יהודה יעלה אורח חיים קיב

וסתימת הרמב"ם והמחבר ועיין רמב"ם פט"ו מהנ' א"ב ופ"ב מהל' שבת הכ"א ובמרכבת המשנה ואין עת להאריך יותר והיה זה שלום וברכה. חזק ואמץ ביראת ה' ובתורתו תמיד והיה לאיש גבור חיל וה' ישלח עזרך. נאם הדש"ת הק' יהודאסאד **((הג"ה מבן המחבר) עיין במרדכי סוף חולין ופמ"ג בשעה"ת דעל ביטול ברוב גם ר"מ מודה ובאמת לכאורה קשה על ר"י דס"ל מב"מ לא בטיל וכי לית ליה א"ר להטות. ונ"ל למ"ש תוס' בב"ק כ' דבסנהדרין המיעוט כמאן דלית' וביאר הג"פ והתומי' כוונתם דבכל רוב ומיעוט המיעוט הוא בעולם כמו הרוב ואף דאזלי' ב"ר מ"מ לא נסתלק המיעוט מהמציאות לאפוקי בדיינים לדעת הרוב אין מקום כלל להמיעוט כי הם כטועים וכמאן דלית' ואין המיעוט במציאות כלל כיון דהמיעוט א"י להורות כדעתם כו' ע"ש וא"ש ומתו' גם קו' תוס' בכורות על ר"מ דחייש למיעוט מא"ר להטות דשאני סנהדרין דכמאן דליתא כלל לאפוקי בשאר דוכת' נהי דיש רוב גם מיעוט הוא בעולם וע"י הרוב אינו מסולק המיעוט וא"ש גם קו' המרדכי נימא קבוע בסנהדרין עיין פ"ח סימן ק"י סי"ג ול"ק דשם ל"ש קבוע דהמיעוט אין לו מציאות כלל ודוק. עוד נ"ל על קושייתו וכי לית ליה לר"י דאזלי' ב"ר במב"מ דקרא א"ר להטות נאמר ג"כ במב"מ ונ"ל בסנהדרין אין אנו דנין טל גופים על הדיינים רק על דבריהם היוצא מפיהם וכמ"ש המרדכי וזהו מקרי שפיר אינו מינו כיון דדעתם וסברתם אינו שוות ודו"ק ולק"מ שוב מצאתי לעיין בזה בתשו' בית אפרים הנספחים על טריפות הריאה לבסוף דף מ"ב ועי' יד שאול סי' רע"ב ותשו' בשמים ראש סי' ב' ועיין תשובת ח"ס חא"ח סי' קמ"ח וחאה"ע סי' קס"א וסימן מ"א וקושייתי הנ"ל מצאתי בת' בש"ר הנ"ל: תשובה קעו חו"ש וכ"ט ורב ברכות לראש צדיק אהובי בני יקירי הרב המאוה"ג מופלג ומפורסם ובקי נפלא כש"ת מוה' אהרן שמואל ני' אבד"ק קאטה ע"ז הרבנית תי'. מכ"ק קבלתי ויפה עשית שהודעתני משטותו של הידוע שעבר עליו רוח קנאה ורבו ותלמידו שקיבל דבריו ויפה עשית שהודעת לו מתשובתי כי הוראתך בקדושה הוא ב"ה. גם שמחתני אהובי בני שאל תלך לריב עמו כי מה לתבן את הבר והאמת עד לעצמו ואם חכם או ת"ח הוא יתחרט ויודה לך על האמת אבל אל תחוש לו ולדבריו כלל וכלל ודע כי על כל אלה יביאהו כו': וע"ד תורה בסוגיא דיומא פ"ה העלית קושי' אם רוב נכרים למאי נ"מ כו' לימא נ"מ לחומרא לשמואל לטעמיה דס"ל רוב הוא בגדר ספק כמ"ש הפלתי סי' ס"ג כסברת אס"ז בב"מ ז' וה"נ לדידי' אין הולכין בב"נ אחה"ר להקל כמ"ש בתשו' ח"ס יו"ד ססי' י"ט ובתשובה חסד לאברהם יו"ד סי' י"ב ולפ"ז נ"מ שלא להאכילו אמה"ח שבטלו ברוב דלנכרי ל"מ הביטול ואסור' ליה משום אמה"ח כו' את"ד בקצרה ונ"ל דלק"מ דא"כ מ"ש רוב נכרים כו' מע"מ נמי לא ספינן לי' וכמ"ש רש"י הכי איפכ' על דלא אמרי' רוב ישראל ישראל לענין שלא להאכילו נבילה כו'. ועוד נ"ל דביארתי כבר בתשובה א' מכמה שנים דאמה"ח שנתבטל ברוב אף דלב"נ ל"מ הביטול היינו להתירו אבל עכ"פ ספק איסור בלבד הוא כל כזית