ואינו מניחו בכף מאזנים וממילא כשהוא מחצה על מחצה כיון שחסר הראשון יכריעו הזכיות ועי' במס' ר"ה דף י"ז ע"א בתוס' בד"ה מעביר ראשון וכו' ואמר רבא ועון עצמו אינו נמחק דאלו איכא רובא עונות מיחשב בהדייהו ומעתה לפ"ז אם האדם צדיק שרובו זכיות או אפילו בינוני הרי עונותיו המונחים בכף מאזנים מונחים כסדרן רק שעון הראשון נחסר לגמרי ולא עלה בכף והתחילו להניח בכף מעון השני והלאה על סדר שני ועליו הג' וכו' ואם הם נשארים כסדר ודאי אינו מהני שרובם עונות שאם היו מהני שרובם עונות א"כ הי' לבסוף מניחים גם עון הראשון להכף. והיה הראשון מונח על האחרון והוא היפוך המדה. משא"כ כשנשארו כסדר מכלל שלא נתוסף הראשון וא"כ בודאי הם למחול וזהו הפי' סדורים הן למחול אלו הם דברי זקן זקינו הגאון זצ"ל ושפתים ישק ובזה אמרתי פירוש דברי המדרש תנחומא הובא בילקוט ר"פ נצבים הפוך רשעים ואינם כל זמן שהקב"ה מהפך במעשיהם של רשעים אין להם תקומה דהיינו שמהפך במעשיהם שעון הראשון הניחו בכף מאזנים אחרון א"כ מכלל דרובן עונות אין להם תקומה משא"כ כשאינו מהפך אז הוא מכריע כף זכות עכ"ל הצל"ח: והתם פירש"י עונותיו מחולין לו לפי שהעונות קרוין אדומים שנא' אם יאדימו כתולע וכו' וסימן הוא שפורשין ממנו עכ"ל ר"ל ע"י הקזת דם והכא י"ל הטעם לפי שההנהו אותו והשביעוהו בלובן היינו ראי' הקרי סימן הוא על מחילת עונות שנאמר כשלג ילבינו כנ"ל. תנא דרי"ש הרואה קרי ביוה"כ ידאג כל השנה כולה ואם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן העולם הבא ארנב"י תדע שכל העולם כולו רעב והוא שבע כי אתא ר' דימי אמר מפיש חיי סגי ומסגי והרי"ף והרא"ש גרסי בהיפוך הני תרי תנאי דברייתא קמייתא דעונותיו סדורים לו למחול הא תנא דרי"ש ובתרייתא דידאג כל השנה וכו' הא תני תנא קמיה דרנב"י וטעמייהו נ"ל משום דאבתרייתו דידאג וכו' עלה ארנב"י תדע וכו' והוא שבע הכי משמע דהאי ברייתא תני תנא קמיה דרנב"י לכן הוא אמר עלה תדע אבל לענ"ד נראה העיקר כגירסת הש"ס לפנינו קמייתא דעונותיו מחולין לו תני תנא קמיה דרנב"י והך בתרייתא דידאג כל השנה תנא דבי רי"ש שכן בברכות דף נ"ז הנ"ל נמי בהמקיז דם בחלום הכי איתא תני תנא קמיה דרנב"י וכו' סדורים הם למחול משמע דהאי תנא תני נמי האי דהכא קמיה דרנב"י בחדא מחתא ומחד קרא יליף תרווייהו כנ"ל כשלג ילבינ"ו ואם יאדימו כתולע דגם בראיי' אוד"ם גם בראיי' לוב"ן עונותיו סדורים למחול והא דרנב"י אמר תדע על אידך ברייתא דידאג וכו' נ"ל דהא בלא"ה המשך הסוגיא תמוה כי אתא ר' דימי מפיש חיי וכו' משמע דפליג על תנא דרי"ש וכבר העיר בזה בס' רצוף אהבה מהר"י אלגאזי על לשון רש"י הכא שכך הסימן וכו' והעלה באמת ר' דימי חולק על תנא דבי ר' ישמעאל דבמלתא דדרשא מצי פליגי אתנאי ע"ש ובש"ס חגיגה יו"ד ע"א עש"ה לכן לענ"ד עדיפא נ"ל דהאי תנא תני קמיה דרנב"י הני תרתי ברייתות חדא הרואה קרי ביה"כ עונותיו מחולין וכו' סדורים לימחל. וחדא הא דתנא דבי רי"ש הרואה קרי וכו' ידאג וכו' ור"ל דהני תרי תנאי ע"כ פליגי אהדדי דודאי אם השביעוהו בראי' לובן לרמוז לו מחילת עונותיו אינו צריך לדאוג וכו' והשיב לו רנב"י לתנא דתני קמיה תדע דהעיקר כבתרייתא תנא דבי רי"ש שכל העולם רעב וכו' כי אתא רב דימי אמר בהיפוך העיקר כקמיית' עונותיו מחולין וכפרש"י לעיל וז"ל סי' טוב הוא זה יראה זרע ויאריך ימים וכן פירש"י על ר' דימי וכו' סגי ומסגי וכו' שכך הסימן יראה זרע וכו' וכתב האלגאזי הנ"ל דלשון זה אינו מדוקדק דלא הל"ל אלא וסימן לדבר כמ"ש תוס' ורמז לדבר יראה וכו' אבל לשון שכך הסימן נראה כאילו חולק על אחר ואומר לו את סברת דהסימן כך אינו כן אלא שכך הוא הסימן וכו' ולפמ"ש הנה נכון בפשט כלפי דפי' רש"י מיד בטעמא דהאי ברייתא קמייתא עונותיו מחולין סימן טוב הוא זה מהאי קרא יראה זרע וכו' לכן בדר' דימי שס"ל העיקר כהאי תנא ומוסיף עליה מפיש חיי וכו' פי' רש"י שפיר לא זו שלא ידאג וכו' כי עונותיו מחולין אלא גם זו מפיש חיי סגי ומסגי בבנים וב"ב שכך הסימן דייקא ר"ל הסימן הנ"ל יראה זרע וכו' כנ"ל: שוב ראיתי בלשון הר"ן שכתב וז"ל עונותיו מחולין דסימן טוב הוא כדאמרינן לקמן וכו' סגי ומסגי וכו' שכך הסימן יראה זרע וכו' הרי בהדיא פי' מיד כדאמרינן לקמן וברא"ש הגירסא סגי ומסגי בטיבותא דכתיב יראה זרע יאריך ימים נראה דכך היה גרסתו בגמרא וא"ש פי' רש"י כנ"ל: ואת"ל ר' דימי קאי אדסמיך ליה אברייתא דידאג כל השנה וכו' נ"ל לפרש כוונתו והוסיף על התנא במ"ש אם עלתה לו שנה מובטח לו שהוא בן עולם הבא עוד זאת גם עוה"ז מובטח מפיש חיי סגי ומסגי בטיבות"א גירס' הרי"ף והרא"ש שכך הסימן דכתיב יראה זרע וכו' ר"ל כאז"ל אשריך בעולם הזה וטוב לך לעולם הבא וה"פ קרא