שאכל מהתערובות ואפילו דספק זה אסור מדאוריי' לב"נ אבל לכ"ע לית ביה לפני עור כו'. **(עיין פמ"ג סי' ס"ב ובשעה"ת ונוב"י מה"ת חא"ע סימן מ"ב. ותשו' ח"ס חיו"ד סי' ע' ותשובת יד אלי' סי' מ"ה אי אזלי' בב"נ ב"ר ובאמת תמיה לי על כל הגאונים שחקרו בזה ולא הזכירו כלל שכבר עמדו ע"ז הראשונים הרשב"א בת"ה בית ג' שער ו' והר"ן בע"ז דף ל"ה דבגוי ל"א ב"ר ולא בתר נתינת טעם שמא יפרצו בדבר ע"ש וצל"ע ועיין בס' מלהר"ע ובתשו' ח"סל"א חיו"ד סי' י"ג:)** א"כ א"ז נ"מ דגם ברוב עכו"ם מותר להאכילו תערובת אמה"ח שנתבטל ומכ"ש לדעת תשו' אמונות שמואל כיון דלנותן היתר הוא ליכא לפני עור עיין פמ"ג סי' ס"ב: עוד הקשית מפה"ג הא נמי פשיטא קבוע הוא כו' לשיטת הר"ן הובא בש"ך סי' ק"י סקי"ד דקבוע למפרע לא אמרי' א"כ י"ל דמיירי שלא נודע מקודם נפילת הגל שהיה שם ישראל רק שסברו שכולם גוים ואח"כ נודע שהיה שם ישראל א' והוי קבוע למפרע וצ"ע ותרצת לעצמך עפ"ז דפלוגת' זו דרא"ש ור"ן תלי' באידך פלוגתא הרא"ש לטעמי' ס"ל בגדר ספק הוא וחידוש הוא דספק זה שרי א"כ קבוע לאו חידוש הוא ואמרי' גם קבוע למפרע והר"ן ס"ל רוב הוא ודאי ולא ספק וה"ל קבוע חידוש שחדשה תורה ול"א קבוע למפרע ואל"ב אלא חידושו והפלתי סי' ס"ג תלי' ליה בהא דשמואל ס"ל דרוב בגדר ספק הוא א"כ אשמואל לטעמיה פהג"ש עכ"ד דפח"ח והקו' והתי' נכונים: ונ"ל עפי"ז מדויק יפה לשון הש"ס דסיים בקושי' הא נמי פשיטא דה"ל קבוע וכל קבוע כמע"מ דמי תיבות וכל הוא למותר אבל לדבריך ניחא דלאתויי' אתי' גם קבוע למפרע לשמואל לטעמי' וכל קבוע דייק' כמע"מ דמי. ולע"ד נ"ל לתרץ קושיתך עפמ"ש אני בחידושי סוגי' דקבוע והוכחתי כן בראיות דפלוגת' הר"ן והרא"ש בקבוע למפרע היינו רק מדרבנן ס"ל להרא"ש וסיעתי' אמרינן גם קבוע למפרע להחמיר אבל מדאו' לכ"ע ל"א קבוע למפרע משום דא"ל בו אלא חידושו ולפ"ז בכה"ג שלא נודע שהיה ישראל א' ביניהם דה"ל קבוע למפרע אחר שנפל הגל ומדרבנן הוא'. אבל מה"ת באמת הלך אחה"ר ורבנן לא להקל עד"ת אמרו לחלל שבת עליו לפקוח הגל משום קבוע וליכא לאוקמי' דשמואל כה"ג והעליתי אי קבוע למפרע אמרי' י"ל רק לחומרא מדרבנן ולא לקולא דמה"ת לכ"ע אל"ב אלא חידושו ורבנן גזרו גם למפרע אטו קבוע ממש ודוקא בקבוע דאורייתא אבל קבוע דרבנן ה"ל גזלג"ז לכ"ע ל"א קבוע למפרע. עוד הקשית אהובי בני להפמ"ג סי' ק"י דנגד ס"ס ל"א קבוע מפה"ג פשיטא ה"ל קבוע האיכא ס"ס שמא נכרי מן הרוב הוא ושמא מת וצ"ל משום חזקת חי לא מקרי ספק א"כ להב"ש באה"ע סימן י"ז סקפ"ד דאדם שלא ראינו ואין מכירין אותו אין לו חזקת חי לפי שאינה מבוררת כמ"ש נוב"י קמאי סי' ל"א ומ"ט בתק"עג. **(עיין תשובת מהרי"ט ח"א סימן ל"ז ותשו' חו"י סי' ר"א ותשו' יד אלי' סי' מ"ד ועיין סבר' כיו"ב בתוס' בב"מ דף קט"ו. ובש"כ ח"מ סימן מ"ו ס"ט וברמב"ם פ"ד מקידוש החודש ה"ב עפ"י הבנת ריב"ש בכוונת רמב"ם פי"א הל' עדות וכ"מ בפי"א מהל' מאס"ו הובא בב"י יו"ד סימן קי"ט ובש"ע ס"ב ורשב"א כתובות י"ט:)** ומפ' א"כ הש"ס על שמואל מתינוק שנמצא כו' הא י"ל התם ה"ט דמסייע להרוב ישראל עוד ס' שמא מת וה"ל ס"ס ול"ל חזקת חי דהתם כיון דאין מכירין אותו אין לו חזקת חי כנ"ל עכת"ד בקצרה: ונ"ל דל"ק דהב"ש על אדם שלא ראינו ואין מכירין אותו בחייו ל"ל עליו חזקת חי קאמר אבל תינוק שנמצא מושלך כו' רק אין מכירין אותו אם ישראל הוא או נכרי אבל הא ודאי מכירין אותו שראינוהו בחייו המוצאים ושוב כשנפל עליו מפולת שפיר י"ל חזקת חי וליכ' ס"ס דומי' להחיותו וליוחסין דאמר רב עליו קאי גם שמואל לפקוח עליו הגל שראינוהו חי קודם נפילת הגל ופבג"מ שפיר והנני חותם בברכה מרובה כנפשך הטהורה ונפש אביך אוה"נ המצפה להרמת קרנך: הק' יהודא אסאד תשובה קעז יתרומם ממשלתו ותתרבה שלוותו ותרמיני' שעתי'. לידי"נ חביבי ה"ה הרב הגאון הגדול סועו"ה החכם השלם המפורסם ערוגת הבושם בנש"ק מוה' אברהם אולמאן נ"י האבד"ק ל"ב יע"א. גי"ה קבלתי לנכון. וע"ד הקושי' אשר פרו"מ העלה בכחו הגדול השאגת אריה דאכילה ביוה"כ גם שלא כדה"נ חייב עליו ועפי"ז הוקשה לו אמאי לא חל יוה"כ על איסור נבילה הא ה"ל איסור מוסיף: ותמה מעלתו לדידיה דכה"ג מקרי נמי איסור מוסיף תקשי' בלא"ה גם אי מותר ביוה"כ שלא כדה"נ הא מ"מ ביטול איסור נבילה ברוב הא היתר ג"כ אסור לאכלו ביוה"כ א"כ ה"ל מוסיף על איסור נבילה דבטל הוא ברוב היתר ואזדה לה איסור נבילה ומשום יוה"כ אסור ונתוסף איסור א"כ על החתיכה כמו בנסרחה הנבילה או עירב בו דבר מר. ה"נ ע"י ביטול ברוב היתר דמ"ש וצ"ע אתד"ק. ונ"ל דלק"מ בפשוט עפ"י סוגי' ברייתא ביומא דף ע"ד ע"ב תניא אידך תענו וכו' אביא פיגול ונותר שהן בכרת וכו' טבל שהוא במיתה וכו' אביא את הנבילה שהוא בלאו ולא אביא את החולין וכו' ולכאורה תמוה טובא לס"ד זו דהיתרא לא אסרה לאוכלה ביוה"כ א"כ ליכא כולל ומהי תיתי ה"א דאיסורין לבד אסרה תורה והא בכל זמן אסירי ואין איסור יוה"כ חל על איסור: אמנם להשאגת אריה ניחא דה"ל איסור מוסוף דאיסורי מאכלות אסרתן תורה לאכלן ביוה"כ אף שלא כדה"נ וחל נמי האיסור כדה"נ אבל מידי דהיתרא אפילו כדה"נ ה"א דמותר והיינו דוקא שלא כדה"נ מדלא כתיב אכילה אלא תענו וכו' אסרה תורה ביוה"כ וה"ל שפיר איסור מוסיף על חתיכה עצמה של איסור פיגול ונותר וכו' ונבילה וכו' דהא כולל על חתיכת היתר ליכא להס"ד דחתיכות דברים המותרים הרי מותרים גם ביוה"כ. ותו גם להאמת דגלי קרא תענו ועניתם ריבה גם חתיכת היתר תו ה"ל יוה"כ על חתיכות איסור כולל נמי ועי"ז ודאי לא פקע מיניה ג"כ שם איסור מוסיף אחתיכת עצמה ע"י שאסור ביוה"כ גם שלא כדה"נ דלא כתיב אכילה אפילו אי חתיכת היתר הי' מותרים באכילה כמו להס"ד הנ"ל אבל אם איסור נתבטל ברוב היתר הוא כשאר דבר המותר מעיקרא ולהס"ד אי לאו רבוי' דקרא חתיכת היתר היה מותר באכילה ביוה"כ ע"כ הה"ד נמי חתיכת איסור שנתבטלה ברוב היה מותר לאכלה ביוה"כ דהיינו נמי חתיכת היתר ולהאמת דחתיכת נבילה שנתבטלה ברוב